את הימים הקרובים נקדיש לשירי הסולו שהוציאו חברי הביטלס לכבוד חג המולד. למרות שמקרטני היה האחרון להוציא שיר כזה (לנון הוציא ב-1971 והריסון הוציא ב-1974), זכות הראשונים שמורה לרצונו בשיר כזה, ולכן נתחיל איתו.
בשנת 1968 הבין מקרטני איך העולם עובד. אם אתה רוצה להרוויח כסף אתה צריך לכתוב שיר על שני נושאים – יום הולדת וחג המולד – שני הנושאים האלה יבטיחו השמעות מרובות ואיתן גם תמלוגים יפים. חבריו לא היו בעניין, אבל בכל זאת הקליטו את Birthday עליו כתבנו כאן.
הוא נאלץ לחכות עוד 11 שנים, אבל לבסוף כתב גם שיר כריסטמס. והוא היה נוראי. וגם נפלא בדרכו שלו. אבל למה להקדים את המאוחר. אם אתם זוכרים, כתבנו כבר על ההצלחה האדירה של הסינגל Mull Of Kintyre ב-1977, שלוותה ביציאת האלבום London Town שלא זכה להצלחה או תגובות חמות.
בשנת 1978 הקליט מקרטני עם הרכב חדש של Wings את מה שיהפוך בסופו של דבר לאלבום האחרון של ההרכב, Back To The Egg, אלבום שהמשיך להראות עד כמה מגוון היה מקרטני.
בתחילת 1979 תכנן להמשיך בהקלטות לאלבום באולפני אבי רואד, כשגילה שהאולפן מוזמן לזמן רב על ידי קליף ריצ’רדס. במהירות שיא בנה חיקוי של האולפן במשרדי החברה שלו, אבל בסופו של דבר הקליט שם רק עוד שיר אחד, Daytime Nighttime Suffering הנהדר, שנשאר בסופו של דבר מחוץ לאלבום ונדם.
במהלך מאי ויוני נסעו חברי הלהקה לטירת לימפנה (שם הוקלטו חלק משירי האלבום) על מנת לצלם סרטוני פרומו. במהלך השהות שם הם הקליטו את השיר המוזר שלא יצא מעולם באופן רשמי, Robber’s Ball
היציאה של האלבום Back To The Egg ביוני היתה עגומה הן מבחינת ההצלחה המסחרית והן מבחינת הביקורות. הביקורת ברולינג סטונס אמרה: “מדובר בערימת הדרק העלובה ביותר בזמן האחרון. פול מקרטני גונב מעצמו חומרים כבר במשך שנים, והוא הגיע לבסוף למיצוי כל הרעיונות הממוחזרים שלו”
זה השיר האהוב עליי ביותר מהאלבום, ואחד היפים של מקרטני לדעתי
מקרטני, כפי שמראה הדיסקוגרפיה שלו בשנתיים שקדמו, לא בדיוק ידע מה הוא עושה ולאן הוא הולך. ווינגס החלה להראות כמבוי סתום. מקרטני בחר להתעלם מהביקורות ולהשקיע את עצמו בינתיים בפרוייקט חדש שלא תוכנן לצאת באופן מסחרי לקהל הרחב. פרוייקט בו יתנסה בהקלטות עם הסינטיסייזרים החדשים שלו, לבד, באולפן שלו שבחווה בסקוטלנד.
הסשנים של הפרוייקט, שלבסוף יצאו באלבום הסולו הראשון שלו מזה שנים McCartney 2, הניבו גם את הסינגל Wonderful Christmastime.
מקרטני כתב את השיר במהלך היום הכי חם ביולי. במקור זה היה קטע אינסטרומנטלי אבל אז החליט מקרטני לנסות ולהוסיף קולות שונים ולבסוף הוא הפך לשיר.
השיר חולק את האווירה של McCartney 2 אבל בעיני נופל משאר הקטעים שבו בהרבה.
השיווק של הסינגל היה מוזר והדגיש את הבלבול שמקרטני חש בקריירה שלו בנקודה הזו. העטיפה של הסיגנל, בה מקרטני נראה כסנטה קלאוס (רפרנס לעטיפת האלבום המצליח של בינג קרוסבי White Christmas) ציינה רק את שמו של מקרטני, אבל סרטון הפרומו שצולם כלל גם את חברי להקת Wings.
עטיפת הסינגל של מקרטני
חלק מהקליפ מכיל גם צילומים ממסע ההופעות של הלהקה בבריטניה ב-1979, בה ביצעו את השיר. כשהשיר בוצע על הבמה הם יצרו את אווירת החג על ידי כך שפתיתי שלג מלאכותי נפלו משמי אולם ההופעות.
בהתחלה התוצאות המסחריות של השיר לא נראו טוב במיוחד. בארה”ב השיר כלל לא צעד במצעדים. באנגליה הגיע למקום ה-6, ולמה לנו לכתוב שיר חג מולד אם אנחנו לא יכולים להרוויח ממנו?
אבל אל תדאגו. עם הזמן השיר נכנס לקנון של שירי חג המולד.
בשנת 2010 פרסם המגזין פורבס כתבה על ההכנסות של השיר. כיון שמקרטני עשה הכל בשיר, כל התמלוגים עליו הולכים לכיסו – כתיבה, הפקה וביצוע. אז בכמה זה מסתכם בכל שנה?
“השיר הוא מה שאנו בתעשייה קוראים לו ירוק עד, בגלל שהוא מתנגן כל הזמן” הסביר ברני רזניק, עו”ד שמתעסק בבידור. “סביר להניח שהצ’ק שמקבל מקרטני אחרי כל רבעון רביעי מכיל הרבה אפסים”
ההשראה לעטיפת הסינגל
מקורות בתעשייה העריכו עבור פורבס כי מדובר בהכנסה שנתית (!) של בין 400 ל-600 אלף דולר. כלומר, אם מחשבים את הזמן מאז שהשיר יצא ועד כתיבת המאמר, מדובר בכ-15 מליון דולר.
זה כמובן לא מפריע לאנשים לקטול את השיר גם היום על ימין ועל שמאל. הנה כמה דוגמאות שהצחיקו אותי מהשנים האחרונות.
חברי Collage Humur הכתירו אותו כשיר הגרוע ביותר של כל הזמנים. והם מנמקים ומשעשעים.
כריס קייס ב-USA Today כתב ב-2014 על השיר הזה ועל שירו של לנון שעליו אכתוב בהמשך השבוע Happy Xmas (War is Over)
“And so this is Xmas
And what have we done
Another year over
A new one just begun.
מה הוא עושה? סתם מדקלם את לוח השנה? אני גם יכול לעשות את זה.
So it is Monday
And what has gone on
Another day finished
I hate this darn song.
זה לא טוב יותר אצל מקרטני
Simply having a wonderful Christmas time (x14)
כל השיר של פול הוא חזרה אין סופית על השורה הזו. האם לא יכול היה לחשוב על משהו נוסף? הוא כמו תסריטאי לסרט של אדם סנדלר: לא יכול לחשוב על שום דבר טוב יותר, אז הוא נותן לכל החברה לצחוק על קווין ג’יימס לאורך כל הסרט. אה, אולי יש עוד מילים בשיר (oh and don’t look down מראה את שנינותו הגדולה של מקה) אבל הם זניחים לעומת כמות החזרות על השורה הזו”
מקרטני במהלך הסשנים של מקרטני 2
גם גלוריה ריאן באתר ג’יזבל לא חסידה של השיר. “מה קורה עם חברי ביטלס לשעבר שגורם להם ליצור במקצוענות שירים כל כך מחורבנים לחגים?
שירו של מקרטני לא טוב מהרבה מזה של לנון. הוא נשמע כמי שסובל מעודף קופאין ומסוחרר באמצע בלק פריידי במייסי’ס, אחרי שהיה ער במשך 24 שעות. הוא תזזיתי, מטופש ומשאיר את המאזין לתהות אם יש בכלל למשהו משמעות. אם רינגו יקליט פעם שיר לחג המולד, הלך עלינו.”
לשמחתינו היא לא ידעה ש-12 שנים לפני שכתבה את מה שכתבה, ב-1999, הוציא רינגו אלבום כריסטמס מיוחד בשם I Want To Be Santa, שעליו כל מה שיש לי להגיד הוא שהוא אלבום כריסטמס מיוחד של רינגו. לטוב ולרע. הנה דוגמה –
האלבום של רינגו סיים עם מכירות עלובות, אבל במקרה של מקרטני, צוחק מי שצוחק אחרון, ומנהל הבנק שלו איתו. הגיע הזמן לשמוע את השיר, לא?
אז מה אתם חושבים? הגזימו? אני מודה שעם השנים השיר גדל עליי, ואני אפילו מחבב למדי את קטע הדינג דונג.
וזהו. זה הזמן לאחל לכל הנוצרים שקוראים את הבלוג חג מולד שמח. ולכל שאר הדתות – שיהיה לכם יום נפלא.
וכמובן, אל תשכחו לשמוע את הצד השני של הסינגל של מקרטני Rudolph The Red Nosed Reggae שהוא, אה, הממממ, הצד השני של הסינגל.