פינה חדשה היא תמיד משמחת. אלא אם אתה עיגול, ואז זה יכול להיות חשוך מרפא.
אבל אנחנו מרובעים, אז זה משמח, והיום נתחיל בסיקור קטעים של הביטלס שלא יצאו באלבומים רשמיים, כפי שהם מוצגים בספר הנהדר The Unreleased Beatles מאת ריצ’י אונטרברגר.
והיום –סיכום של הפרק על ההקלטות המכונות Private Tapes של לנון שהוקלטו בביתו שב-Kenwood, Weybridge.
ראו הוזהרתם. מדובר בהקלטות מוזרות מאוד. האם הן מעניינות? אולי. אם אתם מעריצים ממש גדולים של לנון ורוצים לשמוע כל דבר שהוא עשה. או אם אתם כבר מכירים את המילים של “נמסטה” של סטטיק ובן אל בעל פה ואין לכם מה לעשות כרגע.
מעטות הן ההקלטות של הביטלס שכל כך קשה לתארך, לתת להן כותרת, לתאר או אפילו באמת להנות הנאה שלימה מההאזנה להן, כקובץ זה של הקלטות לנון שהוקלטו בביתו שבקנווד עם המלוטרון שלו, ולעיתים עם עזרתו של רינגו סטאר.
מדובר בעירוב של אוונגרד נסיוני עם קומדיה מעוותת, שסביר להניח שלא יועדו להוות שום אב טיפוס לקטעים לאלבומי ביטלס. הם גם לא ממש בנויים בצורתם כ”שירים”, ולכן אפילו כותרות חלק מהקטעים הן לא ודאיות.
הם ככל הנראה שימשו כאפשרות לבטא את הרעיונות הכי שערוריתיים, מוזרים וחסרי צורה של לנון, וגם פשוט כדי לשעשע את עצמו בשעה שהוא בעיקר ישב בביתו שבפרברי לונדון כשלא היה עסוק בהקלטות עם הביטלס.
באשר לתאריכים בהם הוקלטו, כל שניתן לומר בודאות יחסית הוא שהן כנראה הוקלטו בין סוף 1966 לתחילת 1968 (למרות שלפי העובדה שהמלוטרון נמצא באופן מודגש ברובם, יכול מאוד להיות שהראשון שבהם הוקלט כבר באוגוסט 1965, כשלנון קנה את המכשיר).
לא סביר שהם הוקלטו לאחר מאי 1968, כשג’ון ויוקו הפכו לזוג (אז החלו להקליט יחד את כל ההקלטות הנסיוניות של ג’ון), וג’ון עזב את קנווד זמן קצר לאחר מכן.
זה רק ניחוש על פי הנתונים, אבל ההקלטות ככל הנראה נעשו בתחילת השנה וחצי הזו. ג’ון לא בורך בסבלנות רבה וסביר להניח שהוא נהנה להשתעשע עם המלוטרון כשהוא רכש אותו ולא חודשים רבים לאחר שכבר הפך לחפץ שהיה רגיל אליו.
יכול מאוד להיות שהקלטות אלה הם החומרים שלנון נזכר (בראיון לרולינג סטון עם יאן וונר מתחילת שנות ה-70) שניגן ליוקו בפעם הראשונה שהיא נשארה ללון בביתו באביב 1968.
“לא ידעתי מה לעשות, אז עלינו למעלה לסטודיו שלי והשמעתי לה את כל ההקלטות שעשיתי, כל הדברים המוזרים, כמה קטעי קומדיה ומוסיקה אלקטרונית. היא התרשמה ואז היא אמרה – בוא נעשה אחד משלנו. אז עשינו את Two Virgins”
נתחיל בקטעי המלוטרון האינסטרומנטליים, שהיו ככל הנראה הדרך בה לנון ניסה את הכלי. חמשת הקטעים האינסטרומנטלים שבבוטלגים מכונים בדרך כלל Mellotron Improvisation הם כולם קצרים מאוד, כשאורכם המשותף עולה במעט על 6 דקות. הקצר ביותר הוא 20 שניות ואף אחד לא עובר את שתי הדקות.
יותר מכל שאר הקלטות המלוטרון הביתיות, קטעים אלה מדגימים שהאוונגארד של Revolution 9 והאלבומים שעשה לנון עם יוקו אונו לא הגיחו משום מקום. הם פשוט לא היו ראויים להוצאה מבחינתו באותו הזמן. ככל הנראה הם עדיין לא מאוד ראויים להוצאה, למרות שלמעשה הם מעט נגישים יותר למאזין הממוצע מאשר אלבומי האוונגארד המשותפים של לנון ואונו.
רינגו הוא הביטל היחיד מלבד ג’ון שנשמע בהקלטות האלה, למרות שהוא היה חבר הלהקה עם הכי פחות נטיות בתחום האוונגרד. ככל הנראה הוא מופיע בחלק מההקלטות כיון שהוא גר הכי קרוב לג’ון באותה תקופה, והיה מי שביקר בביתו של ג’ון הכי הרבה למטרות חברתיות.
הוא שותפו של לנון לקטע המוזר Breakdown שהוא לא קטע מוסיקלי אלא קטע של יריות מילוליות בסגנון וודוויל.
הקטע הבא הוא לא קטע רציף אלא מקבץ שברירי קטעים שנערכו יחדיו לתוכנית הרדיו The Lost Lennon Tapes (יש לציין שמחיאות הכפיים לא קיימות בחומר המקורי שהקליט לנון). אפשר לשער שחלקים מהקטעים האלה הם האבות הרוחניים של You Know My Name (Look Up the Number) הנהדר, עליו כתבנו כאן.
הקטע מכונה Chi-Chi’s Caffe והוא נמצא בין 8:59 ל- 10:55
גם הקטע הבא מזכיר את “אתה יודע את שמי”. שמו Down in Cuba והוא מכיל את המילים המופלאות:
In down Cuba we get many bananas, we get the coffee too, we don’t have many cigars, ’cause we’ve sold them all
ואחריהן שטויות רבות שגורמות להעריך מאוד את התרומה הרבה של מקרטני ל- You Know My Name (Look Up the Number)
אתם עוד כאן? כל הכבוד לכם. פנקו את עצמכם בתפיחה על השכם.
הגענו ל-Lucy from Littletown שהוא למעשה קטע בו ג’ון מקריא קטעים מתוך ספר הילדים של ביאטריס פוטר The Tale of Mrs. Tiggy-Winkle.
הוא מקריא את הקטע בדרמטיות מעוררת חשש (וכנראה גם עישן משהו לפני, תוך כדי ואחרי) כשברקע המלוטרון מנגן ומוסיף לסאונד של הבית המכושף.
בקטע הבא לנון הוא פדרו הדייג. אולי הקטע נכתב כשהוא חזר מספרד ב-1966, כי הוא מושר בסגנון ספרדי. אם כן, יש שיר אחר, מעט טוב יותר, שהוא כתב באותה תקופה. כתבנו עליו כאן.
אבל אם אתם מעדיפים את פדרו אז הנה הוא –
זהו. הגענו לקטע האחרון – Stranger in My Arms. אולי הקטע שהכי מזכיר שיר. אבל רק מזכיר.
אם הגעתם לכאן, כנראה שאתם מעריצי לנון רציניים וראויים לתואר “כח הסיבולת 2” (שהוא התואר השני למי שכבר קיבל את התואר הראשון לאחר ששמע את Revolution 9 מרצונו כמה פעמים במלואו).
אז מה אתם אומרים על ההקלטות האלה? האם חייכם השתנו בעקבותם לנצח?
כמובן שלא הוגן באמת לשפוט את החומרים, כיון שהם נועדו לשימוש עצמי ולא היו אמורים להגיע למאזינים שהם לא ג’ון. או יוקו.