ב 6 ביולי 1957 קרה קסם בעולם. מסוג הדברים הנדירים שבהם משק כנפיים של פרפר מטיל רוח שנושבת ומורגשת בכל העולם כולו. דרכיהם של נער בשם ג’ון וינסטון לנון ונער בשם ג’יימס פול מקרטני הצטלבו ושינו את העולם, את חייהם של מיליוני אנשים ואת עולם המוזיקה המודרנית ללא הכר. את חיינו שלנו בוודאות. אחה”צ באותו היום, ניגנה להקת סקיפל מקומית בשם Quarrymen ביריד שנערך בכנסיית סיינט פיטר שנמצאת בפרבר אמיד של העיר ליברפול בשם וולטון. בלהקה היו חברים לנון שניגן בגיטרה ושר, אריק גריפיטס בגיטרה, קולין האנטון בתופים, רוד דיוויס בבנג’ו, פיט שוטון בלוח כביסה שהיה נפוץ בלהקות סקיפל, ולן גארי בבס שהיה מורכב מחבל שמחובר לארגז וכונה “בס ארגז תה”.
כרזת היריד שנערך היום לפני 60 שנים
הלהקה הופיעה על גבי משאית נוסעת והנעימה את זמנם של באי היריד. היריד היה האירוע שנתי מרכזי עבור תושבי ליברפול הישנונית.
ג’וליה ביירד אחותו החורגת של לנון מספרת בספרה Imagine This: Growing Up with My Brother John Lennon: “הנערים היו שם על המושב האחורי של המשאית, מנסים להישאר זקופים ולנגן בכלי הנגינה שלהם. ג’ון ויתר על המאבק וישב כשרגליו תלויות, מנגן בגיטרה שלו ושר. המשאית המשיכה לאורך המסע האיטי וכשעברו לידנו, זינקנו לצד המשאית, כשאמא שלנו צחקה ונופפה לג’ון, וגרמה לו לצחוק.”
בערב תוכננה הופעה נוספת של הלהקה, הפעם ללא קולין האנטון. ההופעה תוכננה להתרחש באולם הריקודים של הכנסייה בשעה 8 בערב. בזמן שהחברים מסדרים את הציוד, ניגש איוון וואוהאן חבר מהשכונה שלנון גר בה שמדי פעם ניגן בבס בקוורימן (ארגז תה זוכרים?) והציג את חברו לספסל הלימודים ב Liverpool Institute – מקרטני בן ה 15.
ספרה של ג’וליה ביירד אחותו החורגת של ג’ון
השניים דיברו קצת ומקרטני הראה ללנון איך לכוון את הגיטרה. לאחר מכן ניגן ושר מקרטני הצעיר את Twenty Flight Rock של אדי קוקרן לאחר מכן את Be-Bop-A-Lula של ג’יין וינסנט ולאחר מכן מחרוזת שירים של ליטל ריצ’ארד.
מקרטני סיפר על ההתרשמות שלו מג’ון באותו הערב: “הוא נראה טוב ושר טוב ונראה לי כמו זמר ענק. הוא הוריד את המשקפיים שלו ובאמת נראה טוב. הוא היה המצטיין מבין כולם”
לנון בהחלט התרשם מהברנש הצעיר שנראה כי הקטע המוזיקלי בא לו בקלות לעומת הקוורימן שמאוד התאמצו להגיע לרמה אליה הגיעו.
האירוע תועד בספרו הראשון של לנון In His Own Write בצורה הומוריסטית:
“At Woolton village fete I met him. I was a fat schoolboy and, as he leaned an arm on my shoulder, I realized he was drunk. We were twelve then, but, in spite of his sideboards, we went on to become teenage pals.”
מיד אחרי ההופעה, התקבצה הלהקה בפאב מקומי יחד עם איוון וואוגן ופול מקרטני, כשכולם משקרים לגבי גילם על מנת לקבל שתיה.
מאוחר יותר שוחחו לנון ופיט שוטון על מקרטני הצעיר, והתחבטו בשאלה האם להזמין אותו להצטרף ללהקה. עבור לנון זו היתה דילמה לא פשוטה – חבר להקה מוכשר ממנו עלול לערר את מנהיגותו בלהקה. הם החליטו שמקרטני יהיה נכס, וכעבור שבועיים בערך נתקל שוטון במקרטני כשרכב על אופניו והציע לו להצטרף. פול חשב קצת, ובסופו של דבר הסכים להצטרף ל Quarrymen.
הקוורימן עם פול
בהופעה השנייה,שנערכה דקות אחרי המפגש הגורלי, ישב בחור בשם בוב מולינאוקס שהיה חבר במועדון הנוער של הכנסייה. בוב הקליט את הופעת ה Quarrymen עם טייפ סלילים נייד. ב 63 הוא הציע את הקלטת ללנון, דרך רינגו סטאר. אבל לנון מעולם לא הגיב, וההקלטה נכנסה לכספת לכמה שנים. ב 94 נמכרה ההקלטה במכירה פומבית עבור 78 אלף פאונד. הקונים היו לא אחרים מאשר חברת EMI שחשבה לשחרר את ההקלטות כחלק מפרויקט האנתולוגיה. לבסוף בגלל בעיות איכות, ויתרו על הרעיון. בהקלטה ניתן לשמוע את הלהקה מבצעת את Puttin’ on the Style של לוני דונגאן ואת Baby Let’s Play House של אלביס. אכן ההקלטות באיכות ירודה אבל עדיין פיסת היסטוריה חסרת תקדים.
מי יכול לסכם את הימים ההם, הראשונים, המוקדמים טוב יותר מאשר פול?
They can’t take it from me, if they try …I lived through those early days
הנה פול חוזר לימי הסקיפל העליזים בעת צילומי הקליפ Early Days.