היום בפינתינו ביקורות מהעבר, ריי דייויס מהקינקס התבקש בשנת 1966 על ידי העיתון Disc and Music Echo לכתוב ביקורת על אלבומם החדש של הביטלס “ריבולבר”. זה תרגום של ביקורתו:
הביטלס ובריאן אפשטיין היו כל כך מרוצים מ”אלינור ריגבי” ו-“צוללת צהובה“, שניים מהקטעים שבאלבום החדש “ריבולבר” שייצא ביום שישי הבא (ה-5 לאוגוסט), שהם גם יוצאים כסינגל באותו תאריך.
אבל אם ניתן לסמוך על שיקול דעתו של הכותב המוערך ריי דייויס, הביטלס עשו טעות גדולה. ריי חושב שמיס ריגבי הוקדש ללא ספק למורה למוסיקה של ג’ון ופול מבית הספר היסודי, בעוד ש”צוללת” צריך לשקוע לפח האשפה. “זה קשקוש מוחלט, באמת”, מעיר ריי.
הכתבה כפי שהתפרסמה
Disc and Music Echo החליט להעביר את מלאכת כתיבת הביקורת על “ריבולבר” לריי – והקינק בהחלט אמר את דברו.
הנה האלבום, רצועה אחר רצועה, עם ההתייחסויות של ריי:
Taxman (של ג’ורג’) – זמר ראשי, ג’ורג’: “זה נשמע כמו הכלאה בין The Who ובטמן. הוא מעט מוגבל אבל הביטלס מתגברים על זה על ידי השירה הכפולה. זה מדהים כמה סקסית נשמעת שירה כפולה (שירה שמוכפלת בשני ערוצים).
“אלינור ריגבי“ (של ג’ון ופול) – זמר ראשי פול: “קניתי תקליט של היידן באחד הימים וזה נשמע בדיוק כמוהו. זה מלא מוסיקה לרביעיית מיתרים וזה נשמע כאילו הם מעוניינים לספק מורי מוסיקה בבתי ספר יסודיים. אני יכול לדמיין את ג’ון אומר: ‘אני הולך לכתוב את זה עבור מנהלת בית הספר הישן שלי’. עדיין, זה מאוד מסחרי”.
I’m Only Sleeping (של ג’ון ופול) – זמר ראשי ג’ון: “זה שיר יפייפה, הרבה יותר יפה מ’אלינור ריגבי’. קטע עליז וישן, באמת, ובוודאי הקטע הטוב באלבום.”
Love you to (של ג’ורג’) – זמר ראשי ג’ורג’: “ג’ורג’ כתב את זה – כנראה שיש לו עכשיו השפעה גדולה על הלהקה. סוג כזה של שיר אני עשיתי לפני שנתיים – עכשיו אני עושה מה שהביטלס עשו לפני שנתיים. זה לא שיר רע – הוא מבוצע היטב, שזה תמיד נכון לגבי כל רצועה של הביטלס.
Here, There and Everywhere (של ג’ון ופול) – זמר ראשי פול: “שיר זה מוכיח שלביטלס יש זיכרון טוב, בגלל שיש כאן הרבה אקורדים עמוסים. זה שיר נחמד – כמו כלי אחד עם השירה והגיטרה שמשתלבים זה בזה. הרצועה השלישית הטובה ביותר באלבום”
Yellow Submarine (של ג’ון ופול) – זמר ראשי רינגו: “זה קשקוש מוחלט, באמת. כשאני מתיישב ליד הפסנתר מבודח ולא רציני אני מנגן קטעים כאלה. אני חושב שהם יודעים שזה לא כל כך טוב”
הקינקס
She Said She Said (של ג’ון ופול) – זמר ראשי ג’ון: “השיר הזה הוכנס לאלבום כדי להחזיר את הביטחון בסאונד של הביטלס הישנים. זה הכל”
Good Day Sunshine (של ג’ון ופול) – זמר ראשי פול: “זה יהיה ענק. הוא לא כופה את עצמו עליך, אבל הוא בולט כמו I’m Only Sleeping. זו חזרה לביטלס האמיתיים הישנים. אני פשוט לא חושב שהמעריצים אוהבים את החומר החשמלי החדש. הביטלס אמורים להיות כמו הילד של השכן, רק טובים יותר.”
And Your Bird Can Sing (של ג’ון ופול) – זמר ראשי ג’ון: “אני לא אוהב את זה. השיר צפוי מדי. זה בכלל לא שיר ביטלסי.”
For No One (של ג’ון ופול) – זמר ראשי פול: “לזה יהיו גרסאות כיסוי, אבל זה לא יהיה להיט. זה שיר טוב יותר מ”אלינור ריגבי” וקרן היער הצרפתית היא רעיון נחמד”.
Dr. Robert (של ג’ון ופול) – זמר ראשי ג’ון: ” זה טוב – יש פה חלקים מוסיקליים מתוחכמים. אבל זה לא הסגנון שלי”
I Want To Tell You (של ג’ורג’) – זמר ראשי ג’ורג’ – “זה עוזר לאלבום להעביר את הזמן. זה לא עומד בסטנדרטים של הביטלס”
Got To Get You Into My Life (של ג’ון ופול) זמר ראשי – פול: “ליווי ג’אזי – וזה רק מוכיח שמוסיקאי הג’אז של בריטניה לא מספיק טובים. פול שר ג’אז טוב יותר מהנגינה של מוסיקאי הג’אז, וזה מוכיח כמה טועים אנשים שאומרים שג’אז ופופ הם שונים מאוד. פול נשמע כמו ליטל ריצ’רד. באמת, זו הרצועה הכי וינטז’ ביטלס באלבום.”
Tomorrow Never Knows (של ג’ון ופול) – זמר ראשי ג’ון: “תקשיבו לכל הקולות המשוגעים האלו! זה יהיה פופולרי בדיסקוטקים. אני יכול לדמיין לעצמי שהם קשרו את ג’ורג’ מרטין לעמוד טוטם כשהם הקליטו את זה!”
אז אחרי שהאזין לכל רצועה 3 או 4 פעמים, גזר הדין של ריי דייויס הוא: “זה האלבום הראשון של הביטלס שבאמת האזנתי לכולו, אבל אני חייב להגיד שיש שירים טובים יותר ב’ראבר סול’. עדיין, I’m Only Sleeping בולט לטובה, Good Day Sunshine במקום השני, ואני גם אוהב את Here, There and everywhere.
אבל אני לא רוצה להחמיר עם האחרים. מבחינה טכנית האלבום נשמע טוב כתמיד.”
עד כאן הביקורת של דייויס. אני בטוח שאתם מסכימים איתו לחלוטין.
נשאלת השאלה האם דייויס שמר טינה לביטלס מסיבה כלשהי. יתכן שכן. בשנת 2013 הוא סיפר במסגרת ראיון למגזין מוג’ו: “ניגנו עם הביטלס בבורנמות’ (4.8.1964) וג’ון לנון העיר שאנחנו שם רק כדי לחמם אותם, אבל אנחנו קיבלנו תגובות נהדרות ל”You really got me”. זה היה אישור מוקדם עבורנו שהיה לנו משהו ייחודי שדיבר עבורנו. זה היה כמו להתייצב מול הבריון בבית הספר ושיהיה לך משהו שהיה גדול יותר מהבריון, זו היתה תחושה כזו”.