היום אספר את סיפורו של קטע אינסטרומנטלי שהקליטו הביטלס עבור הסרט מסע הקסם המסתורי שעל פניו נראה זניח ולא מעניין ומי שחושב כך לא בהכרח טועה אבל כמו בכל סיפור של הביטלס תמיד יש טוויסט מעניין. הקטע או הנעימה כמו שאוהבים לקרוא לקטעים אינסטרומנטליים בסרטים, הוא כנראה לא אחד שתתפסו אותי מקשיב לו מרצוני החופשי. יש נעימות יפות ממנו. בסרטים, קטעים אינסטרומנטלים יכולים וצריכים להעביר רגש ומחשבה יותר מכל מילה מדוברת ולכן בסרט עצמו בסצנה שמכניסה את האוטובוס יחד עם הצופה לאזור הדמדומים שבין המציאות לקסם והופכת את הסרט לפסיכדלי ולא שגרתי, רק קטע כזה יכול לעשות את העבודה. חוץ מעניין הסרט, לקטע הזה יש גם תפקיד בהדגמת האבולוציה המוסיקלית ובאיתות של לנון לקטע שיגיע רק באלבום הלבן. איך?
קודם קצת היסטוריה על הביטלס וקטעים אינסטרומנטליים.
הסביבה המוסיקלית בה התפתחו הביטלס אי שם בשנות ה 50, הייתה משופעת בקטעים אינסטרומנטליים. מהרכבי ביג בנד שהושפעו מהג’אז של שנות ה-40 כמו למשל ההרכב של גלן מילר ועד ללהקות החדשות יותר כמו השאדוז שקמו בסוף שנות החמישים והיו הבולטים והחלוצים בז’אנר הזה שקיבל את השם “רוק אינסטרומנטלי”. השאדוז הם דוגמא מצוינת לתופעה שהחלה ברוקנרול – ז’אנר שהיה עוד בחיתוליו. בסדר החדש, לכל אחד יש תפקיד. הלהקה היא הצד האינסטרומנטלי של היצירה והזמר הוא האחראי על הצד הווקאלי שלה. אלביס היה החלוץ כשעמד, שר ונענע את ירכיו בזמן שהלהקה יורקת תווים, בהמשך השאדוז הופכים ללהקת הליווי של אלביס הבריטי – קליף ריצ’ארד, ואם הכל היה הולך על פי התכנית, הביטלס היו נשארים להקת הליווי של בחור בשם טוני שרידן. נשאלת השאלה, איך הביטלס או ג’ון ופול שכתבו את היצירות הראשונות שלהם בתחילת שנות ה 60, לא חשבו לחקות את הזרם הזה של היצירות האינסטרומנטליות והתשובה היא שהם כן ניסו. למעשה היצירה הראשונה המקורית של הביטלס שהוקלטה באופן מקצועי הייתה קטע אינסטרומנטלי שהוקלט בסוף 1961 במסגרת הקלטות שעשו הביטלס עם טוני שרידן בגרמניה. מצד אחד נהגו הביטלס לבצע קטעים של השאדוז ובמיוחד את הלהיט התורן apache בהופעות בהמבורג, אך בינם לבין עצמם הם נהגו ללעוג לתופעה וללהקה וטענו שניגנו את apache רק כדי “למלא זמן במה”. עד כדי כך לעגו שבזמן החזרות לנון והריסון מחברים קטע בסגנון השאדוז ונותנים לו את הכינוי Beatles Bop ומאוחר יותר הוא נקרא Cry for a Shadow כך שאם היה ספק למישהו אז עכשיו יהיה ברור מהיכן הגיעה ההשראה.
הנה השאדוז או ה”צלליות” בעברית עם apache
והנה הביטלס עם Cry for a Shadow
הריסון ולנון השתעשעו וניפקו את הקטע הזה והיכן מקרטני האינסטרומנטלי? מקרטני כל הנראה ניסה בתחילת דרכו ככותב שירים להיות רוקנרול במלוא מובן המילה ולהצניע את אהבתו למיוזיק הול ולמחזות הזמר, לכן התמקד בלכתוב שירים בסגנון ליטל ריצ’ארד, קארל פרקינס ועוד גיבורי ההארד קור רוקנרול. ב’סתר’ הוא כתב את When I’m Sixty Four ומדי פעם דחף את הלהקה אל אהבותיו הנכספות. שירים כמו Yesterday או Things we said today יכלו בקלות להיות נעימות אינסטרומנטליות יפהפהיות.בגרסה האמריקנית לפס הקול לסרטם הראשון של הביטלס אין צורך לדמיין. הנה ג’ורג’ מרטין והתזמורת מבצעים את And I Love Her.
ב 1965, שוב ניסיון של הביטלס להקליט קטע אינסטרומנטלי. הקטע נולד כחלק מג’אם סשן באולפן בו כל אחד מהחברים תורם את חלקו והם מנסים יחדיו לנגן קטע בסגנון Booker T. And The M.G.’s שנקרא Green Onions שהוא באמת קטע חזק וסוחף שאפשר לתייג אותו כרוק או כבלוז או סול. אני קורא לי פשוט מוסיקה טובה.
אולי ברעיון התאים הקטע לפזילה של הביטלס אל הסול אבל כשאני מקשיב לקטע אני שומע את הביטלס מבצעים את Green Onions ולא בצורה מחמיאה. גם הביטלס מבינים זאת והרעיון לשלב את הקטע באלבום יורד מהפרק והקטע שקיבל לראשונה קרדיט של ארבעת חברי הלהקה נגנז.
בין לבין מקרטני מתנסה בכתיבה תזמורתית בעת העבודה עם ג’ורג’ מרטין על פסקול הסרט The Family Way. לאחר פפר, מוביל מקרטני את החבורה אל הרפתקה חדשה. “מסע הקסם המסתורי”. המעצור הפנימי שמנע ממנו להדגיש את ההשפעות מבית אבא נפרץ יחד עם עוד מחסומים באלבום סרג’נט פפר, לנון לא היה במאת האחוזים בפוקוס וזו היא שעת כושר לעודד את החברים לעשות את מה שלא הצליחו עד כה. לכתוב קטע אינסטרומנטלי עבור סרט הטלוויזיה חסר המעצורים שאותו הוא מוביל. זה מה שסיפר פול בספר Many Years From Now: “הקטע Flying היה קטע אינסטרומנטלי שהיינו זקוקים לו עבור ‘מסע הקסם המסתורי’ אז לילה אחד באולפן הצעתי לבחורים שנעבוד על משהו. הצעתי, ‘אנחנו יכולים לשמור את זה מאוד פשוט, אנחנו יכולים לעשות את זה כבלוז של 12 תיבות. אנחנו זקוקים לנושא מרכזי ומשהו שילווה אותו’. אני כתבתי את המנגינה. הדבר היחיד שמצדיק את הקטע הזה היא המנגינה, אחרת זה סתם קטע ליווי בלוזי … הקרדיט הוא לכל ארבעתנו, וזו הדרך שבה נותנים קרדיט לקטע שהוא לא שיר”. זו תהיה היצירה הראשונה מתוך 2, בה הקרדיט ניתן לכל ארבעת חברי הביטלס.השנייה תהיה Dig It מתוך האלבום Let it Be. אם כן, הביטלס נפגשים באולפן ב 8 בספטמבר 1967 כדי לשבת ולעבוד על הרעיון הזה שמביא מקרטני. בספר הנהדר של ג’ף אמריק Here, There And Everywhere שאני מתחיל ממש לחבב מהסיבה הפשוטה שהוא לא מהסס לשחוט בו פרות קדושות פה ושם, הוא מוסיף פרט מסקרן ולא כל כך חשוב על המידע שסיפק לנו מקרטני: “ערכתי את העבודה שעשו הביטלס לפני החופשה יחד עם סשן ארוך אחר שבמהלכו הם הקליטו את הקטע האינסטרומנטלי שנקרא Flying. זה היה באמת לא יותר מקטע בלוז, שנולד מתוך אחד הג’אמים שלהם בלילה”.
משתמע מדבריו של אמריק שחלק מהקטע שקיבל בתחילה את השם Ariel Tour Instrumental נלקח מסשנים מוקדמים יותר שערכו הביטלס לפני שיצאו להרפתקת הקסם המסתורית. אם בודקים בכרוניקל של מארק לואיסון אפשר למצוא סשן שהתקיים אי שם ב 9 במאי 1967 באולפני אבי רואד בו הביטלס בילו לילה שלם באולפן והצליחו להפיק ממנו 16 דקות של משהו אינסטרומנטלי שהכיל 2 גיטרות, תופים ואורגן הרמוניום. אם הופכים את הדף בספר רואים עוד סשן שהתקיים ביום יציאת האלבום סרג’נט פפר – ב 1 ביוני באולפנים אחרים: אולפני De Lane Lea בהם שוב הביטלס, ללא ג’ורג’ מרטין מקדישים לילה על מנת להקליט קטע אינסטרומנטלי ספונטני ללא שם. האם אמריק צודק ויש קשר בין הקטע האלמוני שאבדו עקבותיו לבין Flying ? מי יודע.
ב 8 בספטמבר, מקליטים הביטלס 6 טייקים ל Ariel Tour Instrumental כשלנון על המלטרון ומנגן את המנגינה שכתב מקרטני. כל שאר החברים בכלים המסורתיים שלהם. הטייק השישי נחשב לטוב ביותר והוא מכיל בו תוספות שלא נמצאות בגרסה המוכרת. הקטע המוכר מסתיים ומשום מקום מגיח קטע משונה בן 30 שניות בסגנון ג’אזי ישן רק מואץ שבסופו קטע סקסופון שאותו מנגן לנון באחד מתכנותי המלטרון כפי שינגן שנה אחר כך את הגיטרה הספרדית בבאנגלו ביל. אזי פוצח לנון בסשן אלתור ארוך על המלטרון שמוכנס במהופך אל סופו של הקטע מה שמאריך אותו לכמעט 10 דקות. קטע המלטרון מואץ ומקצר את הקטע לקצת יותר מ 7 דקות. הנה לנון ‘עושה חזרות’ ל Revolution 9 כבר בספטמבר 1967:
על גבי הטייק הזה מוסיפים הביטלס את קולותיהם ובעצם הם שרים את מנגינת הנושא. אם תקשיבו טוב קולו של רינגו בולט מעל שאר הקולות ועל פי ג’ף אמריק זה נעשה על פי בקשתו של מקרטני על מנת לקבל מרקם ווקאלי מעט אחר שלא יהיה ביטלסי במהותו. גם קטע הגיטרה של ג’ורג’ שמלווה את הנעימה מתווסף כשהוא עובר דרך קופסה שמקליטה את הגיטרה ישירות לקונסולה ולא בדרך המסורתית של מיקרופון שצמוד למגבר. ג’ף אמריק סיכם את העבודה על הקטע: “אספתי את הקטעים הטובים ביותר לקטע אחד, הם הוסיפו את התוספות על גביו, והשיר היה שלם. מלכתחילה זה היה אמור להיות רק מוסיקה עבור הסרט, אז אף אחד לא רצה לבזבז הרבה זמן על זה”. כך לפחות חשב אמריק.
ב 28 בספטמבר הקטע שעדיין נקרא Ariel Tour Instrumental עובר מקצה שיפורים. ג’ון מוסיף עוד קטעי מלטרון, ג’ורג’ עוד גיטרות ורינגו מראקאס. ג’ון חושב שקטעי המלטרון שמושמעים לאחור לא מספיקים והוא מקליט עוד קטעי לופ על המלטרון שיחד עם עוד קטעים ואפקטים שרינגו הוסיף גם כן מאריכים את הקטע עד ל 12 דקות. כשמסתיימת עבודת ההקלטה באותו הערב, מתחילה עבודת המיקס. צוות טכנאי האולפן מקבלים החלטה לערוך החוצה את כל מה שהוסיפו ג’ון ורינגו וכל זאת על מנת להביא את הקטע לאורך הגיוני שייכנס ל EP המתוכנן – תירוץ שכבר לא תפס באלבום הלבן הכפול. על הדרך הם גם חותכים את קטע הג’אז שהכניס לנון ביום ההקלטות הקודם ומשאירים מקטע המלטרון המהופך רק כ 50 שניות. בטח שאלתם את עצמכם מה עשו עם שאר קטע המלטרון המהופך הארוך. הוא שולב בסרט במקומות שונים. אפל דאגו לכך שלא אמצא זכר לקטע מההסרט בו מופיע השיר והשאירו קטע קצר מטעמם בערוץ הרשמי של הביטלס ביוטיוב. עם זה ננצח:
אם כבר ביצירות אינסטרומנטליות עסקינן, אז אצל הביטלס או שזה לא בא בכלל או שזה בא בצרורות. שבועיים אחר כך, 12 באוקטובר, עוד קטע אינסטרומנטלי עבור הסרט בעבודה. את הקטע מתזמר המלחין מייק לינדר על פי רעיונותיהם של לנון ומקרטני, הוא אגב עשה את התזמור ל She’s Leaving Home מפפר. האקורדיוניסטית שירלי אוואנס מוזמנת לאולפן על מנת להקליט את הקטע תחת שם הכותרת (Accordion (Wild. זהו סשן עבור הביטלס שלראשונה נרשם בו המפיק ג’ון לנון. הקטע שקיבל לבסוף את השם Shirley’s Wild Accordion לא נכנס לבסוף לסרט ומי שכן נכנסה לסרט היא אותה שירלי אוואנס שמפליאה באקורדיון במהלך הנסיעה באוטובוס לקראת סופו של הסרט. האזינו לקטע שנחשף לראשונה במארז הבלו ריי עבור הסרט “מסע הקסם המסתורי”
לנון עם שירלי אוואנס
תמיד ריתק אותי איך בסיפור של הביטלס יש את נקודות הקצה שמחברות את כל העסק יחד, והנה נוכחנו היום איך ניצני האוונגרדיות של לנון מהאלבום הלבן מרימים ראש כבר במסע הקסם המסתורי בקטע אינסטרומנטלי שדווקא רקח מקרטני. לסיום קטע נפלא שמצאתי מבית היוצר של האמן והמוסיקאי אלברו אורטגה שאחראי גם על סדרת סרטוני הביטונז הנפלאה. הנה קאבר שהוא רקח ל Flying יחד עם סרטו אנימציה פשוט עוצר נשימה.
עוד כבוד גדול שעלה בגורלו של Flying הוא להוות שיר הפתיחה לפרק הראשון בסדרת הפודקאסט “ביטלמניקס מדברים ביטלס.