היום נמשיך עם חלק 2 של הנושא השנוי במחלוקת: תאוריית הקונספירציה למותו של פול מקרטני ב 1966. בחלק הראשון סקרנו את התפתחות הקונספרציה בארה”ב על ידי בחור בשם טום ועוד כמה שדרני רדיו מקומי שנפעמו ממה שגילו. הספר The Walrus Was Paul שנכתב על ידי ר. גארי פטרסון ויצא ב 1994, הוקדש לנושא ומביא את התאורייה במלואה עם ההסתייגות והשאלות המתבקשות שכל העניין היה תעלול יחסי ציבור מבריק של הלהקה – מה שיתחזק בסקירה של היום.
בספר מוקדשים 2 פרקים מרתקים על תפקידו של האלבום סרג’נט פפר בסיפור, אותם תמצתנו היום.
ב 1 ביוני 1967, הביטלס שיחררו את האלבום Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band. כנראה ששום אלבום בהיסטוריה לא הביא לכזה שינוי בכיוון מוזיקלי של להקה. האלבום הוביל לתקופה חדשה, וגירה את דמיוננו בצלילים פסיכדליים ומלאים צבעים ומקצבים נפעמים. לאחר שבוע האלבום מכר 250 אלף יחידות בבריטניה. בארה”ב המכירות הסתכמו בכמיליון עותקים, ולאחר כ 3 חודשים המכירות בארה”ב, הגיעו למספר מדהים של כ 2.5 מיליון יחידות. עד לאמצע 1987, חגיגות ה 20 לאלבום, סרג’נט פפר מכר כ 15 מיליון עותקים. פול מקרטני היה משוכנע שסרג’נט פפר היה אלבום אומנותי נפלא , ועמד על כך שעטיפתו צריכה להיות אמירה אמנותית מופלאה גם כן. בכל זאת הושקעו יותר מ 700 שעות אולפן על מנת להקליט את האלבום בעלות של 75 אלף דולר.
פיטר בלאק, מעצב עטיפת האלבום (שלוב ידיים עם חולצה לבנה במרכז) עם צוות ההפקה של העטיפה.
פיטר בלאק שיצר את העטיפה סיפר: “פול הסביר שהקונספט הוא כמו לראות להקה מופיעה בפארק. העטיפה תכיל צילום של הלהקה כאילו שהיו להקת עיירה שסיימה קונצרט והיא עומדת על הבמה עם סידור הפרחים העירוני וכל האנשים מתאספים סביבה. הגענו להחלטה שהאנשים בקהל יכולים להיות כל אחד”.
הביטלס לא רצו סתם אנשים בקהל. הם רצו דמויות חשובות ומפורסמות שאמרו להם משהו. הקהל כלל לבסוף את מרלין מונרו, אליסטר קרואלי, אדגר אלן פו, קארל מארקס שירלי טמפל ועוד. כשהנהלת הביטלס פנתה אל השחקנית מיי ווסט, זו השיבה: ומה חלקי יהיה בתזמורת הלבבות הבודדים?”
מיי ווסט על עטיפת האלבום
כל ארבעת הביטלס כתבו לווסט מכתבים אישיים בהם הם מפרטים עד כמה הם רוצים שהיא תהיה על העטיפה. לבסוף היא נעתרה והופיעה על עטיפת האלבום. לא כל הבחירות של הביטלס הגיעו לעטיפה. לנון הציע את גאנדי, ישו והיטלר. לאחר התערבותם של בריאן אפשטיין והנהלת EMI ההצעות ירדו מהשולחן. הם זכרו את ההערות של לנון על ישו רק כשנה לפני כן ואת הרעש התקשורתי שהן חוללו – לכן היה חשוב לא לפגוע לא בנוצרים, לא בהודים ולא ביהודים – ולכן הדמויות הוסרו מסט הצילומים.
היטלר (בצד שמאל) בזמן שעוד היה חלק מעטיפת האלבום
השחקן ליאו גורסי שהיה חלק מחבורת ה Bowery Boys, דרש תשלום עבור הופעתו על עטיפת האלבום – גם דמותו הוסרה מן הסט. על העטיפה הביטלס לבושים במדי תזמורת, כולם בצבעים שונים ומכונסים סביב תוף הבס עליו מתנוססת כותרת האלבום. כל חבר להקה מחזיק כלי נגינה אחר. הכלים הוברקו במשך 4 שעות לפני שעשו בהם שימוש. עבור עטיפה של אלבום כזה נדרשה מחשבה בכל פרט ופרט.
בחקירת רמזי המוות על עטיפת האלבום, עלו כמה דברים מפתיעים.
הלהקה עומדת במרכזו של מונטג’ התמונות. מיידית אפשר לזהות את דמויות השעווה של הלהקה שהוצבו דרך קבע במוזיאון השעווה מאדאם טוסו שבלונדון. הבובות, לבושות בסגנון שנות השישים המוקדמות: עניבות, חליפות ותספורות המופטופ המפורסמות של הביטלס – אבל משום מה התספורת שעוררה הדים אז, נראית עכשיו שמרנית. התרבות האמריקנית השתנתה באופן דרמטי וכאלו שעברו את גיל 30 כבר היו בעלי שיער ארוך יותר מהתספורת שהיו לביטלס בתחילה וגרמו לביטלס של 1964 להראות מרובעים. בובות השעווה הועמדו ליד דמותו של המתאגרף סוני ליסטון, ומבטם היה מושפל למטה כלפי הקבר הטרי שנחפר שהיה מעוטר פרחי יקינתון אדומים שהיו מסודרים בצורה של המילה Beatles.
הביטלס עם אדם בנו של הצלם מייקל קופר על סט הצילומים
לפיטר בלאק היה את הרעיון לכלול את בובות השעווה של הביטלס המוקדמים כחלק מהקהל שבא לראות את לידת הכיוון החדש שסרג’נט פפר מוביל אליו. בלאק סיפר שהחולצה בעלת הכיתוב Welcome The Rolling Stones הגיעה מאדם הבן הקטן של מייקל קופר הצלם. מקורה של הגיטרה הצהובה הקטנה עשויה מיקינתון, היה מתנה ממעריץ ביטלס צעיר שרצה מאוד לתרום לעטיפת האלבום.
הביטלס הגיעו לצילומי העטיפה בערב ה 20 במרץ ותוך 3 שעות העבודה שכללה את העטיפה הקדמית האחורית, וצילומי האמצע, נסתיימה. כנשאל על עלות פרויקט הצילום, השיב בלאק שהוא קיבל 200 פאונד על מנת העמיד את הסט ושהצלם רוברט פרייזר קיבל 150 פאונד. למרות שזה לא נשמע כמו סכומים גדולים עבור פרויקט היסטורי שכזה, בלאק שמח שהוא יכול היה להשתתף ביצירת ההיסטוריה של הרוק.
על גבי העטיפה היו מספר רמזים מבשרי רעות. הצופים, כאילו מייצגים את מתאבלים בהלוויה. לא לוקח זמן רב להבחין שאותה גיטרה שמאלית עשוייה פרחים היתה בצורה של גיטרת בס – כמו הכלי שניגן עליו מקרטני. נוכחותו של סטיוארט סטאטקליף בקהל מרמזת על כך שאותו כלי שמונח על הקבר אולי בעצם שייך אליו. סטאטקליף שהיה נגן הבס הראשון של הלהקה וחברו הטוב של לנון, מת משטף דם במוח בגרמניה, רגעים לפני הצלחת הלהקה. צופים בעלי דמיון יוכלו לראות את ההודעה “?Paul” שמורכבת מאותה גיטרה. חדי העין גם יבחינו שישנם רק 3 מיתרים לגיטרה – האם זה סימן לשלושת הביטלס המתאבלים שנשארו ? היו כאלו שהבחינו שלפני סידור הפרחים בצורת Beatles ישנו סידור הדומה לספרה 3 – שוב רמז לאלו שנותרו מאחור ? היו מעריצים שחשבו שהשימוש במילה Beatles במקום The Beatles מעיד על שינוי בלהקה – או שינוי בהרכב הלהקה. מעניין לראות שבאלבומים מסע הקסם המסתורי, אבי רואד ו Let it Be נעשה גם כן שימוש ב Beatles. אייסי בון, שחקן בריטי יהודי , היה חלק מהקהל, ידו הימנית מונפת מעל לראשו של מקרטני. למרבה הפלא, בתרבויות מזרחיות, הנפת יד מעל ראשו של אדם היא סמל למוות. מקרטני סומן והוצא אל מחוץ ללהקה. שאר שלושת חברי הלהקה מחזיקים כלים בהירים נוצצים, מקרטני מחזיק בקלרינט שחורה. שחור תמיד היווה את צבע העצב, המוות והיגון. רמז נוסף נצפה על העטיפה כדמותה המתולתלת של שירלי טמפל (שמופיעה על העטיפה 3 פעמים!) שמוקמה לשמאלו של ג’ורג’ הריסון ומסתכלת למטה על הקבר. היא לובשת את אותה חולצה עם הכיתוב “ברוכים הבאים הרולינג סטונס”. הרולינג סטונס החזירו מחווה על גבי אלבומם Their Satanic Majesties Request בה שתלו תמונות של ארבעת הביטלס.
עטיפת האלבום Their Satanic Majesties Request של הרולינג סטונס עם המחווה לביטלס.
אבל אם מסתכלים קרוב יותר אפשר לראות מודל מוקטן של מכונית שנחה על גבי רגלה של הבובה. המודל מזכיר מאוד את האוסטין מרטין עליה נהג מקרטני, גם באותו ליל הרה גורל של ה 9 בנובמבר 1966 – התאריך המשוער של התאונה הקטלנית. המכונית נראית כאילו היא דוהרת אל תוך הקבר. הבובה נמצאת בחיקה של דמות סבתא מקאברית, שנראה שעונדת על ידה השמאלית כפפות נוטפות דם. פול הוא שמאלי.
הבובה בדמותה של שירלי טמפל
הביטלס ולנון במיוחד, אהבו את לואיס קרול שחיבב את להטוטי המילים בעבודותיו. אחד מספריו של קרול היה “מבעד למראה”, וניסיון לשחק עם מראה קטנה על גבי עטיפת האלבום ובמיוחד על תוף הבס היכן שמתנוססת כותרת האלבום אותו עיצב ג’ו אפגרייב המסתורי, מעלה משהו מפעמים. התוף נראה תמים למראה בתחילה אך אפשר לשים לב כי הפונט של Lonely Hearts שונה משאר הפונט המעוגל וזה קצת מוזר. מדוע הפונט שונה מהשאר ? במחקר שערכתי התברר כי היו 2 גרסאות לתוף הבס שעוצבו עבור העטיפה, השנייה הייתה בעלת מוטיב אחר, חוץ מהמיקום של המילים Lonely Hearts שמוקמו גם כן במרכז התוף. האקדח המעשן הזה חייב להכיל עוד רמז.
ההודעה המוסתרת על “מצבת” הקבר
כשמחזיקים מראה באמצעו של הכיתוב Lonely Hearts השונה, מתגלה כיתוב חדש עם הודעה: “I One IX He ^ Die”. החץ בין המילים he ו die מצביע על מקרטני. בתחילה הספרה 9 (IX) הייתה תעלומה – בתחילה חשבתי שהכוונה שהביטל עם 9 אותיות בשמו הוא זה שמת. לא הייתי מסופק מן ההסבר, קראתי את ההודעה שוב ושוב “1 1 9 הוא מת..”….אולי 1 ו 1 הם 11אז “ב 11 9 הוא מת”…. התשובה עכשיו ברורה, תוף הבס הוא המצבה שעליה נכתב תאריך המוות: ה 9 בנובמבר. מה שמפתיע הוא שמישהו באמת רצה שהעולם יחשוב שמקרטני מת וניסה להציג זאת על העטיפה. בתמונת האמצע של האלבום, מופיעים הביטלס במדי התזמורת. על גבי זרועו השמאלית של מקרטני אפשר לראות תג עם האותיות OPD. בארה”ב אדם שמת והובהל לבית החולים מוכרז DOA שפירושן dead on arrival. באנגליה המושג המקביל הינו OPD שפירושו Officially Pronounced Dead.
התג על זרועו השמאלית של פול
פול הגיב לאחר מכן וטען שקיבל את התג בקנדה ופירושו Ontario Police Department. למעשה התג בקנדה הוא OPP שפירושו Ontario Provincial Department – מוזר שפול ישכח כך את ראשי התיבות של התג על התצלום המפורסם.
על גבי העטיפה האחורית, מופיע מקרטני כשגבו אל המצלמה כששאר הביטלס מיישירים אליה מבט. שוב מקרטני מובדל מהשאר. כמו בעטיפה הקדמית בה נראה מקרטני שטוח כאחת דמויות הקרטון בניגוד לשלושה שנראים תלת ממדים. היו שסברו שמתחזה נאלץ לפנות עם גבו על מנת שלא יזהו את הזיוף.
זו גם הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שמילות השיר צורפו אל האלבום. מילות השיר שהופיעו על גבו של פול בעטיפה האחורית היו של השיר within you without you – אתך ובלעדיך, השיר שנכתב על ידי ג’ורג’ הריסון שהכיל את המילים הבאות:
“דיברנו כל החלל בין כולנו / ועל האנשים שהחביאו עצמם מאחורי חומה של אשליות / לעולם לא קרצו לאמת – עכשיו זה מאוחר מדי כשהם כבר אינם”.
מי הם אותם אנשים שלא רואים את האמת ושמו עצמם מאחורי קיר של אשליות ? מהי האמת המסתורית? ומי כבר איננו ? מכיוון שזהו השיר של ג’ורג’, זה רק מתאים שהוא יחשוף את הרמז החבוי הבא.
הריסון ניצב לימינו של מקרטני כשהוא מישיר פנים למצלמה ומצביע על שורה מתוך She’s Leaving Home שאומרת:
“יום רביעי בשעה 5, מיד כשהיום התחיל…”
היום והשעה עליהם מצביע ג’ורג’.
על מנת לאשר את תאריך התאונה, פיתחו נא את לוח השנה ב 9 בנובמבר 1966. תיווכחו לדעת כי מדובר ביום רביעי…
ב Beatles Book Monthly של פברואר 1967 הופיע מאמר מטריד שדיבר על שמועה שהתפשטה בלונדון לאחר שבינואר שהיה קר מהרגיל, הכבישים קפאו והתכסו קרח והיו מסוכנים מאוד לנסיעה. במאמר נכתב כי דווח כי פול מקרטני נהרג בתאונה על כביש M1. הכותב ציין כי קצין העיתונות של הביטלס התקשר לביתו של פול בסיינט ג’ון ווד ופול בעצמו ענה לטלפון ואישר ששהה בביתו כל אותו היום. מכיוון שלא היה עוד על מה לדווח הסיפור גווע.
צריך לזכור שהעבודה על פפר היתה בתחילתה באותה תקופה. האם הידיעה הזו היוותה את הקטליזטור לביטלס להתחיל לשתול רמזים באלבום ? לאחר לא מעט שיחות טלפון שהם קיבלו כדי לברר על העניין, הבינו הביטלס את הפוטנציאל השיווקי שגלום בעניין. כל שהיו צריכים הוא לשתול ולהצפין רמזים. זיכרו שפפר יצא רק ביוני והיה להם המון זמן כדי לרקוח את המתיחה הגדולה בהיסטוריה.
איך התפתחה לה תאוריית המתחזה ? (“תנו לי להציג לכם את האחד והיחיד. בילי שירז…”)
אז אם לפי התאוריה, מקרטני מת בתאונת דרכים ב 9 בנובמבר 1966. מי הוא הפול המסתורי שעל גבי עטיפת האלבום ?
כשהתחילו הרמזים לחלחל החוצה והגיעו גם לעיתונות, החלה להתגבש תאורייה לגבי מתחזה שתפס את מקומו של מקרטני בלהקה. חלק טענו כי הוא היה שחקן בשם וויליאם קמבל. השמועה סיפרה כי קמבל שהיה יתום מאדינברו, זכה במקום הראשון בתחרות כפילים לפול מקרטני. קמבל הלך עד הסוף ועבר סדרה של ניתוחים פלסטיים על מנת לשוות לעצמו מראה דומה ככל האפשר לפול. כמובן לא יזיק גם להניח שקמבל ידע לכתוב שירים מעולים כמו מקרטני ושיש להם את אותו הקול. התאוריה גורסת כי הביטלס הפסיקו את הופעותיהם מכיוון שלקמבל היה לקח המון זמן ללמוד כיצד להופיע כפול מקרטני ואף אחד מהם לא רצה שהסיפור יתגלה במהלך סיבובי ההופעות.
בסוף השיר הפותח את האלבום מכריז מקרטני: “תנו לי להציג לכם את האחד והיחיד. בילי שירז…”. בילי שירס יכול להיות הכינוי למתחזה וויליאם. מקרטני טען שהביטלס השתמשו בשם הזה בגלל ה”צליל הפואטי” שלו. כשהביטלס שרים את השורה “בילי שירזזזז…” היו כאלו שטענו שהם שרים Billy’s Here – בילי כאן, כאילו מכריזים על הגעתו של המתחזה. כשמתחיל השיר הבא ששר רינגו With a Little Help From My Friends אחת השורות אומרת: “הטו אוזן ואשיר לכם שיר / ואנסה שלא לזייף“. מדוע אחד מהביטלס שר על דאגתו מזיוף ?האם חוסר הבטחון הזה הוא מפני החשש שהקהל לא יקבל את המחליף בלהקה הפופולרית הזו ? האם השיר מסביר כי בעזרת עזרה מחבריו ללהקה והנהלת הביטלס, יצליח המחליף להיכנס לנעליו של פול ?
סרג’נט פפר לא היה רק אלבום גדול ששינה את הכל, אלא גם הראה שהביטלס לא איבדו את חוש ההומור החד שלהם. בסופו של האלבום התווסף תו בתדר גבוהה של 18 קילו סיבובים לשנייה – משהו שאוזן אנושית לא יכולה לשמוע אבל כלבים כן. מקרטני הציע את הרעיון עבור כאלו שהיה להם פטיפון שהמחט לא עוצרת בסופו של התקליט. המחט הייתה ממשיכה ונתקעת שוב ושוב על אותה הרצועה. חלק חשבו שהביטלס אומרים He’s found heaven – הוא מצא גן עדן, אבל כששמעו את הקטע לאחור הם שמעו we’ll all be back here soon.
פול הסביר על הקטע בראיון בדצמבר 1973: “הקלטנו את הקטע באולפן ואז הפכתי את הקטע עם האגודל שלי על המנוע של המכשיר, שמענו מה יצא ואז אמרנו את מה שיצא הפוך והקלטנו את זה. מה שיצא בהפוך על הפוך הוא: we’ll fuck you like superman חשבתי, ‘טוב מה אפשר לעשות?'”.
ההקלטה של קטע הג’יבריש לקחה ערב שלם – מ 7 בערב ועד 3 לפנות בוקר, יותר מחצי הזמן בו לקח לביטלס להקליט את אלבום הבכורה שלהם. ג’ורג’ מרטין וג’ף אמריק חישבו שלקח להקליט את פפר כ 700 שעות אולפן כשאת אלבום הבכורה לקח 585 דקות. בחלק הבא – מקומו של מסע הקסם המסתורי בתאוריית הקונספירציה.