היום פוסט אורח.
כאוהבי ביטלס מושבעים, אנחנו ניזונים לאורך השנים בעיקר מחומרים שמקורם מעבר לים ושפתם זרה בהתאם. ערמות על ערמות של ספרים עברו אצלנו, ותמיד עלתה התהייה, מה עם חומרים ראויים ואיכותיים בעברית ?
החוויה של לקרוא את הסיפורים על הלהקה שאתה הכי אוהב בעולם, (ואתם יודעים שיש לא מעט סיפורים מרתקים כאלה) בשפת האם שלך היא ללא ספק מענגת, ברורה ומהירה יותר מאשר חיטוט ונבירה בספרים עבי כרס באנגלית.
את הבלוג הזה הקמנו כמובן מאהבה למוסיקה הנהדרת שיצרו ויוצרים ארבעת המופלאים, אבל לא רק. אחד המטרות שנחרטו על דגלנו היא בדיוק זו של הנגשת החומר המרתק הזה לשפה העברית.
את ההשראה לעשייה הזו, נתן ירדן אוריאל, מומחה ואספן ביטלס ישראלי, שבשנת 1993 הוציא לראשונה בעברית ספרון בשם “הביטלס – השנים הראשונות”, שהחל סוקר את הקריירה של הביטלס ממש מההתחלה בצורה ברורה, מעניינת עם תמונות והרחבות ועם הפניות למקורות מהן לקח חומרים.
הנה קטע מתוך ההקדמה לספר:
“ספר זה הינו הראשון בסדרה, שתספר את סיפורם המלא של הביטלס ושל האנשים שסבבו אותם. סדרה זו תפתח בהולדתו של ג’ון לנון ותסתיים עם פרישתו של פול מקרטני מהלהקה ופירוקה הסופי, זמן קצר לאחר מכן”.
נשמע כמו חלום נכון ?
אז כמו שנכתב בהקדמה, הספר הראשון נפתח עם לידתם של חברי הלהקה והרקע לילדותם, ומסתיים לקראת סוף 1961 עת חזרתם מהפעם השנייה בהמבורג.
הספר הזה היה לאורך תקופה לא קצרה (וחסרת אינטרנט, לפחות בצורתו הנוכחית), האורים והתומים שלי. קראתי אותו הלוך וקרוא וכמובן ציפיתי לספר ההמשך שלא אכזב ויצא 3 שנים אחר כך ב 1996 והמשיך את הסיפור המופלא של הביטלס בעברית. הספר השני נקרא “השנים הראשונות”, ובו צ’יפר ירדן את קוראיו עם הפתעה לא קטנה: את ההקדמה לא כתב ירדן אלא ביל הארי, חברם של הביטלס מליברפול ועורך מגזין המרסי ביט.
הספר ממשיך מאותה נקודה בה עצר הראשון: סוף 1961, עת כניסתו של בריאן אפשטיין לתמונה ומסתיים בסוף 1962 עת יציאת הסינגל השני של הלהקה Please Please Me.
אפשר להגיד שמאז אני בעצם מחכה לספר השלישי האבוד, שחלק מהפרק הפותח פרסם ירדן בזמנו באתר האינטרנט שלו שעדיין קיים ברשת: http://www.yarden-uriel.com/heb1.html
אתם בטח מדמיינים את כמות הפעמים שנכנסתי לבדוק האם יש חדש לגבי הספר בשנים שלאחר הספר השני, אבל לשווא.
המלצה חמה: נסו לשים יד על שני הספרונים, למרות הזמן שעבר והטכנולוגיה המתפתחת, הנאה צרופה מובטחת.
אז היום בפינת הפוסט האורח: ירדן אוריאל !
ירדן הסכים ברוב טובו לענות לנו הסקרנים זבי החוטם, על כמה שאלות שישבו לנו על הלב. הנה הראיון לפניכם:
שלום ירדן. היום אנחנו בביטלמניקס עוסקים בספרונים שהוצאת בעברית על הביטלס ואנחנו מאוד שמחים על ההזדמנות לכמה שאלות. אתה אחד המומחים הוותיקים בארץ בנושא הביטלס. מהו הסיפור או התקופה המרתקים ביותר לדעתך באגדת הביטלס?
“התחלת הלהקה. זו הייתה תקופה של מאבקים ואי ודאות – שינוי שמות, הפסקת פעילות אחרי הביקור הראשון בהמבורג, שינויי הרכבים והתפתחות אישית ומוסיקלית של הדמויות המובילות. המון דרמות. מבחינה מוסיקלית היו כמובן תקופות מעניינות וחשובות יותר, אבל פה אנחנו מדברים על ההיסטוריה של הלהקה ולכן זווית ההסתכלות היא אחרת ושיקולי הבחירה שונים מאלו של המוסיקולוגים”.
מהו פריט האספנות המיוחד ביותר שיש ברשותך ?
“יש הרבה דברים מוזרים ומיוחדים. אני אוהב במיוחד דווקא גלויית קרטון הולנדית מקופלת אליה מחובר תקליטון פלקסי (תקליטון רך ולא קשה) של אחת מהקלטות חג המולד של הביטלס, שקרוב למרכזו יש שקע עם שוליים מוגבהים. הגלויה בנויה כך שכאשר אתה מיישר את אחד מחלקיה, מתגלה מסמר מחובר לאחד מכנפי הקרטון, אותו מצמידים לתקליטון. צריך לשים אצבע בשקע ולסובב את התקליטון במהירות אחידה ואז, מאחד הקצוות של הקרטון אתה שומע את ההקלטה – בלי רמקול, בלי כלום. רק חתך בקצה הקרטון שמאפשר את יצירת הקול וזהו.”
לא נוכל שלא להזכיר את הספרונים שהוצאת בשנות ה 90 שעבורנו כילדים שהיו צמאים לחומר על הביטלס בעולם ללא אינטרנט היו כבאר במדבר. מה תכננת במקור עבור סדרת הספרונים הזו ומדוע לא המשכת לספרון השלישי ?
“הרעיון המקורי היה להוציא כ-12 ספרים, מאה ומשהו עמודים כל אחד. כל אחד לכשעצמו ספרון אבל יחד, מדובר באנציקלופדיה. זו המהות של אוסף. כל אותם פריטים בודדים שיחד הופכים למשהו שלם הגדול מסך חלקיו. בעידן הציני של היום זה עשוי להישמע יומרני, אבל אז זו הייתה תקופה אחרת ואנשים אהבו לעשות דברים גרנדיוזיים. בכל אופן, הוצאתי את שני הספרים הראשונים. הם היו הספרים הראשונים בעברית על הביטלס. זה היה כמו להיות הראשון שכובש פסגה של הר גבוה ותוקע שם דגל. אחרי זה כבר הייתי עסוק בחיים שלי ולא מצאתי זמן ואנרגיה להמשך הסדרה. הספקתי לכתוב פרק אחד לספר השלישי, אותו העליתי בשלב כלשהו לאתר שלי וזהו.”
האם יש לך כוונה לחזור לתיעוד הביטלס בספרים או בפורמט אחר כלשהו ובכלל מה אתה חושב על כך שהיום בלחיצת כפתור יכול כל ילד להגיע לכמות מידע עצומה על הביטלס? האם בכלל יש עוד מקום לספרים?
“יש סיכוי שיום אחד אחזור לזה. קודם כל אצטרך לערוך מחדש את מה שיצא. כל כך הרבה דברים התגלו מאז… עם זאת, יש את ההיבט הפרקטי. שוק הספרים הולך ומצטמצם. פחות ופחות אנשים קוראים – לא רק ספרים, גם עיתונים. כל טקסט ארוך הופך ל”אמלק”. השאלה היא אם יש טעם בנסיבות כאלה להשקיע מאמצים בכתיבת הספר לשוק שהוא מוגבל מלכתחילה לקוראי עברית. אם תכתוב ספר באנגלית, יש לך עולם שלם שיוכל לקרוא אותו וגם אם שם יש ירידה בכמות הקוראים, עדיין יש סיכוי שתוכל לפחות לכסות את עלות הוצאת הספר. במקרה של שני הספרים שהוצאתי לא הייתה בעיה לכסות את העלות, אבל בישראל של היום אני בספק אם ניתן יהיה להצליח בכך. חוץ מזה – ופה המקום להתייחס לשאלתכם לגבי לחיצת הכפתור – היום יש אינטרנט. אנשים לא צריכים ספרים כדי לדעת דברים. יש אמנם המון מידע שגוי ומה שאוהבים לקרוא לו “פייק ניוז”, אבל ליותר ויותר אנשים לא אכפת אם המידע נכון או לא כל עוד הוא מעניין ומשכנע. בסיכומו של דבר יש שיקולים לכאן ולכאן. אני מניח את עניין הספרים כרגע בצד ומשאיר את זה פתוח לשיקול מחודש בעתיד. יתכן שבכלל אדלג על עניין ההוצאה לאור הפיזית ואתמקד בספרות דיגיטלית. נראה בעתיד”.
מה דעתך על כך שבשנת 2018 אנחנו עדיין עוסקים בלהקה שקמה לפני כ 60 שנים ובכלל על גלי ה”ביטלמניה” המחודשת לכבוד אלבומו החדש של מקרטני ?
“לא צריך להגזים. מקרטני מעורר עניין רב כיום, אבל עשרים איש שמחכים לו מחוץ לבית בו גר בעבר בליברפול הם לא ביטלמניה. רינגו אמר את זה יפה – שעכשיו הצעירים צורחים אחרי מישהו במקום אחר… בכל אופן, הביטלס הם קלאסיקה. יש על זה קונצנזוס כלל עולמי. זה טבעי להתעסק בהם עכשיו וזה יהיה טבעי להתעסק בהם עוד מאה שנה. כל עוד יש מקום גם לאמנים צעירים ולמוסיקה חדשה אז למה לא?”
50 שנים לאלבום הלבן. הוא שרד את מבחן הזמן ? היית ממליץ להם להוציא אותו בצורה אחרת ?
“ג’ורג’ מרטין המליץ להם להוציא את זה כתקליט בודד. היה צדק רב בדבריו, אבל אני שמח שהם לא הקשיבו לו, כי גם היום כיף להקשיב לאלבום כפי שהוא. עם כל מה שקרה בעולם המוסיקה מאז, אפילו REVOLUTION 9 מתקבל על ידי יותר אנשים מבעבר (אני אישית חושב שמדובר בהקלטה מרתקת)”.
לסיום, האם אתה עדיין מאזין לביטלס באותה התלהבות כמו בהתחלה ?
“עם השנים ההתלהבות פחתה, אבל האהבה נשארה וזה מה שחשוב. אבל ההתלהבות נמצאת אי שם ברקע. לא מזמן עמדתי במשך הופעה שלמה מטר מרינגו ועד עכשיו זה לא עבר לי…”
האהבה נשארה. המון המון תודה לירדן אוריאל על שפינה את זמנו. אנחנו נמשיך לחכות לספר השלישי… המשך יום מקסים.