כשפול מקרטני התכוון ‘לחזור לשורשים’ בפרויקט get back הוא התכוון לזה במלוא מובן המילה.
גם באופן הנגינה, גם בהפקה הפשוטה יותר, וגם באופן הכתיבה הפשוט שפוזל אל שנות ה-50 בואכה תחילת ה 60 בו המבצעים התרכזו בווקאליות נפלאה ונגינה לא מתוחכמת יותר מדי.
בדצמבר 1968 בעת שהוא לוקח או לפחות חושב שהוא לוקח את הביטלס להרפתקה שאמורה הייתה לחדש גם את הקשר החשוב שיש ללהקה עם הקהל שלה – ההופעות חיות, הוא חוזר גם לשורשי המוסיקה עליה הוא גדל והתחנך. בעצם הוא תמיד חזר לשם.
הוא כותב כמה שירים על הפסנתר באופן הפשטני והישיר כמו Let it Be הגוספלי שנכתב בהשראת משפט עידוד שאמרה לו אמו כשנגלתה לו בחלום, או את The long and winding road שנכתב לאחר נסיעה בדרך לחווה בסקוטלנד ונוגן בסגנון ריי צ’ארלס.
עם Oh! Darling שהחל בכתיבתו ממש בסוף 1968, חוזר מקרטני בין היתר לצליל של שנות ה 50 של אלביס שהביטלס כה העריצו.
אם תאזינו היטב ל One Night תוכלו למצוא שם את הבסיס המוצק ל Oh! Darling כולל מהלכי האקורדים.
אבל לא רק. השירה ונגינת הפסנתר בסגנון רית’ם אנד בלוז של צ’ארלס בראון גם כן נוכחות אצל פול בשיר שכתב. הנה לדוגמא Please Come Home For Christmas שלו מ 1960.
הכל טוב ויפה אבל זה פול מקרטני, הוא אדם קצת יותר מורכב מכך ולא נוכל לפטור את העניין בעזרת 2 דוגמאות.
פול נזכר בזרם מוסיקלי שהחל איפשהו לקראת סוף שנות ה-50, ז’אנר שאיגד יחדיו את הרית’ם אנד בלוז הניו אורלינסי יחד עם מוסיקת הווסטרן מטקסס והדביקות הסכרינית ממופעי המיוזיקלז ויצר יחדיו ז’אנר שנקרא Swamp Pop – “פופ ביצתי” אם תרצו.
אם אני ניגש אל מר אינטרנט, כך רשום על הז’אנר:
“הסאונד של ה’סוואמפ פופ’ מאופיין ברגשנות, ליריקות אהבה, שילוב של פסנתרי הונקי טונק, גלים של ליין בס, שאגות של קרניים (כלי נשיפה) ומקצב חזק של רית’ם אנד בלוז. מישהו אמר Oh! Darling?
דוגמא מעולה לשילוב שכזה הוא Mathilda הנהדר של הרכב בשם Cookie and the Cupcakes.
שימו לב לשירה בעלת האופי התחינתי המרגש, שימו לב לפסנתר ההונקי טונק שמוביל, לכלי הנשיפה שמפציעים ולרית’ם אנד בלוז שמשפריץ מכל עבר. אם תהיו סבלנים ותאזינו לשיר עד לסופו תמצאו את הסיום שהשאיל מקרטני עבור Oh! Darling שלו.
השיר מקבל את השם (Oh! Darling (I’ll Never Do You No Harm ואני רואה בו מין אנטיתזה ל (I want you (She’s so heavy של לנון שנכתב בינואר.
לנון שר ב’תכלס’ האגרסיבי והלא מתנחמד שלו – “אני רוצה אותך, רוצה אותך כל כך”, מקרטני שר ברכות וקצת מסתובב מסביב לנקודה: “הו יקירה, אנא האמיני לי, אני לעולם לא אעשה לך כל רע…”.
הסימבוליות כל כך גדולה כי 2 השירים הללו יפתחו את ההקלטות למה שיוחלט בשלב מאוחר יותר שיהיה האלבום אבי רואד.
באווירה התחינתית של ה’סוואמפ פופ’, על מי בכלל כתב פול את השיר? אם ברור לכל שג’ון מדבר בשיר שלו אל יוקו, מי היא בכלל אותה דמות נשית אליה מקרטני בא כל כך בתחנונים?
יכול להיות שזו סתם דמות פיקטיבית. למען האמת אין לי כל כך מושג אבל שיעורי לוגיקה יכולים לעזור כאן.
ג’יין אשר הרי כבר כמה חודשים לא בתמונה. עם לינדה האהבה פורחת.
מי עוד יכול להביא את פול לדמעות ולשבירה אם תעזוב אותו? האם פול שר ללהקת הביטלס שהוא יודע שכבר לא ממש רוצה להתקיים כי לנון טורח להזכיר פירוק כל כמה דקות?
אם זה נכון, כנגזרת מכך, הלהקה כבר לא צריכה אותו ופול בוכה ומתחנן אל להקת נעוריו שלא תתפרק.
“…יקירה, אם תעזבי אותי
אני לעולם לא אשרוד לבד.
כשאמרת לי שאת לא זקוקה לי יותר
את יודעת, כמעט נשברתי בדמעות…”
את השיר שכתב, מביא פול לחזרות בטוויקנהאם והרשה לעצמו להתחיל ולבצע אותו על הפסנתר רק ביום השני של הפרויקט ב 3 בינואר, וגם זאת רק כחימום בעת שלנון מבושש להגיע.
גם ביום החזרות הבא ב 6 בינואר פול עדיין לא בטוח בשיר הלא גמור שלו שחסרות לו מילים, עדיין לא מציג אותו רשמית ללהקה ועדיין מבצע אותו כלאחר יד ורק כחימום.
רק ביום החזרות הרביעי, הלהקה מתחילה לעבוד על השיר ומבצעת 2 ניסיונות לנגן אותו כאשר פול על הפסנתר, ג’ורג’ על הבס, ג’ון בחשמלית ורינגו בתופים.
שומעים שאין להם כל כך מושג לאן השיר הזה הולך ושהם רק התוודעו אליו. פול עדיין מנחה אותם באילו אקורדים לנגן. מעבר לכך, איזו התרגשות! הפעם הראשונה שהביטלס מנגנים את Oh! Darling.
יותר מכך הביטלס לא עושים דבר עבור השיר באותו היום ולמען האמת עד לסוף החזרות בטוויקנהאם הוא נותר דיי מיותם.
כן נקלטה גרסה לא רצינית ב 8 בינואר שהיה יום החזרות החמישי בטוויקנהאם ובה בין החלפות ציוד שונות ניגנו ג’ון על הגיטרה, פול על הפסנתר ורינגו הצטרף לקראת הסוף על התופים.
ב 9 בינואר, היום השישי לחזרות, פול שוב מתחמם עם סט שירים כשהוא מגיע ראשון לחזרות ובין היתר מבצע גרסה לשיר על הפסנתר. אין שום סימן שהלהקה עובדת עליו לקראת ה’מופע’ ההולך ומתגבש.
ביום האחרון בטוויקנהאם, פול מבצע את השיר כחלק מבדיקות סאונד שעורך גלין ג’ונס ואפשר לשמוע את ההד שנובע מיחידת ה’אקו’ שחיבר גלין ג’ונס. קטעי הדיבור שפול משלב תוך כדי מזכירים לי מאוד את קטע הדיבור של אלביס ב Are You Lonesome Tonight.
ב 22 בינואר, היום השני לחזרות באולפני אפל שמוקמו במרתפי משרדי אפל בסאביל רואו מבוצע השיר שוב כלאחר יד על ידי מקרטני אבל אחת הגרסאות המעניינות מתרחשת ביום שלמחרת.
בילי פרסטון שהצטרף ללהקה ביום הקודם, תורם נגינת פסנתר חשמלית כשהביטלס מנגנים כל אחד בכלי המסורתי שלו.
השיר מאופסן שוב לכמה ימים ועולה מחדש ב 27 בינואר בעוד גרסה מעניינת. הפעם לנון מצטרף למקרטני בקולות.
בסוף השיר מכריז ג’ון בגאון “הגירושין של יוקו אושרו! חופשי סוף סוף!” ופוצח שוב עם מקרטני ב Oh! Darling, כשהוא שר בתחילה I’m free this morning, the papers told the lawyer it’s okay מבלי שום תגובה לגבי שאמר מאף אחד מחברי הלהקה, מה שאותי מבאס באופן אישי. הקטע נערך ונכנס לחלקה השלישי של האנתולוגיה.
ככל שנוקפים הימים, על פי כמות הביצועים הדלה לשיר, הולך ומתבהר שלמופע על הגג שהולך ונרקם הוא לא יכנס וגם לא לאלבום שאמור לקצור גלין ג’ונס מהחומרים שהוקלטו באולפני אפל.
לא מקרטני הוא זה שיתייאש ויום לאחר ההופעה על הגג, ב 31 בינואר, הוא שב וחוזר לשיר הזה ומנסה לרתום את הלהקה (לנון בבס, מקרטני בפסנתר, הריסון בחשמלית, רינגו בתופים ובילי פרסטון באורגן האמונד) כדי לבצע אותו על מנת שכן יכנס לסרט ולאלבום. זה לא עבד.
ההקלטות הרשמיות לשיר מתחילות ב 20 באפריל 1969 ולאחר השלמות עבור השיר של ג’ון I Want You מתחילים לעבוד על השיר של פול.
26 טייקים נעשים עבור השיר שעדיין נמצא תחת השם הזמני Oh Darling (I’ll (Never Do You No Harm. איך הביטלס עושים כיף בין הטייקים? מכוח ההרגל הם פוצחים בג’אם סשן בין לבין.
בטח מעניין אתכם לדעת מי ומי על איזה כלי. בהקלטות הללו ג’ורג’ מנגן על הבס, פול על הפסנתר שלו ושר בקול מנחה, רינגו כמובן בתופים, ג’ון (שבאותו היום מוסיף את שם משפחתה של יוקו לשמו) בגיטרה ובילי פרסטון באורגן.
בואו נאזין לטייק 4 מהסשנים הללו:
פול מסיים את הסשן כשהוא מוטרד מאוד מהביצוע הווקאלי שלו.
“בהתחלה הקול שלי היה צלול מדי. רציתי שהוא ישמע כאילו ביצעתי את השיר כל השבוע על הבמה”.
ב 26 באפריל, הביטלס חוזרים לאולפן לעבוד ומקרטני שרוצה לממש את חזונו לגבי השירה של Oh! Darling’ מגיע כמה שעות לפניהם מכיוון שהתגורר ממש בסמוך לאולפנים ומתחיל ‘לשחוק’ את קולו עבור סשן ההקלטה ולבסוף מקליט גרסה ווקאלית לשיר.
שאר הביטלס מגיעים והעבודות מתחילות על השיר של רינגו Octopuses’ Garden.
ה 26 באפריל 1969
זה נראה לכולם (רק נראה) שהעבודה על השיר נסתיימה ומיקס סטריאו מיוצר עבורו ב 1 במאי. עם כישלון הפקת אלבום מהחומרים שהוקלטו בפרויקט ‘גט בק’, הביטלס מבינים ביוני שהכיוון שלהם הוא אלבום עם חומר חדש שככל הנראה יהיה האחרון שלהם. ביולי העבודה מתחילה ביתר שאת על מנת להשלים את האלבום הזה, ואז נזכר מקרטני שהקולות שהקליט באפריל לא ממש מספקים אותו. ג’ף אמריק סיפר על האובססיה של פול לקול המושלם: “זה היה בערך בזמן הזה שפול החיל את המנהג להגיע מוקדם בכל אחר צהריים, לפני שהאחרים הגיעו ולנסות ולשיר את הקול עבור .Oh! Darling לא רק שהוא הקליט עם הד בסגנון שנות החמישים, הוא אפילו נטש את האזניות כי הוא רצה להרגיש כאילו הוא שר לקהל חי. בכל יום קיבלנו חתיכת הופעה כשמקרטני הכניס את הכל לביצוע הווקאלי ובתהליך כמעט קרע את מיתרי הקול שלו לגזרים. ג’ורג’ מרטין היה מכריז לעתים קרובות בניצחון,’ זהו! זה הטייק!’, אבל פול היה מבטל אותו ואומר, ‘לא, זה עדיין לא שם. בוא ננסה את זה שוב מחר.’ מעולם לא חשתי שפול חש איזשהו תסכול על העניין, למרות שברור שהוא התקשה להשיג את הקול כמו שהוא רצה אותו בראשו. הוא ידע מה המטרה הסופית, והוא ידע שהוא עומד להשיג את זה בסופו של דבר. מלבד זאת נראה שהוא פשוט נהנה לשיר אותו”. אחת הבעיות בהן נתקל פול בשירה הוא קטע המעבר שהצריך קול פלצטו שלא תמיד עבד לו. על מנת להימנע מהגיחוכים או ההערות של שאר חברי הביטלס, סיגל לעצמו את ההרגל הזה של להגיע לפניהם ולנסות ולהקליט את הקולות לשיר לשביעות רצונו. לקח שלמד מההקלטות הכואבות ל Ob-La-Di, Ob,La-Da באלבום הלבן. זה לא ממש עזר. ג’ון בכל זאת התעצבן המגישה הזו שנקט פול. בכלל לדעתו של ג’ון הוא יכל לשיר את השיר הרבה יותר טוב מפול. כך התבטא ג’ון ב 1980: “השיר היה יותר הסגנון שלי מאשר משלו. אבל הוא כתב את זה, אז לעזאזל, הוא התכוון לשיר את זה. אם היה לו שכל, הוא היה נותן לי לשיר את זה”. אני מת על המשפטים האלו של ג’ון. אגב, ג’ף אמריק לא היה נגד הרעיון הזה וטען שגאוותו של פול מנעה מג’ון בכלל לנסות ולבצע את השיר.
אלן פארסון שהיה בזמנו אחד מטכנאי האולפן נזכר שפול סינן לעצמו: “לפני 5 שנים יכולתי לעשות זאת בלי בעיה”. פול ניסה להקליט קולות ב 17, 18 וב 22 ביולי – ללא הצלחה.
17 ביולי 1969
הנה אוסף הניסיונות של מקרטני עושה ניסיונות באולפן בימים הללו כשהוא מנסה בתחילה אפקטים שונים. שימו לב לחימומי הקול המשעשעים שהוא מנפק:
ב 23 ביולי מצליח פול להשיג התקדמות ונשמע אומר שהוא “יחסית מרוצה”. הוא מכפיל את הקולות בברידג’ ונראה שהעבודה נסתיימה לה. אלא אם אתם לא מחשיבים את העבודה ב 8 באוגוסט.
לאחר שסיימו עם צילום העטיפה מחוץ לאולפנים, חוזרים הביטלס לעבוד באולפן ופול מוסיף עוד גיטרה וטמבורין. ונראה שהעבודה נסתיימה לה. אלא אם אתם לא מחשיבים את מה שנעשה ב 11 באוגוסט בו הוסיפו ג’ון פול וג’ורג’ את קולות ההרמוניה לשיר.
ה 23 ביולי 1969
בפעם הבאה ש’יקרע’ מקרטני את הגרון עבור שיר זה יהיה באלבום RAM בביצוע מדהים לא פחות (אם לא יותר) ל Monkberry Moon Delight – באחד המאמרים שקראתי הגדירו זאת יפה. Oh! Darling היה בסה”כ החזרה עבור Monkberry Moon Delight.
לסיכום. הביצוע הזה של מקרטני והביטלס זיקק לתוכו את כל הטוב שהלהקה הזו ידעה לספק. פול בווקליות שאותי מפילה בכל האזנה, הרמוניות דוואפויות שמצדיעות ללהקות הבנות של סוף שנות החמישים, תחילת שנות השישים, בס חוצב להבות, פסנתר שיודע להיות הונקי טונק מצד אחד ודרמטי מהצד השני, חשמלית חורכת ותופים כל כך רועמים ויפהפיים של רינגו. רוצים לדעת מה אמרו ג’ון וג’ורג’ הריסון על השיר? בטח רוצים. ג’ון: “זה שיר נהדר של פול שהוא לא שר מספיק טוב”. ג’ורג’: “השיר הזה הוא בעיקר פול צועק”. כמה טוב שיש חברים טובים.