ב 1967, ג’ורג’ הריסון הוא לא ביטל. ז”א הוא כן חבר רשמית בלהקת הביטלס, אבל הראש שלו נדד אל מחוזות רחוקים. בחופשה שלקחו הביטלס אחד מהשני אחרי סיום מסע ההופעות שלהם בארה”ב בסוף אוגוסט 1966, יחד עם פאטי הם פחות או יותר תפסו את המטוס הראשון להודו ב 14 בספטמבר. הם טיילו, ניקו את הראש, וג’ורג’ החל ללמוד יוגה ולנגן בסיטאר אצל המאסטרו ראבי שאנקר.הזוג חזרו לאדמת אנגליה ב 22 באוקטובר וחודש אחר כך, ב 24 בנובמבר כשהן לנון והן מקרטני חזרו כל אחד מעיסוקיו – לנון מספרד כשבחיקו דמואים מוקלטים שלו על הגיטרה מבצע קטע חדש שכתב – ‘שדות תות לנצח‘ והספיק עד לחידוש ההקלטות לסייר בגלריית האינדיקה כדי לצפות בתערוכה של אמנית אחת, יוקו אונו שמה, ומקרטני שחזר מצרפת יחד עם מל אוונס כשרעיון שתול במוחו – ‘מועדון הלבבות הבודדים של סרג’נט פפר’.עם מה חזר הריסון לעבודה עם הביטלס? לא עם הרבה. בטח שלא עם המון מצב רוח להמשיך לעבוד איתם ובטח שללא רעיונות או שירים מרגשים. “לא הייתי מעוניין להיות ‘פאב’ בנקודה הזו”, הוא סיפר. עם מה הוא כן חזר? הרבה מרירות. מרירות על חבריו לביטלס, מרירות על חברת הפאבלישינג ‘נורת’רן סונגס’ ומרירות על חוסר הכיוון הכללי שלו.
הריסון בהודו ספטמבר 1966
מה עושה אומן מריר? מתעל את המרירות אל היצירות שלו. ולכן הוא כתב שיר ישיר מאוד ולא מתפשר על תחושותיו לגבי ההתנהלות הקלוקלת של עולם המוסיקה לטעמו. הוא לא החביא את המרירות גם בשמו של השיר וקרא לו Only a Northern Song. זו רמיזה גם לליברפול ה’עיר הקדושה’ של צפון אנגליה משם הגיעו הביטלס ובנוסף זו ביקורת קשה על חברת הפאבלישינג שלהם בפרט ועולם המוסיקה באופן כללי. “זה לא באמת משנה איזה אקורדים אנגן, או איך אנגן” העיקר שזה ‘שיר צפוני’ שישתלב בחברת הפאבלישינג ויעשה עבורה כסף. בסקירה של ‘נורת’רן סונגס’ קראנו גם שהמון כסף. בעזות מצח הריסונית טיפוסית, הוא מביא את השיר הזה לסשנים של סרג’נט פפר. אם לעשות דווקא – אז עד הסוף. אם אפשר לחבל למקרטני בבייבי שלו, אז מדוע לא? עבור מקרטני וג’ורג’ מרטין הפרויקט הזה לא היה בדיחה ובכל זאת זה לא שהביטלס לא ניסו. 9 טייקים נעשו לשיר של הריסון כשהוא עצמו מנגן על ההאמונד, מקרטני על הבס ורינגו על התופים. אבל זה לא היה זה. מרטין אמר לג’ף אמריק: “אני מאוכזב מכך שג’ורג’ לא הגיע עם משהו טוב יותר”. אמריק שהבין מצוין על מה מרטין מדבר, הרגיש שזה עלול להיות ריסקי מאוד לומר זאת לג’ורג’. “מרטין תמיד נזהר. הוא לא רצה לזלזל. שאר הביטלס גם הם לא הבינו את ג’ורג’. ג’ון היה כל כך חסר השראה מהשיר, שלמעשה הוא החליט לא להשתתף בהקלטה כלל“. ג’ורג’ מרטין היה מוטרד כבר תקופה מסוימת ממקומו של הריסון בביטלס. “ג’ורג’ היה מה שאפשר לקרוא לו ה’איש השלישי’ בביטלס – תמיד שם, אבל איכשהו קשה לתפוס אותו. החשמל שעבר בין ג’ון לפול והוביל ליצירת מוסיקה נהדרת השאיר את ג’ורג’ בצד. היה לו רק עם עצמו לשתף פעולה. אם הוא היה צריך עזרה מהאחרים, הם עזרו לו אבל בחוסר רצון. זה לא שהם לא האמינו בהריסון, אלא שלנון ומקרטני כל כך האמינו בעצמם ולא נשאר להם מקום לאף אחד אחר”.
לאחר עוד כמה סשנים, מרטין לוקח את הריסון הצידה לשיחה. “הייתי חייב לומר לג’ורג’ שאני לא חושב שהשיר טוב מספיק עבור פפר. לא חשבתי שהוא מתאים לאלבום חזק שכזה. הצעתי שהוא יבוא עם משהו קצת יותר טוב. ג’ורג’ קיבל זאת קשה. זה אף פעם לא נעים להיות דחוי גם אם מי שדחה הוא חבר”.הריסון התאושש והביא את Within you without you והשאר היסטוריה. פרויקט סרג’נט פפר הסתיים לו והביטלס עברו לפרויקט הבא – הקלטת שירים עבור הסרט ‘צוללת צהובה’ שהלך ונרקם. זה מדהים עד כמה ‘מיני הפרויקט’ החדש הזה שהביטלס ניגשו אליו מיד לאחר פפר היה כל כך מנוגד אליו הן בגישה והן בדרכי העבודה. כמו עבור סרג’נט פפר, גם עכשיו הביא ג’ורג’ שיר שלטעמי מבטא בצורה נהדרת את מצב רוחו הנוכחי. את ההתלבטויות לגבי הקריירה שלו, הלבטים בין החומרניות לרוחניות וכמובן שאת מחשבותיו על מצבו בלהקה – ‘הכל היה פשוט יותר מדי’. היום נדבר על התוצר המוסיקלי הנהדר שקיבלנו מהריסון אי שם באמצע 1967. תוצר שלצערי נבלע לו בפרויקט הצוללת הצהובה – אני מתכוון כמובן לקטע הנהדר והפסיכדלי It’s all too much שאני אוהב מאוד ומעדיף לסווג אותו בראשי יותר כתוצר של תקופת פפר מאשר תוצר התקופה הבאה – ‘מסע הקסם המסתורי’. פסיכדליה בתקופה ההיא הייתה מילה נרדפת ל LSD ואכן בראיון מאוחר ג’ורג’ הסביר שהשיר נכתב בצורה ילדותית על דברים שקרו תוך כדי ואחרי חווית LSD ואומתו במדיטציה. הוא גם הדגים זאת על חלק מהמילים בשיר: “השיטו אותי על שמש מוכספת, היכן שאני יודע שאני חופשי. הראו לי שאני בכל מקום וקחו אותי הביתה לתה”. ג’ורג’ צחק והסביר שכשאתה בטריפ אתה רואה את כל המראות הללו ואז אופס, אתה שוב חזרה בבית שותה את תה הערב שלך”. כפשט, מילות השיר הם באמת מרגישים כמו חוויה פסיכדלית ותו לא. בין השורות אפשר גם להרגיש חוויה מיסטית של אדם שחייו הם יותר מדי עבורו והוא נתלה במוסיקה שנובעת ממנו. כשהוא מסתכל פנימה לתוך עיניה של המוסיקה שהוא כל כך אוהב הוא מרגיש שיש עבורו מעבר למה שהוא חווה עכשיו. בפזמון הוא גם מבין שזה לא מספיק. ‘עבורנו’ – עבורו ועבור חבריו לביטלס שכל כך אוהבים מוסיקה וסקרנים לגלות עוד ועוד עולמות חדשים בה, תופעות הלוואי של ה’טריפ’ הזה שנקרא ביטלס הן יותר מדי וזה צריך כבר להסתיים. הריסון בעצם חיבר לעצמו מנטרה אחת גדולה, לירית ומוסיקלית.
כשקוראים את מילות השיר זה ברור שהריסון לא סיים את העבודה. אנחנו יודעים שזו לא תקופה פורה מאוד עבורו ונראה שזה שיר לא גמור לירית. אלו חלקי משפטים שהודבקו יחדיו, כמו למשל ‘העולם הוא עוגת יום הולדת, קח פיסה אך לא יותר מדי’. חלקם אולי שורבטו במהלך טריפ כזה או אחר, אבל הלך הרוח ברור. הריסון בתקופת מעבר. דעתו התרחבה והוא מחפש את הדבר הבא.השיר עד כדי כך לא גמור שאת חלקו האחרון “עם השיער הבלונדיני הארוך שלך ועינייך הכחולות” שבקריאה ראשונה קל לסווג לפאטי, הוא לווה מהשיר Sorrow שהתנגן במצעדים בביצוע של ה Merseys, הלהקה הליברפולית. מדוע דווקא השורה הזו נכנסה לסופו של השיר? אני לא באמת יודע. אולי הצדעה ללהקה ליברפולית שגדלה והופיעה יחד איתם במועדון הקאברן. מי יודע? מה שבטוח הוא שזו לא תהיה ההלוואה האחרונה בשיר.
אני אגב מת על הגרסה של בואי מאלבום הקאברים הנפלא שלו בעיניי Pin Ups מ 1973 שבו הוא הצדיע לפאזת ה’מודז’ בחייו.
מקטע ה’הלוואה’ ועד לסופו של השיר אנחנו מקבלים את הביטלס מבצעים את המנטרה של ג’ורג’ – ‘יותר מדי’ הם חוזרים ואומרים.
ב 25 במאי 1967, הביטלס מגיעים לאולפני De Lane Lea בלונדון שהיו ממוקמים במרתף בבניין משרדים באיזור קינגסוויי. ג’ימי הנדריקס בדיוק סיים להקליט שם את אלבום הבכורה שלו Are You Experienced. זה היה אולפן עצמאי שהעסיק טכנאי סאונד משל עצמו ולכן טכנאים מ EMI לא הורשו להשתתף בסשן. דייב סידל יחד עם מייק ווייגהל פיקחו על הסשן בחדר הבקרה. מכיוון שגם ג’ורג’ מרטין שהיה עסוק בעינייניו לא היה נוכח בסשן הזה, הביטלס דיי ניהלו אותו בעצמם כשהם שיכורים מיצירתיות לאחר פרויקט פפר ומתים לתפוס כל רעיון שיש להם על גבי סלילי הקלטה. זה קרה כמה ימים קודם לכן עם You Know My Name ואתם בטח מכירים את האימרה הישנה והטובה – ‘אל תתן לביטל שזה עתה סיים להקליט את פפר להתקרב לאולפן ללא השגחה’. בסשן הזה הריסון הציג לחבריו את השיר החדש שכתב ממש לאחרונה שנקרא Too Much. כמו בהקלטה עבור Only a Northern song הוא בחר לנגן באורגן. התירוץ היה ש’תקופת הסיטאר’ שלו גרמה לו להיות חלוד על הגיטרה. הוא ימשיך בקו האורגן גם בשיר הבא שלו שיקליט עם הביטלס Blue Jay Way. על מה מנגנים שאר החברים? ג’ון על גיטרה חשמלית שמחוברת לאפקט דיסטורשן, פול על הבס ורינגו בתופים.
מאי 1967
מכיוון שהשיר היה חדש לגמרי עבור כולם, נדרשו לא מעט חזרות בניצוחו של הריסון ורק לאחר מכן הם הצליחו להקליט ארבעה טייקים מוצלחים. המוצלח ביותר היה טייק 4 שארך 8 דקות ו 9 שניות שנשמעות כאוטיות מאוד לטעמי במובן הטוב של המילה. זה קטע ארוך מאוד עבור שיר בתקופה ההיא והאורך העודף מהגרסה הסופית הארוכה גם כך, נבע מכך שהטייק הזה הכיל מילים נוספות שכתב הריסון שירדו במיקס. חוץ מתוספת לפזמון שירדו גם הם, ירד גם בית שהכיל את המילים הנהדרות הבאות שמחזקות מאוד את הגעגוע של הריסון אל עצמו הפרטי: “נחמד שיש את הזמן לקחת את ההזדמנות הזו. זמן עבורי להסתכל עליך ולך להסתכל עליי”. ב 31 במאי הביטלס חזרו אל אולפני De Lane Lea על מנת לסיים את העבודה על השיר. העבודה המשיכה עדיין ללא ג’ורג’ מרטין וכדי שהביטלס יוכלו להוסיף שכבות מעל טייק 4 המוצלח, מוזגו ארבעת הערוצים לערוץ אחד.התוספות הבולטות היו ‘פעמון הפרה’ המפורסם שבו השתמשו הביטלס עוד באלבומים מוקדמים, תוספות ליין גיטרה, קול השירה של ג’ורג’ וקולות הרקע של ג’ון ופול שהוכפלו כולם. עכשיו ניצבו כל חברי הביטלס מול המיקרופון על מנת להקליט קולות לקטע הסוגר. הם מקליטים מחיאות כף וחוזרים על המנטרה too much שמדי פעם מבוטאת כ’טובה’ או ‘קובה’. במהלך ה’מנטרה הזו, ג’ורג’ חזר פעמיים על השורה מהשיר שביצעו The Merseys. מישהו ממש התלהב ממה שהוקלט מכיוון שיום הקלטה נוסף נקבע באולפני De Lane Lea כדי להמשיך ולעבוד על השיר. מה קרה שם באותו היום? לא יותר מדי. הביטלס עדיין ללא ג’ורג’ מרטין דיי איבדו עצמם לדעת. עד כמה שפרויקט סרג’נט פפר היה מפוקח ומאורגן, כך ב’מיני הפרויקט’ הזה הם לא מפוקסים כלל וכלל. ביום הזה הם בילו את זמנם בהקלטות של ג’אם סשן מפוזר על כלים שונים ומשונים. אולי זה היה התאריך המרגש הזה שבו יצא האלבום המצופה שלהם סרג’נט פפר ברחבי העולם שגרם להם להתרגשות. מארק לואיסון כתב על כך באופן משעשע בספרו: the complete beatles chronicles : “הכישרון הנהדר שלהם שבא לידי ביטוי בפפר, נראה לרגע אחד שנעלם“.
ביום המחרת, מגיע ג’ורג’ מרטין לאולפני De Lane Lea. זה לא עוצר את הביטלס מלהמשיך את הקו מהיום הקודם ולמלא עוד 2 סלילים בממבו ג’מבו האינסטרומנטלי שלהם. בכל זאת משהו מעניין קורה ביום הזה. מתווספים כלי הנשיפה הנהדרים שמעטרים את שיר המנטרה של ג’ורג’. ארבעה חצוצרנים ונגן בס קלרינט נכנסו לאולפן, אחד מהם היה דיוויד מייסון שכבר ניגן ב’פני ליין’. הוא נזכר שהיה מתוסכל מאוד מרצף האירועים. הוא סיפר על חוסר התכנון באולפן: “ג’ורג’ הריסון שנראה שהיה אחראי על הסשן הזה, לא ידע מה הוא עושה”. מכיוון שהיה מצב ביזארי בו הזמינו נגנים, אבל לא היה תזמור מקורי מוכן כי מרטין לא הספיק לכתוב כלום, בצר לו מייסון הציע שהם ינגנו את קטע החצוצרות מתוך היצירה “המצעד של נסיך דנמרק” שכתב ג’רמייה קלארק במאה ה 17. באופן אירוני ומוזר בדומה לתחושותיו של הריסון גם ג’רמיה היה מקופח ולא קיבל שנים רבות קרדיט על עבודתו. היצירה הזו נחשבה שנים רבות לקטע שכתב הנרי פרסל, מלחין אחר מהמאה ה 17 עד שהתגלתה הטעות. הנה קטע החצוצרות הנהדר מהיצירה המופלאה של ג’רמייה קלארק:
ביום הזה קיבל השיר את שמו המלא It’s All Too Much. הנה טייק 4 בגרסת 8 הדקות כשעליו כל התוספות כולל המילים שירדו בגרסה הסופית.
התוצאה הסופית של השיר נפלאה בעיניי למרות שעל מנת להדגיש את הרעיון הכולל לא הייתי מתנגד להוצאת גרסת 8 הדקות ה’פרועה’ עוד יותר. הפתיחה של ג’ון שצועק משהו לא ברור כמו To your mother, המכה של האקורד על הגיטרה מלאת הדיסטורשן והפידבק שהוא הכל חוץ מהפידבק הקטן והעדין של I Feel Fine, נמשך ונמשך ונמשך ומדבר בשפה אחרת לגמרי ממה שדיברו הביטלס בסרג’נט פפר. אין ספק שמשהו מג’ימי הנדריקס שהקליט באולפן הזה דבק בהם בפידבק הזה ובכלל באווירה הפסיכדלית של השיר. חוסר הסדר המוסיקלי מחזק את חוסר הסדר הרעיוני של המילים ואת חוסר הסדר וההתלבטות בראשו של הריסון. השילוב של הדיסטורשן של ג’ון עם קטעי הנשיפה הקלאסים מרחיב את אפשרויות המוסיקה, השילוב של השירה מול המנטרה מבליט את הדיסוננס של הריסון ואורכו של השיר שבגרסתו הסופית הגיע לכמעט 6 וחצי דקות פורץ את גבולות שיר הפופ הקצר עוד הרבה לפני היי ג’וד. אם מקשיבים ממש טוב לסופו של הקטע, בערך מדקה 6 אפשר גם לשמוע את זרעי האוונגרד שנשתלו במוחם של ג’ון וג’ורג’ וההבנה שאפשר לבטא רגשות בעוד דרכים מוסיקליות.