היום נמשיך לחלק השלישי של סדרת הפוסטים “תאוריית הקונספירציה למותו של פול מקרטני ב 1966”. תקציר הפרקים הקודמים:
בחלק הראשון הראנו איך מתפתחת לה קונספירציה בארה”ב של 1969 וזאת ללא אינטרנט או פייסבוק. בחלק השני חיזקנו את ההשערה שהביטלס רתמו שמועה אכזרית שהסתובבה לזמן קצר מאוד בתחילת 1967 על מותו של מקרטני בתאונה בחורף הקשה ששרר באנגליה באותה תקופה – שמועה שהופרכה מהר מאוד. הגאונים מחליטים לקחת את השמועה ולשתול רמזים לאורכה ולרוחבה של עטיפת האלבום סרג’נט פפר. היום נמשיך הלאה, כשאנחנו כמובן נעזרים בספר המצוין The Walrus Was Paul שנכתב על ידי ר. גארי פטרסון ויצא ב 1994 ונפליג לתקופת “מסע הקסם המסתורי” ונראה כיצד הביטלס מסרבים להרוג את הסיפור וממשיכים במקום זאת “להרוג” את פול.
המסתוריות של “מסע הקסם המסתורי” או “מה? הוא מת? גו גו גוג’וב”.
המשך המסע לעוד רמזים לתאוריה שלנו ממשיך עם שחרור “מסע הקסם המסתורי” ב 8 בדצמבר 1967 בבריטניה, כפס הקול לסרט שהביטלס שחררו באותו השם. האי פי כלל חוברת בת 24 עמודים בה שובצו תמונות סטילס מהסרט. האלבום שיצא בארה”ב ב 27 בנובמבר 1967 כלל עוד סינגלים מ 1967 כמו Hello Goodbye ו Strawberry Fields Forever. כמה מהשירים ה”חדשים” באלבום נכתבו בעצם עבור סרג’נט פפר כמו Strawberry Fields Forever והונחו באלבום הזה כלאחר יד.
התקליטון שיצא בבריטניה
הסרט “מסע הקסם המסתורי” שודר בטלוויזיה הבריטית ב 26 בדצמבר. המבקרים הבריטים קטלו את הסרט והשתמשו בביטויים כמו “ככל שהם מתאמצים ככה הנפילה גדולה יותר”, או “אני לא מצליח להיזכר שראיתי אי פעם זבל שכזה” ו “סרט כאוטי”. אלו הביקורות שקידמו את פני הביטלס בעיתוני הבוקר יום למחרת שידור הסרט. עכשיו נראה שהביטלס יכולים להיכשל – הם נפלו ממרום מושבם. מקרטני תלה את כישלון הסרט בהחלטת ה BBC לשדרו בשחור לבן. נראה שההסבר האמיתי לכישלון הסרט היה דווקא מותו של מנהלם בריאן אפשטיין ממנת יתר של סמים ב 27 באוגוסט 1967. אפשטיין היה הדבק שהחזיק את הלהקה שעכשיו יצאה משליטה. בלעדיו הלהקה פשוט נסחפה.
נחזור לתאוריה שלנו. שיר הנושא כבר מייעץ לנו “לזרום למסע מסתורי”. מה המסתוריות ? בשורה האחרונה בשיר נאמר: “מסע
הקסם המסתורי ‘מת’ לקחת אתכם מכאן, ‘מת’ לקחת אתכם מכאן והיום”. שוב נרמז שהמסתוריות קשורה במוות. ייתכן וכל הפרויקט הזה הוא תצוגה של עוד רמזים לחיזוק תאוריית המוות של מקרטני. עטיפת האלבום מכילה תמונה של הביטלס לבושים בתחפושות של חיות. במרכז ישנו ניבתן שחור. בחלק מהמדינות הסקנדינביות, ניבתן הוא מבשר המוות. מיד כל חוקרי התאוריה היו בטוחים כי הכפיל של פול הוא זה שנמצא בחליפת הניבתן. בספרו The Beatles Forever המחבר ניקולס שפנר ציין שהמילה walrus נגזרה מיוונית ומשמעותה “גוויה”.
הספר Beatles forever של ניקולס שפנר
מילון וובסטר משייך את המילה דווקא לסקנדינבית במקור ולא ליוונית. זה לא ממש שינה לחוקרים שג’ון לנון טען בשיר שהוא היה האחד בחליפת הניבתן כי בבדיקה מדוקדקת של השיר על העטיפה, האמת הופכת לראייה. הכותרת השלמה של השיר על העטיפה היא “(I am the Walrus (‘No You’re Not!’ Said little Nicola”. לנון טוען להיות הניבתן אבל כותרת השיר שלו עצמו מפריכה את הטענה.
צילומי עטיפת התקליטון
אם לנון לא היה הגווייה אז מי כן ?
באלבום מאוחר יותר של הביטלס – האלבום הלבן, לנון בוחר לגלות את זהות הניבתן בשיר Glass Onion – “הנה עוד רמז עבורכם ,הניבתן היה פול…”. בנוסף על עטיפת האלבום הייתה דמות דומה לציפור שעמדה לשמאלו של הניבתן. הדמות חבשה את סימן ההיכר של לנון – משקפיים עגולות – עוד רמז לכך שג’ון בהחלט לא היה הניבתן. או שמא זוהי הטעייה?
אחד מהרמזים המוזרים ממסע הקסם המסתורי היה כיסוי תוף הבס של רינגו. היה כתוב עליו “Love the 3 Beatles”. האם זה מרמז שנשארו רק 3 ביטלס לאהוב ? בחוברת שנלוותה לאלבום (בעמודים שמצוינים כ 10 ו 13) מופיע פול כשהוא ללא נעליו רק בגרביים. כמו באלבום אבי רואד, היו שראו בכך סימן למותו מכיוון שבתרבויות שונות היה נקבר המת ללא נעליו. בעמוד 13, תוכלו להבחין בנעליו המיותמות של פול, כאילו מוכתמות בדם.
כיסוי התוף האדום החדש ופול היחף כשנעליו בצד מוכתמות
דיוויד שף שראיין את ג’ון ויוקו עבור מגזין הפלייבוי, שאל את ג’ון על השורה שכתב ב Glass Onion. לנון טען שכל העניין היה בדיחה ולא הייתה כוונה לדבר. הוא אמר שמילות השיר כוונו לחברו ושותפו לאורך השנים. לג’ון עכשיו הייתה את יוקו והוא היה בתהליך עזיבה את פול. הוא עוד טען שהשיר היה בכלל מועמד לזריקה והשורה הספציפית הזו נועדה רק כדי לבלבל את מעריצי הלהקה. “יכולתי באותה מידה לומר שהפוקס טרייר היה פול”.
לנון השיג את מטרתו – עכשיו כולנו מבולבלים!
ג’ון ויוקו עם מנהל המגזין פלייבוי בארי גולסון מימינם והמראיין דיוויד שף משמאלם
בספרו של ג’יימס ג’וייס Finnegans Wake שהיווה גם כן השפעה על כתיבתו של לנון את I am the Walrus, הדמות הראשית טים פיינגן משתכר ונופל מסולם. כולם חושבים שהוא מת מהנפילה, חבריו נשארים ערים ליד גופתו כדי לוודא את מותו.
הסופר ג’יימס ג’וייס
הישיבה הזו הופכת למסיבת שיכורים, ובשלב מסוים אחד מהמשתתפים שופך בטעות וויסקי על גופו של טים. טים אזי מתעורר ומצטרף למסיבה. חבריו של טים לא מקבלים את חזרתו, ומחזרים אותו לארון הקבורה. הם מודיעים לו כי מתחזה יתפוס את מקומו מעתה.
לנון ומקרטני בוודאי התפקעו מצחוק לכל ניסיונות הפרשנות של הרמזים ששתלו. לנון ניסה ב I am the Walrus לתעתע ולבלבל את כל האינטלקטואלים שניסו להבין ולחקור את שיריו ולחפש בהם משמעויות נסתרות.
בסופו של השיר שתולים קטעים מתוך “המלך ליר” של שייקספיר שנלקחו מהרדיו:
אסוולד: עבד, הרוג אותי: נבל, קח את ארנקי. אם אי פעם תשגשג, תקבור את גופי; ותן את האותיות אשר תמצא עליי לאדמונד רוזן גלאסטר; חפש אותו בנשף הבריטי: הו, מוות בטרם עת!
אדגר: אני מכיר אותך היטב: נבל שמיש; כחובת הרוע של פילגשו כמו שהרוע היה חפץ.
גלוסטור מה, הוא מת?
אדגר: שב אבי; תנוח.
זה מפתיע שלנון בחר את השורות הללו במקרה. “המלך ליר” נחשב בעיניי רבים ליצירת מופת של שייקספיר ובה מסופר על המלך שבטיפשותו חילק את ממלכתו בין בנותיו על פי אהבתם אליו. בצורה טראגית הוא גילה שקורדליה, הצעירה שבבנות הייתה המסורה ביותר ואהבה את אביה בצורה תמימה ולא לפי כמה תקבל מהממלכה. “המלך ליר” הכיל גם מחזה בתוך המחזה. “הרוזן של גלאסטר” בדיוק כמו ליר, מהר לשפוט ובשל כך סבל רבות. פשעו של הרוזן היה שהוא הונה על ידי מתחזה. בנו הלא חוקי של גלאוסטר, אדמונד נחוש לקחת את הירושה מאדגר אחיו למחצה, והוא עושה זאת על ידי החלפת מכתבים. המעשה הזה מוביל לכך שאדגר מנושל מהירושה מה שמוביל לתוצאה טראגית.
השורה: “עבד, הרוג אותי: נבל, קח את ארנקי”, יכולה להתקשר לכך שמתחזה לקח את מקומו של מקרטני לאחר מותו הטראגי.
השורות “תקבור את גופי” ו “מה, הוא מת?” מוסיפות למיסתורין – משהו מעבר למקרה או צירוף מקרים. רפרנס למלך ליר ניתן למצוא שנה קודם לכן בשיר של הביטלס Paperback Writer: “…זה מבוסס על רומן שנכתב על ידי אדם בשם ליר…”, מה שמחזק את הטענה שהביטלס הכירו את המחזה, אך בהחלט יכול להיות שהכוונה בשיר הייתה לאדוארד ליר, סופר הנונסנס הבריטי.
מסע הקסם המסתורי הכיל עוד עדויות ורמזים לסופו הטראגי של מקרטני. בסופה של החוברת המצורפת ישנה תמונה של מקרטני עומד בין קהל האנשים כשידיהם מונפות למעלה כשיד אחת מתנוססת מעל ראשו של מקרטני. כפי שאנחנו זוכרים מעטיפת האלבום סרג’נט פפר בתרבויות המזרח זהו סמל למוות.
כף היד המונפת מעל ראשו ולא בפעם הראשונה
בתמונה אחרת נראה מקרטני כשהוא ישוב מאחורי שלט בו נכתב I Was – “הייתי”. הדגלים הבריטים מאחוריו מונחים באותה צורה כמו בהלוויות צבאיות. ומקרטני כמובן לבוש כחייל.
הייתי
בתמונה אחרת הביטלס לבושים בחליפות ערב לבנות. ג’ון, ג’ורג’ ורינגו עונדים פרח ציפורן אדום על דש חליפותם, מקרטני עונד ציפורן שחורה. שוב מקרטני מובדל מהאחרים. מקרטני תירץ זאת בכך שלצוות הצילום אזלו האדומים. מזל שנשארה אחת שחורה. חלק מחוקרי התאוריה טוענים שהציפורן האדומה נצבעה בשחור על מנת ליצור את המסתוריות.
פול עם הציפורן השחורה
רמז עבה וכבד נמצא בשיר Strawberry Fields Forever שכאמור התווסף לאלבום בגרסתו האמריקאית.
בסופו של השיר המזיקה נעלמת לאיטה רק כדי לחזור שוב – בקטע זה אפשר לשמוע את לנון אומר משהו כמו I Buried Paul – אני קברתי את פול.
“קארנברי סאוס (רוטב חמוציות), זה כל מה שאמרתי…” – הגן על כך לנון בראיון לדיוייד שף. מקרטני בספר The Beatles in Their Own Words של בארי מיילס, תמך בגרסתו של לנון.
באנתולוגיה 2 ניתן לשמוע את השיר בטייק 7 ובסופו אפשר בבירור לשמוע שלנון ממלמל את צמד המילים כמה פעמים:
בצורה טבעית, עוד ועד מעריצים החלו לחקור את תאוריית הקונספירציה הגיעו לעוד ועוד רמזים. אחד מהם התגלה בעת השמעה לאחור של Blue Jay Way של הריסון. הקטע “please don’t be long, please don’t you be very long” הופך ל: “Paul is bloody, Paul is very very bloody”.
הנה לכם השיר במהופך:
שמועה נוספת גרסה שאם הופכים את עטיפת האלבום, הכוכבים המציינים את שם הלהקה הופכים לספרות. השמועה אמרה שזהו מספר טלפון בו תוכלו לקבל את הפרטים האמיתיים על פרשת מותו של מקרטני. למעשה היה זה מספר טלפון של עיתונאי הגארדייאן שהיה מופתע לקבל את מבול השיחות. אחרים נשבעו כי הם הגיעו לבית לוויות.
עטיפת האלבום ההפוכה חושפת מספר טלפון
בתמונה אחרת בחוברת ניתן לראות את לנון מסצנת הפתיחה של הסרט כשהוא מעוטר שפם ומופיע כמוכר הכרטיסים למסע הקסם המסתורי. משמאלו, לוח שאומר מה הנסיעה הבאה ומתחתיו כיתוב: The best way to go is by M&D Company. (ראשי תיבות MDC).
התקליטון כאמור יצא בבריטניה ב 8 לדצמבר 1967, 13 שנים אחר כך, באותו היום בדיוק בצירוף מקרים מצמרר, ירצח לנון על ידי מארק דיוויד צ’פמן (MDC).
לנון כמוכר הכרטיסים
בפוסט הבא נראה את תפקידו של האלבום הלבן הכפול סיפור הלא ייאמן הזה.