שאלתי אתכם כבר פעם מה אתם חושבים על אלבום האיחוד של הביטלס מ-1976?
כנראה שלא. בעיקר כי אין כזה אלבום. אבל לכמה שבועות, מעריצי הביטלס בארצות הברית עשו הכל כדי להאמין בקיומו.
הסיפור מתחיל באוגוסט 1976. קפיטול, החברה האמריקאית שהוציאה את אלבומי הביטלס בארה”ב וקנדה, הוציאה את האלבום Klaatu. האלבום הגיע ללא שום כיתוב מלבד – “הופק על ידי קלאטו. כל הקטעים נכתבו על ידי קלאטו”. לא היו תמונות, לא שמות הכותבים או חברי הלהקה. כלום.
האלבום קיבל ביקורות טובות למדי – “אלבום קונספט נפלא”, “תשובת מדע בדיוני מרשימה לדייויד בואי” – אבל כמעט מיד לאחר מכן, כמו אלבומים רבים לפניו ואחריו, הוא נעלם.
ופה נכנס לסיפורינו סטיב סמית’, שהיה כתב ב”פרוביננס ג’ורנל”, עיתון מרוד איילנד. העיתון, כמו עיתונים רבים אחרים, קיבל עותקי פרומו של אלבומים כדי שיכתבו עליהם. רוב האלבומים הגיעו לנקודת איסוף, שם יכול היה כל מי שרוצה, לקחת כל אלבום שרצה. משהו בעטיפת האלבום תפס את עינו של סמית’ והוא החליט לקחת אותו איתו הביתה.
ב-13 בפברואר 1977 הופיע מאמר שכתב בעיתון, תחת השם “האם קלאטו יכולים להיות הביטלס? מסתוריות היא מסע קסם מסתורי”. וכך כתב:
—————————————————————————
רגע לפני חג המולד האזנתי לאלבום חדש ורענן שנשמע ביטלסי בצורה מפתיעה. בדקתי את עטיפת האלבום, ששמו קלאטו, וחיפשתי את שמותיהם של המוסיקאים, אבל הם לא הופיעו. כל הקרדיטים ניתנו לקלאטו. צלצלתי, מסוקרן, לחברת קפיטול ונאמר לי שמדובר ב”הרכב מסתורי”.
מי הם קלאטו? זו התעלומה. שמותיהם שמורים בסודיות על ידי חברת קפיטול ופרנק דייוויס, שמטפל בעסקים החשאיים של הלהקה. הלהקה לא מאשרת שום צילום יחצ”ני (ההודעה לעיתונות של קפיטול אמרה: “הם רוצים שישפטו אותם על המוסיקה שלהם ולא על מי שהם”). השמועות אומרות שהם עשירים. קפיטול טוענת שאין לה שום מידע על זהותם של חברי הלהקה, אבל זה מעלה את השאלה: למה שקפיטול תשקיע במי שהם אינם יודעים מי הם?
האלבום של קלאטו מעלה זכרונות ביטלסיים בכל שיר, במיוחד Sub Rosa Subway, שיר על בניית הסאבווי של ניו יורק, ו-Doctor Marvello, על אדם עם יכולות מיסטיים.
השיר Sub Rosa Subway נשמע כמו הביטלס של 1968-1969. הקולות נשמעים בדיוק כמו פול מקרטני, התיפוף כמו של רינגו סטאר ועבודת הגיטרות כמו של ג’ורג’ הריסון וג’ון לנון.
השיר Doctor Marvello נשמע כמו ג’ורג’ הריסון ב-Blue Jay Way עם ליווי ביטלסי אופייני הכולל סיטאר וסרטים מנוגנים לאחור.
שירים אחרים חופרים בעבר של הביטלס ומשתמשים בYeah, Yeah, Yeahs ובהרמוניות שלא ניתן לטעות בהן.
אנשי קפיטול, שסירבו לשתף מידע, כן חשפו כי המילה “קלאטו” נלקחה מתוך סרט המדע הבדיוני “The Day the Earth Stood Still” מ-1951. בסרט, מייקל רני משחק שליח שלום מהחלל החיצון בשם קלאטו. בקנדה שם האלבום הוא 3:47 EST. זהו הזמן בו קלאטו מגיע לכדור הארץ בסרט. על עטיפת האלבום של רינגו סטאר Goodnight Vienna רינגו עומד בדלת החללית ליד הרובוט מהסרט הזה.
תמונת אלבומו של רינגו
תמונה מהסרט המקורי
על פי “קלאטונס”, חברת המו”ל של הלהקה, פירוש המילה “קלאטו” יכול גם להיות “היינו/הייתי פה בעבר” (חזרה?)
התעמקתי במילות השירים וגיליתי שהם עוסקים בחשאיות, ירידה למחתרת, התחדשות ותחיה.
שיר באלבום, Bodsworth Rugglesby III, מאוית בשגיאה על העטיפה האחורית של האלבום, כך שנכתב Rubblesby. הגדירו bods, worth, rubbles, ו-Bodsworth Rubblesby ניתן לפירוש כאדם בעל חשיבות שנולד מחציבה (quarrying). הביטלס נודעו בהתחלה כקוורימן.
ב-Sub Rosa Subway יש איזכורים, ראשית לניו יורק ואז לוושינגטון. כשהביטלס הגיעו לראשונה לארצות הברית, הם נחתו בניו יורק והופיעו בתוכנית של אד סאליבן ובקרנגי הול. לאחר מכן הם הופיעו בקולוסיאום בוושינגטון.
כל האלבום עוסק בקסם, מסתוריות ומסעות, וכל מעריץ נלהב של הביטלס יודע ש”מסע הקסם המסתורי” היה האלבום היחיד שהביטלס החשיבו ככישלון. האם קלאטו יכול להיות התשובה שלהם לכך?
לבסוף הצלחתי להשיג את פרנק דייוויס, ה”בערך מנהל” של קלאטו, בטורונטו. הוא אמר שהוא לא יכול לומר לי מי חבר בלהקה. שאלתי אותו אם אלה הביטלס או האם היה להם קשר כלשהו לקלאטו. בהתחלה הוא ענה לי “לא” ואמר שהקשר היחיד לביטלס הוא השראה. אבל כשנשאל אם מישהו מחברי הביטלס מנגן באלבום, הוא היסס, צחק חרישית, היסס שנית ואז אמר “כל מה שסיכמת הוא למעשה די מדוייק” וש”כל מה ששם, ניתן לזיהוי ויזוהה גם ללא שייראו, אולי הם, האנשים”.
כדי להוסיף פרט אחרון של עניין, דייויד אמר שהאלבום מכיל רמזים רבים על זהות הלהקה, כשהגדול שבהם מוצפן בהודעת מורס בסוף השיר Sub Rosa Subway והוא מגלה רבות על הלהקה, האלבום והשיר. (דייויד הציע לתת אלבום של קלאטו ו/או פוסטרים וסיכות לאדם הראשון שיצליח לפצח את המסר. פתרונות ניתן לשלוח לסטיב סמית במערכת העיתון). דייויד אמר ש”כשלבסוף יתגלה מי הם, יהיה מעניין לחזור ולקרוא את הכתבה שלך”.
הרמזים המוסיקלים והמילוליים שבאלבום השאירו ארבע אפשרויות לגבי מי יכולה להיות הלהקה המסתורית הזו: 1) הביטלס. 2) חלק מהביטלס עם נגנים אחרים. 3) להקה שמלווה על ידי הביטלס. 4) להקה אלמונית לחלוטין אבל מבריקה ובעלת כשרון רב.
השבוע יוצא סינגל של הלהקה. בצד A יופיע Calling Occupants of Interplanetary Craft והוא ילווה בSir Bodsworth Rugglesby III.
אלבומם השני אמור לצאת באפריל. את האלבום הראשון שלהם קשה למצוא, אבל ניתן להזמין אותו בחנויות התקליטים. WBRU-FM היא תחנת הרדיו היחידה שמקדישה לאלבום זמן אוויר עד כה. יהיו מי שיהיו קלאטו, היה שווה לחכות לאלבומם.
האם אלה הביטלס? אתם מוזמנים להסיק את מסקנותיכם בעצמכם – ואם האתמול (Yesterday) חזר, שיהיה (Let it be).
—————————————————————————
עד כאן דברי סמית.
שבע שנים עברו מאז שהביטלס התפרקו. שמועות על חזרתם הופיעו לאורך כל התקופה. כולם רצו כל כך להאמין שזה נכון. שהביטלס אכן חזרו.
הרבה אנשים התחילו לשאול את עצמם את השאלה – מי הם קלאטו. צ’רלי פארקר, שדר ב-WDRC בהרטפורד אמר בשידור שהאזנה לאלבום היא חוויה נפלאה. הוא שאל – האם הביטלס באמת חזרו. יום למחרת קפיטול נדרשה לשלוח 20,000 עותקים למחוז, בזכות הדרישה המיידית.
וכמובן שכולם חיפשו עוד רמזים. ומצאו:
-על הלייבל נכתב “All selections published by Klaatu ASCAP/CAPAC.”
פירוש CAPAC הוא Composers, Authors and Publishers Association of Canada. השמועות דיברו על כך שלאחרונה לנון עבר לטורונטו, קנדה, עקב מאמצי ארצות הברית לגרש אותו.
– כשסרג’נט פפר יצא, העטיפה הפנימית הראתה כי על המדים של פול מקרטני ישנו תג עליו כתוב O.P.D. למרות שהיו הרבה פרשנויות לגבי התג הזה, פרשנות אחת השתרשה והפכה לחלק מהמיתוס על מותו של פול. לפי פרשנות זו הפירוש של ראשי התיבות היה Officially Presumed Dead. במהלך השיר Sir Bodsworth Rugglesby III המילים מצהירות Officially Presumed is Dead. (אגב, על התג אותו לבש מקרטני היה למעשה כתוב OPP – Ontario Provincial Police. קנדה מציצה פה מכל פינה.)
– רעשי זמזום ותזוזת חיפושיות נשמעים בפתיחת Calling Occupants. נגיד.
– שם השיר Sub Rosa Subway הוא שעשוע על שם תקליטו של פול Red Rose Speedway.
– השמש על העטיפה, כולל הפרצוף שלה, מגיעה מהשיר Sun King של הביטלס.
– הלהקה היתה במקור מאנגליה.
– הלהקה כרגע מסיימת את אלבומה הבא אותו היא מקליטה בקנדה ואנגליה. בלונדון הם מקליטים את התזמורת הסימפונית של לונדון – למה שקפיטול תשקיע כל כך הרבה כסף באלבום שני של להקה שלא מכרה כל כך הרבה מהאלבום הראשון שלה?
– השירים המוקדמים ביותר נכתבו ב-1974 (לפי זכויות היוצרים המופיע על הלייבל). מדובר בשנה לאחר יציאת האלבום “רינגו” של רינגו סטאר, אלבום שאיחד את כל 4 הביטלס באולפן (גם אם לא באותם שירים). האם לא הגיוני שמשם התחילו העניינים לזוז לכיוון כתיבת שירים חדשים?
ויש עוד. אבל אפשר לוותר על זה, נכון?
גם קפיטול וגם דייוויס הבינו שאפשר לעשות מהעניין כסף. קפיטול החלו לשגר מסרים מתחמקים וחידתיים ומפה לשם השמועה הגיעה לכל העולם. תחנות רדיו אמריקאיות החלו לשדר שירים מהאלבום. המכירות גדלו וגדלו.
אבל לא כולם הבינו על מה האמריקאים מדברים. המגזין NME האנגלי הצליח להשיג עותק של האלבום. בוב וופינדן כתב כתבה בשם “עיתונאי חרש ואידיוט התחיל שמועה על הביטלס”. הוא טען שהוא לא מבין את האמריקאים. שהאלבום אכן מכיל מוסיקה שמזכירה את הביטלס, אבל גם את הביץ בויז’, יס וג’נסיס. והזמרים לא, והוא מדגיש – לא נשמעים כמו הביטלס.
זה לא הפריע לאלבום להגיע למעמד של אלבום זהב בארצות הברית והוא נכנס ל-40 האלבומים הנמכרים ביותר לפי בילבורד בשבועות ההם.
ברגע זה נכנס לסיפורינו דווייט דאגלס. דוויט היה מנהל התוכניות של תחנת הרדיו WWDC-FM בוושינגטון הבירה. הוא הלך לספריית הקונגרס והחליט לבדוק למי שייכות זכויות היוצרים לשירי האלבום. לא, אלה לא היו השמות לנון, מקרטני, הריסון או אפילו סטארקי שהופיעו שם. במקומם היו אלה דרייפר, לונג וולושוק ושותף נוסף לכתיבה בשם דינו טום.
ובכך הסתיים הסיפור.
—————————————————————————
קלאטו הוקמה כשג’ון ולושוק התחיל לעבוד באולפני הסאונד שהקים המפיק/טכנאי הבריטי טרי בראון בטורונטו. זה היה בספטמבר 1974. בראון אהב את הדמואים שוולושוק השמיע לו. הדמואים נעשו עם הגיטריסט די לונג ובראון החתים אותם לחברת ההפקה שלו.
המתופף טרי דרייפר הצטרף בתחילת 1975 והם החלו להקליט את אלבומם הראשון. כולם עבדו בעבודות רגילות וההקלטות נערכו בלילות במשך 3 שנים.
כשהם השלימו את האלבום, פרנק דייויס דאג שקפיטול יחתימו אותם. “הם לא ידעו מי אנחנו” ולושוק מאשר ומוסיף: “הם החתימו אותנו על בסיס ההאזנה לאלבום השלם. פרנק דאג להצלחת העסקה הזו בתנאים האלה. הם כנראה האמינו במוסיקה מספיק כדי לקחת את הסיכון”
“קפיטול מעולם לא פגשו את ההרכב”, אומר דייויס. “רופרט (פרי) הסכים לתנאים בגלל שהוא רצה את הלהקה. הוא אמר שהוא לפחות צריך לפגוש אותם כדי לראות אותם חותמים על החוזה. אתה לא צריך, אמרתי לו, כי הם חתומים אצלי, בלייבל שלי ובחברת ההפקה שלי. עורכי הדין יטפלו בזה – עורכי הדין שלי, עורכי הדין שלהם. הם חותמים איתך דרכי, וזהו. ככה זה.
לקח קצת זמן, במיוחד כשזה הגיע לענייני העסקים של קפיטול. זה היה אחד מאותם מקרים שאתה צריך אמונה במוסיקה, והיתה לי. “איילנד” הוציאו ללהקה סינגל בודד והיו לייבלים אחרים שהתעניינו. אמרתי: אם אתה לא רוצה אותם תחת התנאים האלה, אל תחתים אותם”.
קפיטול החליטה לקחת את הסיכון. לאחר שהתפרסמה הכתבה של סטיב סמית’, קפיטול דאגה לשלוח אותה לכל רחבי העולם. זה השתלם להם, השמועה החלה לקבל חיים משלה ומכירות התקליטים לא איחרו לבוא.
טרי דרייפר מספר: “הקלטנו באנגליה ומישהו סיפר לנו על השמועה לגבי הביטלס. כולנו צחקנו צחוק גדול וחזרנו לעבודה. כשחזרנו לקנדה, זה הפך למגוחך. Cashbox, Billboard וכל המגזינים, כולם דיברו על זה. זה עבר מסביב לעולם דרך סוכנות העיתונות העולמית. לא ידענו מה לעשות.
כל מי שעשה כסף – כולל אותנו – היה מאושר שאנחנו מוכרים תקליטים ושאנשים מדברים עלינו. אז האם אנחנו רוצים לצאת מהארון, לסיים את השמועה ולהפסיק למכור תקליטים? כל רעיון האנונימיות היה כדי שנוכל להיות בעלי חיים פרטיים, להיות אנשים נורמלים, ועדיין לעשות מוסיקה ולהרוויח מליוני דולרים. זו היתה המטרה.”
ולושוק מספר: “אמרנו לאורך כל הדרך, מהיום הראשון, אפילו לפני שהקלטנו תו אחד, שאנחנו רוצים לשמור על אנונימיות. לא בגלל שניסינו לשטות במישהו, אלא בגלל שרצינו שהמוסיקה תדבר בפני עצמה. היינו צעירים ואידאליסטים… זו היתה התחלת התקופה של הגלאם רוק, כשכולם לבשו בגדים משונים ואיפור, ונראה היה שהמוסיקה נדחקת למקום השני בחשיבות… לצערי, השתיקה שלנו פורשה בטעות כשותפות בכל שמועת הביטלס”.
הרמזים המשיכו להגיע ככל שחקרו את העניין יותר. פתאום גילו שדיייויס עבד בעברו ב-EMI בלונדון. גילו שטרי בראון היה טכנאי באולפני אולימפיק בלונדון, ששם גם הביטלס הקליטו. ככל שהרמזים גדלו, כך הם הושמעו יותר ויותר ברחבי ארצות הברית.
ולושוק מספר: “בשלב הזה לא ידענו כמה השפעה תהיה לזה על הקריירה שלנו. זה הפך עניין גלובלי. אני לא יודע כמה מפעלי ייצור קפיטול הקצתה לייצור האלבום, אבל הם עברו למצב חירום. לא היו להם מספיק עותקים והם החלו מאבדים מכירות. זה הפך למפלצת שהיתה מעבר לכוחותינו ושליטתינו.”
כשדווייט דאגלאס הגיע לאמת, הלהקה חוותה היפוך של 180 מעלות בדעת הקהל. אנשים היו משוכנעים שהם אלה שהפיצו את השמועה ותכננו את כל הרמזים כדי לגרום לקניית האלבום.
בספטמבר 1977 הלהקה הוציאה את אלבומה השני Hope, שמכר כמות נאה של 400 אלף יחידות. אבל זו היתה תחילת הנפילה. דייויס מספר: “קיבלנו כמה ביקורות מצוינות על האלבום “תקווה”. אבל על כל ביקורת נהדרת, קיבלנו מאמר שכתב על תרמית או הונאה והיתה הרבה תקשורת שלילית.”
משם הלכה ודעכה דרכם של קלאטו, עד לאלבומם החמישי והאחרון, שיצא בשנת 1981.
ואחרי כל זה, איך האלבום שלהם אתם שואלים? חמוד מאוד. לא הביטלס כמובן. צריך ממש להתאמץ כדי לחשוב שמדובר בארבעת המופלאים. אבל זה עדיין אלבום חמוד מאוד. וביננו, מי כן הביטלס מלבד הביטלס?
בלינק הבא תוכלו לשמוע כתבת רדיו מ-1977 על השמועות. מתראיינים בה שני בכירים מקפיטול, פרנק דייויס וסטיב סמית’.
ולסיום ביצוע מקסים של הקרפנטרס ל-Calling Occupants of Interplanetary Craft שיצא ב-1977 ונודע כשיר שניגנו בו 160 נגנים (רובם נגנני תזמורת). הביצוע שלהם הצליח מאוד במצעדים בקנדה, אנגליה ואירלנד.