ב 17 באפריל 1998, לפני 20 שנה, הלכה לעולמה לינדה מקרטני. לינדה לואיז איסטמן, היתה נשואה לפול כמעט 30 שנה בהן היתה שותפה גם ליצירה המוסיקלית שלו ובצורה רשמית על יצירת המופת Ram וכמובן שותפה בהרכב המצליח Wings. האלבום השני והאחרון עליו היתה חתומה בשמה היה Wide Prairie (ערבה רחבה), שיצא כחצי שנה לאחר מותה, באוקטובר 1998. דווקא לקראת סוף חייה, לינדה החלה במלאכת איסוף חומרים עבור אלבום שיכיל הקלטות סולו שלה כשפול מסייע לה.
מתוך הסשנים ל RAM ב 1971
היא מתה לפני שהיתה לה הזדמנות להשלים את הפרויקט, אך פול המשיך לסיים את האלבום, ושחרר אותו כאמור באוקטובר 1998 כפי שתוכנן במקור. האלבום מכיל בו בעצם כל פיסת הקלטה שביצעה לינדה לאורך 25 שנה, ולכן האלבום לא ממש אחיד ברמתו ומשמש יותר כאלבום זכרון ומחווה ללינדה, ועם כל זאת הוא כיפי להאזנה ומגביר את ההערכה לגברת. באלבום 16 קטעים, רובם נכתבו על ידי לינדה, חלקם בשותפות עם פול וחלקם גרסאות כיסוי.
על האלבום הזה נדבר היום ונקדיש את הפוסט לזכרה.
“…הייתי בפאריז וחיכיתי לטיסה
כשהבחור הזה ניגש אליי ושאל: ‘יש לך אש?’ “.
כך נפתח האלבום עם הקטע המשותף של לינדה ופול בשיר הנושא Wide Prairie. הסגנון נע בין קאנטרי ובדומה לשינויים ב Band on the run, משנה כיוון ואז חוזר שוב לסגנון ההתחלתי ואז הולך בכלל לכיוון ג’אזי. הקטע הזה הוקלט ב 20 בנובמבר 1973 באולפני אודאון שבפאריז, על ידי Wings שבאותה תקופה נמצאים בפוסט הקלטות אלבום המופת שלהם Band On the Run. כמה חודשים אחר כך בארה”ב ב 1974 הושלם השיר.
הקטע השני New Orleans הוקלט איך לא בניו אורלינס ב 1975, בעת שווינגז עובדים על האלבום הבא שלהם Venus & Mars.
הקטע הכיפי הזה מתאר חוויות של לינדה מטיולים שערכו בני הזוג בניו אורלינס.
וכך מסכמת לינדה את הטיול שם: “…גומבו (תבשיל נפוץ באיזור לואיזיאנה) ובחורים מסכנים הם כל מה שראיתי בניו אורלינס…”.
הקטע הקצר הבא The White Coated Man, הוקלט ב 1988 באולפנים של פול שבסאסקס שבלונדון והושלם בקליפורניה שנה לאחר מכן. קטע שמזכיר לי מאוד משהו של יוקו אונו מתוך Double Fantasy.
הוא נכתב כמחאה על ניסויים בבעלי חיים, ומתאר את מחשבותיו וסבלו של בעל חיים שמבעד לכל הכאב חושב עדיין שהאיש בחלוק הלבן הוא חברו שישחרר אותו בכל רגע.
הקטע נכתב יחד עם פול, וקלרה ליין – כותבת סדרות טלויזיה אנגלית ואקטיביסטית למען בעלי החיים שגם נשמעת בקטע הדיבור בשיר.
“דרך הסורגים ואור הבוקר
מהי ההרגשה הזו?
מדוע איני יכול לזוז?
מתישהו היום הם ישחררו אותי
ואני אשמע קול וזה יהיה החבר שלי,
האיש בחלוק הלבן…”
המסקנה לא משתמעת ל 2 פנים: The silent ones will pay
פול כתב על הקטע: “לינדה הזדהתה עמוקות עם סבלם של בעלי חיים חפים מפשע וכל זאת למען רווחת האנושות. התופעה שעדיין נמשכת עד עצם היום הזה תמשך עד שנוכל כחברה להראות חמלה כלפי היצורים שאנו חולקים עמם את הפלנטה שלנו”.
הקטע היפה הבא, Love’s Full Glory, נכתב כולו על ידי לינדה, והוקלט ב 2 סשנים ב 1980: בצרפת ובסאסקס שם השתתף ג’ף אמריק כטכנאי.פול כהרגלו בתופים ובבס. בנגינה יפהפיה על גיטרת ה”סטיל” (גיטרה שחלק מגופה עשוי מתכת על מנת לקבל צליל מוגבר ואחר), מנגן לויד גרין שניגן בעבר עם המקרטנים בשיר Sally G שהיה הביסייד לסינגל Junior’s Farm מ 1974.
פשוט ויפה.
“כאשר נפגשנו לראשונה, הראיתי ללינדה כמה יסודות בסיסיים של נגינה על קלידים וכתיבת שירים. עד מהרה היא פיתחה את יכולות משלה השיר הזה לא רק מראה את המיומנויות המלודיות שלה ,אלא גם תחושה חזקה שלה לערך האהבה. בגיטרת הסטיל, ניגן לויד גרין – אחד הטובים ביותר של נאשוויל”.
את הקטע I Got Up, שכתבה בשיתוף עם פול, התחילה לינדה להקליט ב 1973 בפאריז וכשגמלה בליבה ב 1998 ההחלטה להוציא אלבום משיריה, היא חזרה לעבוד עליו.
חברי ווינגז על הכלים כשפול על הבס, אורגן, פסנתר, קולות ובעמדת המפיק ועדיין נשארה לו יד פנויה.
פול על השיר: “במהלך מפגשי פריז בשנת 1973 הקלטנו את אחד הרעיונות של לינדה. השיר הושלם שנים רבות לאחר מכן כשאת הקולות הוסיפה לבסוף ב 1998. תחושת האכפתיות שלה אופיינית לחוסר נכונותה להשלים עם שטויות של אנשים אחרים. היא שנאה מילים כמו “צריך” ו “פשרה”. עבורה, החופש לעשות מה שאתה רוצה זו זכות בסיסית.”
קטע זוגי משותף נוסף הוא The Light Comes from Within והפעם מדובר בקטע “חדש” אותו מקליטה לינדה לראשונה באולפני סאסקס במרץ 1998 – הקטע יהיה האחרון עליו תעבוד עבור האלבום הזה.
על גיטרות, אחד, ג’ימס מקרטני שמו, הבן של לינדה ופול.
מתוך מה שכתב פול בחוברת שצורפה לאלבום:
“אם I Got Up הראה את התנגדותה החריפה של לינדה לדיכוי, The Light Comes from Within לקח אותה עוד כמה צעדים. בשנתיים האחרונות של חייה, היינו נדרשים לעשות הרבה נסיעות ללונדון עבור טיפול כזה או אחר. תמיד ניסינו לנצל את הזמן הכי טוב שאפשר. היא ואני דיברנו הרבה על האלבום הזה, והמילים לשיר הזה הסתיימו במהלך נסיעה אחת. כאשר הקלטנו את הקולות, בסשן שהיה לצערי האחרון שלה, אמרתי חצי בצחוק, “את לא יכולה לשיר את זה”. היא הביטה בי בניצוץ בעיניה ואמרה “רוצה להתערב?” זו היתה תשובתה לכל האנשים שאי פעם דיכאו אותה ובכלל לגבי כל הגישה השוביניסטית הגמלונית הזו, שגרמה נזק כה רב לחברה שלנו. אלוהים יברך אותה … לבייבי שלי זו היתה ממש המילה האחרונה. היא אהבה את הרעיון שהבן שלנו ג’יימס מנגן בגיטרות בשיר.”
הקטע הבא הוא גרסת רגאיי – הסגנון אותו אהבה לינדה, ל Mister Sandman שביצעו הקורדטס בשנות ה 50.
הקטע הוקלט ב 1977 בג’מייקה והושלם לאחר מכן בסקוטלנד.
“במהלך הימים המוקדמים של הרגאיי, ביקשנו מהמפיק הג’מייקני, לי פארי לעשות כמה קטעים עבורנו.
הקטע הזה Mister Sandman, הוקלט באולפני בלק ארק, קינגסטון, בג’מייקה, ב 1977, כאשר תחנת הרדיו RJR עדיין טלטלה את גלי האתר והשמש היתה תמיד חמה! את הקולות של לינדה סיימנו מאוחר יותר באולפני רוד”.
הקטע הבא הוא אולי הקטליזטור לכל הפרויקט.
הקטע בשם Seaside Woman, יצא כבר כסינגל ב 1977 תחת שם בדוי: Suzy and the Red Stripes ללא הצלחה יתרה.
זהו השיר הראשון שלינדה כתבה בתגובה לתביעה שהגישו נגד פול חברת Northern Songs ו Maclen Music ב 1971.
הם טענו שפול הפר הסכם זכויות בלעדי כלפיהם, כשרשם את לינדה כשותפה ליצירה של הסינגל Another Day (הוא רשם אותה למעשה כשותפה על כל האלבום RAM).
מה שנטען בתביעה הוא שלינדה היא לא כותבת שירים אמיתית ולכן אין מקום לרשום אותה כשותפה לתמלוגים.
לבסוף פשרה הושגה והעניין יושב בתוך שנה.
לינדה כתבה את השיר במהלך ביקור של המקרטנים בג’מייקה ב 1971.
“כאשר תבעו אותנו אמרתי שאני בטח לא מסוגלת לכתוב, אז פול אמר: ‘אז קדימה תכתבי שיר'”.
ווינגז ביצעו לראשונה את Seaside Woman במהלך סיבוב ההופעות באוניברסיטאות והקולג’ים ב 1972.
בראיון משותף מ 1977, רומז פול שסוזי היא לינדה ומכריז על היותם בהריון (עם ג’יימס). https://www.youtube.com/watch?v=T8o1xI2-azA
במהלך הסשנים לאלבום Band On the Run, הלחינה לינדה את הקטע Oriental Nightfish שהוקלט באוקטובר 1973 על ידי שלישיית ווינגז.
השיר שימיש פסקול לסרטון אנימציה קצר באותו השם, שבימו לינדה ואיאן איימס.
הסרט השתתף בפסטיבל הסרטים של קאן במאי 1978, והצטרף לבסוף לקטעי הבונוס בקלטת הווידאו שיצאה ב 1984, “Rupert and the Frog Song”.
הנה הסרטון הקצר:
והנה השיר המלא מתוך האלבום:
על הקטע הקטן והמינימליסטי Endless Days שהוקלט ב 1987 באולפנים של המפיק איאן מיידמן כתב פול:
“בלדה עגמומית שלינדה ניגנה לעתים קרובות בבית. קולה העדין באמת לוכד סוג מיוחד של תמימות, אותה אחת שהכרנו לעומק. ההקלטה היתה בסטודיו של איאן מיידמן. אין ריבוי ערוצים בשיר – המיקס הזה הוא כל מה שקיים”.
באותם סשנים ב 1987 הוקלטה גם גרסת הכיסוי לשיר של הקוסטרס Poison Ivy משנות ה 50.
“זה היה אחד השירים האהובים על לינדה. היו לה רגשות חיבה למוסיקת הדופ-וופ של נעוריה, לאחר שבילתה שעות רבות מתחת למיטה עם רדיו טרנזיסטור מודבק לאוזנה והקשיבה למופע הרוקנ’רול של אלן פריד. חוש ההומור של השיר אופייני לרבים מאותה תקופה”.
הקטע Cow הוקלט ב 1988 יחד עם The White Coated Man וגם כאן השתתפה קלרה ליין.
“במקרה זה עוסק השיר בימים האחרונים של פרה תחת גזר דין מוות. התמימות המתוקה של השיר גרמה לרבים מחברינו להחליט “לצאת לדרך” הצמחונות. לינדה כנראה עשתה יותר מכל אחד אחר כדי להביא את הצמחונות לתוך המיינסטרים התזונתיים של החברה שלנו, וגרמה לאלפי אנשים לחשוב על היחס האכזרי שלנו לבעלי החיים”. וכך היא כתבה:
יצור רגוע עומד בשדה יוני עם עוד יום מרעה אחד לפני משאית הטבח…
הקטע הבא שנקרא B-Side To Seaside נכתב כבדיחה כאשר נתבקשה לינדה לכתוב ביסייד לסינגל Seaside Woman כשהיא כותבת בחוסר רצינות תהומית:
The B-Side to Seaside More than an A-Side Less than a C-Side My little B-Side B-Side to Seaside
למי שתהה, הקטע אכן היה הביסייד של הסינגל.
הקטע העוקב, הוא קאבר לשיר בשם Sugartime של ה McGuire Sisters שוב עם אדפטציה לסגנון הרגאיי כשפול מפליא בקולות. הקטע הוקלט בג’מייקה ב 1977 והושלם ב 1998 לאחר מותה של לינדה.
“שנינו זכרנו שירים מסוימים מילדותנו. השיר היה להיט גדול לאחיות מקגווייר בסוף שנות החמישים. לינדה ואני היינו שרים את זה במסיבות, ומתחלקים למנגינה והרמוניה כדי לשעשע ולהדהים את ידידינו וקרובינו. לי פרי הפיק את הקטע בקינגסטון, ג’מייקה, באולפני בלאק ארק”.
הקטע Cook of the House יצא באלבום של ווינגז Wings at the Speed of Sound ב 1976 ומצא עצמו גם כביסייד ללהיט Silly Love Songs.השיר הוא שיתוף פעולה של לינדה ופול.
“בשעת לילה מאוחרת כשהיינו בסיור להשכרת בית באוסטרליה, הסתכלנו על אחד מאותם השלטים האלו שנמצאו במטבחים רבים ברחבי העולם. השלט אמר: ‘בכל מקום שבו אני משרת את האורחים שלי, הם אוהבים את המטבח שלי הכי טוב”. זה הוביל לכתיבת השיר. השיר הוקלט באולפני Abbey Road בשנת 1976 ונכלל ב Speed of Sound. הרעש בהתחלה הוא הצ’יפסר הרותח שלנו.”
הקטע שסוגר את האלבום נקרא Appaloosa והוקלט בסשנים האחרונים לפני מותה של לינדה במרץ 1998.
“את המנגינה הזו לינדה כתבה לפני שנים רבות והיא שימשה אותה ככלי תרגול בפסנתר. אהבתה להיסטוריה של הילידים האמריקאים, ובמיוחד לשבט האינדיאני ‘נז פרס’ שהשתמשו בסוסי האפלוזה המנוקדים שקרויים על שם נהר הפאלוז בצפון ארה”ב, הם אלו שעוררו את כתיבת השיר שהוקלט במרץ 1998”.
בתחילת השיר מספרת לינדה על השבט האינדיאני:
“הצ’יף ג’וזף ושבטו גידלו סוסים יפים על גדות נהר הפאלוז הגזע נודע בשם האפלוזה…”
את התמונה על עטיפת האלבום צילם פול וכשנשאל מהי התמונה האהובה עליו מאלו שצילם את לינדה ענה: “בטח העטיפה של Wide Prairie. זו תמונה ממש נחמדה שלה בה היא לובשת את הסוודר מ Fair Isle…”.
הקטע האחרון שבחרתי לצרף הוא מתוך ה “קונצרט עבור לינדה” שקיים פול לזכרה שנה לאחר מותה ברויאל אלברט הול בו מקדיש פול את המופע “ללינדה הבייבי היפה שלי ולילדים היפים שלנו…”.
