לפני חודשיים בדיוק, יצא לי לבלות בלונדון. עבורי לונדון היא ביטלס ותקליטים ועוד כמה דברים שוליים. חוץ מאווירת הכריסטמס העולצת שהייתה שם, גם היציאה המחודשת של האלבום הלבן עטפה את מרכז לונדון באווירת חג עבור כל מי שזה אומר לו משהו. בכלל מי שאוהב מוסיקה טובה, לונדון זה המקום. כדי לצוד תקליטים שווים וגם זולים יחסית ה’רחקתי’ לקאמדן טאון שם אפשר למצוא דילים לא רעים בכלל בשוק המקסים לצד התעלה. במיוחד שמתי לב שם לזילות של תקליטונים של הביטלס למי שאוהב את הפורמט הקטן יותר.
למה אני מלאה אתם היום בשטויות שלי?
במהלך שיטוט התקליטים שלי בלונדון, דווקא בחנות מרכזית יותר, נתקלתי במה שנקרא ה”גביע הקדוש” של אספני הויניל של הביטלס – הדפסת ויניל ראשונה של האלבום הראשון של הביטלס Please Please Me. כמובן שלא חשבתי אפילו על המחשבה לרכוש אותה, אני חפץ חיים ומעוניין להמשיך לישון במיטתי תחת הפוך החמים בביתי הצנוע, אבל זו הזדמנות נחמדה קצת לדבר על ההוצאה המיוחדת הזו.
על אלבום הבכורה של הביטלס בטח כולכם כבר שמעתם. חברת פארלופון הוציאה את האלבום ב 22 במרץ 1963 בבריטניה לאחר ההצלחה של שני הסינגלים Please Please Me שהגיע למקום הראשון ברוב המצעדים ו Love Me Do שיצא לפניו והגיע למקום ה 17. (לא אתייחס לשמועות שבריאן אפשטיין קנה כחנות תקליטים סטוקים שלמים של הסינגלים כדי לקדם אותם במצעדים). הסינגלים האלו הם מקרה חריג בקטלוג של הביטלס מכיוון שסינגלים לא ישולבו בדרך כלל באלבומים בהמשך הדרך. רק ב 1963 שוחררו לשוק 4 גרסאות הדפסה של האלבום שהיה בראש המצעדים כ 30 שבועות. אם כבר במצעדים אנחנו דנים, אז ברשימת 500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, האלבום דורג במקום ה 39. מכובד לכל הדעות עבור אלבום בכורה בוסרי של להקה.
רוב האלבום הוקלט במהלך יום עבודה אחד באולפני אבי רואד. תוכלו לקרוא על השתלשלות היום הזה במאמר שתרגמנו של הרולינג סטון שנקרא “המרתון של הביטלס להקלטת Please Please Me – שעה אחר שעה”.
האלבום הוקלט על מכשיר הקלטה מסוג BTR בעל 2 ערוצים בלבד. רוב הכלים הוקלטו על ערוץ אחד והשירה על השני. זה אפשר איזון טוב יותר בין 2 הערוצים כשהגיעו לשלב מיקס המונו. מיקס הסטריאו באותם זמנים היה בעצם טרק אחד בצד הימני והטרק השני בצד השמאלי.
אז מה מייחד את 2 ההדפסות הראשונות של האלבום?
קודם כל הן הראשונות וזה כבר מיוחד, הדבר השני הוא שהן אזלו לאחר זמן קצר והדפסות נוספות יצאו לשוק לכן אין הרבה מהן. הסיבה השלישית היא הלייבל המיוחד והשונה שמודבק על התקליט שלא חזר על עצמו בשום תקליט אחר של הביטלס. הדבר האחרון הוא שעטיפת האלבום עצמו היתה מכוסה שכבת למניציה מגנה.
מה מיוחד בלייבל ?
הוא מכונה “לייבל הזהב”, כשהכיתוב בו עם לוגו חברת פארלופון מוזהב ומודפס על גבי רקע שחור. בלייבל הזה השירים של מקרטני-לנון (כי כך הקרדיט הופיע באותה תקופה), משוייכים ישירות למוציא לאור Dick James Mus. Co ובהדפסות הבאות הכיתוב השתנה ל Northern Songs.
הוצאת מונו ראשונה שחזיתי בהן במסעותי בלונדון
אם לדייק אז ה”גביע הקדוש” היא דווקא ההדפסה הראשונה והשנייה של האלבום בגרסת הסטריאו – היא עלולה להגיע במצב טוב לכ 3000 פאונד (סדר גודל של 14 אלף ₪). את גרסת המונו תוכלו להשיג ממש במחיר מבצע ונוח של 750 פאונד (רק 3500 ₪).
בקרוב נפתח הד סטארט על מנת שתוכלו לעזור לנו לרכוש את 2 הגרסאות.
ב 2012 יצאו כל אלבומי הביטלס מחדש בויניל בגרסת הסטריאו ולשמחת מעריצי הביטלס והויניל, שוחזר לייבל הזהב בתוספת כיתוב גדול של המילה סטריאו כמו בהוצאת הסטריאו המקורית. בדיוק על כך הומצא הביטוי שמחת עניים.