ב 29 באוגוסט 1966, הביטלס מופיעים בקנדלסטיק פארק בסן פרנסיסקו, מה שתהיה ההופעה האחרונה הסדירה שלהם מול קהל. לאחר מכן הם מחליטים לקחת הפסקה מענייני הלהקה ולהתפנות איש איש לעינינו הוא. לנון מקבל את הצעתו של הבמאי של 2 סרטי הביטלס, ריצ’ארד לסטר וממריא יחד עם ניל אספינל ב 5 בספטמבר להאנובר שבגרמניה על מנת לגלם את טוראי גרינוויד בסרט How I Won the War. 2 אירועים מכוננים נולדים כתוצאה מצילומי הסרט הזה: הוא כותב תוך כדי שיר געגועים לילדותו, מה שיהפוך ליצירת המופת Strawberry Fields Forever. בנוסף לכך מתחיל לנון לחבוש את המשקפיים העגולות שהיוו סימן ההיכר שלו מאז.
ב 14 בספטמבר, ממריא ג’ורג’ הריסון יחד עם רעייתו פאטי להודו על מנת ללמוד סיטאר אצל ראווי שאנקר ולהתנסות בלימודי יוגה גם כן.
מקרטני שנשאר בלונדון, מסתקרן ומבלה זמנו בחקירת אזורי מוסיקה אחרים כמו צפייה והשתתפות במופע של מוסיקה ניסיונית מאולתרת שמבוצע על ידי להקה בשם AMM שמופיעה בקולג’ המלכותי לאמנות בלונדון. הקהל המועט שהיה שם הוזמן להשתתף ביצירת האלתורים ומקרטני ההרפתקן, מנגן בעזרת ספל בירה על צלעות רדיאטור.
יום אחרי המאורע החשוב הזה, ממריא מקרטני יחד עם בריאן אפשטיין לפאריז על מנת לבלות סופ”ש עם לנון וניל אספינל שעברו שם בדרכם ללוקיישן הצילומים הבא של סרטו של ריצ’ארד לסטר בדרום ספרד.
לנון וניל אספינל בתחנת הביניים בפאריז בדרך לספרד
ב 4 באוקטובר יצטרפו ללנון ולסינתיה בספרד רינגו ואשתו מורין וישהו אתם עד ליום הולדתו ב 9 באוקטובר.
רינגו וג’ון בסט הצילומים בספרד
כחודש לפני כן, מקבל מקרטני הצעה מעניינת מהבמאי רוי בולטינג שיחד עם אחיו ג’ון, מפיקים סרט חדש שמבוסס על מחזה מ 1963 מאת ביל נואטון בשם All In Good Time. מקרטני סיפר: “אחד מהבמאים מהאחים בולטינג, ניגש אלי – רוי. הוא התעניין מאוד במוסיקה שכתבנו. הוא שאל, ‘אתה מעוניין לכתוב משהו לסרט?’ אמרתי, ‘וואו, כבוד גדול’. הם היו במאים אנגלים מפורסמים, אז ידעתי שהסרט יהיה טוב, יחד עם קאסט משובח כמו ג’ון מיילס והילי מיילס והייוול בנט. אז אמרתי, ‘כן, בסדר!'”
התכנית המקורית הייתה שג’ון שבילה את זמנו בספרד בעבודה על הסרט של לסטר, יחבור למקרטני כשיחזור בנובמבר, והם יעבדו יחדיו על המוסיקה לסרט החדש. זאת אנחנו למדים ממה שהתפרסם ב NME באוקטובר 1966:
“כאשר הוא יחזור מהצילומים בספרד בחודש הבא, ג’ון לנון יעזור לשותפו לכתיבת השירים פול מקרטני לכתוב מוסיקה לסרט חדש בשם All in Good Time שבו משתתפת הילי מיילס. השם הקודם Wedlocked הוחלף והמפיקים התקבעו על All In Good Time. פול ככל הנראה כבר החל בעבודה על המוסיקה לסרט”.
כשג’ון חוזר בנובמבר, הוא לא ממש מראה סימני עניין בפרויקט, ומקרטני שבעצמו מפגין חוסר חשק ניכר מקבל חיזוקים ושכנועים מג’ורג’ מרטין שכבר מודע ליכולת של מקרטני לבצע את המשימה ככותב יחיד.
צפייה בסרט שכמובן יצא בסוף בשם The Family Way (שלהפתעתי הייתה מהנה), העלתה את התחושה שבמבט ראשון מדובר בקומדיה קלילה שמנסה לגחך על היחסים הפנים משפחתיים במשפחה אנגלית טיפוסית בשנות ה 60 מצד אחד, אך מצד שני קשה להתעלם מהביקורת הנוקבת על השמרנות האנגלית ועל הלחץ המופעל על הצעירים מצד סביבתם הקרובה להיות און טראק, במסלול המקובל. בין לבין ישנה גם אמירה לא הכי קוהרנטית על חיי משפחה בפורמט אחר מהמקובל. יחד עם הנופים של אנגליה הירוקה, הקודרת והמעוננת, הסרט מצליח להעביר את המסר. עוד דבר שמשך את תשומת לבי והפליא אותי, הוא העיסוק במין בצורה יחסית פתוחה. בכל זאת מדובר על התקופה שלפני קיץ האהבה של 67 ומה גם שבסרט נכללת סצנת עירום מרומז.
עלילת הסרט מתרחשת בלנקשייר (כן זו עם 4000 החורים) שבבריטניה. גיבורי הסרט הם הזוג הצעיר בני ה 20, ג’ני פייפר וארתור פיטון. הסרט מתחיל ביום החתונה של הזוג הנרגש שעל פי המסורת כמקובל ישן כל אחד בבית הוריו. שניהם כבר מייחלים למפגש בניהם. החתונה מתרחשת כמתוכנן בכנסייה ולאחר מכן המסיבה עוברת לפאב מקומי. הזוג נרגש מהמחשבות על בילוי הלילה הראשון שלהם יחדיו בחדרו של ארתור בבית הוריו לוסי ועזרא (שמגלם השחקן ג’ון מיילס הנפלא שהוא במציאות אביה של הילי שמגלמת את ג’ני). עד כאן הכל טוב ויפה אך מכאן מתחילה קומדיה של טעויות ותלאות שבהן, איך נאמר זאת בפשטות ובעדינות, הם לא מצליחים “לממש” את נישואיהם. עזרא, אביו של ארתור מזמין את המשפחה השיכורה לבית לאחר החגיגה בפאב מה שלא משאיר מקום לפרטיות, מיטתם של הזוג מתמוטטת אחרי שהבוס של ארתור (בקולנוע בו הוא עובד כמקרין), משחרר את הברגים כתעלול, וכדי להכעיס עוד יותר, ירח הדבש במיורקה מתבטל. האירועים הללו גורמים לזוג למתח עצום מה שלא עוזר ולא מקרב את המטרה המיוחלת. ככל שנוקפים הימים, המתח בניהם מחמיר והנישואים נותרים בלתי ממומשים וזאת למורת רוחם שלהם ושל כל סביבתם הקרובה והחטטנית.
הנה דו שיח משעשע בין לוסי לעזרא, אמו ואביו של ארתור:
עזרא: כל הספרים שהוא קורא, זה לא טבעי. לוסי: מאיפה אתה יודע מה טבעי ? עזרא: אבא שלי תמיד נהג לומר שאם זה היה טבעי, היית רואה חיות שעושות את זה. לא ראיתי אף פעם סוס קורא.
סצנה משעשעת והזויה כאחד ולדעתי שיאו של הסרט, מתרחשת כאשר הוריה של ג’ני מגיעים לביקור חירום אצל הוריו של ארתור על מנת לדון ב”בעייה”. תוך כדי הדיון, מעלה עזרא הצעה שאולי ארתור בכלל לא נמשך לנשים. הדבר מרתיח את אשתו לוסי שמעלה זיכרון מירח הדבש שלהם עצמם, בו עשה עזרא מעשה שבלתי יעשה והביא אתו את חברו הטוב בילי מה שמצביע שאולי גם הוא חולה באותה ה”מחלה”.
בני הזוג ג’ני וארתור ממשיכים להתרחק וג’ני הצעירה מתחילה לבלות עם אחיו הצעיר והמגניב של ארתור ג’ף שמתחיל להתאהב בה. בסופו של הסרט הארוך יחסית (כמעט שעתיים), מנהלו של ארתור בקולנוע מקניט אותו על חוסר תפקודו בנישואיו ומציע בלעג את שירותיו במקומו. זהו הקש ששובר את גב הגמל וארתור מתנפל עליו באגרופים, מה שכמובן גורם לפיטוריו. ארתור חוזר הביתה ומסתגר בחדר, ג’ני מגיעה והם מתעמתים ומטיחים אחד בשנייה האשמות קשות מה שמוביל לבסוף לכך שהם מתנים אהבים. ברקע נשמעת הסימפוניה החמישית של בטהובן ,הצלילים שמכנות השכנות הרכלניות שעומדות בחוץ כ”צלילי הניצחון”. סוף טוב הכל טוב, ירח הדבש שלהם קורם עור וגידים, זאת לאחר שקיבלו את כספי ירח הדבש שבוטל מסוכנות הנסיעות. לשמחתם, הוריו של ארתור מציעים להם עזרה ברכישת בית עבורם.
הסרט מסתיים בעגמומיות מה. לאחר שהזוג המאושר עוזב את הבית לירח הדבש, מתיישב עזרא, נזכר ומבכה את מה שיכול היה להיות עם חברו בילי. כשבנו הצעיר ג’ף שואל לפשר העצבות שירדה עליו, הוא עונה: “אלו החיים בחור. הם אולי יגרמו לך לצחוק בגילך, אבל יום אחד הם יגרמו לך לבכות!”
קצת על השחקנית הראשית הילי מיילס. ב 1964 חיוותה את דעתה מיילס על הביטלס בקטע קצר בעיתון: “הם פשוט נהדרים”. באותה שנה סידרה לה אמה “דייט” עם ג’ורג’ הריסון באירוע צדקה, זו הייתה בעצם מעין מכירה פומבית והדייט עם הריסון היה הפרס. ג’ורג’ המאוהב שכבר פגש את פאטי לא ממש התעניין בהילי מיילס, בת ה 16. חודש לאחר מכן, צולמה הילי במועדון משוחחת עם רינגו, מה שליבה גל שמועות על רומן בניהם.
בחזרה לגיבורנו מקרטני. המשימה הראשונה שמחלק ג’ורג’ מרטין בפרויקט פס הקול הזה, היא לכתוב את מוסיקת הפתיחה הראשית לסרט. פול מצליח לכתוב קטע קטן ומביא אותו למרטין שממהר לקחת ולבנות תזמור סביבו. בינתיים, פול יוצא לטיול בצרפת, ספרד וקניה יחד עם מל אוונס .
ג’ורג’ מרטין עצמו לוקח גם הוא חופשה ויוצא לשייט לניו יורק. לאחר שבועיים הם חוזרים וממשיכים את העבודה, הפעם על קטע אחר שמקבל את השם Love in the Open Air.
ג’ורג’ מרטין סיפר: “הבנתי שאנחנו זקוקים לקטע שהנושא שלו הוא אהבה אבל שיהיה גם עגמומי. ביקשתי מפול שיכתוב משהו. חיכיתי, אך דבר לא קרה. לבסוף נאלצתי ללכת לביתו של פול ולעמוד שם אתו עד שיצר משהו. ג’ון ביקר וייעץ קצת, אבל פול יצר את המנגינה וניגן לי אותה על הגיטרה. הקשבתי וכתבתי אותה. זוהי מנגינה שברירית, אך משכנעת. הוספתי כלי נשיפה וכלי מיתר, וקראנו לקטע ‘אהבה באוויר הפתוח’. מנגינה דיי מדבקת”.
פול הסביר את רצונו להתנסות בנישה אחרת של מוסיקה: “אם בורכת ביכולת לכתוב מוסיקה, תוכל לכתוב אותה בצורות שונות. תמיד הערצתי אנשים שעבורם זו אומנות, כותבי השירים הגדולים של העבר כמו רוג’רס והמרשטיין, או קול פורטר. ממש הערצתי את זה שהם יכולים לכתוב מחזמר ומוסיקה לסרטים. אבא שלי ניגן בחצוצרה ואבא שלו היה בלהקת כלי נשיפה אז הייתה לי את הנטייה”.
פול לא ידע לקרוא ולכתוב מוסיקה ולכן הוא היה חייב את עזרתו של ג’ורג’ מרטין כדי שיעביר את הרעיונות שלו לנייר. פול זמזם למרטין את המנגינה או ניגן אותה על הגיטרה או הפסנתר וג’ורג’ מרטין המשיך ופיתח את הרעיון. כל פעם שפול נתקע, ג’ורג’ מרטין דרבן אותו: “אם לא תביא לי רעיון או מנגינה אני אכתוב אחת משלי…”.ופול סיפק את הסחורה.
ההקלטות מתחילות בנובמבר באולפני CTS בלונדון ומסתיימות ב 18 בדצמבר 1966. הנגנים שמנגנים בהקלטות זוכים לכינוי “התזמורת של ג’ורג’ מרטין”. העבודה מסתיימת כשבועיים לפני הדד ליין ליציאת פס הקול לחנויות התקליטים ולמרות היצירה הנהדרת אפשר לשמוע שפס הקול לא אפוי עד הסוף ושהעבודה לא נסתיימה כראוי ושכנראה היו דרושים עוד כמה ימי עבודה. את הזכויות להוצאת האלבום בבריטניה רוכשת חברת Decca, אותה אחת שעשתה כ 5 שנים לפני כן אודישן כושל לביטלס. האלבום יוצא בבריטניה ב 6 בינואר 1967, ומכיל 13 קטעי מוסיקה קצרים למרות שעל עטיפת האלבום לא מצוינים שמותיהם ובשמיעה ראשונית הם נשמעים כמקשה אחת. המוטיב החוזר של כל הקטעים הוא 2 פיסות המוסיקה שהביא מקרטני למרטין שתזמר להם ווריאציות שונות לאורכו של הפסקול הקצר הזה (24 דקות בסה”כ).
ואלו הם קטעי האלבום:
1. קטע הפתיחה שמתחיל עם תרועות החצוצרות הדרמטיות לפרקים יחד עם העוגב הכנסייתי כיאה ליום החתונה.
2. קטע חצוצרה מלכותי שממשיך עם נגינת מיתרים רכה שלוקחת את המאזין פנימה אל תוך המציאות והבית האנגלי.
3. קטע קצר תזזיתי וקצבי שמתחיל עם כלי הנשיפה ומשלב בו גיטרה חשמלית בס ותופים בסגנון ג’אזי.
4. בחזרה לכלי הנשיפה המלכותיים יחד עם כלי המיתר הרכים. הפעם מלווה סוג של חליל את הקטע ומשווה לו אווירה חולמנית כשהמוטיב החוזר הוא הקטע Love in the Open Air. בסופו מגיח הקטע הג’אזי מהטרק השלישי.
5. גיטרה קלאסית מלווה את הווריאציה הזו ל Love in the Open Air ולאחר מכן מצטרפים כלי המיתר. לאחר מכן חוזרת הגיטרה הקלאסית בקטע עצמאי משלה.
6. הקטע שקיבל את השם Love in the Open Air במלואו.
7. הקטע נפתח בהלמות תופים, הקטע הכי “רוקנרולי” באלבום בו גיטרה חשמלית מנגנת את נעימת Love in the Open Air – לי אגב הוא מזכיר את האוברטורה של אופרת הרוק טומי של The Who שתבוא רק בעוד כשנתיים.
8. שוב חוזרים אל כלי הנשיפה המפוארים ובאים לעזר מיד כלי המיתר. הקטע החוזר מזכיר מאוד את הקטע הפותח של האלבום רק שהפעם בליווי תופים שמזכירים מצעד.
9. חוזרים לגירסה הרוקנרולית כשהפעם מלווה אותו מה שנשמע כמו אורגן האמונד, מה שנותן אווירה משוחררת יותר.
10. הקטע נפתח במה שמזכיר נעימת “ג’יימס בונד” וחוזר לאיטו לקטע המוכר עם כלי המיתר הרכים כשהפעם מקבל את הבמה סולו צ’לו מנוכר ונוגה.
11. הקטע נפתח בדרמטיות (קצת מזכיר קטע מתוך התזמור שיעשה מרטין בפסקול לצוללת צהובה), ונופל לרגלי הגיטרה הקלאסית והחליל שמרגיעים את האווירה.
12. קטע גיטרה בארוקי קלאסי שוב לאותה פיסת מנגינה שחיבר מקרטני שמתחבר עם מה שנשמע כמו צלילי בסון. הקטע ממשיך לחליל המוכר וחוזר חלילה לגיטרה הקלאסית.
13. החצוצרות מריעות שוב, התופים הולמים ותהלוכת הניצחון יוצאת לדרכה ומסיימת את פסקול הסרט.
תוכלו להאזין לאלבום כאן:
האלבום לא הזהיר במצעדים, אך באותה שנה מקבל מקרטני את פרס אייבור נובלו עבור היצירה האינסטרומנטלית הטובה ביותר. היצירה הזו שנכון שברובה הייתה מעשה ידיו של ג’ורג’ מרטין, אך בכל זאת שורשיה נשתלו אי שם ביצירות הסולו של מקרטני בביטלס Yesterday ו Eleanor Rigby. היא הראתה למקרטני מה אפשר לעשות עם מוסיקה מחוץ לפורמט המוכר של להקה ונטעה בו את הזרעים לעבודה על Penny Lane ועל היצירה הענקית הפנומנלית של הביטלס בניצוחו של מקרטני, סרג’נט פפר. אך כמו השירים ההם שהתחילו את הקרע בין לנון ומקרטני, היצירה הזו ממשיכה בתהליך הקריעה הבלתי נמנע.
ב 1995 סיפר פול שג’ון לא היה ממש מרוצה בלשון המעטה מהיצירה הראשונה שלו מחוץ למסגרת הכתיבה של לנון-מקרטני:
“זה מצחיק, דיברתי עם יוקו לאחרונה. דיברנו על כל הדברים האלה שקרו מזמן.
בגלל שהוא שיחק בסרט בשם ‘איך ניצחתי במלחמה’ – אז התחלתי לעשות משהו, איזה סולו קטן, רק לשם השינוי, רק בשביל הפסקה.
שאלתי אותו, ‘האם זה בסדר אתך?’ הוא אמר, ‘כן, בסדר, בסדר’.
אבל יוקו אמרה לי שהוא בעצם קצת נרתע מזה, כי הוא קיווה כנראה שאומר שלנון-מקרטני יכתבו את זה יחד.
בשבילי זו נראתה כמו הזדמנות טובה כדי לברוח ממה שאני עושה בדרך כלל.
יוקו אמרה שכנראה לג’ון קצת כאב מכל הסיפור. וזה עצוב. אבל בעצם דיברנו על זה. הוא פשוט לא סיפר לי אז. הוא בטח הסתיר את זה”.
תמונות מאולפן ההקלטות:
