היום יום הולדת לאחד והיחיד (אלא אם אתם מאמינים בתאוריית הכפיל ואז יש שניים) – סר פול מקרטני. הילד חוגג היום 78 שנה להיווסדו וכהרגלנו בקודש לכבוד יום הולדתו נביא אחת מחגיגות יום ההולדת שלו מהעבר. לומר עד כמה פול הוא אמן משמעותי וחשוב עבורי (אורי) יהיה כבר נדוש. אז הנה. מקרטני הוא אחד האמנים החשובים והמשמעותיים עבורי. וברצינות – אני לא יכול לדמיין את חיי ללא המוסיקה שלו. בהאזנות שאנחנו עושים לכל חומר האודיו המלא של ‘גט בק’ עבור הפודקאסטים, מתגלים 2 דברים. הוא נודניק רציני אבל מוסיקאי ואדריכל לבניית יצירות מופת נדיר.
בשנה שעברה חגגנו עם פול את יום הולדתו ה 21, אי שם בשנת 1963 הרחוקה. מה היה בתפריט? עוגה, אורחים ולנון הולך מכות. בסה”כ מגוון. תוכלו לחזור לטוב הזה בלינק הבא:
מה יותר טבעי ביום ההולדת הנוכחי, להתקדם שנה אחת ולחגוג עם מקרטני ינוקא את יום הולדתו ה 22? אין התנגדות נכון? יאללה.
את חגיגת יום ההולדת ה 22 של פול חוגגים החברים הפעם באוסטרליה. הביטלס נמצאים בעיצומו של מסע ההופעות האוסטרלי והניו זילנדי. לכבוד יום הולדתו של מקרטני ערך ה Daily Mirror באוסטרליה, תחרות בין נערות בין הגילאים 16 עד 22 עם הכותרת: “התחרות הקלילה הזו מציעה סיכוי של פעם בחיים”.
בנות שרצו להשתתף בתחרות היו צריכות לשלוח למערכת העיתון קופון שהתפרסם בעיתון יחד עם חיבור של 50 מילים, מדוע דווקא הן צריכות להשתתף במסיבת יום הולדתו של פול מקרטני בסידני. מתוך עשרת אלפים המכתבים שהתקבלו במערכת, נבחרו 15 בנות.
המסיבה שאירגן העיתון, נערכה במלון שרתון ואושרה ופוקחה על ידי בריאן אפשטיין ודרק טיילור, שהגיעו לסידני יום קודם לכן. המון מידע ותמונות לגבי חגיגת יום ההולדת הזו מופיעות בספר The Beatles Downunder שכתב גלן א. בייקר ומסכם את הביקור החשוב הזה של הביטלס באוסטרליה וניו זילנד.
אחת הזוכות ג’אנט קרול שהיתה אז בת 16 סיפרה:
“זה היה רעיון של אחותי בת ה 11 שאשתתף בתחרות. חשבתי שזה מכור ושרק בנות של פוליטיקאים יזכו אבל הייתי משועממת ביום ראשון ושלחתי 2 קופונים. קראתי בדיוק את ספרו של ג’ון [in his own write] והשתמשתי בחיבור שלי בסוג דומה של שפה. הרגשתי קצת טיפשית לגבי זה לכן לא סיפרתי כלום לחבריי. לאחר שבוע אמי הגיעה לבית הספר לומר לי שהגעתי לגמר ושאני צריכה להגיע לראיון ב’מירור’. מהרנו לעיר כדי לסדר את שערי ואז נדחפתי לתוך חדר ב’מירור’ שהיה מלא בגברים. דרק טיילור היה שם אבל רוב השאלות נשאלו על ידי דייב אלן – קומיקאי אירי. הם שאלו מדוע נכנסתי לתחרות ועניתי שלא היה לי משהו טוב יותר לעשות באותו הזמן. זה בטח שעשע אותם כי נבחרתי על פני המון בנות עשירות שיצאו ונכנסו. בערב הגענו כולנו ל’מירור’ עם ההורים ומשם הוסענו למלון השרתון בלימוזינה שחורה גדולה. לצד הדרך היו בנות שצעקו לנו בוז וזרקו דברים על הרכב. הגענו והמתנו לביטלס שהיו בדרכם מההופעה השנייה באצטדיון. הם נכנסו פנימה לפגוש אותנו לפני שהעיתונאים הורשו להיכנס והם לא היו כמו שום סופרסטארים שדמיינתי שיהיו. פול, ג’ורג’ ורינגו הסתובבו ודיברו עם כל אחת מאתנו באופן אישי אבל נראה שג’ון השתרך מאחור כאילו שהוא התבייש. יצאתי מהדרך כדי לדבר אתו ואני חושבת שהשתלטתי על כל זמנו. המסיבה החלה כשהתקשורת נכנסה ואני רקדתי עם פול, ג’ורג’ ורינגו כמה פעמים אבל שמתי לב שג’ון לא רוקד כלל. נעשתי קצת חצופה, נגשתי אליו ואמרתי: ‘אתה לא יודע לרקוד? חשבתי שכל האנגלים יודעים לרקוד’. הוא צחק, קם ורקד איתי. לבשתי שמלה אדומה, והוא כינה אותי ‘השטן האדום’. הם כולם היו בחורים מאוד רגישים, רכים ואינטליגנטים אבל ג’ון היה הכי מדהים מכולם. הוא פתח לי את הראש בחלק מהדברים שאמר דברים שלא דיברתי עליהם קודם לכן. לאחר שעה, הכתבים נשלחו משם והמסיבה הפכה לפחות פורמלית ומוגבלת. זה הפך למפגש של חברים טובים.
רינגו וג’ון הפכו למצחיקים. כל פעם שצלם התקרב אליי, רינגו החליף את כוס הסקוטש במלחייה וכשהצלמים הלכו הם הפכו נינוחים יותר. כשאחד הצלמים ניסה להתגנב שוב פנימה, ג’ורג’ בעדינות חטף לו את המצלמה מהידיים. הם קצת כעסו על פאטי [אחת המשתתפות] שהמשיכה לשים ברקע תקליטים של הביטלס מפני שהם רצו לשמוע את הרולינג סטונס ודברים של מוטאוון, אבל חוץ מזה הם היו במצב רוח מעולה והמסיבה המשיכה עד 2 לפנות בוקר.
כשהם עזבו פול לחץ לכולם את הידיים ואני אזרתי אומץ ואמרתי ‘אני לא רגילה ללחוץ ידיים של בנים ביום ההולדת שלהם’ והצעתי לו את הלחי. הוא בעדינות אחז בסנטרי, סובב את פניי ונתן לי נשיקה יפה על השפתיים. אני יודעת שזה נשמע נדוש, אבל במשך שבועיים לא שטפתי אותן”.
יום הולדת שמח פול!