הטענה כי זכרונות הם דבר מתעתע אינה חדשה. אנשים שונים זוכרים את אותו מאורע באופן אחר לגמרי. לכן כאשר מגיעים לשיר Till there was you, קשה לקבוע האם מדובר בעוד גרסת כיסוי שהביטלס ביצעו או שאולי זהו השיר ששינה את גורלם.
פגי לי
השיר נכתב על ידי מרדית’ וילסון למיוזיקל “איש המוסיקה” שהיה ללהיט ענק בברודווי ב-1957 (ולסרט מצליח ב-1962), אבל פול נחשף אליו דרך הביצוע היפה מאוד של הזמרת פגי לי.
“היתה לי בת דודה מבוגרת, אליזבת דאנהר… היתה לה השפעה רבה עלי… בטי השמיעה לי שירים של פגי לי כמו Fever. לי ביצעה גם את Till there was you. לא ידעתי שזה מתוך המחזמר “איש המוסיקה” עד לשנים אחר כך. זה הוביל אותי לשירים כמו A taste of honey ולדברים שהיו מעט שמאלה וימינה מרוקנרול.”
כבר ב-1961, כשהופיעו בקאברן עם השיר הזה ועם השיר Over the rainbow מתוך הקוסם מארץ עוץ (שהיה שיר לגיטימי בעינהם בזכות העובדה שג’ין וינסנט ביצע אותו גם כן), השירים לא נשמעו מחוץ להקשר בזכות הקסם של הלהקה.
בהמשך השנה, גם כשהגיעו להמבורג והמופע שלהם הפך לבועט יותר, השיר עדיין בוצע דרך קבע. נראה שהבלדה תרמה לתדמית שלהם בפני חלק מהמעריצות.
בספרו של מארק לואיסון Tune In, שהוא החלק הראשון מתוך ביוגרפיה מקיפה מאוד שהוא כותב על הלהקה, הוא מצטט את קטי ברגר, שהיתה אז בת 22 והיתה, לטענתה, מאוהבת בפול עד מעל לראש:
“הוא נראה כמו מלאך עם עיניים גדולות. היה לו קשה לזכור את השם שלי אז הוא הקדיש את השיר שביקשתי, Till there was you, ל’בחורה עם השיער האדום’. קיוויתי שיתאהב בי, אבל לא הייתי הטיפוס שלו. הוא אהב בחורות קטנות ובלונדיניות. אבל הוא חיבב אותי ודיברנו. אני ידעתי אנגלית, ולא הרבה ידעו את השפה. אמרתי לו שהביטלס יהיו מפורסמים מאוד והוא צחק. הביטלס היו סקסיים. מאוד. לא יכולת להחליט מי היה הסקסי ביותר מבינהם. הם לא ניסו להיות סקסיים, הם פשוט היו כאלה. זה בא להם בטבעיות”
פול מספר באנתולוגיה: “מעולם לא הבנתי את ההבדל בין מלודיה יפייפיה ושיר רוקנרול קולי. למדתי לאהוב בלדות דרך אבי וקרובי משפחתי – Till There was you – My funny valentine – חשבתי שאלה לחנים טובים. העובדה שלא התביישנו מלבצע אותם איפשרה ללהקה להיות מגוונת יותר, והיינו זקוקים לגיוון, כי היו לנו הרבה רגעים קברטיים. שירים כמו Till there was you ו- Ain’t she sweet היו חומר לקברט הלילי שביצענו בהמבורג. הם הוכיחו שאנחנו לא רק הרכב של רוקנרול…
…שיתוף הפעולה של לנון/מקרטני התרקם בתקופה הזו. עברנו מלכתוב את Love me do לכתיבת דברים עמוקים ואינטנסיביים הרבה יותר.
…הסתכלתי על סצינת המוסיקה וראיתי שמעט מאוד אנשים לקחו שירים פחות קצביים ושילבו אותם בהופעות שלהם והפכו אותם קצת מודרניים יותר. אז חיפשתי שירים כאלה. Till there was you היה אחד מהם. אף אחד לא ביצע את זה מלבד פגי לי, וחשבתי שיהיה נחמד לנגן אותו.”
ב-1 בינואר, 1962, הביטלס הקליטו את האודישן המפורסם שלהם לחברת דקה. בריאן בחר את 15 השירים שיוקלטו. הכוונה שלו היתה להראות את המגוון הרחב של הביטלס. אחד מהם היה Till There was you
בריאן אפשטיין וג’ורג’ מרטין
לאחר שחברת דקה דחתה אותם, המשיך לחפש מישהו שיסכים להחתים אותם. ב-13 בפברואר נפגש עם ג’ורג’ מרטין, שהיה ראש פארלופון, שהיתה חטיבה של חברת EMI.
בריאן סיפר לג’ורג’ עד כמה הביטלס הם להקה גדולה בליברפול. ג’ורג’ זוכר שבריאן נראה מופתע מכך שהוא לא שמע עליהם מעולם. שנים אחר כך סיפר:
“כמעט שאלתי אותו בתגובה איפה ליברפול נמצאת. המחשבה שמשהו יגיע מהאזורים האלה היתה לא הגיונית”
למרטין היה יום עמוס והיה לו זמן מועט. בריאן בחר להשמיע לו את אחד הדיסקים בעלי שני השירים שהכין מהקלטות הדמו של דקה. מכיוון שרצה להדגיש את העובדה שללהקה יש יותר מזמר אחד, על צד אחד כתב בכתב יד – Hullo Little Girl (טעות הכתיב במקור)- ג’ון לנון והביטלס (וכמובן שהוסיף את הקרדיט לנון, מקרטני), ובצד השני כתב Till There was You- פול מקרטני והביטלס.
ג’ורג’ מרטין, שהיה להוט למצוא אמן פופ שיוכל להפוך את פארלופון למכונת להיטים, הקשיב בלהט להקלטות. בריאן סיפר מאוחר יותר שמרטין התלהב במיוחד מהביצוע של Till there was you. לדבריו מרטין התרשם מאוד מעבודת הגיטרה של ג’ורג’ ומהביצוע הווקלי של פול, אותו סימן כמי שאמור להיות הזמר הראשי בהרכב. על סמך הביצוע הזה החליט ששווה יהיה להזמין את הלהקה לאודישן.
ההמשך ידוע.
השיר, כנראה, היה בסופו של דבר גם קרוב לליבם של חברי הביטלס האחרים. הם בחרו לבצע אותו בהופעה המפורסמת ב- Royal Command Performance בנובמבר 1963.
בנוסף הם ביצעו אותו 8 פעמים בתוכניות הבי.בי.סי בין יוני 1963 לפברואר 1964.
זה אחד הביצועים –
הוא אף היה השיר השני שהם ביצעו בהופעתם הראשונה אצל אד סאליבן והיחיד שבוצע בה שלא היה להיט שלהם.
השיר הוקלט ב-18 ביולי לאלבומם השני With the Beatles בשלושה טייקים. מכיון שלא היו מרוצים חזרו ב-30 ביולי והקליטו 5 טייקים נוספים, כשהאחרון היה המוצלח ביותר. רינגו ניגן על בונגוס במקום על תופים וג’ורג’ ביצע סולו יפייפה על גיטרה קלאסית מסוג חוזה רמירז.
בריאן אפשטיין סיפר שבמהלך ההקלטה של השיר הוא שהה עם ג’ורג’ מרטין בחדר הבקרה והעיר הערה לגבי איך שקולו של פול נשמע. המקרופון לאולפן היה פתוח וחברי הלהקה שמעו את ההערה. “ג’ון שמע וענה בארסיות – ‘אנחנו נדאג להקלטה. אתה לך לספור את האחוזים שלך’. נפגעתי מאוד, בעיקר כי זה היה לפני כל צוות ההקלטה ושאר חברי הלהקה”.
עברו שנים רבות עד שההקלטות של האודישן של דקה התפרסמו, אבל כשזה קרה, רבים הביעו תמיהה לגבי הסיפור שסיפרתי לכם כאן. ראשית, הבחירה של בריאן ב- Till there was you כשיר אותו רצה להשמיע לג’ורג’ מרטין על מנת “למכור” לו את הביטלס נראתה תמוהה. מסתבר שהביטלס היו מאוד לא מרוצים מהביצוע של השיר. המתח הגדול נשמע בקולו של פול וג’ון אף אמר שקולו של פול בביצוע נשמע כקול של אשה (כוונתו לא היתה חיובית, למקרה שטעיתם). שנית, הטיימינג של פיט בסט על התופים היה בעייתי ביותר. בנוסף – לדעת רבים זו היתה נגינת הגיטרה הגרועה ביותר של ג’ורג’ בהקלטות של אותו יום. אם כן, איך יתכן שזו ההקלטה שגרמה לג’ורג’ מרטין להזמין אותם לאודישן?
בספרו האוטוביוגרפי טען ג’ורג’ מרטין, כי לא היה שום דבר ספציפי בהקלטות שהשמיע לו בריאן שהלהיב אותו. אבל היה שם משהו שלא ניתן להצביע עליו, שגרם לו לרצות לשמוע אותם לייב באולפן שלו.
את תגובתו של בריאן לארועים לא ניתן להשיג מאז 1967. התשובה האמיתית התגלתה שנים רבות מאוחר יותר על ידי מארק לואיסון כשכתב את אותה ביוגרפיה שציטטתי ממנה קודם לכן. אתם מוזמנים להקשיב לפרקי הפודקאסט השלישי והרביעי במיני סדרה שלנו על ג’ורג’ מרטין כדי לגלות את הסיפור האמיתי מאחורי החתמת הביטלס. כך או כך, הביצוע שמופיע באלבום נהדר בעיני והסולו של הריסון מופלא.
כרזת המיוזיקל “איש המוסיקה” מ-1957
אנקדוטה לסיום – מקרטני ודאי לא יכול היה להעלות זאת על דעתו ב-1961, אבל כיום הזכויות על השיר הם בבעלותו, לאחר שחברת ההפצה שלו MPL Communications LTD רכשה את הזכויות של שירי המיוזיקל “איש המוסיקה” (כמו גם את הזכויות של שירי מיוזיקלס ידועים אחרים כ”ברנשים וחתיכות”, “הלו דולי”, “שורת המקהלה” ועוד).