כשאני מאזין לקטע הקטן והיפה של מקרטני For No One, אני רואה בעיניי רוחי את כל האבולוציה שעבר פול ב 3 השנים שעברו מאז פרצו הביטלס כתופעה ארצית ועולמית. הוא מכיל ואוצר בו את כל מה שהיה ואת כל מה שיהיה. קטע של 2 דקות פחות שנייה, שכל שנייה בו חשובה. רק כדי למקם אותנו על ציר הזמן, השיר הזה נכתב במרץ 1966 ועד לרגע זה פול הצליח להכניס שיר אחד מאוד אישי שביצע לבדו באולפן יחד עם תוספות תזמור שכתב ג’ורג’ מרטין. בשונה משאר השירים שכתבו עד אז לנון ומקרטני, ב Yesterday אין את הסממנים של שירי האהבה הקלאסיים. יש בו דכדוך, חרטה ופחד מהלא נודע וביצוע בלוזי שלא מתאים לביטלס של אותה תקופה. נכון, שיר הנושא של האלבום דן בזעקה לעזרה, אבל הוא בוצע כשיר פופ לכל דבר ועניין. למרות הכתוב לעיל, Yesterday מצליח לעבור את המשוכות ולהיכנס לצד ב’ הנידח של Help, בטח שלא לסרט עצמו שהיה צריך להמשיך ולשדר ביטלמניה כרגיל. באלמנטים המהורהרים של Yesterday, פול ממשיך ומשתמש גם בראבר סול בשירים כמו You won’t see me ו I’m looking through you – שירים על משברים בין בני זוג שעטופים בעטיפה של ממתק כשירי פופ שמתאימים עבור הלהקה לבצע. בנקודה של ראבר סול זה נראה שהחד פעמיות של yesterday כבר לא תשרת אלבום של הביטלס בפורמט הקיים ובצדק. מישל שמובא מן הארכיון ונשמע יותר מקרטני מאשר הביטלס, עטוף ברוך ואהבה ומנוגן על ידי כל הלהקה ולכן קשה לשייך אותו לקטגוריה של Yesterday. ריבולבר הוא אלבום שונה בתכלית. הוא האלבום בו מקרטני בחר צד. אם תרצו, מין חזרה גנרלית עבור סרג’נט פפר ובדיקת התכנות שזרמים שונים של מוסיקה יכולים להיפגש יחד לאלבום אחד. אפשר להסתכל על האלבום הזה כמיני אלבום האסיד רוק המחוספס, הסמי פסיכדלי והנפלא של ג’ון, אבל גם כמיני האלבום המתוזמר, המעובד והמלודי מאוד של פול. אלינור ריגבי, חייב להכניס אותך לחיי, Good Day Sunshine, כאן שם ובכל מקום וכמובן For no one שעליו נדבר היום.
במרץ 1966, ג’יין אשר ופול נמצאים בחופשת סקי בשוויץ, שם הם השכירו בקתה. “הייתי בשוויץ בחופשת הסקי הראשונה שלי. עשיתי קצת סקי במהלך צילומי Help ודי אהבתי את זה, אז חזרתי ומצאתי את עצמי בשירותים קטנים בבקתה שווייצרית כותב את ‘for no one’ “.
מרץ 1966 בשווייץ
אם ניקח כדוגמא את אלינור רגבי שם המציא פול עולם שלם סביב 2 דמויות, ב for no one אין יותר מדי אינפורמציה על האירוע המתחולל. 2 נקודות מבט על סיטואציה לא מאושרת שמאוד דומה לדרך בה נכתב She Love You: מספר מצד שלישי שמעביר את המצלמה בין 2 בני הזוג כשבבתים האחרונים התמונה מתמזגת, אבל יש גם חפיפה בין 2 השירים. במוות ובבדידות הממשמשת ובאה. האחד בצורה הגרפית יותר של המילה והשני במוות של יחסים ‘שהיו אמורים להחזיק שנים‘ שאגב מתכתב בצורה נפלאה עם And I love Her האופטימי והוורוד שמכיל את השורה הנהדרת: ‘אהבה כמו שלנו לא יכולה למות“. איזה כותב נפלא מקרטני נכון? מכיוון שמקרטני גם בהמשך הדרך תמיד נתן דעתו יותר בפרטים בשירים בהם הוא כותב סיפור, אפשר להבין שהאירוע או ‘צילום הרגע’ בשיר הזה הוא אוטוביוגרפי. קל לחשוב שהדמות הנשית בשיר היא ג’יין מכיוון שזוהי מערכת היחסים של פול בעת כתיבת השיר, למרות שפול עצמו לא סיפק את התשובה בצורה ישירה. זה מה שנכתב בספר many years from now: “אני חושד שהשיר הוא על עוד ויכוח. אין לי מערכות יחסים קלות עם נשים, אף פעם לא היו לי. אני כנה מדי”. בראיונות אחרים ומוקדמים יותר, פול היה מעורפל עוד יותר לגבי זהותה של האישה בשיר ודיבר על דמות כללית של ‘בחורה עובדת טיפוסית’ וזה רעיון נהדר בעיניי שפול כותב בעצם על כל מערכות היחסים שהיו לו עד לאותה נקודה, כולל זו עם ג’ין שהחלה לעלות על שרטון בשנים האלו עקב רצונה של ג’ין לפרוץ כשחקנית. המילים שהתחיל לכתוב פול אי שם בשווייץ, לא היו קרובות כמעט כלל למילים הסופיות של השיר. גם הכותרת שהוא נתן ל’פואמה’ שכתב לא דמתה לכותרת הסופית. הוא קרא לקטע הזה ?Why Did It Die. כך הוא כתב באותה גרסה מוקדמת:
מדוע זה מת? היית רוצה לדעת בוכה ומאשים אותה אתה ממתין אתה מאחר בזמן שאתה מחליט מדוע הלא נכונים זוכים, הסוף מתחיל ואתה תפסיד אותה מדוע זה מת? הייתי רוצה לדעת נסה לשמור זאת אתה רוצה אותה אתה צריך (אוהב) אותה אז תגרום לה לראות שאתה מאמין שזה יעבוד ויום אחד תזדקקו האחד לשנייה.
כבר בדראפט האישי הזה אפשר לראות את הצד השלישי, אותו מספר שנע בין בני הזוג. הסקיצה הגסה הזו שהיא יותר הרהורים שבסופם מסקנות של פול עם עצמו, מחזקת את האפשרות שמדובר באירוע עכשווי שהתרחש עם ג’יין והוא הטריגר לכתיבה. שימו לב שרק שני משפטים שרדו מתוך הדראפט הזה והגיעו לשיר המוגמר. הכותרת הסופית ‘עבור אף אחד’ בפשטותה, מרמזת על כך שהיחסים מסתיימים והקשר מתנתק, אבל לי תמיד זה נשמע כמו משפט לא שלם. אם הייתי צריך להשלים אותו הייתי מחבר לו את צמד המילים time waits ואז אולי גם היינו מקבלים משמעות פילוסופית על חוסר היכולת של האדם לשלוט בגלגל חייו, כמו גם במעגל האהבה, אבל זו 2020 ולי לא קוראים פול מקרטני.
ב 9 במאי 1966 בשעה 7 בערב, הגיעו פול ורינגו לאולפן על מנת לעבוד על For no one. הסיבה לכך ששני ביטלס בלבד מקליטים לא ידועה לי בבירור, אבל נראית כמו משהו מתוכנן מראש. פול התיישב ליד הפסנתר, רינגו התמקם על התופים וג’ורג’ מרטין הפעיל הקלטה מתמשכת ללא עצירות. כל אחד מהכלים הוקלט בערוץ נפרד וכך נעשו 10 טייקים כשפול ניגן בסגנון וואלסי על הפסנתר לא בצורה מתוחכמת מדי. אם מתחשק לכם להאזין לחלקם, תוכלו לעשות זאת בלינק הבא. אותי זה ריתק עד מאוד.
הטייק העשירי השביע את רצונם של כולם והם התפנו לחשוב מה עוד אפשר להוסיף לקטע הזה על מנת לייחד ולהבליט אותו. הקו המנחה כפי שיתברר מאוחר יותר הוא אווירה בארוקית עתיקה שאולי באה להדגיש את הנוסטלגיות לראשוניות של האהבה. באווירה הזו, רעיון שעולה בין הצמד המאוד מוצלח, מקרטני את מרטין, הוחלט לעשות שימוש בכלי שנקרא קלוויקורד. כלי נגינה קלידי עתיק שהתפתח באירופה והפיק צליל מאוד דומה לצ’מבלו אבל לעומתו הוא היה מוגבל במנעד, מכיוון שקלידים שונים השתמשו באותו המיתר להפקת הצליל. גם הדרך בה הצליל היה מופק הייתה שונה. הצליל שהופק בקלוויקורד נוצר באמצעות לשוניות מתכתיות שמכות על המיתרים, בניגוד לצ’מבלו בו ישנו מנגנון שפורט עליהם ממש כמו בגיטרה. מהיכן הגיע קלוויקורד שכזה לאולפני EMI? לג’ורג’ מרטין הפתרונים: “עבור for no one השתמשנו בקלוויקורד הפרטי שלי. הבאתי אותו מהבית כי חשבתי שיש לו צליל נחמד. זה היה כלי מאוד מוזר עבור ההקלטות ופול ניגן בו”.
הקלוויקורד
איזו נדיבות מצדו של ג’ורג’ מרטין. אבל רגע. בא מארק לואיסון ומקלקל את החגיגה. בספר The Beatles Recording Sessions הוא כותב שלמעשה הקלוויקורד נשכר בעבור 5 גינאות (שווי ערך של 5 פאונד) מאולפני אייר של ג’ורג’ מרטין. נשכר, נתרם, מהבית או מאולפני אייר, זה לא משנה את העובדה שהצליל העתיק, המאופק שהפיק ממנו מקרטני והתווסף באותו היום בערוץ נפרד לאותו טייק 10, יחד עם תוספות בס של פול וטמבורין של רינגו, עשה את העבודה. למעשה, הקלוויקורד הגיע לאולפן רק ב 11 בלילה ומכיוון שכך עקב השעה המאוחרת, הוחלט לוותר על המשך העבודה ולהקליט את הקול של פול בסשן נפרד ביום אחר שאכן הוקלט כשבוע לאחר מכן, ב 16 במאי. הקול של פול הוקלט על גבי סלילים שהסתובבו במהירות נמוכה יותר על מנת לתת לו מין חיות כשיושמע במהירות רגילה.
מקרטני בהקלטות לריבולבר
משהו בהתנהלות של for no one גורם לי את הרצון לתת לו את התואר ה’אב הקדמון’ של Penny lane. שניהם נכתבו על נוסטלגיה למשהו טוב שהיה פעם, כתיבה שבפני ליין הפכה למופת, שניהם שירי פסנתר מובהקים ובשניהם התווסף נגן קלאסי חיצוני לשיר על מנת שינגן את קטע הסולו.
כך סיפר מקרטני: “לפעמים היה לנו רעיון לכלי חדש, במיוחד לסולואים. ב for no one התעניינתי בקרן היער, כי זה היה כלי שתמיד אהבתי אותו עוד מהילדות. היה לו צליל יפהפה. הלכתי לג’ורג’ מרטין ואמרתי, ‘איך אנחנו יכולים לארגן זאת? ‘, והוא אמר, ‘תן לי להגיע לנגן הטוב ביותר’. ‘זה היה אחד הדברים הגדולים בג’ורג’. הוא ידע להשיג את מיטב הנגנים. הוא הציע את אלן סיביל, שכמו כל הברנשים הגדולים האלה נראה רגיל למדי בסשן – אבל ניגן כמו מלאך”. הנה קטע בו אלן סיביל הקרנאי (נגן קרן היער או ה’קרן הצרפתית’), מנגן סולו ב Firebird Pantomime של סטרווינסקי.
הקרנאי של התזמורת הסימפונית של ה BBC, אלן סיביל, מקבל שיחה מג’ורג’ מרטין שהכיר אותו מסשני הקלטה שונים באולפני EMI: “אנחנו רוצים אובליגטו [קטע מוסיקלי כתוב] של קרן צרפתית בשיר של הביטלס. אתה יכול לעשות את זה?”. באחד מפרקי הפודקאסט, דיברנו על הביוגרפיה של פול many years from now ועל חוסר הדיוק שמופיע בו לפרקים, אם בצורה מכוונת, או בשגגה ואפילו ציינתי שמצאתי בו טעות. בהמשך לאותה שיחה, בספר נכתב על קטע קרן היער של for no one שבתחילה, נקבע סשן ההקלטה עם הקרנאי דניס בריין. על פי הספר, כמה ימים לפני הסשן, נהרג בריין בתאונת דרכים וזה אכן מצער מאוד. מה שמצער לא פחות הוא שזה נכון שהוא נהרג בתאונה, אך זה קרה ב 1957. לא נורא. טעות. ב 19 במאי, מקרטני שהתחיל את היום בצהריים יחד עם הביטלס בצילומים של הגרסאות הראשונות לקליפים עבור rain ו paperback writer יחד עם הבמאי מייקל לינדזי הוג, ממשיך לעבוד כשאלן סיביל מגיע לאולפנים בשעה 7 בערב. כך סיפר על החוויה שלו אלן סיביל: “חשבתי שהשיר נקרא ‘For Number One’ כי ראיתי את ‘For No One’ כתוב במקום כלשהו. בכל אופן, הם השמיעו לי את ההקלטה וחשבתי שהיא הוקלטה בסגנון מוסיקלי גרוע למדי, בכך שהיא הייתה ‘בין לבין’, לא ב B-flat ולא B-major. זה היווה קושי מסוים בכוונון הכלי שלי. פול אמר ‘אנחנו רוצים שם קטע. אתה יכול לנגן משהו שמשתלב?’. היה די קשה להבין בדיוק מה הם רוצים אז הבאתי משהו שהוא בסולם אמצעי, מין סולו בסגנון בארוקי. ניגנתי אותו כמה פעמים, כשכל ניסיון שלי הוקלט על גבי הניסיון הקודם”. פה נשאלת השאלה, האם הקטע האלמותי שניגן אלן סיביל נכתב מראש על ידי ג’ורג’ מרטין או נהגה על ידי הנגן עצמו. לפי מיטב זכרונו של סיביל, מקרטני ביקש ממנו לאלתר סולו בסגנון בארוקי. פול זכר שהוא המהם את המנגינה לג’ורג’ מרטין, שלקח את הקו המנחה וכתב את המנגינה עבור סיביל מה שנשמע יותר הגיוני מכיוון שמרטין המסודר עבד בצורה זו כשכתב את כל התזמורים לביטלס. צריך להבין את הסיטואציה בה נמצא אותו אלן סיביל. סיטואציה מאוד דומה לזו שיעבור נגן חצוצרת הפיקולו דיוויד מייסון בהקלטות עבור פני ליין. עומד פול מקרטני ורוצה ממך קטע סולו, ולא רק זאת. הצעיר החצוף הזה, מקרטני, רוצה שתגיע לתו מסוים שיש לו בראש. כך סיפר ג’ף אמריק על ייסורי סיריל: “אלן היה תחת לחץ רב, מכיוון שהיה כל כך קשה לתו הגבוה בסולו. למעשה, רוב האנשים מעולם לא היו כותבים את הקטע הזה עבור קרנאי מכיוון שהוא היה גבוה מכדי לנגן, אבל זה היה התו שפול רצה לשמוע, וזה היה התו שהוא יקבל. הרגשנו שאלן, בהיותו הקרנאי הטוב ביותר בלונדון, יכול להגיע אליו, למרות שרוב נגני הקרניים לא יכלו. אלן לא רצה אפילו לנסות את זה; הוא החל להזיע ואמר לכולם שזה לא צריך להיעשות כך. אבל בסופו של דבר הוא עשה זאת. הביטלס היו פרפקציוניסטים, והם לא תמיד הבינו … היחס של פול למוסיקאים חיצוניים היה ‘משלמים לך כדי לעשות עבודה, אז פשוט תעשה אותה’ … היה לזה גם פן של התנגשות דורית, מכיוון שרוב אותם מוסיקאים היו לא מבוגרים מהביטלס. הם שמחו להיות שם, שמחו לקבל את הקרדיט בקורות החיים שלהם, אבל הם גם לא ידעו איך לאכול את הביטלס וגם הביטלס לא ממש ידעו איך להתייחס אליהם. ג’ורג’ מרטין שימש כמתווך, כגשר בין שני הדורות”.
ג’ורג’ מרטין נזכר: “פול לא הבין בכמה גאונות אלן סיביל ניגן. קיבלנו את הביצוע המושלם ופול אמר: ‘אוקיי, אני חושב שאפשר לעשות את זה טוב יותר מזה. אתה יכול אלן?’ אלן כמעט התפוצץ. ברור שהוא לא עשה זאת טוב יותר אלא באותה דרך שכבר שמענו שהוא הקטע המוכר לכולם”.
אלן סיביל קיבל 50 פאונד על עבודתו, תהילת עולם ומשהו שרק הוא ואניל בהגוואט, נגן הטאבלה ב Love You To יכולים להתהדר בו – קרדיט על האלבום ריבולבר. בפעם הבאה שאתם שולפים את האלבום מהתקליטייה שלכם, שימו לב לשמו של אלן סיביל והזדהו עם כאבו. הוא אגב סבל עד כדי כך, שחזר לנגן עם הביטלס כחלק מהתזמורת שניגנה ב A Day in the life.
כמנהגנו בקודש כשמדובר בשירים של פול, תמיד מעניין לשמוע את דעתו של ג’ון. בראיון מ 1972 ג’ון שייך את השיר חד משמעית בלעדית לפול ואמר: “עוד אחד שלו שאני ממש אוהב“. בראיון המפורסם עבור הפליבויי מגזין ב 1980 הוא אמר: “זה אחד מהאהובים עליי שלו גם כן. זה ו Here, There And Everywhere. חתיכת יצירה נחמדה“. זה נשמע כל כך טוב ומרגש שזה מגיע מלנון. תודו.
בתחילת שנות השמונים כשהחליט מקרטני באופן תמוהה ללכת על הפרויקט ‘דרישת שלום לרחוב ברוד‘ הוא הזמין את ג’ורג’ מרטין להפיק את פס הקול שלו ועל הדרך גם חידש חלק משירי הביטלס שכתב. כשמרטין ישוב בחדר הבקרה, נטל מקרטני גיטרה אקוסטית וביצע גרסה יפהפייה לטעמי של for no one בביצוע קולי מושלם, כאילו לא עברו יותר מ 15 שנה. את קטע הסולו של אלן סיביל הוא מפזם לא לפני שהוא מכריז שזוהי French horn.