אלבום הבכורה עבור ההרכב החדש של מקרטני, Wings שכלל בו את לינדה, המתופף דני סווייל שניגן באלבום “ראם” והרכש החדש דני ליין שהיה חבר בעברו בלהקת המודי בלוז, הוקלט במהירות תוך שבוע באולפני אבי רואד שבלונדון לאחר חזרות שעשו בחווה בסקוטלנד. האלבום יצא ב 7 בדצמבר 1971 ללא כל סינגל שיקדם אותו וקיבל ביקורות נוראיות. היום אמשיך את הסקירה בפרויקט הנהדר שלנו על קריירת הסולו של מקרטני ובפוסט הזה נעבור עם מקרטני את 1972 הזוועתית עבורו.
את השנה פתח מקרטני כשהוא נמצא בצומת דרכים לא פשוט כלל וכלל – שנתיים לאחר פירוק הביטלס והוא לא הביטל הכי חד באולפן. לפחות לא מבחינת אהדת הקהל. האלבום השני של לנון והראשון של הריסון הביסו אותו בתחרות הנכספת לאלבום המצליח ביותר של יוצאי הביטלס. האלבום הראשון של ווינגז נקטל על ידי הביקורות וזה הזמן מבחינתו לעשות חשבון נפש ולהבין איך הוא שאהבת הקהל היא משהו שהוא לא יכול לוותר עליו, יכול להסיט אותה אליו ולנפץ את תקרת הזכוכית אליה הגיע. שאלה נוספת שמעסיקה אותו היא איך למען השם הופכים את ווינגז להיות להקת אצטדיונים ענקית ומצליחה? כצעד ראשוני ומתבקש הוא מחליט לעבות את ההרכב בעוד גיטריסט.
“כשהתחלנו לחפש גיטריסט שני, היה זה דני ליין שהציע את הנרי מקולוך האירי. אף פעם לא פגשתי אותו עד לאותו היום. דיברנו על להוסיף עוד גיטריסט כדי לעבות את ההרכב מעט ודני הכיר את הנרי ואמר ‘יש את הבחור הזה…’, אמרנו שיביא אותו כדי שנראה עד כמה הוא טוב. אז הוא הגיע והוא היה טוב מאוד”.
הנרי מקולוך
ההרכב החדש מתחיל להופיע כבר בסוף ינואר, ולאט לאט משלב מקבל בטחון לשלב שירים חדשים בהופעה כמו My Love, The Mess, ושיר פוליטי חדש שכתב מקרטני, מה שמביא אותנו לצעד השני של מקרטני להצלחת הלהקה. יחסי ציבור. מה הדרך המהירה והפשוטה ביותר לייצר יחסי ציבור סביב הלהקה ולהביא אותה לתודעת הקהל? סקנדל כמובן.
מקרטני שעד אז היה חף מכל אמירה פוליטית בשיריו (לפחות לא באופן ישיר, ראה ערך Blackbird), מחליט לכתוב שיר על אירועי הדמים שהתרחשו בצפון אירלנד ב 30 בינואר 1972. אירועים קשים בהם הצבא הבריטי ירה למוות ב 14 אנשים לא חמושים. הם קיבלו את הכינוי Bloody Sunday או יום ראשון הארור (או המדמם אם תרצו). מקרטני שלעניות דעתי התבונן בהצלחת אלבומו השני של לנון שכמובן לא בחל בשימוש פוליטי בשיריו, החליט שזהו צעד שיכול להקפיץ את ההרכב החדש שלו קדימה. הוא כתב את Give Ireland Back to the Irish בידיעה ברורה שהוא יעורר מחלוקות והדים וייעד אותו להיות הסינגל הראשון של הלהקה. צעד יוצא דופן ואמיץ. חשוב לומר שבניגוד ללנון שכתב את המחאות שלו בציניות, סאטירה ודימויים של מוותרים לאף אחד, מקרטני דווקא כתב את השיר בישירות ובתמימות האופייניים לו, לפחות לאותה תקופה. ב 1 בפברואר 1972 מוקלט השיר המדובר ושימו לב למהירות של ההתרחשויות. האירוע עליו כתב מקרטני אירע ב 30 בינואר, מה שהשאיר למקרטני משהו כמו יום לעבוד על כתיבת והלחנת השיר והבאתו ללהקה. וכך זה התרחש. את השיר כתב פול על הפסנתר בביתו שבקאבנדיש מיד אחרי שהוא קורא בבוקרו של היום על האירועים בעיתון. למחרת הוא כינס את הלהקה באולפני אבי רואד עבור מה שיהיה סשן ההקלטה הראשון עם הגיטריסט החדש הנרי. טכנאי הסאונד טוני קלארק הוקפץ בדחיפות לאולפן, פול הציג ללהקה את השיר וההקלטות התחילו. בימים הבאים סיים פול את העבודה על השיר יחד עם גלין ג’ונס, מי שנבחר על ידי הביטלס להפיק את האלבום מתוצרי ‘גט בק’ ונחל כשלון, אבל עבור מקרטני במלחמה על אותו אלבום, גלין היה עדיף בהרבה על פיל ספקטור. מכיוון שהכל זה אגו בחיים, בסופו של יום ספקטור ניצח בגדול. הוא הביא את Let it Be לקו הגמר וניצח על האלבומים המצליחים של ג’ון וג’ורג’. הפינישים על השיר החדש של ווינגז יחד עם ג’ונס התרחשו באולפני אפל שהיו ממוקמים במרתפי משרדי אפל בסביל רואו ועדיין עמדו על תילם.
עוד לפני יציאת השיר כסינגל ב 25 בפברואר, יצאה הלהקה למה שכונה “סיבוב האוניברסיטאות” בו הם נסעו מיעד אל יעד וחיפשו מקומות קטנים כמו אוניברסיטאות בהן יוכלו להופיע ללא תיאום מראש לתדהמת קהל הסטודנטים. מסע ההופעות הקטן הזה התחיל ב 9 בפברואר באוניברסיטת נוטניגהאם והסתיים ב 23 בפברואר באוניברסיטת אוקספורד. לא רק שמקרטני בחר להתחיל מלמטה, מה שמזכיר את הנסיעות בואן הלבן בתחילת ימי הביטלס, הוא גם הגדיר חוק בלתי כתוב. לא מבצעים שירים של הביטלס. במקום לנצל את להקת האם, בוחר מקרטני להתחיל הכל מההתחלה. טוב הוא גם קצת כעס על חבריו ללהקה. ההחלטה הזו לא הותירה יותר מדי חומרים עבורם לנגן וקרה שהם הצטרכו לחזור על שירים יותר מפעם אחת בהופעה. מקרטני ידע גם שהשיר החדש שהקליטו יוחרם בחלק מתחנות הרדיו, והוא ניצל את ההזדמנות על מנת להחדיר אותו לקהל הסטודנטים ולייצר מין שיר מחתרת.
מקרטני ב”סיבוב האוניבסיטאות”.
הנה חזרה שערכו ווינגז בפברואר 1972 ב Institute of Contemporary Arts
הטלפון מיושב ראש חבר המנהלים של EMI, סר ג’וסף לוקווד לא איחר להגיע. הוא ביקש ממקרטני בדחילו ורחימו לבוא לקראת החברה ולא להוציא את הסינגל. מקרטני הנחוש הסביר לו שאין על מה לדבר ומבחינתו זה ייהרג ובל יעבור. הסינגל חייב לצאת. יומיים לאחר סיום סיבוב ההופעות האוניברסיטאי, ב 25 בפברואר, יצא לאור הסינגל החדש בבריטניה.
ה BBC כמובן הכניס אותו לרשימת המוחרמים שלו עוד אפילו לפני ששוחרר, מה שבטח לא תרם להצלחתו. הסינגל נכשל בסטנדרטים של מקרטני והגיע למקום ה 16 במצעדים בבריטניה. היכן לדעתכם הוא כן הגיע למקום הראשון? נכון באירלנד.
בצדו השני של הסינגל נמצאת גרסה אינסטרומנטלית לשיר בשם (Give Ireland Back To the Irish (Version שכנראה נשארה מניסיונות ההקלטה ואני חייב לומר שאותי היא יותר עניינה מוסיקלית ממה שנמצא בצד הראשון. מבחינתי מקרטני לא טוב כשהוא מנסה לעשות פוליטיקה ומחאה בשיריו. לדעתי גם הוא הבין זאת מכייון שלא תוכלו למצוא המון כאלה בקטלוג שלו.
זה לא ממש הולך לו למקרטני עד עכשיו. גם הסינגל הבא, השני במספר של ווינגז לא היה שוס גדול. הוא כתב אדפטציה משלו לשיר הילדים הידוע והישן Mary Had a Little Lamb, כשהוא שאב השראה מבתו הבכורה מרי.
“אני סוג של ג’ימיני, אני יודע שברגע אחד אני יכול לכתוב את ‘אירלנד’ וברגע הבא את ‘מרי’. אני מבין איך זה יכול להראות מהצד, אבל העניין הוא שאנחנו אף אחד מהתקליטונים האלו אבל אנחנו גם שניהם יחדיו”.
הביקורות טענו שמקרטני החליט לשחרר את השיר כתגובה סאטירית על כך שה BBC החרימו את הסינגל הקודם וזה בהחלט יכול להיות, אבל לטעמי מקרטני פשוט נבהל מגל הביקורות שהביא הסינגל וניסה להתנחמד עם שיר ילדים שמצורף אליו פזמון סוחף סטייל היי ג’וד. כל זאת על מנת לאזן את הרושם שנוצר בתחנות הרדיו ובציבור. הרי לנון הוא המורד ולא הוא. מקרטני טען שהוא בסך הכל ניסה לכתוב שיר רוק לילדים.
השיר או גרסתו של מקרטני לשיר הוותיק, נכתבה למען האמת כבר כמה חודשים לפני כן. בדצמבר 1971 ביצע פול יחד עם לינדה גירסה על הפסנתר בראיון שערכו בניו יורק לרגל הוצאת האלבום Wild Life.
הגרסה הראשונה שהקליטו ווינגז במרץ 1972 הייתה דווקא יותר בועטת ורוקית מהגרסה שיצאה לבסוף. היא הכילה תופים וגיטרות כבדות הרבה יותר ואת מקרטני בקול רובסטי יותר. בגרסאות הבאות מקרטני כבר עידן את הכלים ואת קולו וכדי לרכך עוד יותר, שיתף בפזמון בשירה את מרי והת’ר בנותיו. דני ליין לא התחבר לשיר: “זה היה שיר חביב לילדים אבל זה היה כיוון מוטעה עבור הלהקה”. בצד השני של הסינגל היה עוד שיר קטן בשם Little Woman Love שנכתב בהשראתה של לינדה. שוב שיר מהסשנים עבור האלבום “ראם” שהוקלט בניו יורק. בהמשך נראה עוד שירים כאלה שיצופו ויעלו ואפילו יכנסו לאלבום הבא, השני של ווינז.
הסינגל תוכנן לצאת ב 5 במאי בבריטניה כפי שהופיע על הכרזות שהופקו לרגל הוצאתו, אך התאריך הוסט אל ה 12 במאי. בסופו של דבר הסינגל הגיע למקום 9 בבריטניה. שיפור קל לעומת הסינגל הבעייתי הקודם.
הכרזה שפרסמה את הסינגל השני של Wings
הלהקה התחילה לעבוד על הקלטת האלבום הבא שעליו נדבר בהרחבה בפוסט הבא. בקיץ 1972 הם יצאו לסיבוב הופעות באירופה על מנת לקדם את 2 הסינגלים שיצאו עד כה, סיבוב שכונה Wings Over Europe. הוא התחיל בצרפת ב 9 ביולי והסתיים בברלין ב 24 באוגוסט וכלל בו 26 הופעות ב 9 מדינות. כלי התחבורה שנייד אותם מיעד ליעד היה אוטובוס קומתיים צבעוני עליו התנוסס הכיתוב Wings Over Europe. קטעים מהמופע יצאו לא מזמן וזו פשוט הופעה נפלאה. אנרגיות מטורפות של להקה צעירה ומבטיחה.
מתניידים במסע ההופעות באירופה
רעיון שהיה למקרטני, ליצור סרט אנימציה עלילתי על משפחת עכברים שגרה מתחת לבמה עליה מופיעים ווינגז, החל קורם עור וגידים. חברי הלהקה נאלצו למורת רוחם להצטלם עבור סצנות בהן הם מדברים אל דמויות מצויירות בלתי נראות.הפרוייקט קיבל את השם The Bruce McMouse Show ונגנז לבסוף. עם שחרור הגרסה המחודשת ל Red Rose Speedway, יצא גם הסרט הגנוז שנתן עוד הצצה ללהקת ההופעות הנהדרת שהם היו אז. הנה הטריילר החדש עבורו:
ב 10 באוגוסט, תוך כדי סיבוב ההופעות כשהם נמצאים בשבדיה, נעצרו פול, לינדה, ודני סוויל המתופף באשמת אחזקה של מריחואנה. פקידי המכס גילו חבילה שהייתה ממוענת עבור מקרטני והכילה 7 אונקיות מן העשב המיובש הזה. כשנחקרו, הכחישו השלושה כל קשר לחבילה, אבל לאחר 3 שעות חקירה אינטנסיבית הם נשברו והודו שחבילות כאלו מגיעות אליהם על בסיס קבוע על מנת שלא יצטרכו לעבור איתן במכס. מקרטני תירץ את השימוש בסמים באותה תקופה ברצון לחקור ולגלות האם הם מנגנים טוב יותר תחת השפעת סמים מאשר בפיכחות. התירוץ הזה של מקרטני בא להסתיר את העובדה שצריכת הסמים והאלכוהול שלו באותה תקופה הרקיעה שחקים. פחות מחודש אחר כך, המשטרה ערכה חיפוש בחווה בסקוטלנד ומצאה כמה שתילי מריחואנה. הפעם הוזמן פול לבית המשפט שם הוא טוען שהזרעים נשלחו אליו בכלל ממעריץ והוא לא ידע מה הוא שתל. הוא נקנס ב 100 פאונד וביציאה מבית המשפט הוא התבדח: “תכננתי לכתוב כמה שירים בכלא”.
קצת לפני מסע ההופעות באירופה, בחודש יוני, פול נפש בספרד והתחיל לכתוב שיר חדש שייקרא לבסוף Hi Hi Hi. בכל זאת חסרים שירים בסט ליסט שלהם עבור מסע ההופעות האירופאי. אני מניח שלמעצרים היה קשר לאווירת ה “היי” אבל זה נראה כאילו מקרטני התאושש מחוויית אירלנד שלו וחיפש שוב פרובוקציה עם שיר שלא רק רמז לחוויות עם סמים אלא הכיל גם רמיזות מיניות כמו “אני רוצה שתשכבי על המיטה, ותתכונני לרובה הגוף שלי”. מקרטני טען אחרת. בזמן שאתם שומעים body gun מקרטני טען שבכלל התכוון ל polygon, מצולע.
בנובמבר החליט פול להקליט את השיר וכינס את חברי הלהקה להשתתף ב”ניסוי” באולפני אבי רואד בלונדון. ההקלטות לא עברו חלק ולקח להם משהו כמו 50 ניסיונות כדי לסיים אותו. מה לדעתי עדיין לא סיפק תוצאה טובה. אם מקרטני כבר החליט לכתוב שיר על אורחות חיי הרוקנרול, עדיף שהוא יהיה מחוספס ודחוס. במקום זה אנחנו מקבלים אווירת קייטנה.
השיר יצא בסינגל כשהוא חלק את הצד הראשון עם C Moon, שיר באווירת רגאיי שהיה אהוב מאוד על הזוג מקרטני שנדלקו על הסטייל בחופשה בג’מייקה ב 1971. מקרטני כבר החל לחקור את הסגנון באובלדי אובלדה, אבל כאן הוא לקח אותו צעד קדימה וייצר פופ רגאיי לא רע. מה הכוונה בסי מון? פול הסביר שסי מון זה ההפך מהסלנג שמוזכר בשיר L7 שהוא כינוי לריבוע (ה L ו ה 7 סוגרים יחד ריבוע) או למישהו מקובע. C שהוא בצורת חצי ירח ייתן את ההיפך מהריבוע – ז”א מישהו שהוא קול. את השיר מקרטני כתב בסגנון הסיפורי שהוא אוהב, הפעם על זוג האוהבים בובי ופאטי ועל פער הדורות בינם לבין אביה של פאטי. חברי הלהקה לא ניגנו בכלים המסורתיים שלהם וכך מצאו עצמם דני ליין מנגן בבס, הנרי מקולוך בתופים, דני סווייל בקסילופון, פול בפסנתר ולינדה בטמבורין. בנות מקרטני, מרי והת’ר שוב תרמו קולות רקע.
הסינגל עם הצד הראשון הכפול שהכיל את Hi, Hi, Hi ו C Moon יצא ב 1 בדצמבר 1972 וכמובן הוחרם על ידי ה BBC, אך בכל זאת הוא הצליח להגיע למקום 5 במצעד הבריטי ולראשונה לווינגז היה גם סינגל בעשרת הראשונים במצעד האמריקאי, כשהוא התמקם במקום 10.
הסינגל השלישי
איך תראה 1973 עבור מקרטני? בקצב האירועים הזה, מי יודע? יש לי הרגשה שהבחורצ’יק הזה עוד ימצא את דרכו.