בשבוע שעבר יצא האלבום של מייק מקרטני “מק’גיר” שיציין ממש עוד מעט 45 שנה להיוולדו לעולם המוסיקה, בהוצאה חדשה ומעולה לאחר שעבר רימאסטר ונוספו לו לא מעט בונוסים בגרסת הדיסק. זה שפול מקרטני הוא גאון מוסיקלי, יוצר בחסד עליון ואיש רב מעללים אנחנו יודעים. מה עם האח הצעיר מייק, האם זה עובר במשפחה? האם הכישרון של האב ג’ים חלחל גם אליו?
הסט המשולש שיצא זה עתה
ההוצאה הזו של האלבום היא הזדמנות נהדרת לבחון מחדש את האפיזודה ה’קומית מוסיקלית’ של האח מייק ובואו נודה כולנו, זה לא ממש קל לחיות בצל אח כזה מוצלח. היום תרגמתי מאמר טרי שנכתב לרגל ההוצאות החדשות ובו מתמקד קנת’ וומאק במייק מקרטני המוקדם של ה Scaffold ומראה איך הקומיות שיצר אז עם השלישיה הזו, הותכה בחוכמה אל תוך האלבום הנהדר McGear – כמובן עם מעט עזרה מהאח הגדול פול.
הנה התרגום ל”ביקור מחדש בגאונות של אלבום הסולו מ 1974 McGear של מייק האח של פול מקרטני”. – ההנאה תהיה כולה שלכם.
כאח הצעיר של ווירטואוז הפופ פול מקרטני, מייק מקרטני נהנה מתצפית ממעוף הציפור בשנותיו המעצבות על אחיו הביטל. מאוחר יותר, כשכבשו הפאב-פור את מצעדי המוזיקה העולמית בתחילת שנות ה 60, מייק עזב את עבודתו במספרה וניסה לסלול את דרכו לגדולה יחד עם שלישייה בשם The Scaffold שהייתה מורכבת מחבריו הצעירים יותר בליברפול. כל זאת בעזרת גישה הומוריסטית יותר של המרזי סאונד. עבור מייק היה זה תחילתו של מסע יוצא דופן בדרך לכוכבות מוזיקלית.
ה Scaffold הפכו לאחד האקטים הגחמניים ביותר של הפופ הבריטי, שאותו המשיך מייק (שעבד תחת שם הבמה מייק מק’גיר) בסגנון משובח באלבום שנקרא מק’גיר שיצא בספטמבר 1974 שעבר תהליך של רימאסטר לאחרונה ויצא בגרסת דיסקים משולשת. בתחילה שקל מייק את שם הבמה “מייק בלאנק” אך על מנת להימנע מאי אילו רמיזות שהוא ממסחר את שמו של האח המפורסם, הוא אימץ את המילה gear במקום שמשמעותה בסלנג היא ‘מגניב’ או ‘גזעי’.
כשיא הכישרון המוזיקלי והקומי המגוון של מייק מקרטני, “מק’גיר” מציע יצירה בלתי נשכחת של רוק משנות ה 70, בימי השגשוג והזוהר המופלאים שלו. עם תרומות של אחיו המהולל פול, אשתו לינדה, וחברי ווינגז, גרסת התקליט המחודשת מחזירה לחיים את “מק’גיר” לדור חדש של מאזינים. בעוד שהמוזיקה היא תמיד מהשורה הראשונה – כפי שהופקה על ידי פול מקרטני עם מגוון שחקנים מובילים על הלוח – “מק’גיר” מלאה ומנצנצת עם משחקי המילים המבריקים של מקרטני הצעיר ובאקסצנטריות המוסיקלית. בעוד ש “מק’גיר” אולי נשמע ממש מתאים לפופ של אמצע שנות השבעים, האלבום נשמע מרענן ,עליז ותמים אפילו – במסגרת הסוציו-תרבותית של היום.
הפעלולים המילוליים של מייק מקרטני והתחכום מוזיקלי ב “מק’גיר” חייבים הרבה לכך שמייק גדל בבית חד הורי על ידי אביו ג’ים מקרטני בעקבות מותה בטרם עת של אמא מרי באוקטובר 1956. בשנות העשרים של המאה העשרים הוביל אביו של מייק את ה Jim Mac’s Jazz Band, שעשו לעצמם שם במעגל המסיבות והריקודים של ליברפול. בדרכו שלו, ההתעניינות של ג’ים במוזיקה תקופתית השפיעה מאוחר יותר על הכיוונים המוסיקליים הרבים של הביטלס, שלא לדבר על נטייתו האישית של מייק לגיוון מוזיקלי. אך כפי שמייק מיהר להצביע במהלך שיחתי האחרונה אתו, השפעתה של הלהקה של ג’ים לא הסתיימה ברקע המוסיקלי שלו. “אבי נהג לפתור תשבצים”, נזכר מקרטני, “והייתה לו אהבה ענקית למילים ולמשחקי מילים, וזה מאוד ליברפולי. המשפחה שלי ואנשים בליברפול היו בקטע של סוריאליזם עוד לפני הסוריאליזים”, התבדח. “למרות שאולי היינו אנשי מעמד הפועלים של ליברפול, הייתה לנו אהבה טבעית למשחקי מילים יחד עם חוש ההומור הליברפולי, ואבא שלי היה מדרבן זאת בבית עם התשבצים שהוא חלק איתי ועם ‘הילד שלנו’ ” הכינוי מחמם הלב של מייק לאחיו המפורסם.
הערגה של מקרטני למשחקי המלים והמשחקים הרטוריים באו לידי ביטוי בסדרת להיטים עם ה Scaffold, שהוקמה בשנת 1964 והורכבה ממייק (בתור מק’גיר), ג’ון גורמן ורוג’ר מקוף. בשנת 1966 הם קיבלו את הפריצה הגדולה הראשונה שלהם באדיבות מנהל הביטלס בריאן אפשטיין והמפיק ג’ורג’ מרטין, שנמשכו שניהם לסטייל הקומי של הלהקה, במיוחד לניסויים הלא שגרתיים שלהם עם אריגת קומדיה ושירה יחדיו – תערובת ביזארית של ז’אנרים שהקדימו את זמנם. נראה כי ה Scaffold ששאבו את שמם משמו של הסרט של לואי מלה, היו על סף פריצה. “היינו סטיריקנים” נזכר מייק. “העיקר היה לתת פרשנות על החיים. מספר נשים, עובד בסניף דואר ומורה לאנגלית שאלו משרות לכל החיים”. אבל הם היו גם סטיריקנים הזקוקים לצופים שאיתם יוכלו לחלוק את סוג ההומור המוזר שלהם. “הבנו שכשקומדיה תגיע לקהל רחב יותר, זה יהיה טוב לכלול בה מוסיקה”, אמר מקרטני. “לא יכולנו לעשות רוקנרול כי לא יכולנו לנגן על כלי נגינה”.
כל משפחת מקרטני הגרעינית בחתונתו של מייק ב 1968
חתונתו של פול במרץ 1969, מימינו מייק ומל אבנס – הבסט מנז.
בעידודו של מרטין, ה Scaffold חתמו עם פארלפון, הלייבל לשעבר של המפיק. כפי שנזכר מקרטני, “ג’ורג’ מרטין היה המפיק של ה Scaffold, לא בגלל אחי וחבריו, אלא בגלל עבודתו עם פיטר סלרס וספייק מיליגן. ג’ורג’ הקליט את ‘Songs for Swingin’ Sellers’, ופול ואני נפלנו מצחוק מהתכניות הקטנות והנחמדות האלו”. עם מרטין בצוות שלהם, ה Scaffold באופן טבעי חתרו שאפשטיין יהיה המנהל שלהם, נוכח רצף ההצלחות הארוך שג’ורג’ ובריאן נהנו מהם. “עכשיו כשהיינו מעורבים עם ג’ורג’ מרטין ועם EMI”, נזכר מייק, “הלכנו לבריאן אפשטיין ואמרנו, ‘יש לך את כל להקות הפופ, אבל אתה יכול לנהל להקת קומדיה תיאטרלית?’, הוא אמר, ‘ילד יקר!’, כי הוא היה שחקן כושל – ‘כמובן. נשמח שתעלה לסיפון’. חשבנו, עם סוכנות עצומה כמו NEMS, לא היה לנו מה להפסיד”. בזמן שהחלו לעבוד באולפן עם מרטין, היו ל Scaffold כמה “מערכונים קטנים ונחמדים” שהיו מוכנים לשיקול דעתו של המפיק החדש שלהם. העיקריים ביניהם היו “Days Monday 2″, שעבורו מרטין היה חלוק בדעתו, ו”Blind Jellyfish 3”. כפי שזכר מקרטני, למפיק הייתה נטייה להקלטות של קומדיה בסגנון שנות ה 50, והם היו להוטים לנסות את מזלם ברחבי המדינה. התזמור של מרטין ל “Days Monday 2”, אותו בחר כצד א’ של הסינגל הראשון שלהם, התחיל בכך שזמרי ה Scaffold שרו כנגד סולו טובה.
הסינגל נכשל במצעדים ומרטין וחבורתו התארגנו מחדש על מנת להקליט את Thank U Very Much, שהיה הסינגל פורץ הדרך שלהם.
הוא שוחרר בנובמבר 1967 יחד עם Ide Be the First שהיה פרי מוחו של מייק. הוא נזכר: “היה שיר אחר שכתבתי שבו הודנו לקהל שהגיע: “תודה רבה שחיממתם את המושבים” וכו’ רק כדי לסגור את המופע. אז הקלטנו את Thank U Very Much כקטע חזק. היה לנו להיט – זה היה התקליטון האהוב על ראש הממשלה הארולד ווילסון וזה הביא אותנו לטלוויזיה היישר ל Top of the Pops'”
בעוד שה Scaffold לא הצליחו להגיע שוב לגבהים האלה, מייק הצליח להגשים את החלום שלו לפופ גחמני עם “מק’גיר”. עם שירים כמו Givin’ Grease a Ride המצחיק ו The Man Who Found God on the Moon הוא מזווג ברגישות את הפופ יחד עם משחקי המילים של ה Scaffold בתקופת השיא שלהם.
מקרטני את מקרטני ב 1974
בקטע Norton הכישרון המליצי של מקרטני יחד עם משחקי המילים האנגליות נמצאים בטורבו כשמייק שר בצורה עולצת אך מאשימה ולא נאותה על נורטון. “ילד של אבא” ש “הצטרף לצבא/ הוא חשב שיעשו ממנו גבר, הוא חייב להיות מטורף ארור”. בעוד ש”מק’גיר” עשוי להישמע מוזר לעיתים לאוזני המאה העשרים ואחת שלנו, הצליל הסטרילי מחודד של האלבום ישלח מאזינים למסע נוסטלגי חזרה למפעל החלומות של הרוק בשנות השבעים. עם מילות השירים המופלאות שלו ברמה הטובה ביותר, מייק מקרטני מזכיר לנו את הכוח הבלתי יתואר של הפופ להעביר את חושינו לזמן אחר, למקום אחר.
עד כאן התרגום למאמר.
בנימה אישית, הגרסה החדשה של האלבום לא יורדת לי מהפטיפון כבר שבוע מאז שנחת אצלי. פשוט כי התקליט נתקע ולא יוצא. ועכשיו ברצינות. הוא פשוט ממכר. ככה פשוט, ככה מורכב וככה נכנס לראש ומסרב לצאת. מקרטני ג’וניור יצר עולם נפלא של צלילים נפלאים, הומור ותחכום שיש בו קצת מהביטלס, קצת ממונטי פייתון, קצת מהקינקס והרבה מהאב והאח מקרטני. אם זה מסקרן אתכם, הנה לכם האלבום המלא יחד עם קטעי הבונוס שהצטרפו זה עתה למשפחת ספוטיפיי. הקליקו וצללו אל עולם ומלואו שיצרו עבורכם 2 מקרטנים שיודעים לעשות קסמים. https://open.spotify.com/album/3no2GkIMaHkt8rbd8zY6QJ
חמישי שמח וסופ”ש מדהים!