פרק חדש בביטלמניקס – אל תוך האור של לילה שחור פרק 7 בסדרה 'ארבעה גוונים של לבן', מוקדש ברובו לפול מקרטני, ועוסק בין היתר בסימטריה בין פול לג'ון בתקופה הזו.  פול שמחפש בתקופה הזו הגדרה עצמית מחודשת, מנהל יחסים עם פרנסי שוורץ בזמן שהוא מאורס לג'יין אשר שעסוקה בקריירה שלה כשחקנית. בין לבין, הוא מתחיל לעבוד על השיר הראשון שלו לאלבום הלבן, Blackbird, ומקליט אותו ב-11 ביוני כשפרנסי לצידו.  פרנסי סיפרה שבאחד הימים ג'יין נכנסה לבית בקבנדיש באופן בלתי מתוכנן ותפסה את השניים במיטה, מה שגרם לשבר ביחסים בין ג'יין לפול. ימים ספורים אחר כך, פול טס ללוס אנג'לס כדי להמשיך ולקדם את חברת אפל ושם הוא נפגש עם לינדה איסטמן, הצלמת שהוא הכיר בשנה שעברה ומתאהב בה סופית.  כשהוא חוזר הביטלס עובדים על שיר נוסף של ג'ון שנקרא Everybody’s Got Something To Hide Except Me And My Monkey. שיר שהחל להכתב באשראם ברישקש וכמו Blackbird, משנה את יעודו או את הנושא שנכתב עליו והופך להיות על היחסים בין ג'ון ליוקו. לסיפור המרתק של פול בתקופה המבולבלת הזו, תוכלו להאזין ב פרק החדש בביטלמניקס שעלה להאזנה ו מחכה לכם בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים מצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנה נעימה! 🎧 ספרו לי מה חשבתם על הפרק החדש! שתפו בתגובות! ⬇️

🎙️ פרק חדש בביטלמניקס – מהפכה! איך נשמעת מהפכה? מהפכה יכולה להישמע כמו הרבה דברים – תלוי מי מקשיב. זה היה הקו המנחה את ג'ון בהקלטה של השיר Revolution שעליו הביטלס החלו לעבוד ביום ההקלטה הראשון לעבודה על האלבום הלבן. המהפכה, יכולה להגיע כמשהו מפוייס, מיסטי, בעל קצב איטי יותר, עם קולות רכים יותר, אבל באיווחה אחת היא יכולה להתפתח לקולות שדוהרים אחורה, בעל נופך מעוות, סיוטי, מצמרר, מפחיד ואלים. הפרק החדש בבילמניקס יעסוק בשני הצדדים הללו לשיר המהפכה של ג’ון. שיר שהתחיל על גיטרה אקוסטית באשראם והפך ליצירה שונה באולפן ההקלטות שהכילה אמירה משלה כשיוקו החלה להשפיע על חייו ועל יצירתו של ג'ון. איך החל להיות מוקלט השיר הזה של ג'ון? איזה כיוון מפתיע הוא תפס כבר ביום ההקלטות הראשון? מה היה השיר השני והמפתיע עליו עבדו הביטלס במהלך העבודה על האלבום? איך הרכיב ג'ון את יצירת האוונגרד הראשונה של הביטלס שתראה אור ומי עזר לו? על כל השאלות האלה ועוד ינסה לענות הפרק החדש בביטלמניקס שעלה להאזנה u מחכה לכם בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים מצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנה נעימה! 🎧 ספרו לי מה חשבתם על הפרק החדש! שתפו בתגובות! ⬇️

שבוע חדש, יום ראשון, פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס! הפרק החדש יעסוק בתקופה שבאה אחרי הקלטת האלבום אימג'ן שבו עסקתי בפרק הקודם. ג'ון לנון ויוקו אונו העתיקו את חייהם לניו יורק סיטי. היו סיבות רבות לכך והסיבה העיקרית היתה קיוקו, בתה של יוקו מנישואיה לטוני קוקס שהקפיד להעלם עם קיוקו ולמנוע ממנה להפגש עם אמה. המאבק עבר לבתי המשפט בארה"ב כשטוני ויוקו מגישים בקשות שונות למשמורת על קיוקו ויוקו מקבלת סוף סוף את המשמורת המיוחלת. האם זה היה סוף הפסוק לפרשה הזו? בד בבד ג'ון התחבר לחוגי האקטיבסטים הפוליטים בניו יורק - ג'רי רובין ואבי הופמן, מייסדי ה'ייפיז'. יחד עם המוזיקאי דיויד פיל והלהקה שלו ה'לואר איסט סייד באנד', ג'ון ויוקו החלו לנדוד בין עצרות שונות: ממישגן עבור ג'ון סינקלייר ועד הארלם עבור אסירי כלא ה'אטיקה סטייט'. התוצאה היא שירים סלוגנים, פוליטים שהלכו והתערמו. כשג'ון שמע על להקת פאבים בשם ה'אלפנטס ממורי' הוא נדלק והחליט להקליט אלבום שלם מתוך השירים הפוליטים הללו. על הרקע לאלבום, המעבר של ג'ון ויוקו לניו יורק, האקטיביזים הפוליטי, הקלטת האלבום ועל עוד המון דברים בפרק החדש בביטלמניקס - 'רוקנרול בניו יורק סיטי'. אתם מוזמנים להאזין לפרק בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo . הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין’. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אתם מוזמנים לכתוב בתגובות מה חשבתם על הפרק ומה אתם חושבים האלבום. האזנה נעימה!

🎙️ פרק חדש בביטלמניקס – מאחורי הקלעים של ה-Esher Demos בסופו של חודש מאי 1968, אחרי אפיזודת העסקים בניו יורק, רגע לפני שהביטלס נכנסו לאולפני EMI להקליט את מה שיהיה האלבום הלבן הכפול, הם התכנסו בביתו של ג'ורג' הריסון באשר (Esher) כדי להקליט סקיצות ל-27 שירים חדשים. ההקלטות האינטימיות הללו, שנעשו על טייפ 4 ערוצים ביתי, מאפשרות לנו הצצה נדירה לרגע שבו השירים היו עדיין בראשית דרכם – חשופים, טבעיים וללא עיבודים מורכבים. בפרק החדש של ביטלמניקס אני צולל אל The Esher Demos ובוחן: ✨ איך נשמעה המוזיקה של הביטלס כשהיא עדיין לא עברו עיבוד, בלי להקה שמלווית את השירים? 🎸 איזה שירים השתנו לחלוטין במעבר לאולפן ההקלטות, ואיזה לא שינו כלל את צורתם? 🎶 איך הדינמיקה בין החברים הושפעה מההקלטות האלו והאם ניתן להרגיש את המתח שהחל להיווצר בתוך הלהקה? ההקלטות הללו הם צוהר מרתק ביותר לתהליך היצירה של הביטלס בתקופה קריטית, והם נותנים לנו הצצה לעבודה המוזיקלית של הלהקה בשלב מכונן בקריירה שלה. 🎧 כל זה ועוד מחכה לכם בפרק החדש של ביטלמניקס! כל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים מצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנה נעימה! 🎧 ספרו לי מה חשבתם על הפרק החדש! שתפו בתגובות! ⬇️

🎙️ פרק חדש בביטלמניקס – הביטלס אחרי רישיקש! אחרי שלושה חודשים בהודו, כל חברי הביטלס חזרו ללונדון עם יצירתיות מתפרצת – אבל גם עם מתחים שהחלו לבצבץ מתחת לפני השטח. רגע לפני שהם נכנסים לאולפן להקליט את האלבום הלבן, התרחשו כמה אירועים משמעותיים שעיצבו את דרכם קדימה. בפרק החדש של ביטלמניקס, אני צולל אל החודשים הדרמטיים האלו, שבהם הכל התחיל להשתנות. בסופו של חודש אפריל 1968, סינת'יה נסעה לחופשה ביוון. לקראת סופה הזמין ג'ון את יוקו אונו לביתו. הלילה הזה היה יותר מרומן – הוא היה נקודת מפנה. לא רק שהשניים החלו את מערכת היחסים האינטנסיבית שלהם, אלא שג'ון החל להתרחק יותר ויותר מהחבורה המגובשת של הביטלס. אחרי שנים שבהן היו תחת ניהול של אחרים, הביטלס החליטו לקחת שליטה על עתידם והקימו את חברת Apple Corps. החזון שלהם היה הרבה יותר מחברת תקליטים – הם רצו אימפריית יצירה שתתמוך במוזיקאים, אמנים, קולנוענים ואפילו ממציאים. אבל איך חלום כל כך יפה התחיל להסתבך כבר מההתחלה? בחודש מאי 1968, ג'ון ופול טסו לניו יורק כדי לקדם את החזון של Apple בפני התקשורת האמריקאית. הם הופיעו בתוכניות טלוויזיה, התראיינו לעיתונים וניסו לשכנע את העולם שזה העתיד של המוזיקה. אבל מאחורי החיוכים והבדיחות בראיונות, היה ברור שמשהו מתחיל להשתנות בדינמיקה של השניים. 🎧 כל זה ועוד מחכה לכם בפרק החדש של ביטלמניקס! כל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים מצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   מה דעתכם על הפרק ועל התקופה הזו בחיי הביטלס? האם כבר היה אפשר לראות את הסדקים שיביאו לפירוק? שתפו בתגובות! ⬇️

פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס עלה להאזנה בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים. פרק 117 בביטלמניקס הוא הפרק השני בסדרה 'ארבעה גוונים של לבן' על שנת 1968 המפותלת של הביטלס. בפרק החדש שיכלול בו בסך הכל שבועיים, נתכונן עם הביטלס למסע להודו. ההכנות הללו כוללות בהן הקלטה של לא פחות מארבעה שירים שמתוכם יבחרו שניים לסינגל החדש של הביטלס שישתחרר כשהם כבר יהיו אי שם ברישקש. ליידי מדונה, הביא שוב את הכתיבה הנוסטלגית של פול אבל גם המשיך את קו הגעגוע שלו לאימו מרי כשהוא החליט לפאר אותה בשיר שיוקדש לה ולכל האמהות והנשים. ג'ון החל לכתוב את 'מסביב ליקום' כשיר שלילי, אבל סיים עם שיר קוסמי שהיה שיר הלל לתורת המהרישי. ג'ורג' השלים בעידודו של פול את הקלטת 'האור הפנימי' שלו שהחלה בבומביי. לבסוף, כדי להשלים את ההכנות, נתבקש ג'ון להביא שיר נוסף עבור פסקול הסרט 'צוללת צהובה' והביא שיר נבחני במיוחד - היי בולדוג. בשבועיים הללו בחיי הביטלס בתחילת חודש פברואר 1968, יעסוק הפרק החדש שלו תוכלו להאזין בכל אמצעי ההאזנה שמצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנתם? ספרו מה חשבתם על הפרק. תוכלו לכתוב כאן וגם בדף הפרק בספוטיפיי וגם לדרג שם את ביטלמניקס ולהרשם כמנויים. האזנה נעימה!

הפרק השלישי בסדרה 'ארבעה גוונים של לבן' שעוסקת בשנת 1968 של הביטלס עלה להאזנה בפודקאסט ביטלמניקס. הפרק הזה עוסק בתקופה של פברואר - אפריל 1968 בה הביטלס שהו באשראם של המהרישי מאהשיוגי ברישיקש שבהודו. תקופה שונה מאוד בהוויי של הביטלס שבה לראשונה אף אחד מהם לא ידע כיצד היא יכולה להסתיים. ה'גורו המצחקק' או המהרישי שנכנס לואקום שהשאיר אחריו בריאן אפשטיין, הבין שזו שעת כושר עבורו לנצל את הכאב ואת הבלבול שהביטלס היו שרויים בו ולקחת אותם למסע רוחני יחד איתו וללמד אותם את תורת המדיטציה הטרנסנדנטלית. כל אחד מחברי הביטלס שהגיעו בשני קבוצות לאשראם ברישיקש, הגיע עם מטען אחר וסיבות שונות לשהייה שלו שם. רינגו שהגיע לחופשה, היה הראשון לפרוש מהאשראם. פול היה הבא לפרוש אחרי שניסה בכל מאודו להתחבר לעניין אבל הוא לא יכל להתנתק מהעשייה הלונדונית ומחברת אפל ההולכת ומתהווה וכמובן מהמוזיקה שזרמה בעורקיו. ג'ון שהגיע על מנת להקל על הכאב שהקיף אותו מכל עבר, לא הצליח למצוא את התשובה המיוחלת וברגע שהוא החליט שהמהרישי לא יוכל לתת לו אותה, הוא סחף איתו גם את ג'ורג' שהתמסר כל כולו למדיטציות ולהארה הרוחנית, אבל החל גם הוא למאוס בהסגר מרצון הזה. מוזיקלית זו התקופה הפורייה ביותר בתולדות הביטלס שהולידה את האלבום הלבן הכפול וסימנה חזרה לפשטות המוזיקלית אחרי האפיזודה הפסיכדלית של פפר. בתקופה המיוחדת הזו של הביטלס באשראם של המהרישי יעסוק בהרחבה הפרק החדש שעלה להאזנה בכל אמצעי ההאזנה לפודקאסטים שמצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנתם? ספרו מה חשבתם על הפרק. תוכלו לכתוב כאן וגם בדף הפרק בספוטיפיי וגם לדרג שם את ביטלמניקס ולהרשם כמנויים. האזנה נעימה!

פרק ראשון בסדרת הפודקאסט 'ארבעה גוונים של לבן' על הביטלס ב-1968 – עכשיו באוויר! 1968 הייתה שנה שבה הביטלס עברו שינויי עומק – אישי ויצירתי – שהשפיעו על הדרך שבה ראו את העולם ואת המוזיקה שלהם. הפרק הראשון בסדרה, מתמקד בחודש ינואר 1968 - חודש מעניין, מורכב ושונה עבור הביטלס: ג'ורג' עבד על פסקול הסרט Wonderwall והקליט את מה שיהיה The Inner Light בבומביי עם מוזיקאים הודים, שיר שהפך לאחת היצירות הייחודיות שנרשם תחת הביטלס. ג'ון התמודד עם מתחים אישיים – מערכת היחסים שלו עם סינת'יה וחידוש הקשר עם אביו פרדי לנון לאחר שנים של נתק. בחודש הזה, הביטלס קידמו את להקת Grapefruit, שג'ון ופול חשבו שתהיה הבטחה גדולה בשוק הפופ הבריטי ולראשונה התנסו שניהם יחד בהפקה. במקביל, ריחפה מעל כולם נסיעתם להודו, צעד ששינה לא רק את חייהם אלא גם את המוזיקה שלהם. על כל הנושאים הללו ועל עוד המון אדבר בפרק הראשון 'האור הפנימי' בסדרה 'ארבעה גוונים של לבן' על הביטלס ב-1968. לפרק החדש תוכלו להאזין בכל אמצעי ההאזנה שמצויינים בפודלינק של ביטלמניקס: https://pod.link/1469388663 הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3   דיזר https://bit.ly/37Bbtje   אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm   קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i   האזנתם? ספרו מה חשבתם על הפרק. תוכלו לכתוב כאן וגם בדף הפרק בספוטיפיי וגם לדרג שם את ביטלמניקס ולהרשם כמנויים. האזנה נעימה!

לאחר אלבום ה'פלסטיק אונו באנד' המטלטל של ג'ון לנון, זה נראה היה כמו משימה בלתי אפשרית לצור אלבום המשך שיוכל להשתוות לו יצירתית. בפועל ג'ון יצר אלבום המשך שנשמע פנטסטי ומלא חיים ולרוב יש בו גם שירים טובים ומגובשים. אלבום שהתעלה על קודמו בהצלחה ובמכירות, אבל האמירה בו התפזרה לכל הכיוונים ובעיקר השאירה טעם רע כשהיא שיקפה באופן שקשה היה להתעלם ממנו את הריב המתוקשר בין ג'ון ופול בתקופה הזו. האלבום שהוקלט לראשונה באולפני אסקוט החדשים שהקים ג'ון באחוזת טיטנהארסט, רצה להשיג בו הכל: קצת מההצלחה של ג'ורג' עם האלבום המשולש שלו, אמירות פוליטיות שיתכתבו עם הפעילים איתם הוא החל להתרועע, אבל בעיקר להביא לתוכו את פול מקרטני כמו לומר - גם אני יכול לעשות את מה שהוא עושה. ההתכתבות שהחלה באלבום הקודם עם שנת 1968 ותקופת הודו והאלבום הלבן העלתה הילוך והתוצאה היא מישמש של שירים וסגנונות בהפקה נוצצת שדיברו מיד לקהל הרחב שאותו הוא רצה לכבוש. הפרק החדש יעסוק בתקופת צומת הדרכים של ג'ון ב 1971 שהניבה את האלבום הזה והסתיימה בגלות בניו יורק. אתם מוזמנים להאזין לפרק בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo . הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין’. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אתם מוזמנים לכתוב בתגובות מה חשבתם על הפרק ומה אתם חושבים על שני האלבום. האזנה נעימה!

פרק חדש בביטלמניקס – 'משחקי אהבה', הפרק שעוסק באלבום הרביעי בקריירת הסולו של ג'ון לנון. בפרק החדש של ביטלמניקס אני מתעמק באלבום Mind Games של ג'ון לנון. אלבום שנוצר בתקופה מורכבת בחייו של לנון, במיוחד מהפן האישי-זוגי אבל לא רק. איום מוחשי ומהותי היה קיים מצד רשויות ההגירה של ארה"ב שאיימו לגרשו מהמדינה בכל עת. אחרי האפיזודה הפוליטית באלבום Sometimes in New York City, ג'ון הוריד הילוך באקטיביזם הפוליטי שלו ובעזרת עורך הדין ליאון וויילדס, התמקד במאבק לקבל את הגרין קארד הנכסף. כשלון האלבום הפוליטי, הביא אותו לפרישה קצרה מעשיית מוזיקה והתמקדות בקריירה של יוקו. לאט לאט התעורר בו התאבון והמשבר הזוגי ביניהם הביא לכתיבה של שירים אפולוגטים מאוד ששיקפו הן את הבעיות הזוגיות, אבל גם את המשבר עם רשויות ההגירה, את הורדת ההילוך מהאקטיביזם הפוליטי שלא הניב עבורו פרי, את הצד הרוחני של ג'ון שתמיד היה קיים שם אבל הרים שוב את ראשו וכמובן את החיבה הגדולה לרוקנרול הישן והטוב. לסיפור המלא על האלבום Mind Games תוכלו להאזין בפרק החדש שעלה זה עתה להאזנה. הפרק זמין להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים. אתם מוזמנים להאזין לפרק בשלל האפשרויות המפורטות ב‘פוד לינק’ של ביטלמניקס https://bit.ly/2SQoAGo . הנה כמה אפשרויות נבחרות: ספוטיפיי אפל https://apple.co/3GCyLE3 דיזר https://bit.ly/37Bbtje אמאזון https://amzn.to/3gTL0mm קאסטבוקס https://bit.ly/3sAN19i תוכלו להאזין גם באפליקציות שונות כמו ‘פודקאסט אדיקט’ ו‘פודבין’. כמו כן תוכלו להאזין לפרק באתר פודקאסטים הנהדר שם גם תוכלו לדרג ולכתוב ביקורת https://bit.ly/2KQHzwa אתם מוזמנים לכתוב בתגובות מה חשבתם על הפרק ומה אתם חושבים על האלבום מיינד גיימז. האזנה נעימה!

שתי טעויות נעשו בדוקו החדש על הביטלס - Beatles 64 ואלה שתי דמויות המפתח שהיו מעורבות ביצירתו - סקורסזה וג'קסון. דמויות שהפכו לאבן ריחיים על צווארו המסכן של הדוקו וגרמו לציפיות להרקיע שחקים. זה בסך הכל דוקו אוורירי שבא להסביר תופעה שנחשבת לפחות עבורי לאחד מפלאי העת החדשה - הביטלמניה באמריקה. סקורסזה בפרמיירה לסרט לאור היכולות ועבודות העבר הפנומנליות של שני האישים החשובים, אין ספק שכולנו ציפינו ליותר אבל אי אפשר לצור יש מאין. על תקן החומרים שצילם מייקל לינדזי הוג, היו הפעם החומרים של האחים מייזלס שליוו את הביטלס לאורך מסע הכיבוש שלהם את אמריקה (או את הצד המזרחי ליתר דיוק) בפברואר 1964. החומרים הללו מרתקים לעין ערוך, רק שהבעיה היא שהם לא מחדשים כלום לביטלמניקים ותיקים כמונו שכבר צפו בכל פיסת מידע על הלהקה האהובה. האם הסרט הזה בכלל נועד עבורנו הביטלמניקים? לא וכן. הסוגיה שיכולה לעניין כל בן אנוש ואותה הסרט הגיע לחקור היתה רגע אחד בזמן שבו הכל התלכד לכדי קתרזיס נדיר. תהליך ההתחדשות האדיר שהכיל בו רוח נעורים חדשה שהביא איתו הנשיא קנדי, נגדע באיבו. אמריקה ספגה מכה קשה עם הרצחו של הנשיא הצעיר והפופלרי והביטלס התפרצו לדלת פתוחה והתאימו כמו כפפה לואקום שנפער. הנוער האמריקאי ראה ב'אנשי המאדים' האלה מליברפול את המושיעים הגדולים. הביטלס לא היו חפים מחסרונות, אבל הם היו צעירים, רעננים ושונים. שפת ההומור שהם דיברו בה כפי שהם נושמים, הילכה קסם על מי שלא הכיר את העגה הליברפולית בה 'כל אחד חושב שהוא קומיקאי', כפי שאמר ג'ורג' הריסון. הטריילר לסרט החדש מה בכל זאת יכול לעניין את מחנה הביטלמניקים, ששמונה שעות של הסרט גט בק לא מזיזים לנו ואנחנו עוד מתלוננים שזה קצר מדי? הניואנסים הקטנים, כמו למשל, הביטל השקט ג'ורג' שכבר הכיר את אמריקה והתגלה כדמות משעשעת, פטפטנית וכל כך חיה לעומת ג'ון ופול שנראים לעיתים אבודים בכאוס בו הלהקה נמצאת. דבר נוסף הוא שקטעי הצילום של האחים מייזלס כשהם מסודרים ומשובצים בסדר הנכון וההגיוני, מראים את התהליך שעובר על חברי הלהקה הצעירים - בסך הכל בחורים בתחילת שנות העשרים שלהם שנמצאים בעין הסערה כשלא בטוח שהם מבינים האם הם זכאים לתופעות יוצאות מגדר הרגיל הללו. מולם אנו חוזים במעריצות שהפכו את חברי הביטלס לדמויות להם צריך לסגוד עם טקסי פולחן שלא מביישים. הנערות הללו לא יכולות להכיל את מה שמתחולל בתוכן והם משחררים צעקות, צווחות ומאבדות עשתונות. תופעות שהוריהם לא יכולים להבין ומציירות את הביטלס בעיניהם כדמונים ומוקצים מחמת מיאוס, למרות המוזיקה הנפלאה שהם מייצרים. במידה מסויימת, הסרט A Hard Days Night לקח את אירועי אמריקה וניסה לשחזר אותם לתוך סרט עלילתי על סף הדוקומנטרי. האלבום משירי הסרט הדבר בו הצטיין הסרט מבחינתי, היה לשים את האירועים והצילומים על ציר הזמן ובעזרת בחירת הראיונות השונים, חלקם ישנים חלקם חדשים, לנסות ולהסביר מה בדיוק היה שם, ללא כל הסברים ורבלים נוספים - פשוט להיות שם. כדי להיות שם אנחנו צריכים להיות חלק מההופעה המכוננת שהתרחשה בוושינגטון ולכן הפוקוס והמשקל של עבודת הסאונד והווידאו הושמו שם. לשמחתי אף אחד לא נפל לקיטש של לצבוע אותם כדי לעשות אותם ראליסטים יותר ולמרות שהם בשחור ולבן, הרגשתי לרגעים שאני שם, צופה בביטלס ומבין לרגעים את ההתלהבות הגדולה ששררה שם בזמן אמת ויכול מאוד להיות שגם אני הייתי משחרר איזו צווחה. כביטלמניק, השיפורים הללו שאנחנו כבר יודעים שיש את היכולות לעשות אותם והרבה, היו קמצניים מאוד. תוספת של עוד שעה היתה מכבידה על שאר הצופים אבל מיטיבה עם הסרט ומאפשרת להשלים בו חוסרים: עוד על החודשים שקדמו לסגירת הדיל של סיד ברנשטיין מול בריאן, עוד הרבה מההופעה בוושינגטון ומאחורי הקלעים של התכנית של אד סאליבן, נושא שנגעו בו כלאחר יד. הביטלס יחד עם אד סאליבן החסרון הגדול של הסרט הוא הנסיון לרצות את שתי המחנות. בדרך כלל זה לא עובד טוב במיוחד כשמחנה אחד לעולם ישווה סרט שפיטר ג'קסון מעורב בו ועולה בדיסני פלוס ל'גט בק' הפנומנלי שציין בדיוק שלוש שנים לצאתו. באופן מוזר מאוד, אני יצאתי מהסרט הזה שחגג 60 שנה לכיבוש הביטלס את אמריקה לא מאוכזב מאוד ועם עוד הבנה ועוד תובנות לגבי השאלה איך קורה שלהקה בריטית מצליחה לכבוש בסערה את אמריקה.

אני אורי ויש לי בעיה עם סרטי ביטלס עלילתיים וכנראה שום דבר לא יספק אותי או יהיה מספיק טוב עבורי. עכשיו כשזה זז מהדרך אפשר להתחיל. הסרט נפתח באופן נהדר עם הסצנה המכריעה בחייו של בריאן - הוא נמצא בקאברן בתשעה בנובמבר 1961 (לפני 63 שנה עוד מעט), הביטלס על הבמה מבצעים את Some Other Guy ומשם הסרט חוזר אחורה. הטריילר הרשמי לסרט במשך כמעט שעתיים הסרט מקפיד ללכת באופן כרונולוגי בין מהלך השנים מסוף שנות החמישים ועד ל 1967 עם כיתוב מעבר כדי שלא נפספס כדי להדגיש עד כמה קצרים היו חייו של בריאן. לדעתי זו הפעם הראשונה שנעשה סרט שכזה על חייו של בריאן. במידה מסוימת הדמות של 'אפי' (מגולם על ידי ג'ייקוב פורצ'ן-לויד שעשה עבודה לא רעה) היתה חידתית - מצד אחד מנוגדת לדמות הצעירה והמשוחררת של חברי הביטלס אבל גם דמות שיכולה לצאת מהכלים באופן לא צפוי. הביטלס היו כל כך קיימים בחייו הקצרים שזו משימה בלתי אפשרית לא לכרוך אותם יחד בסרט שכזה והם אכן נוכחים בו מאוד ובמידה מסוימת בריאן חי דרכם. בסרט נעשה משהו חכם עם איזון נוכחות הביטלס בחייו עם המקבילה הנשית שלהם מבחינתו של בריאן - סילה בלק. זה לא סרט גרוע אבל זה גם לא סרט נהדר. אני מודה שמדי פעם יש חורים בעלילה ויש לא מעט סצנות שלא התרגמו היטב ולא עברו את 'מסך הקולנוע' באופן משכנע. למשל התנגדותו של הארי, אביו של בריאן לאורח חייו וללהקה שהוא רוצה לנהל או עד כמה באמת היה בריאן אובססיבי לנהל את הלהקה שהוא ראה מופיעה בקאברן ומה הוא באמת הרגיש כלפי ג'ון - החופשה המשותפת בספרד חסרה בסרט ולדעתי היתה מרכיב חשוב בסיפור של בריאן וגם הסוף נשאר מעורפל עבור מי שלא מכיר את הסיפור - בריאן יוצא מאולפני EMI וחוצה את מעבר החצייה המפורסם ומופיע כיתוב שמסביר מה קרה. אחד הכלים הקולנועיים שנעשה בהם שימוש בסרט הם פאוזות בהם בריאן צועד קדימה כשמאחוריו 'מוקרנים' אירועים שונים שקרו בתקופה ולא תורגמו לסצנות בסרט – למשל הופעות חשובות, המשבר סביב ישו וכו'. דמותו של בריאן עומדת ומספרת באופן כמעט קומי לפעמים, על מה שאירע באירועים הללו. זה רעיון לא רע כדי לסגור פערים בסרט שלא ממש רוצים להכנס אליהם. לפעמים זה עבד לפעמים זה עיצבן. שיטה נוספת שנעשה בה שימוש היא לשנות מעט את העלילה כדי להתגבר על בעיות חלקן טכניות – דיז גילספי, המאהב של בריאן שניסה בסופו של דבר לסחוט אותו ובגללו הוא לא היה נוכח בהופעה האחרונה של הביטלס בסן פרנסיסקו. שמו של דיז גילספי שונה מטעמים לא ברורים, אולי חוסר רשות לכלול אותו בסרט ונוצרה דמות פיקטיבית בשם ג'ון אלינגטון. הביצוע של Money בהופעת הואראייטי המלכותית לאחר הנאום הציני של ג'ון על התכשיטים, במקום את twist and shout כי אולי זה התאים לסצנה ואולי נאסר להשמיע את השיר המקורי. זה מוביל לעובדה המצערת שלא ניתנה רשות להשמיע שום שיר של הביטלס בסרט. משהו שיכול היה להקפיץ את הסרט למעלה בכמה רמות. במקום זה ישנו ביצוע מלא ותמוהה של בסה ממוצ'ו כשהביטלס נמצאים בסשן הראשון שלהם באולפני EMI (כשג'ורג' מרטין יורד מחדר הבקרה כדי לדבר עם חברי הלהקה כשפועל הוא לא היה בהקלטה הזו). השוואה בין הצילום המקורי לסצנה בסרט זה הזמן לדבר על דמויות הביטלס שלוהקו. ברוב הזמן הם נראים כליהוק לא מתאים. ג'ון נמוך מדי ונטול כריזמה, ג'ורג' נראה כמו חיקוי של עצמו ורינגו, איפה להתחיל? אחד הליהקים הטובים הוא דווקא של פיט בסט שמצליח להעביר את השונות הגדולה שלו משאר חברי הלהקה ופול מקרטני שלעיתים נראה דומה באופן חריג. אז כן, יש בו בסרט כשלים וגם רגעים נחמדים: למשל אחת הסצנות היפות שנתקעה לי בראש היא של הביטלס עם פיט בסט עומדים על הבמה בקאברן, לבושים בחליפות ובריאן מנסה ללמד אותם את הקידה המפורסמת. סצנה נהדרת, אנושית ויפה. לסיכום, אחרי הסדרה שעשיתי השנה בביטלמניקס על חייו של בריאן, זה לא הסרט שרציתי על בריאן, אבל צריך גם להבין שזה על גבול הבלתי אפשרי לעשות את התרגום הזה למסך הגדול באופן שיצליח להעביר את רוח הדברים וירצה את מעריצי הביטלס. אפשר להניח אותו ליד סרטים כמו Backbeat (שאני די מחבב) שסיפר את סיפורו של סטיוארט סאטקליף, ו Nowhere Boy שסיפר באופן יפה על היחסים בין ג'ון הצעיר לאימו ג'וליה. האם אפשר היה לעשות טוב יותר? אני בטוח שכן. זה נראה שההפקה הארוכה של הסרט שהחלה עוד בשנות הקורונה גבתה את המחירים והרצון היה כבר 'לגמור' עם זה. האם זו צפייה נחמדה לחובבי ומעריצי הביטלס – כן, אבל תצפו למצוא את עצמכם צועקים מדי פעם – 'זה לא היה ככה!'. האם הסרט מתאים גם למי שלא מכיר את הסיפור של הביטלס – נראה שהוא בהחלט מכוון לקהל היעד הזה ואני בסדר עם זה. זה סיפור קטן ויפה שצריך להיות מסופר. סיפור על בחור צעיר עם נטיות מיניות שונות ושאיפות אחרות, שרצה להתעלות מעל הגורל שנקבע עבורו וסלל עבורו מסלול יחודי ויצר על הדרך תופעה ייחודית ששינתה את העולם. מילה לבמאי סם מנדז שאמור לביים ארבעה סרטים על הביטלס שמיועדים יותר להארד קור ביטלמניקים ונכון לעכשיו אמורים לראות אור ב 2028 – לא ככה בבקשה. תודה. להאזנה לכל פרקי הסדרה על בריאן אפשטיין בביטלמניקס