הנה אנחנו – ה 26 לספטמבר 2019 – 50 שנה ליציאת האלבום אבי רואד. בתזמון מושלם, סיימנו לכתוב על כל שירי האלבום ומכיוון שעל מנהגים לא מוותרים, הנה אנחנו מגישים היום את הפוסט שיסכם את הדרך המפותלת אל האלבום אבי רואד. האלבום הלבן יצר את מאזן הכוחות החדש בלהקה, של 4 אינדבדואלים שעדיין יודעים לעבוד יחד כשבא להם. לאחר פרויקט ‘גט בק’ שעשה הכל חוץ מלהחזיר אותם למצב של להקה אוהבת ומחבקת, הביטלס בפרשת דרכים לא פשוטה. הם צריכים לבחור מי יוביל את הלהקה מבחינה ניהולית ובאיזו אסטרטגיה תלך חברת אפל שנמצאת על סיפה של קטסטרופה כלכלית. מן העבר השני הם צריכים לבחור לאן תלך הלהקה אומנותית. באופן מוזר, או שלא, הדברים כרוכים זה בזה וזאת מכיוון שמערך הכוחות בלהקה מאז האלבום סרג’נט פפר הולך ומייצר את המצב הלא רצוי – מקרטני מול השאר. כך בצד האומנותי וכך גם בצד הניהולי. השיא של התופעה הזו הוא האלבום אבי רואד. זה נכון. הלהקה נשמעת נפלא. החזרה אל ג’ורג’ מרטין מוכיחה את עצמה, אבל הביטלס כבר למעשה מפורקים. הריסון שהביא 2 שירים מצויינים לאלבום ודאג לכך שהפעם הם גם יקבלו את הטיפול המגיע להם, לא מוכן לסבול עוד רגע אחד של התנשאות כלפיו. ג’ון לנון שמגיע לאולפן רק כשממש צריך מצהיר על כוונתו “להתגרש” לאחר סיום ההקלטות והכל צף במצב כאוטי. לראיה אפילו עטיפת ושם האלבום נשארו כחידה כמעט עד לסוף ההקלטות ולבסוף נבחרו הפתרונות שלא דורשו מאמץ יוצא דופן. האלבום עצמו אינו אלבום הומגני והחומרים בו נעים מקטעים שנשארו מפרויקט גט בק, חומרים שלא נכנסו לאלבום הלבן, לבין שברירי שירים שמודבקים יחדיו, אבל זה לא משנה את העובדה שבאופן כמעט קוסמי הכל, ליטרלי מתחבר יחדיו ונשמע מלא חיים, מופק כהלכה ופשוט נפלא. כבר ב 28 בינואר 1969 – מתחיל לנון לג’מג’ם אילתור חדש שיוליד סופו של דבר את I Want You.
בתחילת חודש פברואר, ג’ורג’ הריסון עובר ניתוח להוצאת שקדיו ולכן הפעם הבאה שהלהקה נפגשת להקלטות היתה ככל הנראה ב 22 בפברואר במה שכונה “הסשן המסתורי” באולפני טרידנט. הביטלס ממשיכים מהיכן שהפסיקו ועובדים על I Want You.
יומיים לאחר מכן ממשיכות העבודות באולפני טרידנט שבלונדון בעזרתו של המפיק גלין ג’ונס והקלידן בילי פרסטון. ב 25 בפברואר, יום הולדתו ה 26 של הריסון, הוא לא מתאפק ומגיע לאולפני EMI לבדו על מנת להקליט גרסאות ל 3 משיריו – Old Brown Shoe, All Things Must Pass ו Something. מקרטני עסוק בהפקת סינגל חדש למרי הופקין – שיר שכתב בשם Goodbye ולנון מוכיח לעולם שהאומנות של ג’ון ויוקו אחת היא כשהוא מופיע בקיימבריג’ מול 500 אנשים. זו בעצם הפעם הראשונה בה מופיע לנון מאז שפרשו הביטלס מהופעות רק שהפעם הוא יחד עם יוקו כשהוא ישוב עם גבו לקהל יחד עם גיטרת האפיפון קזינו שלו והיא עם הווקליות המיוחדת שלה.
2 במרץ 1969 בקיימברידג’
ב 12 במרץ, מוצא פול זמן ביומן על מנת לשאת לאישה את לינדה איסטמן והשניים יוצאים 4 ימים אחר כך לירח דבש של שבועיים בארה”ב.
היין או היאנג של פול, ג’ון, יחד עם זוגתו יוקו, יוצאים למסע משלהם ב 16 למרץ שיכלול בין היתר נסיון לחתונה בפאריז, קידום סרט, חתונה בגיברלטר ב 20 במרץ, ושביתת שכב למען השלום באמסטרדם.
20 במרץ בגיברלטר
ב 9 באפריל החבורה העליזה קצת פחות, נפגשת לסשן צילומים רשמי ב 2 לוקיישנים. סשן שיהיה האחד לפני האחרון הרשמי שלהם יחדיו.
ב 14 באפריל, כשהריסון עסוק בעיניני חיפוש בית חדש ורינגו בעיניני הסרט The magic christian, לנון ומקרטני נפגשים יחדיו באולפן על מנת להקליט את הסינגל הבא של הביטלס, שיר חדש של לנון בשם The ballad of John and Yoko. יומיים אחר כך כל הלהקה נפגשת כדי להקליט את הבי סייד לסינגל Old Brown Shoe של הריסון ולהתחיל לעבוד על Something.
ב 20 באפריל, ללא ידיעה ברורה מה הצעד הבא של הביטלס, הם מתחילים יחד עם בילי פרסטון לעבוד על Oh! Darling וממשיכים את העבודה ב 26 באפריל בו מתחילה העבודה גם על Octopus’s Garden של רינגו. הנה כמה תמונות מה 26 באפריל.
ההקלטות ל Something נמשכות בחודש מאי חלקן מתבצעות באולפני אולימפיק בלונדון והעבודה על You Never Give Me Your Money, השיר שנכתב על מצבם הכלכלי הקלוקל, מתחילה ב 6 במאי. ב 26 במאי, נשכבים להם ג’ון ויוקו שוב במיטה לשבוע לאות מחאה בעד השלום – הפעם בטורונטו שבקנדה – אנחנו נרוויח מכך את Give Peace a Chance שיביא את Come Together הנהדר.
ב 30 במאי משתחרר הסינגל החדש של הביטלס The Ballad of John and Yoko.
ה 1 ביולי מוגדר כיום ההקלטות הרשמי הראשון עבור האלבום אבי רואד – בו הביטלס כבר יודעים בוודאות שזהו הכיוון. בצורה אירונית ביום הזה ג’ון יוקו ו 2 ילדיהם בנפרד, ג’וליאן וקיוקו עוברים תאונת דרכים בסקוטלנד מה שמונע מג’ון להגיע לאולפן לתקופה של כמעט שבועיים. מקרטני מנצל את העניין ובימים הראשונים עובד ביתר שאת על You Never Give Me Your Money וביום המחרת הוא מתחיל לעבוד על עוד שירים: Her Majesty, Golden Slumbers, Carry That Weight.
ב 7-8 ביולי עובדים הביטלס על Here Comes the Sun של ג’ורג’ – עדיין בהעדרו של ג’ון, וב 9 מתחילה העבודה על השיר שמלווה את הלהקה עוד מפרויקט גט בק והדעות עליו בקרב מעריצי הביטלס חלוקות. אני מתכוון כמובן ל Maxwell’s Silver Hammer. הנה כמה תמונות נהדרות מאותו יום באולפן שצילמה לינדה.
נחשו מי חוזר לאולפן באותו היום? נכון לנון. ג’ון מגיע לאולפן יחד עם יוקו כמובן. יוקו שנמצאת בהריון, מצווה על ידי רופאיה להיות תחת שמירת הריון לאחר התאונה שעברו. זה מספיק ללנון על מנת לארגן מיטה באולפן עבורה. ככה זה נראה:
העבודה על Maxwell’s Silver Hammer נמשכה גם ב 10 ביולי למורת רוחם של כולם שנאלצו לבצע אותו שעות על גבי שעות עוד מפרויקט גט בק.
ב 17 ביולי מתחדשת העבודה על Octopus’s Garden של רינגו ועל Oh! Darling של פול.
באחד הימים ביולי מוזמנים הביטלס לצפות בגרסה מוקדמת של הסרט Let it Be בהקרנה פרטית.
ב 21 ביולי מתחילה העבודה על Come Together של ג’ון – זהו למעשה השיר השני שהוא מביא לאלבום והראשון בסשן הקיץ. מקרטני מצידו ממשיך לעבוד על Oh! Darling ולהגיע לאולפן לפני כולם על מנת לשחוק את קולו. העבודה על The End שלדעת רבים יהווה את שיאה של המחרוזת הסוגרת של האלבום, מתחילה ב 23 ביולי. ככה זה נראה באולפן באותו היום מזוית הראייה של יוקו מהמיטה.
למחרת מקליט מקרטני דמו לשיר Come and Get It על מנת להנחות את The Iveys, אחת ההחתמות של אפל, כיצד לבצע את השיר. The Iveys ישנו את שמם ל Badfinger תוך זמן קצר. באותו היום מתחילה העבודה על צמד הקטעים הקצרים של לנון Sun King ו Mean Mr Mustard – שני הקטעים שקיבלו מחמאות ממנו בראיונות מאוחרים: האחד “חתיכת אשפה” והשני “חתיכת זבל מהודו”.
ב 25 ביולי מתחילה העבודה על She Came In Through The Bathroom Window של פול ועל השיר שיעקוב אחריו במחרוזת Polythene Pam של ג’ון – שניהם נכתבו כל אחד לחוד על מעריצה אחרת של הביטלס מתקופה שונה.
העבודה על השירים כל הזמן נמשכת במהלך החודש כשכל פעם נזכרים החברים בעוד תוספות שהם רוצים להוסיף לשירים שכבר נראה שנסתיימה העבודה עליהם. המחרוזת בניצוחם של מקרטני ומרטין מתחילה לתפוס צורה. הנה תמונות מהעבודות ב 31 ביולי.
ב 1 באוגוסט מתחילה העבודה על השיר האחרון שיקליטו הביטלס יחדיו – Because הנפלא של לנון שיכיל בו הרמוניות שמימיות שכתב ג’ורג’ מרטין.
ג’ורג’ הריסון שהביע התלהבות רבה בלשון ההמעטה מסינתיסייזר המוג, אירגן כזה לאולפני EMI וב 5 באוגוסט הציג אותו לראווה לכל דורש באולפנים. אם ישנו כלי ייחודי לאלבום הזה, זהו המוג סינתיסייזר שישולב בכמה שירים באלבום כמו Here Comes the Sun, Because, Maxwell’s Silver Hammer ו I Want You.
ב 8 באוגוסט יוצאים הביטלס מהאולפנים על מנת לצלם את עטיפת האלבום על מעבר החצייה הקרוב. לאחר התחבטויות ורעיונות שכללו גיחה לאוורסט ונפסלו מטעמי עצלנות, נבחר הלוקיישן הזה ובעקבותיו גם שם האלבום על שם הרחוב בו נמצאו האולפנים.
ליטושים של השירים נעשים עד לסוף החודש וב 22 באוגוסט נערך סשן הצילומים הרשמי האחרון בהחלט ללהקה באחוזתו החדשה של לנון.
מרי, היורשת לבית מקרטני מגיחה לאויר העולם ב 28 באוגוסט, פחות מחודש לפני יציאת האלבום.
ב 31 באוגוסט נצפים שלושת הביטלס האחרים בהופעה של בוב דילן ב Isle of Wight וב 1 בספטמבר מגיע דילן לביקור באחוזתו של לנון. זו תהיה הפעם האחרונה ששניהם יפגשו.
ב 12 בספטמבר, גומלת ההחלטה בליבו של לנון לעזוב את הלהקה ומכיוון שהוא לא הטיפוס שימתין אפילו לרגע, יום לאחר מכן הוא טס עם הלהקה החדשה והמאולתרת שלו להופיע בפסטיבל בטורונטו.
ב 20 בספטמבר לנון מגלה את אשר ליבו לשאר חברי הלהקה במהלך דיונים במטה חברת אפל ולמרבה האירוניה דווקא באותו היום נחתם חוזה חדש ומשופר בין אפל לחברת EMI בניצוחו של אלן קליין. החוזה גם כובל את חברי הלהקה להקליט בחברה עד שנת 1976 ביחד או לחוד.
האלבום השתחרר כאמור היום לפני 50 שנה והווה את החומר המוקלט האחרון של הביטלס. לאחריו יצא האלבום Let it Be שהכיל בו זיקוק של החומרים מפרויקט גט בק. זהו תם ונשלם. תם אלבום. תמה לה להקה.