שלום חברים. היום השמונה בדצמבר ועבור ביטלמניקים זה תאריך שיש לו רק קונוטציה אחת ויחידה והיא שלילית במיוחד. עד כמה שהתרגלנו למציאות הזו שבה ג’ון לנון נרצח, כשאני חושב על כך לעומק, זה לא ממש נתפס גם היום. במיוחד לאור החיוניות הגדולה שאפפה אותו בחודשיו האחרונים.
בספר חדש יחסית שיצא בשנה שעברה, שעוסק בתקופה האחרונה בחייו של ג’ון, מספר קנת’ וומאק בשפה הציורית שלו על תקופה לא רעה בכלל בחייו של אמן מתבגר ואיש משפחה ששם את השדים מאחוריו, חושב קדימה ונהנה מהעדנה שלה זוכה מישהו שהיה בעברו בלהקת הביטלס וקוראים לו ג’ון לנון.
היום לציון יום הרצח ה 41 של ג’ון, בחרתי להביא סיכום קטן מהספר ששופך אור על הימים הראשונים שעבר לנון מאז הוצאת אלבומו האחרון ‘פנטזיה כפולה’. הגעגוע למשפחתו באנגליה ולמולדת עצמה, ההתמודדות עם כך שהוא כבר לא הרוק סטאר הצעיר והמצליח והתכניות לעתיד ורוד אי שם בסוף נובמבר תחילת דצמבר 1980.
קריאה נעימה!
כשבוקר הוצאת האלבום המצופה Double Fantasy סוף סוף הגיע [בשבעה עשר בנובמבר 1980], ג’ון החל את היום עם שיחת טלפון לחבר’ה שם בבית. קודם כל הוא התקשר לאחותו למחצה ג’וליה בירד שהייתה שם בליברפול. במהלך השיחה הזו גיבש תכנית חזרת הניצחון שלו לבריטניה בפעם הראשונה מאז 1971. הוא ציפה שכולם יצאו בהמוניהם ולכן הוא הציע שהם יארגנו את ‘מפגש האיחוד’ הזה ייקח מקום באחד מבתי המשפחה הגדולים ברוק פרי באדמור. “יש כל כך הרבה מכם“, הוא אמר לה. “נצטרך להיפגש באדמור“. בחודשים הקודמים הוא החל לדמיין את החזרה לארץ מולדתו, אבל בסטייל – שייט ב קווין אליזבת II עד לתמזה ולתוך לונדון. שם הוא יעשה את הקאמבק הגדול שלו בדמות הכובש המנצח.
השיחה הבאה של ג’ון הייתה לדודה מימי, כשהיא מסתייגת כמו תמיד מהנטייה של אחיינה להגזמה. בחגיגיות הזו של הוצאת האלבום החדש שלו, הוא שלח לה שרשרת עם עגילים תואמים. “אתה שוטה“, היא אמרה כשהיא מתכוונת לפינוק שלו. אבל עבור ג’ון, לא הייתה שום דרך שהגישה של דודתו תקלקל לו ההשקפה חסרת הדאגות שלו באותו היום. “קדימה מימי” הוא ענה כשהוא צוחק על הקמצנות שלה. “פנקי את עצמך לשום שינוי“.
באותו היום מאוחר יותר כשג’ון צעד ברחוב ווסט 72, הוא היה במצב רוח מעולה. הוא נשא אתו כמה עותקים של Double Fantasy תחת זרועו. פול גורש [שנהג לעמוד מחוץ לבניין הדקוטה ולצלם. הוא גם צילם את התמונה שללנון עם הרוצח מארק צ’פמן] עמד בקרבת מקום. “אתה יודע שהאלבום שלי יצא היום?“, ג’ון אמר בהתלהבות לצלם הצעיר. “אתה רוצה עותק?“. גורש היה נלהב לקחת עותק מהאלבום מידיו של ג’ון. עוד מישהו שעמד שם ביקש גם הוא עותק. “כן” אמר ג’ון, “ל ‘סם גודי’ ברחוב 48 יש עותקים“.
ג’ון עם פול גורש
רגעים אחר כך, ג’ון נעמד ודיגמן לפול גורש לפני הכניסה כששומר הכניסה מאחוריו מחייך מאוזן לאוזן ברקע. עבור ג’ון ויוקו, Double Fantasy סימן התחלה חדשה. הם היו נרגשים מכך שהוציאו את האלבום מתוך הרעיונות שהיו להם תוך פחות מחמישה חודשים. הם היו נרגשים יותר מכך שהם ילדו את עצמם מחדש. “אנחנו מרגישים שזו רק ההתחלה ושזה האלבום הראשון שלנו”, ג’ון אמר. “אני יודע שעבדנו יחד קודם לכן, ועשינו אלבומים לפני כן, אבל אנחנו מרגישים שזה האלבום הראשון. אני מרגיש כאילו כלום לא קרה לפני היום הזה”.
האלבום קיבל שורה של ביקורות מוקדמות. העיתונים היומיים הובילו. ב’פילדלפיה אינקווייר’, ג’ק לוייד סבר ש”לנון לא מציע לנון חזון חדש במה שקשור למוסיקת הפופ. אבל כאלבום מעבר – כזה שיצא כדי להוריד כמה דברים מהחזה שלו – הוא טיפל בו ברמה סבירה של סטייל“. הוא הוסיף שזה נחמד לקבל שוב את ג’ון.
ב’לוס אנג’ל טיימס’, סטיב פונד ביקר את האלבום בחומרה והוא הזהיר ש “אלה המצפים לחזרתו של לנון האגדי – איש עם מוח חריף ושנינות – יתאכזב מ Double Fantasy“. פונד סיכם: “הדבר הגרוע ביותר לגבי האלבום הוא שהוא גורם לג’ון ויוקו להראות כהיפים מזדקנים ואבודים“.
באופן הפוך, התקשורת הבריטית הייתה רחמנית. “זה פיהוק נוראי!“, כתב בעשרים ושניים בנובמבר צ’ארלס שאר מוריי ב NME. הוא המשיך: “לנון ואונו הופיעים על העטיפה מהודקים בחיבור מלא תשוקה. האלבום חוגג את המסירות המשותפת שלהם האחד כלפי השנייה ולבנם שון. הכל טוב ללנונים ושום דבר אחר לא משנה, אז הכל טוב. איזה יופי בנאדם. זה כל כך מרגש לשמוע על כל כך הרבה אושר“. מוריי החמיא למוסיקה של יוקו וכתב ש”הקטעים שלה נשמעים מודרניים יותר ומעניינים מאלה של לנון“. לסיכום הוא כתב: “אני מצפה מאוד לאלבום הסולו של יוקו“.
יוקו וג’ון קיבלו את כל הביקורות הללו לדקוטה ממש סמוך לפרסומם. לאחר שהשקיעה כל כך הרבה אנרגיה לעזור לג’ון לעשות שוב מוסיקה, יוקו הייתה מבולבלת באופן מובן כאשר הסינגל Just like Starting Over לא התקדם במצעדים למרות זמן השידור הלא מבוטל שניתן לו. ככה היא סיפרה:
“הלכתי לג’ון שהיה ישוב בכיסא נוח וקרא בעיתון. ‘ג’ון, אני מצטערת. הסינגל הגיע רק למקום 8’. ‘הוא לא זז משם?’ הוא שאל. ‘לא’. עניתי. הוא חשב לשנייה והסתכל עליי ואז הוא אמר: ‘זה בסדר. יש לנו את המשפחה'”.
ככל שזרמו הביקורות על האלבום, ג’ון הוצף ברגשות החיוביים של אשתו ויחד עם הבאז העיתונאי והרדיופוני, הם נהנו מתשומת לב תקשורתית לאחר תקופה ארוכה.
בסוף השבוע כתוצאה מהחזרה לזירה, בתכנית ‘סאטרדיי נייט לייב’ גילם מלקולם מקדאוול את ג’ון כשדני דילון גילמה את יוקו. במערכון הזה צ’ארלס רוקט ראיין את ה’זוג’ על האלבום החדש שלהם. דמותו של ג’ון דיברה על חייו כ’עקר בית’. “יוקו היא ‘לוקו’ על ה ‘קוקו’ שאני מכין“. לגבי האלבום הוא אמר: “הוא מכיל בעיקר שירי אהבה וכמה טיפים לניקוי התנור” כל זאת נאמר בזמן שעוגה ש’ג’ון’ אפה נשרפה בתנור.
זה קטע משעשע מאוד ותוכלו לצפות בו כאן:
עבור הלנונים שנהנו מהפרודיה ההומוריסטית על סגנון החיים שלהם, הרגע הזה נראה סוריאליסטי כשהם צפו בתכנית בדירה מספר 72.
ככל שהתקדם החודש ג’ון ויוקו העלו הילוך ולקחו חלק בעוד ועוד באירועים תקשורתיים עם כמה תכניות רדיו שנקבעו לתחילת דצמבר.
בעשרים ושישה בנובמבר נקבעו צילומי סרטון הפרומו החדש עבור הסינגל Just Like Starting Over עם הצלם אית’ן ראסל שמוכר לנו מאוד מצילומי הסטילס עבור פרויקט ‘גט בק’ וגם מצילומי הסשן האחרון של הביטלס באחוזת טיטנהארסט אז באוגוסט 1969. לאית’ן ראסל התלווה באותו היום צלם הוידאו דון לנזר.
בנקודה הזו ג’ון נטש את הרעיון שסרטון הפרומו יכיל בו קונספט שבו הוא מרחף מעל סנטרל פארק. בזמן שהלנונים התהלכו להם בשבילי הפארק ג’ון התרשם מהעיר ואמר ליוקו: “מדוע שלא תרכשי את הבניין הזה? יהיה לך מקום לשים בו את מעילי הפרווה שלך ובשאר המקום נוכל לגדל חתולים”. אית’ן ראסל ציין מאוחר יותר שלנון היה במצב רוח מעולה ומלא הומר ביום הסתווי הזה. במהלך ההפסקה מהצילומים ג’ון צחק ואמר: “זה מאוד מזכיר לי את העטיפה של ‘ראבר סול’ רק שמאז הפנים שלי נפלו“.
בערב המשיכו הצילומים בגלריית ספרון שברחוב גרין שבסוהו. אלן טננבאום הצטרף על מנת לצלם תמונות סטילס. כשג’ון ויוקו נכנס לחדר לגמרי לבן לבושים בקימונו [חלוק יפני] בזמן שטננבאום, ראסל ולנזר צילמו. בחלק השני של הסשן הזה, צולמו ג’ון ויוקו כשהם ‘עושים אהבה’ על המיטה. ברקע התנגן השיר של יוקו kiss kiss kiss. ב 11 בלילה הסתיימו הצילומים בחתימות של ג’ון ויוקו לאנשי הצוות.
בתוצאה הסופית לסרטון הפרומו הזה, תוכלו לצפות כאן:
בחג ההודיה הם העבירו מסר לעולם: “ביום הזה אנחנו חושבים עליכם. אנחנו מאחלים לכם חיים שמחים“. למחרת ב 28 בנובמבר, ג’ון העיד תחת שבועה בעניין התביעה שהובילה חברת אפל נגד יוצרי ‘ביטלמאניה’ שתכננו להפיק סרט שהתבסס על להיט ברודווי. עכשיו כשמקרטני חתם על חוזה עם חברת התקליטים קולומביה ב 1979 [מקרטני חתם לתקופה קצרה בחברת קולומביה בארה”ב], לנון ציין בעדות שיש פוטנציאל לתוצרים של ה’פאב פור’, כמו למשל דוקומנטרי באותו השם. “לי ושלושת האחרים יש תוכניות לארגן קונצרט איחוד“.
במהלך השנים האחרונות, מנהל אפל ניל אספינל, עבד על סרט דוקומנטרי שהיה אמור להיקרא The Long and Winding Road שהיה אמור לכלול בו קטעי הופעה של הביטלס וראיונות של חברי הלהקה.
תחילת דצמבר היה מרגשת עבור ג’ון. הסינגל woman עמד להשתחרר ותוכנן לינואר 1981. עוד משהו שהסב לו עונג הייתה כתבה בשבועון ‘סוהו וויקלי’ שתוכננה להיות מוקדשת רק ליוקו. זו היתה עדות לכך שיוקו מתקבלת כעצמאית וכאמנית ייחודית. באחר צהרים השלושה בדצמבר, ג’ון ויוקו אירחו את הצלמת והחברה אנני לייבוביץ שסיירה בדירה שלהם לקראת צילום עטיפת הרולינג סטון. היא צילמה כמה תמונות באותו היום בדירה כמו למשל את ג’ון ישוב על מיטה עם הגיטרה שלו.
מה שריגש את ג’ון במיוחד הייתה העובדה שהם חוזרים להקליט ולעבוד. בתחילת השבוע ג’ון התקשר על ג’ק דאגלאס שהפיק עם הזוג את האלבום פנטזיה כפולה ואמר לו: “אנחנו חוזרים. שוב. אני מרגיש שאני פשוט לא רוצה לעזוב את האולפן. רק אני אתה ויוקו. זה מה שאני רוצה. תביא עוזר, תביא טכנאי ותפיק“. בזמן ההקלטות באולפני רקורד פלאנט, הוצמד לזוג שומר ראש שליווה אותם בזמן שהותם שם.
הם שיחקו עם הרעיון לייצר אלבום ‘רק של יוקו’ שיכיל מיקסי דאנס לשירים של יוקו מתוך פנטזיה כפולה ועוד בי סייד ישן בשם open your box, אבל בסשן ההקלטה הם גילו שהשיר Walking on Thin Ice, אוצר בו אפשרויות משל עצמו. אחד הרגעים היפים היה כשג’ון בחר לנגן בהקלטה בגיטרה הריקנבאקר 325, אותה גיטרה שהייתה צבועה בשחור ולבן ושימשה אותו בימי הביטלס.
ביום הבא ג’ון התקשר לדודה מימי והחל לדבר שוב על התכניות להצגת שון למשפחה בבריטניה. “הוא התקשר ואמר שהוא מסתכל מהחלונות על המזח של ניו יורק וחושב מתי הם כבר יגיעו לליברפול. הוא התגעגע הביתה. הוא רצה לחזור הביתה“. כשמימי בת ה 74 ניתקה את השיחה היא הייתה משוכנעת הפעם שג’ון רציני והחלה להכין את חדר השינה עבורם.
עם התקדמות ההקלטה עבור Walking on Thin Ice, ג’ון היה נלהב להשוויץ בקטע החדש של יוקו. האפשרות ניתנה לו בראיון עבור הרולינג סטון שנערך על ידי ג’ונתן קוט שראיין אותם בפעם האחרונה בספטמבר 1968. בראיון ג’ון דיבר על מכתבי מעריצים שהוא עדיין מקבל מכל העולם וכשקוט שאל אותו איך הוא משפיע על אנשים למצוא את הגרסה הטובה ביותר שלהם, ג’ון ענה: “תנו צ’אנס לשלום. כל מה שאנחנו צריכים זו אהבה. אני מאמין בזה“. לגבי מוסיקאים בהווה ג’ון אמר: “שאלוהים יעזור לברוס ספרינגסטין כשכולם יחליטו שהוא לא אלוהים יותר“.