שלום חברים, היום נמשיך עם החלק השני של המיני פרוייקט שמדבר על כיבוש אמריקה על ידי הביטלס. בפעם שעברה עברנו על שני הסינגלים הראשונים שיצאו ללהקה שם, אז בואו נמשיך בנקודה בה הפסקנו – אלבום ראשון של הביטלס עומד לצאת בארצות הברית. בתחילת מאי 1963 קיבלו בחברת ווי-ג’יי את המאסטרים לשירי האלבום Please Please Me. בעוד שבבריטניה היה נהוג שאלבום פופ מכיל 14 שירים, בארצות הברית היה נהוג שאלבום פופ יכיל רק 12 שירים. כזכור, לאחר שהסינגל Please Please Me היה ללהיט ענק בבריטניה, ג’ורג’ מרטין החליט שצריך להוציא את אלבום הבכורה של הלהקה במהירות המירבית על מנת לרכב על גל ההצלחה של הלהקה. לכן נגזר גם שם האלבום משמו של הסינגל. בארה”ב זה לא היה ככה. Please Please Me לא עורר עניין מיוחד ולכן הוחלט בווי-ג’יי כי אין בעיה לוותר על שני שירי הסינגל וכך להפוך את האלבום לבעל 12 שירים. עכשיו היה צורך לבחור שם חדש, כי שם האלבום הבריטי כבר לא היה רלוונטי יותר. מכיון שהם הרגישו שבאלבום הזה הם מציגים את הביטלס לקהל האמריקני, הוחלט כי שם האלבום יהיה Introducing The Beatles. סדר שירי האלבום נשמר ברובו למעט השמטת שני השירים והעברת Love Me Do לסוף הצד הראשון.
הם העבירו את המסטר לחברה איתה עבדו באופן קבוע, על מנת שתיצור מסטרים להדפסת האלבום. הטכנאי במקום, שלא קיבל הוראות מ-EMI או ג’ורג’ מרטין, חשב שהספירה של פול מקרטני בתחילת השיר הפותח I Saw Her Standing There הושארה בטעות. על כן, היה לו ברור שהוא צריך לחתוך את זה. הבעיה היתה שהארבע נפל על התו הראשון. לא דבר פעוט כזה ישפיע על הטכנאי האמיץ שלנו. וכך, במקום הספירה האנרגטית שמתחילה את כל הארוע שהוא אלבומם הראשון של הביטלס באנגליה, האמריקנים קיבלו את השיר כשהוא מתחיל ב-הא! והנגינה הכובשת של הלהקה. התמונה שנבחרה לעטיפת האלבום היתה מתוך אותו סשן צילומים שצילם אגנוס מקבין ושממנו נבחרה גם התמונה שעל העטיפה האנגלית. על מנת שהאמריקנים יבינו שכדאי להם להאזין לאלבום, מתחת לכותרת שלו נכתב בגדול ENGLANDS No. 1 VOCAL GROUP. עכשיו הכל היה מוכן ונקבע תאריך הוצאה ל-22 ביולי 1963. אבל זה לא קרה. על אף שלווי-ג’יי היתה תרנגולת שמטילה ביצי זהב בדמות The Four Seasons, היא היתה בהפסדים קשים. הם הפסיקו לשלם מיסים, לא שילמו תמלוגים וביטלו את כל ההוצאות המתוכננות שלהם. נשיא החברה, אוורט אבנר, היה אדם אהוב מאוד על כל מי שהכיר או עבד איתו. נאמר עליו שהוא עצמו היה ווי-ג’יי. היה לו ראש מבריק לשיווק והוא הצעיד את החברה להתקדמות מדהימה עד לרגע זה. מה קרה? הוא נשאל על ידי השותפים. הוא סיפר להם סיפורים שונים ומשונים עד שהודה שהוא מכור להימורים וש”השאיל” בין 300 ל-400 אלף דולר כדי לשלם חובות. הסיפור הזה שבר את החברה. עם זאת, למרות האהבה הגדולה של אנשים אליו, הדבר נשמר בסוד ולא הופץ כדי לא לבייש אותו. החוזה ארוך הטווח שלו בוטל והוא פרש. בהמשך הדרך הוא מונה למנהל חברת מוטאון והיה מנהלו של סטיבי וואנדר, אבל התמכרות ההימורים תרדוף אותו כל חייו. נחזור לביטלס. ב-8 באוגוסט 1963, נציגי EMI בארה”ב, חברת טרנסגלובל הזכורה לטוב מהפוסט הקודם, שלחה לווי-ג’יי טלגרם ובו היא דורשת כי ווי-ג’יי תחדול באופן מיידי מייצור והפצה של תקליטים המכילים הקלטות של פרנק איפילד והביטלס. טלגרם זה היה תוצאה של חוסר היכולת של ווי-ג’יי לשלם את תמלוגי המכירה על אלבומי האמנים האלה. זה גם סיים באופן מיידי את החוזה שהיה עם החברה וקפיטול זכתה שוב לאפשרות לסירוב ראשון על אמנים אלה. בשלב הזה, אלן ליבינגסטון, נשיא קפיטול, החל לקבל טלפונים מלונדון בנוגע להצלחה של הביטלס. הוא גם החל לקרוא עליהם בעיתונות המוסיקה הבריטית. זה גרם לו לדבר עליהם עם דייב דקסטר בפגישת הצוות השבועית. (דקסטר, כזכור, היה האחראי בקפיטול על ההחלטה איזה אמן של EMI להוציא ואיזה לא. לרוב ההחלטה היתה לא). ליבינגסטון נזכר: “אז בפגישה אחת אמרתי ‘דקס, מה עם הביטלס? קראתי עליהם הרבה, הם מצליחים מאוד בלונדון’. הוא אמר ‘אלן, הם חבורת ילדים עם שיער ארוך. הם כלום. שכח מזה’. אמרתי ‘אוקי’. בטחתי בדקסטר. ולא היה לי עניין במוצר בריטי בתקופה ההיא. וכך עברו להם כמה שבועות והתחלתי להיות עצבני בעקבות העיתונות הבריטית, אפשר היה להבין מקריאה בה שהם ממש מצליחים, אז אמרתי ‘דקס, מה עם הביטלס? והוא אמר ‘אלן, שכח מזה, הם כלום’. אמרתי ‘אוקי’ ודחינו אותם”. כיון שווי-ג’יי הפסיקו להיות המפיצים הרשמיים של הביטלס, קפיטול קיבלו שוב את זכות הראשונים. דקסטר קיבל סינגל של כל אחד מהאמנים שחיפשו עכשיו בית אמריקני – I’m Confessin’ של פרנק איפילד ו-She Loves You של הביטלס. אחרי ששמע את שניהם, השתנתה דעתו והוא החליט לפרסם מודעה בגודל עמוד מלא בבילבורד שמקדמת את הלהיט הבטוח. לא, זה לא היה She Loves You. למרות שויתר על להיטו הקודם של איפילד, הפעם הוא התלהב והחליט להוציא אותו.
ג’ורג’ מרטין רתח כשהוא גילה שקפיטול שוב דחו את הסינגל. התשובה שלהם היתה שהמוסיקה של הביטלס לא מתאימה לשוק האמריקני. זה הרתיח אותו עוד יותר. דקסטר דחה את הסינגל בטענה הזו באוגוסט 1963. כדי להבין עד כמה הוא לא שלט בשוק שהוא דיבר עליו, ניתן רק לציין שהסינגל From Me To You שיצא בווי-ג’יי נכנס ל-40 הלהיטים בחצר האחורית שלו, לוס אנג’לס. הוא הפציע לראשונה ב-KRLA TUNE-DEX ב-14 ביולי 1963 והגיע למקום 46. הוא נשאר שם עד סוף אוגוסט, כשבשיא הגיע למקום 32. דיברנו על האופן בו זה קרה בפוסט הקודם. זו אמנם לא היתה הצלחה עצומה, אבל זה בהחלט יכול היה לרמוז על פוטנציאל אם רק היה דקסטר מוציא את אפו מהתח… נמשיך. טרנסגלובל ו-EMI ניסו לעניין את כל החברות הגדולות בביטלס, אבל אף אחד לא התעניין. ליבינגסטון מספר: “הם שלחו אותם (את הסינגלים) לדקה, RCA-Victor, קולומביה, A&M ולכל חברת תקליטים שהם יכלו להגיע אליה, הם היו אצל כולם, ואף אחד מהם לא היה מעוניין”. בואו נחזור מעט אחורה בזמן. כשווי-ג’יי הוציאו בארצות הברית את 2 הסינגלים הראשונים של הביטלס, אחותו של ג’ורג’, לואיז קולדוול, גרה בבנטון אילינוי. כשלא שמעה את השירים מתנגנים ברדיו ולא מצאה אותם בחנויות התקליטים היא התחילה לחשוב שווי-ג’יי עושים עבודת שיווק גרועה מאוד. היא נסעה למשרדי החברה וגילתה שהם סגורים. היא חזרה לביתה וכתבה מכתב לבריאן אפשטיין בו היא משתפת אותו בדאגות שלה בהתייחס לווי-ג’יי. במכתב שמתוארך ל-23 באוגוסט 1963, בריאן ענה לה: “אני עובר על כל מה שכתבת באופן מדוקדק. כבר הוראתי למי שמטפל בכך לשנות את הוצאת הסינגלים של הביטלס ולהעבירם לחברה אחרת. She Loves You לא תצא בווי-ג’יי באופן וודאי. עוד חדשות בקרוב”. מאוחר יותר, בכתב יד, הוסיף כי “זה הולך לצאת ב’סוואן רקורדס’ פילדלפיה”. לא בטוח שהיה בזה כדי להרגיע את לואיז, בהתחשב בכך שדובר עדיין בלייבל קטן. סוואן החלה את דרכה ב-1957. היא היתה חברה קטנה יותר מווי-ג’יי והיו לה מספר להיטים מינוריים. ברני ביניק, הבעלים של הלייבל, שמע את הביטלס כשביקר בלונדון והכיר את הפופולריות שלהם באנגליה. לכן, כשפנו אליו עם הצעה להוציא את She Loves You הוא הסכים באופן מיידי. דיק קלארק, המנחה של American Bandstand, תוכנית ששודרה מפילדלפיה בשידור ארצי והיתה פופולרית מאוד, היה בתחילה בין הבעלים של סוואן, עד שחוקים חדשים של הקונגרס ב-1959 אילצו אותו לוותר על השותפות. הוא עדיין היה חבר טוב של ברני ובזכות זה הסינגל הושמע בתוכנית בספטמבר, במהלך הפינה Rate-A-Record. בפינה זו קלארק השמיע שירים ושאל את בני הנוער מה דעתם עליהם. במהלך הפינה, שני אנשים מהקהל התבקשו לדרג שני שירים בציונים שנעו בין 35 ל-98. קלארק חישב את הממוצע וזה היה ציון השיר. לאחר מכן אלו שנתנו את הציון התבקשו להסביר את הבחירה שלהם. בהופעת הבכורה של שיר של הביטלס בטלוויזיה בארצות הברית התקבל הציון הבינוני 73. קלארק מספר: “כשהילדים ראו תמונה של ארבעת הבחורים בעלי השיער הארוך, הם פשוט צחקו”. הסינגל יצא בארצות הברית ב-16 בספטמבר 1963. הוא קיבל כמה התיחסויות חיוביות אבל לא הפך ללהיט.
יום אחרי יציאת הסינגל, ג’ורג’ הריסון ואחיו פיטר הגיעו לארצות הברית לבקר את אחותם. לפני הגעתו של ג’ורג’, לואיז ניסתה ככל יכולתה לגרום לנגינת הסינגלים את אחיה ברדיו. היא שלחה את From me to you לתחנת הרדיו של סט. לואיס KXOK. התשובה שקיבלה היא שהם לא יוכלו להשמיע את הביצוע של הביטלס כי השיר כבר מושמע בביצוע של דל שנון וכך הוא מוכר (הסבר בפוסט הקודם). עכשיו כשג’ורג’ הגיע, היא רצתה לרתום אותו למלאכת השיווק. הוא ממש לא היה בעניין. הוא רצה חופשה אמיתית. לואיז כן הצליחה לגרום לתחנה קטנה בשם WFRX באילינוי להשמיע את הגרסה של הביטלס לFrom Me To You במהלך קיץ 1963. מרסיה שפר בת ה-17, שאביה היה הבעלים של התחנה, השמיע אותו כמה פעמים ויתכן שגם את Love Me Do ו-Please Please Me. היא אמנם לא היתה השדרנית הראשונה שהשמיע את הביטלס בארצות הברית, אבל היא היתה הראשונה שראיינה ביטל בשידור חי. לדברי לואיז, ג’ורג’ רצה להודות למרסיה על ההשמעות של השירים ולבסוף נתן ראיון של כ-20 דקות. תחשבו על ההבדל העצום בן רמת הפרסום וההערצה שג’ורג’ חווה בשלב הזה באנגליה לבין השממה שמצא באמריקה. במהלך הביקור שלו הוא התחבר עם בחור בשם גייב מקרטי שהיה שמאלי וניגן, ניחשתם נכון, על בס. הוא היה חבר בלהקה מקומית בשם The Four Vests. הוא הזמין את ג’ורג’ להופעה שלהם. ב-28 בספטמבר 1963 ג’ורג’ הגיע להופעה. אחרי שסיימו את הסט הראשון, גייב הציע לג’ורג’ להצטרף, וכך ביטל ראשון מופיע בארצות הברית. קני וולש, הגיטריסט המוביל הגיש לג’ורג’ את הריקנבקר שלו והם התחילו לנגן, כשג’ורג’ מוביל אותם דרך רפרטואר הקאברים של הביטלס – צ’אק ברי, קרל פרקינס ועוד. לואיז מספרת: “יכולת לחוש את החשמל באוויר ברגע שג’ורג’ התחיל לנגן. האנשים היכו עם האגרופים שלהם על השולחנות ורקעו עם הרגליים”. אנשים היו בטוחים שמקרטי בוחן את הריסון ללהקה שלו ואמרו לו: “הילד החדש שנבחן ללהקה שלך – יצאת מדעתך אם אתה לא לוקח אותו”. מישהו אחר אמר לג’ורג’ שעם הליווי הנכון מאחוריו הוא יגיע רחוק. בין 75 ל-100 אנשים היו בהופעה הזו. לואיז מספרת שהיא חשבה לעצמה שאם ביטל אחד מצליח להלהיב ככה את האנשים, כמה מלהיב יהיה זה לראות 4 חברי ביטלס. היא לא תאלץ לחכות עוד זמן רב. 4 וחצי חודשים לאחר מכן, הלהקה של אחיה תגרום ללמעלה מ-8000 מעריצים להשתולל בהופעה הראשונה שלהם בארצות הברית.
כשג’ורג’ חזר לאנגליה הוא צחק על כך שבעוד ששאר חבריו יצאו לחופשה, הוא היה במשימה סודית לבדיקת סיכויי ההצלחה של הביטלס בארצות הברית. ההערכה שלו, כפי שנמסרה לדרק טיילור: “אני חושב שאנחנו יכולים להצליח. אני לא חושב שיש שם הרבה תחרות”