היום נביא תרגום לביקורת על האלבום האחרון של הריסון Brainwashed שנכתבה על ידי דיוויד פריקה עבור מגזין הרולינג סטון שפורסמה בדצמבר 2002. מוקדש לזכרו של ג’ורג’. ג’ורג’ הריסון היה הביטל הצעיר והשקט ביותר.הוא היה גם הראשון שכתב שיר על כמה זה מבאס להיות ביטל: “Don’t Bother Me”, עבור האלבום With the Beatles מ 1963. הוא אגב לא הפסיק לכתוב על כך.המוסיקה הטובה ביותר של הריסון – “Within you Without you” ו”While My Guitar Gently Weeps” עם הביטלס; יצירת מופת הסולו שלו מ 1970 All Things Must Pass; הקאמבק של שנת 1987 Cloud Nine –כולם היו תיאור מתמשך של מלחמתו למען שלווה פנימית, מאבק לכל החיים כדי ליישב את הברכה המעורבות של תהילה עולמית עם התשוקה להגיע למצב של חסד גבוה יותר. כשהאריסון מת מסרטן ב -29 בנובמבר 2001, עדיין לא היו לו כל התשובות. “אני הוכחה חיה לכל סתירות החיים”, כך מודה הריסון חצי בצחוק בקולו הנמוך ב “Pisces Fish”, אחד מ -11 השירים המקוריים של Brainwashed, אלבום האולפן הסופי והאחרון שלו. “אלוהים, אנחנו צריכים להילחם עם המחשבות בראש, עם החושך והאור” כך הוא שר בקטע הראשון, “Any Road”, עם אפס אירוניה, אבל ככותב שירים וגיטריסט, הריסון מעולם לא איבד את דרכו המשכרת להציג בעדינות שאלות גדולות על אשמה והתעלות.אם התזמורים העשירים ב All Things Must Pass היו האידיאליזציה של הריסון לחיים מעבר לצורה החומרית, הרי ש Brainwashed הוא פרידה כנה ואוהבת, תקליט בעל משמעות יוצאת דופן על מציאות הגסיסה, על ידי אדם שנמצא על הקצה.פחד וקבלה פועלים יחד בשירים אלה, כעס, כמו גם שלווה.והכי חשוב, יש המון גיטרות. הריסון מת בטרם הספיק לסיים את Brainwashed אבל המפיקים השותפים שלו, בנו דאהני וג’ף לין, השלימו את האלבום ברגישות מרשימה, עד כדי כך שנוכחתו של הריסון מורגשת בצורה אדירה: חזקה ומרוכזת בשירתו על נהרות עצלים של פריטת גיטרה.מבחינה קולית, הריסון למעשה נשמע צעיר ומעורב יותר ממה שהיה באלבומים כמו Dark Horse ו Gone Troppo. ב Any Road הוא מכניס אביב אמיתי לשיעור הזן שהוא מעביר שם: “אם אתה לא יודע לאן אתה הולך, כל דרך תקח אותך לשם”
כל זאת יחד עם תלתלים ארוכים, של גיטרה סלייד. יש כאב רועם במבט לאחור שלו ב”Looking For My Life”: “הו בוי, אין לך מושג מה עברתי…” וזה מרגש במיוחד כאשר הרמוניות הרקע נפסקות והריסון לבדו וקרוב למיקרופון. זו סגירת מעגל כשאחד השירים הטובים ביותר באלבום הוא קטע אינסטרומנטלי בשם “Marwa Blues”.היצירה המוקלטת הראשונה של הריסון היתה “Cry for a Shadow”, תצוגת גיטרה בסיסית וממגנטת שנכתבה עם ג’ון לנון ונוגנה על ידי הביטלס בהמבורג ב -1961. “Marwa Blues” היא באותה מסורת: מפל טהור של גיטרות סלייד.
בתור הגיטריסט הראשי של הביטלס, הריסון גרם לכל תו להיות בעל משמעות, וזה נכון לגבי כל מה שהוא מנגן כאן, מהצלילים החופפים של הגיטרה החשמלית ב “Run So Far” וההולה-בלוז המתפתל ב “Rocking Chair In Hawaii”. קשה לדעת במה הריסון לא ניגן באלבום: דאהני ולין גם כן מנגנים בגיטרות, אבל הטרמולו הרוטט ב”Pisces Fish” והקירקוש המטלי ב”Any Road” משקפים את המגע ההריסוני ללא קשר למי שניגן. הטון השופע והצליל המהורהר מטעה לחשוב ש Brainwashed הוא מיחזור מאלבומים של הריסון משנות ה70 כמו Living in the Material World. למעשה, הוא מרמז במכוון לסרטן שלו ועל גורלו הסופני אבל עם הומור.התייחסות יבשושית ל “טוקסידו הבטון שלי” ב “(P2 Vatican Blues (Last Saturday Night” וב “Looking for my life” מצב הלם טוטלי:
“לא היה לי מושג שאני בדרך למצב חירום”.
הריסון גם המתוודה והוא גם חלק מהכומר. האלבום מסתיים ברשימת מכולת של תחלואי החברה (וול סטריט, העיתונות וכו’) והיא מרוככת עם הקלטה ישנה של הריסון שמקריא מזמור הודי – שהוכפל עם קולו של דאהני לאחר מכן – הכל לסוף המשחרר של הגאולה.
האלבום לא מספר לנו אם הריסון התגבר על היותו ביטל. אבל יש קצת מרירות או חרטה במוזיקה הזו – בעיקר קבלה, ציפייה גדולה וצליל חד מהדהד. זוהי כתובת מצבה נאה וקסומה עבור אדם, אשר עד סוף חייו, האמין שרוקנ’רול היה גן עדן עלי אדמות. עד כאן התרגום. לסיום, הנה ביצוע אקוסטי מקסים של ג’ורג’ ל Any Road מתוך הראיון האחרון שעשה לתכנית טלויזיה ב 1997 עבור VH1.