בסביבות ספטמבר 1963 כשהביטלס נמצאים בעיצמו של סיבוב הופעות כותב לנון את This Boy. כך הוא סיפר עליו. “…היתה תקופה שחשבתי שאני לא יודע לכתוב מלודיות, שפול מיטיב לכתוב אותם ואני ידעתי לכתוב רק רוקנ’רול בועט. אבל כשאני חושב על כמה מהשירים שכתבתי כמו למשל A Day in the Life או את In my Life או את This Boy – דווקא כתבתי אחלה מנגינות. ב This Boy ניסיתי לכתוב סוג של הרמוניה עם 3 קולות ממש כמו שסמוקי רובינסון עשה בשירים שלו. שום דבר מיוחד במילים בשיר הזה רק הסאונד וההרמוניות”.
כשלנון מדבר על סמוקי רובינסון הוא כנראה מתכוון ל I’ve been good to you שבו תוכלו לשמוע את האקורדים של This Boy.
מקרטני סיפר על כתיבת השיר: “זה היה עוד שיר של חדר מלון איפשהו באחר צהריים אחד. הגענו בסביבות השעה אחת. היו לנו כמה שעות להרוג, אז חשבנו, טוב, בואו נכתוב משהו. ממש כמו שכתבנו את She Loves You. זה מצחיק, אני זוכר את החדר ואת המצעים על המיטות. ג’ון ואני יושבים על שתי מיטות נפרדות, במלון בריטי עם צבעי ירוק זית וכתום בכל מקום, שילוב ממש מופלא, צבעים בצבע של קיא”.
לנון ומקרטני כותבים את השיר באותו היום עם הרמוניה של 2 קולות. קולו של ג’ורג’ ישולב מאוחר יותר בהקלטות כהרמוניה שלישית.
ג’ורג’ הריסון הסביר: “תמיד היו ברוקנ’רול המוקדם קטעי הרמוניות כמו ה Everely Brothers וה Platers, לכולם היו הרמוניות”.
את ההסבר המדוייק כיצד לבצע מול המראה את ההרמוניות של הביטלס בשיר, תוכלו לקבל בלינק הבא:
למבקר המוסיקה של הלונדון טיימס וויליאם מאן, היה מה להגיד על הביטלס ובין היתר גם על ההרמוניות ב This Boy וכך הוא כתב במאמר שהתפרסם ב 27 בדצמבר 1963:
“המלחינים האנגלים הבולטים ב 1963 היו כנראה ג’ון לנון ופול מקרטני, המוסיקאים הצעירים המוכשרים מליברפול, ששיריהם סחפו את המדינה מאז חג המולד האחרון. אני לא עוסק כאן בתופעה החברתית של הביטלמאניה, המתבטאת בתיקים, בלונים או בצרחות היסטריות של נערות צעירות בכל פעם שרביעיית הביטלס מופיעה בציבור, אלא בתופעה המוסיקלית. במשך כמה עשורים, למעשה מאז נפילתו של ה”מיוזיק הול”, נטלה אנגליה את שיריה הפופולריים מארצות הברית, בין אם במישרין ובין אם בחיקוי. אבל השירים של לנון ומקרטני הם ייחודיים באופיים, הדוגמאות החדשניות ביותר של סגנון זה כבר התפתחו במרזי סייד במהלך השנים האחרונות ויש אירוניה יפה ומחמיאה למדי בחדשות שהביטלס הפכו עכשיו לאהובים באמריקה. הכוח באופי של שירי פופ נקבע בדרך כלל על ידי מספר מלחינים מעורבים, כאשר שלושה או ארבעה אנשים נדרשים לעשות את העבודה של כתיבת השיר. המעלה של הביטלס היא שהם עצמם במלאכת כתיבת השירים. שלושה מתוך ארבעתם הם כותבים ומלחינים, הם נגנים ורסטילים, וכאשר הם מלווים שיר מתוך רפרטואר אחר, הטיפול שלהם הוא אידיוסינקרטי – למשל כאשר פול מקרטני שר את Till there was you מ”איש המוסיקה”, הוא נותן גרסה קלילה בטוב טעם של הבלדה הזו, ללא רגשנות מלאכותית. הקטעים הרועשים שלהם הם אלה המעוררים את ההתרגשות של בני הנוער. פזמונים דביקים הם בדרך כלל כבר מחוץ לאופנה בימים אלה, ואפילו שיר כמו Misery נשמע די עליז ביסודו. השיר האיטי והעצוב This Boy המופיע באופן בולט בהופעות של הביטלס, הוא יוצא דופן בצורה יוצאת מן הכלל בגלל המוסיקה העגומה שלו, אך באופן הרמוני הוא אחד המסקרנים ביותר שלהם, עם שרשרות האשכולות הפנדאטונים שבו, וזה מקובל משום שהוא מושמע נקי וחד. אבל העניין ההרמוני אופייני גם לשירים המהירים יותר שלהם, ואפשר לקבל את הרושם שהם חושבים בו זמנית על ההרמוניה והמנגינה, השביעיות והתשיעיות שמובנות בתוך המנגינות שלהם כל כך החלטיות, כמו גם השינויים במפתח הסובמדיאנטי השטוח. המקצב האיאולי בסוף Not A Second Time נשמע כל כך טבעי”.
נהדר נכון?
הביקורת של וויליאם מאן מתוך הלונדון טיימס
בזמן הביקור בארה”ב, התפרסמה כתבה ב 10 בפברואר 1964, של מבקר מוסיקה אחר, מטעם הניו יורק טיימס שכתב על ההופעה אצל אד סאליבן ששודרה בערב הקודם:
“לביטלס יש נטייה לבנות ביטויים סביב טונים מובילים בלתי פתורים. זה משקיע את האוזן לתוך מסגרת מודאלית שקרית שבאופן זמני הופך את החמישי בקנה המידה לתוך טוניקה, ולרגע מציע מצב מקסלידאן. אבל הכל תמיד מסתיים בצורה דיאטונית רגילה. כלומר, התוצאה היא תוספת של מגע קל מאוד של נוסטלגיה כפרית בריטית, עם עקבות של ווהאן וויליאמס, אל המרכיבים המוכרים של האב טיפוס הרוקנ’רולי”. כל מילה בסלע.
ביום פרסום הכתבה, אזכיר, יום לאחר הופעתם הראשונה אצל אד סאליבן, עורכים הביטלס מסיבת עיתונאים במלון פלאזה בניו יורק. כתב של רשת CBS שהחזיק בידו עותק של העיתון עם הביקורת, שואל לדעתם על כך. בתגובה מוחה רינגו: “אוי לא שוב!!!”.
הכתב מקריא קטע מהביקורת ותשובתו של ג’ון לא מאחרת להגיע: “אנחנו נצטרך לראות רופא לגבי זה…”.
מקרטני ענה: “הוא רק העתיק את הבחור מהלונדון טיימס שכתב ביקורת כזו. ההבדל היחיד הוא, שאני לא יודע אם היא חיובית או לא, אבל בלונדון היא הייתה חיובית”. רינגו תהה: “מדוע פשוט לא אומרים אם זו ביקורת טובה או רעה ?”.
הנה הריאיון בפלאזה:
כשבוע לאחר ההופעה הראשונה אצל אד סאליבן, מופיעים הביטלס שוב בתוכניתו ב 16 בפברואר והפעם מבצעים גם את This Boy. בקטע הזה של ההופעה השנייה אצל אד סאליבן תמיד הטריד אותי איך רינגו השמין כל כך מאז ההופעה האחרונה אצל סאליבן שנערכה שבוע לפני כן. כנראה המון ג’אנק פוד אמריקאי.
נחזור מעט אחורה. ב 17 באוקטובר 1963, מגיעים הביטלס לאולפן על מנת להקליט את הסינגל הבא שלהם. בין היתר הם מקליטים עוד כמה קטעים בניהם קאבר לשיר שביצע סמוקי רובינסון בשם You really got a hold on me ואת הודעת הכריסטמס השנתית עבור התקליטון למועדון המעריצים. השיר שנבחר להיות הבי סייד של הסינגל היה This Boy, וכשהם מסיימים את העבודה על האיי סייד הם עוברים אליו. הם מקליטים 15 טייקים לשיר. קצת לפני תחילת טייק 12 תוכלו לשמוע את ג’ון מבקש “שיעיפו את המיקרופון הארור מהדרך..” ואת פול מרגיע אותו: “אל תהיה עצבני ג’ון…”.
את טייקים 12 ו 13 תוכלו לשמוע בלינק הבא:
2 הטייקים מופיעים בצורה רשמית בדיסק הסינגל ל Free as a Bird שיצא ב 1995 על מנת לקדם את חלקו הראשון של אלבום ופרויקט האנתולוגיה.
ב 25 בנובמבר 1963, מצטלמים הביטלס לתכנית בשם Late Scene Extra באולפני גרנדה במנצ’סטר, כשהם “מבצעים” שם את הסינגל החדש ואת הביסייד שלו עם פלייבק מלא. בתכנית משתתף גם הקומיקאי קן דוד בראיון משותף ומבדר יחד עם הביטלס. שווה מאוד לראות.
התכנית משודרת יומיים אחר כך והסינגל יוצא ב 29 בנובמבר 1963.
הנה קטע מעולה 13 שנים אחר כך, מה 18 בנובמבר 1976, מתוך ראיון שנערך עם ג’ורג’ הריסון לקידום אלבומו החדש Thirty Three & 1/3. קטע מעולה ומרגש הוא כשהריסון צופה בקטע מהתכנית בו מבצעים הביטלס את This Boy ומעלה זכרונות נעימים כמו: “…ג’ון לא הרכיב את המשקפיים והיה עיוור כמו עטלף..” .
הנה קטע הראיון עם הריסון:
והקטע בו הוא צופה ב This Boy
ב 2 בדצמבר 1963 מופיעים הביטלס בתכנית Morecambe and wise show של הקומיקאים אריק מורקמבה וארני וויס, שם הם מבצעים את השיר הפעם בלייב יחד עם עוד כמה שירים ומשתתפים בקטע קומי יחד עם המארחים.
הנה התכנית במלואה:
עבור אלבום פס הקול האמריקאי עבור הסרט A Hard Day’s Night, מכין ג’ורג’ מרטין כמה גרסאות אינסטרומנטליות מתוזמרות של שירים מתוך הסרט שישובצו גם בסרט עצמו. הגרסה האינסטרונטלית עבור This Boy משובצת באלבום בשם (Ringo’s Theme (This Boy. שמו של רינגו השתרבב לשיר כנראה כתוצאה משיבוצו של הקטע האינסטרומנטלי הזה בסצנת השוטטות המפורסמת של רינגו בסרט.
הנה הקטע האינסטרומנטלי מתוך האלבום
כך נראית הסצנה מתוך הסרט הראשון של הביטלס, שמאוחר יותר הודה רינגו שאל הסצנה הנפלאה הזו אליה הצטלם לבדו באותו היום, הגיע לאחר ליל שתיה ותחת האנג אובר לא קל. “נראיתי כל כך קר ומדוכא, כי הרגשתי ממש חרא. בכלל לא שיחקתי. הרגשתי כל כך רע.”
עוד כמה תמונות נהדרות של רינגו מתוך הסט:
ב 3 ביוני 1964, כשיחפשו הביטלס מחליף קצר מועד לרינגו החולה, הם ישתמשו בשיר הזה על מנת לבחון את כישורי התיפוף של ג’ימי ניקול יחד עם עוד שירים.
את הפוסט נסיים עם גרסה של שון לנון שיחד עם חבריו רופוס וויינרייט ורוברט שוורצמן מבצעים את This Boy בערב המחווה שנערך לזכרו של לנון האב ב 2001 בשם Come Together: A Night for John Lennon’s Words and Music.