שלום חברים! בוקר טוב ושבוע מצויין! ידיד הפייסבוק והקורא הנאמן Gork Bel העלה שאלה מעניינית שהטרידה את מוחי. מה היה יחסו של מקרטני אל אמנים אחרים שפעלו באותה עת בשנים הגדולות של הביטלס. השבוע באחד מסיבובי התקליטים שלי, עלתה שיחה נהדרת באחת החנויות על שיתוף הפעולה המוחמץ בין שני הגדולים – ג’ימי הנדריקס ומיילס דייויס, שיחה שהתוותה את הכיוון של הפוסט הזה. אמנם תשובה לשאלה של גורק לא תהיה כאן בפוסט היום באופן כוללני, אלא באופן פרטני לקשר מיוחד שהיה בין ג’ימי הנדריקס הענק לפול מקרטני. קשר שהוביל לכך שאל מקרטני נשלח מברק מהנדריקס שנועד לייצר את אחד ההרכבים המסקרנים ביותר. הנדירקס-מייל-מקרטני. המברק הזה של הנדריקס למקרטני לא הגיע כלאחר יד. הם הכירו עוד קודם לכן ולמעשה היו מיודדים. ב 11 בינואר 1967, הופיע הנדריקס על להקתו The Jimi Hendrix Experience במועדון ה Bag O’Nails בלונדון ובהופעה הזו צפו מקרטני ורינגו סטאר. ב 4 ביוני, חזר הנדריקס להופיע בלונדון, הפעם בתיאטרון סאביל שהיה שייך לבריאן אפשטיין. הפעם צפו בה ארבעת חברי הלהקה .
הנדריקס פתח את הסט שלו בהופעה עם גרסה לשיר הנושא לאלבומם החדש והטרי של הביטלס ‘מועדון הלבבות הבודדים של סרג’נט פפר’. כך סיפר מקרטני: “זו היתה אחת ההופעות הראשונות שלו בלונדון. ג’ימי היה מתוק. בחור נחמד מאוד. אני זוכר שהוא פתח בתיאטרון סאביל בליל ה 4 ביוני 1967. הוילונות זזו והוא צעד קדימה וניגן את ‘פפר’ שבדיוק רק שוחרר, כך שזו היתה המחמאה האולטימטיבית. זה עדיין זכרון נוצץ עבורי מפני שאני מעריך אותו מאוד. הוא היה כל כך מוכשר“. הנה מקרטני מספר על כך בראיון ועל תקרית מעניינת ומשעשעת שקרתה באותו מופע, בה הגיטרה של הנדריקס יצאה מכיוון והוא חיפש את אריק קלפטון שהיה בקהל על מנת שיעלה לבמה לכוון אותה.
הנה הנדרקיס מבצע את שיר הנושא לאלבום ‘סרג’נט פפר’ מהופעה מאוחרת יותר מזו המדוברת.
הקשר בין מקרטני להנדריקס התהדק ויחד עם עוד ידידים במעגל המוסיקאים הלונדוני,הם נהגו ללכת ולבלות באותם מועדונים. השמועה המתקדמת יותר גורסת שמקרטני הוא זה שהמליץ להנדריקס להופיע בפסטיבל מונטריי המפורסם והאלמותי.
לאחר ההקדמה הזו, הנה תרגום המאמר הקצר של הרולינג סטון שנקרא: “ג’ימי הנדריקס רצה את פול מקרטני עבור סופרגרופ עם מיילס דייויס“.
זה ידוע מזמן שג’ימי הנדריקס ומיילס דייויס עשו תכניות להקליט יחדיו שנה לפני מותו של הנדריקס ב 1970, אבל מסתבר שהגיטריסט החלוץ וחצוצרן הג’אז קיוו שפול מקרטני יצטרף אליהם בבס. הנדריקס, דיוויס ומתופף הג’אז טוני ווילייאמס שלחו מברק ב 21 באוקטובר 1969 לחברת אפל רקורדס של הביטלס, בתקווה להכניס את מקרטני לתוך הסשנים שלהם. “אנחנו מקליטים אלבום יחד בסופ”ש בניו יורק“, אמר המכתב על פי סוכנות הידיעות AP. “מה דעתך להגיע ולנגן בבס. התקשר לאלוואן דאגלאס 212-5812212. פיס, ג’ימי הנדריקס, מיילס דייויס, טוני ווילייאמס“.
לא ברור אם מקרטני היה מודע לבקשה הזו. המברק ייעץ לו לצור קשר עם המפיק אלן דאגלאס, ולכאורה זה מברק מאולתר שמבקש ממקרטני להגיע לניו יורק מלונדון בהתראה קצרה. העוזר של הביטלס פיטר בראון הגיב למחרת ואמר להנדריקס ודיוויס שמקרטני בחופשה ולא צפוי לחזור למשך שבועיים.
המברק הזה תוזמן בצורה גרועה עבור מקרטני. באותו היום הדי. ג’י. רובי יונג מתחנת הרדיו WABC בניו יורק הפיץ את השמועה שמקרטני נהרג בתאונת דרכים והוחלף על ידי מתחזה והביטלס עצמם היו עסוקים בסכסוכים פנימיים שככל הנראה לא היו מקלים על שיתוף פעולה פוטנציאלי בין מקרטני-הנדרקיס-דיוויס. דיוויס סיפר בביוגרפיה שלו מ 1990 שלעיתים הוא ג’ימג’ם עם הנדריקס בדירה שלו בניו יורק, אבל שיקולים כספיים ולוח זמנים עמוס מנעו מהם להכנס לאולפן. הביוגרפר של הנדריקס, צ’ארלס שאר מוריי ואחרים טענו שדיוויס דרש 50 אלף דולר מראש עבור הסשן. דיוויס גם כתב בספרו שהוא והמעבד גיל אוונס היו באירופה ותכננו להקליט עם הנדריקס באותה תקופה בה מת בלונדון. המברק, חלק מאוסף המזכרות של ‘הארד רוק קפה’, נרכש במכירה פומבית ב 1995, אבל הוא זכה לתשומת לב עם שחרור האוסף People, Hell and Angels, במרץ 2013.
זה אוסף של 12 קטעים שלא שוחררו של הנדרקיס שהוקלטו באותה תקופה שבין 1968 – 1970. “המברק הוא לא משהו שאתה שומע עליו הרבה“, סיפר ההיסטוריון של ההארד רוק קפה, ג’ף נולן. “מומחי הנדריקס מודעים אליו. זו היתה אמורה להיות אחת הסופר גרופ המטורפות. ארבעת ה’חתולים’ האלה בהחלט המציאו מחדש את הכלים עליהם הם ניגנו ואת האופן שבו הם נתפשים“. יאזיד מנאו, הפרומוטר הצרפתי ופאנאט של הנדריקס שחקר את המברק אמר שהמברק מציע הצצה למה שיכול היה להיות. “זה מדהים בגלל השמות של האנשים“, הוא אמר. “ברור שזה לא קרה, אבל המברק מביא לנו משהו לחלום עליו. זה מסמך שמוכיח שהיה להם רעיון לעשות אלבום“. ישנה השאלה של איך היתה נשמעת הסופר גרופ הזו? דיוויס התרחק באותה התקופה משורשי הג’אז לעבר סאונד מבוסס פיוז’ן. הוא סיפר בביוגרפיה שלו שב 1968 הוא האזין המון לג’יימס בראון, סילי, ל Family Stone ובמיוחד להנדריקס – מוסיקאים שהמכנה המשותף בניהם הוא אהבת הפאנק, משהו שלא היה קיים אצל הביטלס. לא ברור כיצד הבס המלודי של מקרטני היה נוכח ב’להקה’ שכוללת בה את הגיטרה של הנדריקס והחצוצרה של מיילס. “בהתחלה זה נשמע ממש מוזר, אבל במחשבה שנייה זה הגיוני ומאוד הנדריקס להכנס למשהו שכולל מוסיקאים מעולים אבל מז’אנרים שונים“, אמר הביוגרפר של הנדרקיס צ’ארלס שאר מוריי. “אני מתחרט שזה לא קרה. זה היה יכול להיות נפלא“.
עד כאן, סוף התרגום למאמר. באופן אישי אני מצר מאוד על כך שה’דרים טים’ הזה לא קרם עורו וגידים. כמעריץ של עבודתו של מיילס דיוויס וכמעריך את זו של הנדריקס אני חושב שיכלו לצאת מהשיתוף הזה ניסים ונפלאות. מצד שני, אולי זה היה דוחה את קריירת הסולו של מקרטני ואז לא היינו מקבלים אלבומים נפלאים כמו ‘מקרטני’ ו ‘ראם’. הנה מקרטני מבצע את Foxy Lady של הנדריקס מתוך הופעה ב 2009 שבסופו הוא מספר שוב את הסיפור של הופעתו של הנדריקס בלונדון.
מה אתם חושבים? זה שיתוף פעולה מפוספס או שאתם בגישת ה’קיי סרה סרה’? כיתבו לי בתגובות.