אם יש שיר עבורי שלא מובלט מספיק בקטלוג השירים של הביטלס זהו When I Get Home שכתב לנון עבור האלבום השלישי של הביטלס. הוא לא שיר שעולה בראש גם עבור מעריצי הביטלס האדוקים, אלא אם הם מתאמצים ממש ובהאזנה חטופה, אפשר לחשוב שגם לנון לא ממש השקיע בו יותר מדי על מנת שיהיה שיר גדול ממש. למעשה הן ג’ון והן פול מיעטו מאוד לדבר עליו. מכיוון שאנחנו כאן בבלוג ביטלס מעמיק, לא נדלג אפילו על השירים שנראים זניחים. אלו הביטלס, תמיד יש משהו מתחת לפני השטח. לאוהבי ההאזנה, ישנה את גרסת הפודקאסט לפוסט בפרק הראשון בסדרת השירים הזנוחים של הביטלס שם דיברתי על When I Get Home. תוכלו להאזין לו כאן. כדי להבין את השיר, תמיד כדאי להבין את התקופה והאווירה בה הוא נכתב. מתחילת 1964, הביטלס היו בטירוף. הביטלמאניה הלכה וגאתה באירופה ובינואר קבע להם בריאן סיבוב הופעות ארוך בפאריס. במשך 18 ימים הם הופיעו יום יום בתיאטרון האולימפיה בפאריס. כבר ביום השני לשהותם שם, ב 16 בינואר 1964, ההצלחה החלה לחלחל גם לארה”ב. הם קיבלו את הידיעה המשמחת שהסינגל I Want To Hold Your Hand זינק למקום הראשון שם. בריאן קבע מיד סיבוב קצרצר שהכיל בו ראיונות וכמה הופעות מיד בסיום הסיבוב הצרפתי. מכיוון שלוחות הזמנים הפכו לוחצים מאוד, החדש במלון George V בפאריז הפך לבית החדש שלהם. הם קיבלו פסנתר לתוכו וכדי להיות יעילים הם כתבו שירים עבור הסרט הראשון אליו הם התחייבו שנקבע לצילומים במרץ.
הביטלס בפאריס
הכל היה כל כך לחוץ שכשהיה להם יום חופשי ב 28 בינואר, לנון והריסון המריאו מהר הביתה וחזרו מיד למחרת להקלטות שנקבעו באולפן בפאריס. כדי לרצות גם את הקהל הגרמני, נקבע שהביטלס יקליטו גרסאות בגרמנית לשני הסינגלים המצליחים האחרונים שלהם She Loves You ו I Want To Hold Your Hand. אם זהו עכשיו ביתם לתקופה הקרובה, אז הצוות הנאמן ג’ורג’ מרטין והטכנאי נורמן סמית’ הגיעו לפאריס עם ההקלטות של כלי הליווי על מנת שהביטלס יקליטו את הקולות בגרמנית.
עבור לנון, מושג הבית מתחיל להתערפל. איפה זה הבית עבורו? אצל הדודה מימי? בלונדון בדירה שכורה? בהמבורג? בפאריס? המצב ילך ויחמיר ככל שהביטלס ילכו ויתעצמו. לוחות הזמנים יתקשחו ותחושת אי השייכות שהייתה גם כך מוטמעת בו מאז נטשו אותו הוריו בילדותו תלך ותעמיק. ביולי 1958, ביום שנדרסה למוות הוא איבד את זהותו לאחר שהחל לבנות עם אמו קשר עדין. לא היה לו זמן לבנות משהו יציב. הביטלס היו עסוקים בלבנות קריירה וגם כשג’ון החליט שהוא בונה בית חדש עם סינתיה, זה לא היה בדיוק על פי התוכניות מכיוון שב 1962 סינתיה הייתה בהריון עם ג’וליאן וזה מה שעושים אנשים מהוגנים ב 1962. ב 2 במאי 1964, בתום הצילומים לסרטם הראשון של הביטלס הם מקבלים חופשה ראשונה. ג’ון וסינתיה ממריאים יחד עם ג’ורג’ ופאטי לטהיטי ומקרטני וסטאר לאיי הבתולה. לנון סיפר על השהייה שם: “בטהיטי היינו בסדר, בעצם ברחנו לשם. כשהיינו על סירה, אף אחד לא התקרב אלינו למעט אדם אחד מסידני שלא הגבנו אליו. הוא שחה לידנו ואמר, ‘אני יכול לעלות על הסירה? ‘אמרנו’ לא ‘והוא נאלץ לשחות קילומטרים אחורה!”.
הזוג בטהיטי
סוף סוף היו לו את השקט והשלווה ודווקא שם הוא כתב את When I Get Home. שיר הכמיהה שלו הביתה. שיר הכמיהה לשייכות כלשהי. הוא מסווה את הסיפור במעין שיר אהבה בנאלי של אהוב שמחכה להגיע אל אהובתו הביתה ולספר לה הכל. מכיוון שסינתיה נמצאת שם איתו והם בחופשה חלומית בטהיטי אפשר לחשוד שמדובר אולי במישהי אחרת. כמו שהוא יעשה בשיר Julia שבו הוא עירב את אימו עם יוקו, הפעם הנוא מערב איתה את סינתיה. חייה של אימו נגדעו באיבם, לפני ההצלחה המטורפת שלו. הוא מתגעגע אליה ורוצה בכל מאודו לספר לה הכל והמילה בית משמשת כמקום מפלט לשייכות בדיוק כמו ב There’s a Place שם ישנו מקום שבו הוא יוכל אליו יוכל ללכת ולחשוב עליה.
I got a whole lot of thing to tell her When I get home
המידל אייט הוא הקטע המופלא מבחינתי בשיר. למרות התאווה הזו לתפוס באמו ולא לשחרר אותה לעולם בשימוש מופלא בביטוי til the cows come home שיש בו את המילה בית. הוא מבין שהבית הזה כבר לא קיים ושזה לא ישים ושזו תחושה זמנית שעוד רקע תעלם. הקינה העצמית הזו של לנון על עצמו באה לביטוי גם ב’קריאת הקרב’ איתה פותחים הביטלס את השיר וחוזרים עליה כמה פעמים בהמשך. אם מסתכלים היטב בדף המילים עליו כתב ג’ון את מילות השיר, אפשר להבחין שלמעשה הוא כתב על Oh I שלא עבר היטב והפך לעולץ בהקלטה. כשאגיע הביתה הערב אתפוס אותה חזק אני אוהב אותה ‘עד שהפרות יחזרו הביתה’ אני מתערב שאוהב אותה יותר עד שאצא מהדלת שוב…
מוסיקלית אין בו משהו חריג מאוד ממה שעשו הביטלס בשאר השירים. זה קטע רוקנרול פשוט מאוד עם נגיעות של רית’ם אנד בלוז כמו המון דברים שעשו המון הרכבים אז ובכל זאת בסאונד מלא אנרגיה ונוצץ. לנון לא שכח להכניס גם את אהבתו למוסיקה של מוטאון והשירה התחינתית שלו מאוד מתכתבת עם אותם אמנים. כשלנון נשאל איזה שיר של אמן אחר הוא היה רוצה לכתוב, אז הוא ענה ללא מחשבה שנייה: את Can I Get a Witness של מארווין גיי”. גם המילים שכתבו קבוצת הולנד-דוזייר-הולנד מזכירות במעט את הנושא שבחר לנון לכתוב עליו בשיר. הקשיבו כולם, במיוחד אתם הבנות האם זה נכון להישאר לבד כשזו שאתה אוהב, אף פעם לא בבית?
העבודה על צדו השני של האלבום שיהווה בצדו הראשון את הפסקול לסרט הבכורה של הביטלס, מעלה הילוך ולמעשה מסתיימת ב 2 ביוני 1964. באותו היום, קצב העבודה הרצחני חייב את הביטלס להקליט שלושה שירים חדשים באותו היום: Things we said today, any time at all ו when I get home. עם או ללא קשר, למחרת בבוקר ב 3 ביוני, במהלך צילומים ל Saturday Evening Post יתמוטט רינגו ויובהל לבית החולים, עקב דלקת שקדים חריפה. כבר בצהריים הגיע ג’ימי ניקול לחזרות עם שאר הביטלס.
צילומים ל Saturday Evening Post במהלכן התמוטט רינגו
חזרה ליום האתמול. את When I get Home הם דוחים לסוף ומקליטים לו 11 טייקים. לאחר מכן הם מכפילים את קולו של ג’ון, מוסיפים את ההרמוניות של פול וג’ורג’ ופסנתר עליו מנגן מקרטני שנשמע רק במיקס המונו בגרסה האמריקאית באלבום Something New.
הנה קטע מגרסת המונו האמריקאית:
נסיים עם סיפור משעשע שסיפר הטכנאי קן סקוט. סקוט בן ה 16 חיפש אולפן הקלטות שבו הוא יוכל לשמש כטכנאי. לאחר ששלח מכתבים בתחילת השנה לאולפנים שונים, איתרע מזלו והוא קיבל תשובה חיובית מאולפני EMI. הוא החל לעבוד בספריית ההקלטות של האולפנים ולאחר חצי שנה קודם לתפקיד המכובד של טכנאי שני.
סשן ההקלטה הראשון שלו היה אותו סשן ב 2 ביוני בו הביטלס סיימו את צדו השני של האלבום והקליטו בין היתר את When I get Home. הוא סיפר שהיה “מבועת לחלוטין” לעבוד הן עם מרטין והן עם הביטלס.
קן סקוט הצעיר
“בזמנו, מכונות ההקלטה בעלות ארבע ערוצים תפסו כמעט את כל חדר הבקרה ולא היה שם מקום עבורם [הביטלס] כשהם רצו להאזין לחומר המוקלט. הם ישבו לאורך הפרוזדור והקשר היחיד שהיה לי איתם היה דרך מערכת אינטרקום. בערב הספציפי הזה, הביטלס השמיעו את ההקלטות האחרונות שלהם לחברים. ג’ורג’ מרטין נתן לי הוראות דרך האינטרקום ובנקודה מסוימת שמעתי אותו אומר: home, הביתה. שמתי את הסלילים בצד, כיביתי את החשמל של המכשירים, לבשתי את המעיל ויצאתי מהחדר. צעדתי בפרוזדור וראיתי את ג’ורג’ נעמד מולי. ‘נו’ הוא אמר ‘ההקלטה מוכנה כבר?’ ‘סליחה?’ שאלתי
‘האם ההקלטה של When I get Home מוכנה כבר?’ ‘אה חכה רגע ג’ורג’, אני אסתכל ואבדוק’. רצתי בפרוזדור, הדלקתי חזרה הכל ושמתי את ההקלטה במהירות האור, כשאני מתנהג בנונשלנטיות כאילו כלום לא קרה”.