שיר פשוט מאוד בעל 2 שורות בלבד החוזרות על עצמן שוב ושוב וגורמות לאי נוחות מסויימת, אבל מבוצעות כמו שרק מקרטני יודע לבצע. היום אכתוב על השיר שכמעט ולא הוקלט עבור האלבום הלבן. אתנצל מראש, מעט מילים בוטות פה ושם וזאת בגלל הנושא הטעון של השיר, לכן אפשר להרחיק ילדים ולהכניס את הטלפון למצב טיסה. זה תמיד טוב. נפתח עם ערוץ נשיונל ג’יאוגרפיק, ואם חשבתם שקופים השפיעו על שיר אחד מסויים באלבום הלבן, אז תתפלאו לדעת שקופים או לפחות פעילות מסוימת שלהם, השפיעה על השיר שעליו נדבר היום. רשות הדיבור לזואולוג מקרטני מתוך ספר הטבע שלו Many Years From Now:
“הרעיון מאחורי Why Don’t We Do It In The Road הגיע ממשהו שראיתי ברישיקש. עשיתי מדיטציה על אחד הגגות וראיתי להקה של קופים הולכים בג’ונגל. הזכר פשוט קפץ על הגב של הנקבה ו’נתן לה אחד’, כמו שאומרים בסלנג. בתוך 2 או 3 שניות הוא קיפץ שוב והביט סביבו כאילו אומר, ‘זה לא אני’. היא הביטה סביבה כאילו הייתה לה איזו הפרעה קלה והיא חושבת לעצמה, ‘הו, כנראה דמיינתי את זה’, ואז היא הסתלקה משם. חשבתי, ‘לעזאזל, זה מכניס את הכל לפרופורציה’. זה עד כדי כך פשוט הקטע הזה של ההתרבות בטבע. הקוף המחורבן הזה פשוט מקפץ ומסתלק. ישנו דחף, הם עושים את זה, וזהו. זה כזה פשוט. לנו יש בעיות איומות עם זה, ולבעלי החיים לא. על זה בעצם כתבתי את השיר. השיר יכול להיות על עשיית צרכים או הזדווגות או כל דבר כדי להעביר את המסר. אז למה אנחנו לא עושים זאת על הדרך? ובכן, התשובה היא שאנחנו מתורבתים וגם לא. השיר נכתב כדי להציג את התחבטות הזו. השיר הוא סוג של אמירה פרימיטיבית שקשורה למין או לחירות בכלל. אני אוהב את השיר הזה, הוא פשוט כל כך מקומם שאני מת על זה”.
עכשיו אחרי ששמענו את ההסבר המקצועי של מקרטני, תחשבו על זה רגע. הביטלס היו להקה עבור בני נוער שדיברה על אהבה ועל היחסים שבינו לבינה בצורה הכי מהוגנת ומרומזת של המילה. נכון היו כבר גליצ’ים פה ושם, רובם אגב של לנון שבכל מובן היה הצד הפרובוקטיבי יותר של הלהקה. כמה דוגמאות: המוקדמת ביותר, Please Please Me עם צירוף המילים המתחכם שבאמת אין לי מושג איך ג’ורג’ מרטין המהוגן לא התעלף כשהביטלס התעקשו שזה יהיה הסינגל השני שלהם. דוגמא נוספת: השיר השנוי במחלוקת Run For Your Life שבו פיתח ג’ון משפט ששר אלביס ב Baby Let’s Play House ותפר ממנו שיר שהוא בהחלט לא שיר קומזיץ לכל המשפחה. עוד דוגמא אפשר למצוא בסופו של סרג’נט פפר ביום בחיים עם המשפט “אני מת להדליק אותך”. יש עוד רשימה ארוכה של פרובוקציות מ Girl ועד להצהרתו של לנון על ישו.
מקרטני לא ממש העז להביא נושאים פרובוקטיבים או מיניים במפורש אל הפרונט של השירים שכתב. כשהוא כן העז זה נעשה במרומז כמו ב I Saw Her Standing There או Drive My Car ואני יודע שיש כאלו שקופצים ממקומם עכשיו כי לא הזכרתי את Day Tripper וזה רק מהסיבה הפשוטה שזו הייתה כתיבה משותפת בין ג’ון לפול ואפשר גם כאן להאשים את ג’ון – לפחות זה מה שפול עושה.
בתחילה פול כותב משפט יחיד ברישיקיש ומנגן אותו כבלוז של 12 תיבות. הוא לא ממש מתייחס אליו ברצינות וכשמגיע היום בסוף מאי 1968 בו הם מקליטים דמואים לשירים שכתבו בהודו בביתו של ג’ורג’, הוא אפילו לא טורח להחשיב אותו ככזה שיגיע לאלבום. בכל זאת רק משפט אחד עם אקורדים בלוזים (אקורדים ממשפחת ה 7). בתחילת חודש אוקטובר שפתח את החודש החמישי להקלטות האלבום הלבן, לביטלס יש כבר לא מעט שירים כדי למלא את הקונספט השאפתני של אלבום כפול ואפשר כבר לראות את האור הלבן בוקע מסופה של המנהרה הפתלתלה הזו.
ה 9 באוקטובר (יום הולדתו ה 28 של לנון), היה יום של סגירת קצוות באולפנים. פול עצמו הקליט כמה אוברדאבים עבור השיר של ג’ורג’ שהוקלט ביום הקודם, Long Long Long ובשלב מסוים הרגיש ששרותיו לא נדרשים לשום משימה. אצל מקרטני אין זמן מבוזבז אף פעם. הוא יודע שכשמגיעים ל’בוטום ליין’ בבחירת השירים לאלבום, עדיף שיהיה לו יתרון ועוד שיר ספייר בצד לא יכול להזיק. הוא מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה ורואה טכנאי סאונד משועמם יושב בחוסר מעש ומשמין לו בצד. מדובר בקן טאונסנד שנלקח אחר כבוד לאולפן מספר 1 שהיה פנוי. אגב, שמתם לב לאבטלה הסמויה באולפני אבי רואד באותו היום? מזל שמקרטני היה שם כדי לעשות סדר. הוא מתיישב עם הגיטרה האקוסטית ומתחיל לנסות ולהוציא משהו מהקטע הזה שכתב ותפח לו כבר ל 2 משפטים. הוא דוגל בשיטה של ננסה ונראה לאן זה הולך. הוא מקליט 5 ניסיונות בהם הוא מתחיל בצורה רכה ולאט לאט עולה עם הטונים של השירה והנגינה עד שהוא מגיע למעין צעקות. הנה דוגמא למה שהוקלט בטייק 4, בו שר מקרטני 4 בתים כשהוא שר לסירוגין גרסה רכה וגרסת סול צעקנית. שימו לב שבבית האחרון הוא שר People won’t be watching us במקום No one will be watching us. בסופו של הטייק שואל מקרטני לדעתו של טכנאי האולפן קן טאונסנד: “מה אתה חושב על כל זה? אפשר לעשות זאת יותר טוב?”. את הטייק הזה תוכלו לשמוע בחלקה השלישי של האנתולוגיה ובספוטיפיי בלינק הבא:
למזלנו, קיבלנו השנה מתנה בדמות גרסת ה 50 לאלבום הלבן, ואת המשך השיחה בין פול לקן תוכלו לשמוע יחד עם טייק 5 מתוכה. הפעם מתווספים דפיקות מוזרות בתחילת הטייק כשפול הולם על גוף הגיטרה. בטייק הזה מקרטני מבצע רק 3 בתים במקום ה 4 בטייק הקודם.
“אני חושב שאני יכול לעשות זאת טוב יותר. אני רוצה לבצע אחד נמוך ואחד גבוה וזהו בעצם…”.
עם הטייק הזה ממשיך פול הלאה. הוא מקליט על גביו ערוץ של נגינת פסנתר פשוטה ומשחרר את קן טאנסנד ואת עצמו הביתה ב 5 וחצי לפנות בוקר.
קן טאונסנד טכנאי הסאונד טרוט העיניים בסביבות שנות ה 80
יום למחרת, שוב מגיעים הביטלס לאולפן על מנת לסגור פינות, בניהם הקלטת כלי מיתר עבור Glass Onion ו Piggies. שוב פול מרגיש שהוא לא ממש נדרש. הוא מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה ורואה מתופף משועמם יושב בחוסר מעש ומשמין לו בצד. הוא לוקח את רינגו ואת קן טאונסנד טכנאי הסאונד הפעם לאולפן מספר 3 הריק היכן שהיו ממוקמים להם כבר התופים של רינגו. רינגו מקליט את ערוץ התופים עבור השיר ומיד אחר כך מוסיפים פול ורינגו מחיאות כפיים. פול מקליט ערוץ בס ועוד תוספות לקולות. עכשיו כשיש 4 ערוצים מלאים, עולה לפול עוד רעיון. הוא רוצה להוסיף גם גיטרה חשמלית. כדי לעשות זאת קן המסכן צריך לקחת את ארבעת הערוצים ולכווץ אותם לתוך ערוץ אחד על מנת שיהיו עוד ערוצים להקליט עליהם. וכי יש לו ברירה? הוא עושה זאת ופול מקליט את קטעי החשמלית שלו. כולם משוחררים עם הנץ החמה לביתם.
מה לנון חשב על הקטע הזה שהוקלט במחשכים ולבסוף אפילו עשה דרכו אל האלבום הלבן? הוא אפילו לא ידע שרינגו היה מעורב:
“זה פול. הוא אפילו הקליט את השיר בחדר אחר. כך זה היה בימים ההם. הוא עשה את כל ההקלטה לבדו. הוא מתופף. הוא מנגן בפסנתר. הוא שר. אולי הוא לא יכל לקחת הפסקה מהביטלס. אני לא יודע מה זה היה. אני נהנה מהשיר הזה ובכל זאת, אני לא יכול לדבר בשם ג’ורג’, אבל תמיד נפגעתי כשפול היה עושה משהו בלי לערב אותנו. אבל זה בדיוק מה שהיה אז”.
איאן מקדונלדס כתב ב Revolution In the Head שמקרטני רמז שנים אחר כך שהוא הקליט את השיר מאחורי גבם של לנון והריסון כנקמה על כך שלא היה מעורב בפרויקט רבולושן 9. לדעתי מקרטניהיה צריך לקחת זאת כמחמאה.
בשיטה הזו של קטע קטן חוזר שמבוצע באופן שונה כמה פעמים ישתמש עוד מקרטני בקריירה שלו. אם זה ב That Would Be Something האדיר שפותח (מיד אחרי לאבלי לינדה כמובן) את אלבום הסולו הביתי והנהדר שלו ‘מקרטני’, וכלה ב Rinse the Raindrops הנהדר מהאלבום שלא כולם אוהבים אבל אני מאוד אוהב, Driving Rain מ 2001.
מי שהסתכל טוב בפוסטר שצורף לאלבום הלבן, יכל לראות שהפרובוקטיביות הזו שתקפה אותו בשיר, הביאה אותו לתרום תמונה פרובוקטיבית עוד יותר לקולאז’ הזה שעיצב ריצ’ארד האמילטון בפיקוחו. תוסיפו על כך את העטיפה לאלבום השערוריתי לכל הדיעות שמספקים ג’ון ויוקו באותו חודש של יציאת האלבום הלבן ותוכלו לדמיין מה עבר על המעריצים המסכנים שתהו מה עובר על הביטלס האהובים שלהם.
פול מצולם בחדר האמבטיה בביתו בקאבנדיש. תודה לפס הלבן!
לסיום, הנה לכם מקרטני מבצע את השיר לראשונה בהופעה כחלק פסטיבל המוסיקה Desert Trip שנערך באינדיו שבקליפורניה. פול מופיע ב 8 ו ב 9 באוקטובר 2016 – זהו צרוף מקרים מוזר שאלו תאריכים שסובבים סביב תאריך ההקלטה המקורי של השיר ויום הולדתו של ג’ון לנון. עוד הפתעה, מי שמצטרף אליו בכמה קטעים כולל בגרסה ל Why Don’t We Do It In The Road הוא לא אחר מאשר ניל יאנג.
עשו טובה. אל תעשו את זה ברחוב.