עכשיו כשסיימתי לצפות בששת הפרקים של הסדרה החדשה על פול מקרטני: ‘מקרטני 3,2,1’ בה הוא מלווה על ידי המפיק האמריקאי ריק רובין, זה הזמן לומר כמה מילים עליה. הניסיון בכל כמה שנים לייצר סביב הביטלס ומקרטני באז, במקום שידעך, הולך ומעלה הילוך מאז 1994. אז גילו בחברת אפל שלקחת הקלטות מארכיוני ה BBC ששכבו שנים במרתפים ולהוציא מהם אלבום כפול, גרם לכך שהקהל שכל כך רצה בזה ודמיין שהוא קיבל אלבום חדש של הביטלס, שעט לחנויות התקליטים. אני מכיר את ההרגשה, חטאתי בכך בעצמי.
Live at the BBC מ 1994
מאז הגיח לאוויר העולם פרויקט האנתולוגיה שנראה שסחט כל טיפה אפשרית מהסיפור הזה. מסתבר שאפשר יותר. הפסטיבל מאז רק הולך ומתגבר. קופסת הסטריאו, קופסת המונו, האלבומים האמריקאים ובכל הוצאה מתוך סדרת המיקסים של ג’יילס מרטין שמציינת 50 לאלבומים הביטלס.
מתוך מבט לחדשות ב 1995 על פרויקט האנתולוגיה
הפסטיבל הוא כפול ומכופל מכיוון שהוא מתעורר לחיים גם בכל אלבום חדש של מקרטני. ב 2018 כשהוא שיחרר את Egypt Station, קיבלנו מסע בדרך הזיכרון בבליץ תקשורתי שלא היה כדוגמתו וכלל בו גם תכנית טלוויזיה שלקחה את פול לביקור סוחט דמעות בליברפול. את הקורונה הפך מקרטני למפעל מניב כשהוא הוציא את ‘מקרטני 3’ ושוב פרט על מיתרי הנוסטלגיה ועל ארנקי מעריציו. לאחר אלבום המיקסים שלא חיכה לרגע והגיע חודשים ספורים לאחר האלבום, אנחנו מקבלים עכשיו את המוצר המשלים ולא בכדי הוא נקרא ‘מקרטני 3,2,1’. אסור לו שיאבד את הקשר אל חללית האם או את הקונטקסט לאירוע. לומר שאני מתלונן על כל התופעות שציינתי לעיל? להיפך. כמה זמן עוד יהיה לנו עוד לקבל מזה?
לגופו של עניין – ‘מקרטני 3,2,1’ מביא משהו ברוח התקופה העכשווית אבל שומר גם על רוח אומנותית ישנה של פעם. כבר אחרי הפרק הראשון הרגשתי שהקריצה היא בעצם לפורמט הפודקאסט, רק ויזואלי. הצילום מתיימר דווקא להיות רטרו אומנותי כשכל האינטראקציה הנפלאה בין מקרטני לרובין מצולמת בשחור לבן, אבל כדי לייצר קונטרסט, קטעי וידאו ישנים דווקא נצבעו. גם השימוש בקונסולה ישנה מדגיש את כך שהביטלס ומקרטני הם מוצר איכותי שעדיין לא התמזג לגמרי עם החדש. אם צריך לתת כותרת לסדרה הזו עבורי היא תהיה, ‘ריק רובין שואל שאלות נכונות את מקרטני‘. העובדה שאיש מקצוע מעולם ההפקה יושב ומאזין עם מקרטני לשירים שיצר ויודע גם לשים את האצבע ולשאול את השאלות הנכונות מפיקה רגעים יפים. זה נכון, מקרטני לא נכנע ומספר בפעם המי יודע כמה את הסיפורים המוכרים שכולנו יודעים לדקלם. אז מה? מותר לו. לסיכום אלו שישה פרקים מענגים שתפקידם קודם כל להאניש את מקרטני בן ה 79 שלעיתים פשוט לא זוכר פרטים מההקלטות האגדתיות ההם ולעיתים ממעיט בערכו. ‘אני עבדתי לצד ג’ון לנון‘, ‘אני מנגן פחות טוב בקטע הזה‘. באותה נשימה תפקידה גם לשמור על האגדה חיה ולהיות סדרה מעניינת גם עבור מי שלא מעריץ ביטלס חסר תקנה. הליווי של ריק רובין המקסים, שמוקסם בעצמו אבל לא באופן מביך, תורם ומחדש המון. הקטע שריגש אותי ביותר היה כשרובין הקריא למקרטני קטע שהלל אותו כנגן בס ולבסוף גילה לו שהוא נאמר על ידי לנון. גם אם זה רגע מבויים, עדיין היה בו רגע של אמת שבו נראה היה שמקרטני נאלם דום לרגע אחד. באופן כללי הרעיון של אנשים מתחום המוסיקה שילוו את מקרטני, ישוחחו אתו על נושאים ויוציאו ממנו צדדים שעד כה לא נחשפנו אליהם, קוסם לי מאוד.
הטריילר היפה לסדרה
החדשה האחרונה שהסדרה תשודר גם בדיסני פלוס, מרמזת מאוד על היותה הטריילר לאירוע הגדול עוד יותר – הסרט המצופה מאוד: ‘גט בק‘ של פיטר ג’קסון.