בשנת 1987 פתאום התחשק להריסון להיות נוסטלגי. הוא החליט לכתוב שיר על התקופה ההיא, כשהביטלס נקראו The Fab Four.
הוא מספר שמהתחלה ידע שרינגו יתופף בשיר: “עוד לפני שכתבי את השיר, או רק כשהתיישבתי לכתוב אותו, חשבתי ‘השיר הזה יתחיל עם רינגו ב ‘One, two, DUHtabumb, DUHtabumb’. זה היה הפתיח בראשי וזה היה הטמפו שהולך להיות”.
ג’ף לין, שהפיק את האלבום והעיד על להקתו ELO שמטרתה היתה להמשיך מהמקום ש- I am the walrus הפסיק, דחס כמה שיותר מאפיינים ביטלסיים לשיר – מלבד התופים של רינגו מופיעה נגינת הצ’לו שמאפיינת את “שדות תות לנצח” ואת “אני הניבתן” (כבר ציינתי שאני מת על השמות העבריים של השירים של הביטלס), נגינת סיטאר, סרטים מנוגנים לאחור ועוד.
בעוד שמוסיקלית מדובר על שנת 1967, מילות השיר מתייחסות לביטלס באופן כללי, לפני ואחרי – הוא מתחיל עם ההצלחה המטאורית שלהם שנראתה בהתחלה (למי שלא הכיר את הסיפור שלהם) כהצלחה בין לילה (גם באנגליה, אבל בטח בארה”ב). הוא מזכיר את You really got a hold on me של סמוקי רובינסון והמירקלס, שיר שהביטלס ביצעו בתחילת דרכם והופיע באלבומם השני, שם הריסון ולנון ביצעו אותו יחד. הם גם הקליטו אותו 4 פעמים בהופעות בבי.בי.סי. גם בהמשך הדרך ביצע הריסון כמה שירים של סמוקי רובינסון בהופעות של הביטלס וגם בהופעות סולו והגדיר אותו כאחד ההשפעות עליו בתחילת דרכו.
אח”כ הוא מציין את המס העצום שהם שילמו כשהצליחו – ובכך גם מאזכר את Taxman שכתב והופיע בריבולבר ב-1966
הוא מדבר על התקשורת שבזכוכית מגדלת מחטטת בפצעים שנפערו בין חברי הלהקה והופכת הכל לגדול יותר וגרוע יותר אבל, לבסוף החיים ממשיכים. בסופו של דבר מה שנשאר בעבור הזמן הוא הזכרונות.
את הכינוי Fab 4 תבע כנראה טוני בארו, שהיה איש יחסי הציבור של אפשטיין. בקולות הרקע ניתן לשמוע גם את המילה Gear שפירושה בעגה הליברפולית היה Cool.
גם הוידאו קליפ עמוס בהתייחסויות – לרגע נראים 4 חברי הביטלס יחד על המסך. אבל לא באמת כמובן. הריסון על הגיטרה. רינגו מתופף. פול היה אמור להופיע אבל לא היה זמין בזמן הצילומים. הוא הציע להריסון להלביש מישהו בחליפת ארי ים כדי שינגן בס (הפוך כמובן) ולהגיד שזה היה מקרטני. הריסון אכן אמר באחד הראיונות אחר כך שבקליפ מופיע מקרטני ביום בו הוא סבל מביישנות גדולה במיוחד ולכן נאלץ להסתתר מאחורי התחפושת. את לנון מייצגת עטיפת אלבומו Imagine, בו ניגן הריסון על גיטרות ושעל צידה האחורי מתנוסס דיוקנו.
הביטלס מתאחדים לרגע בקליפ ל FAB
כדי להשלים את הנוסטלגיה מופיעים בקליפ – תפוח (חברת אפל), הטימפאני של רינגו וצ’לו. בשלב מסויים הריסון מבזיק לרגע בתלבושת סרג’נט פפר שלו. הקליפ מסתיים כשהריסון יושב כקדוש הודי בעל 8 ידיים לאחוז בך – הפסל הופיע בסיום הסרט “הצילו”
משתתפים אנושיים שהתארחו בקליפ היו פול סיימון, אלטון ג’ון, ג’ף לין, דרק טיילור (שהיה אחראי על יחסי הציבור של הביטלס בתקופה המאוחרת שלהם), נגן כלי ההקשה ריי קופר (שעבד עם הריסון) ומנהל חברת אפל ניל אספינל.
השיר יצא כסינגל בינואר 1988 והיה השיר האחרון של הריסון שהגיע למצעד Top 40 בארה”ב. עטיפת הסינגל היתה עדכון של צילום של קלאוס פורמן מעטיפת ריבולבר אותה עיצב.