יום הרצחו של ג'ון הוא יום לא קל עבורנו הביטלמניקים.
הוא לא קל במיוחד בתקופה הזו שהיא גם ככה מייסרת ועצובה מנשוא שעוברת על כולנו.
הפער בין טרגדיה עצומה שכזו לבין החיות והמוזיקה המופלאה של הביטלס ושל ג'ון כל כך גדול, כואב ולא נתפס. חור גדול שנפער בהיסטוריה המפוארת שלהם.
ביום הזה אני אוהב להזכר בג'ון האינטימי, המשפחתי והרך. הספר The John Lennon Letters בדרך כלל מספק עבורי רגעים קטנים כאלה שבהם ג'ון תיקשר עם חבריו ומשפחתו דרך הכתב – שם הוא היה פתוח, חומל ואוהב.
דוגמא מצויינת הוא מכתב תשובה שכתב ג'ון לבת דודתו ליילה בינואר 1979.
ג'ון אהב את ליילה שהיתה גדולה ממנו ב 4 שנים והיה לו 'קראש' עליה כילד. כשאימו נהרגה, לילה ביקרה אותו ונחמה אותו. ג'ון זכר את זה ואם במכתבים לחברים ומכרים הוא בדרך כלל היה ציניקן והשתמש בחידודי הלשון שלו, במכתב הזה לא תמצאו ציניות ובדיחות, אלא נוסטלגיה, ערגה וגעגועים אליה ולמשפחה שם באנגליה. אנגליה שהוא 'הגלה' את עצמו ממנה לתקופה ארוכה.
ג'ון וליילה
במכתב הזה, ג'ון עידכן את ליילה על המתרחש בחייו. הוא סיפר לה על הכוונה לטייל במצרים [אביה היה ממוצא מצרי], התלונן בצחוק על הדודה מימי והרגיע את כעסה על משהו שהיא קראה באחד הראיונות שלו. הדברים הכי מרגשים ועצובים במכתב הזה, הם העיסוק שלו בשנה הבאה ובגיל 40 ובפחד להגיע לאנגליה.
הנה התרגום שלי למכתב של ג'ון לליילה.
ליילה היקרה.
עכשיו מחוץ לחלון, יורד שלג בסנטראל פארק. אני יכול לראות את מלון פלאזה בהמשך הדרך – זה יפהפה. אני מותש (עדיין), אחרי חג המולד וחגיגות השנה החדשה. יש להם אפילו דבר כזה שנקרא 'חג ההודיה' כמה שבועות לפני חג המולד (דרך אגב, אני פגאני – או Zen Pagan ליתר דיוק – אבל זה סיפור אחר!).
ג'ון והמשפחה ב'חג ההודיה' בנובמבר 1979
זה נראה שיש לנו חוסר הבנה לגבי 'סיפור בעיתון' – מימי (מי עוד!) אמרה לי שהתעצבנת על משהו שאמרתי בעיתון (לכאורה אמרתי) על עצמי – בכל מקרה מספיק עם זה – זה שום דבר, אז בואי נשכח ממשהו שגם ככה אנחנו לא מצליחים להזכר בו!
אין לי מושג למה הופתעת ממה שכתבתי לך לגבי “רומן רוסי” - אני חושב שהבהרתי לך שהמילים היו של קורא בקלפי טארוט. אלה המילים שלו. המילים הגיעו ממנו. רק כתבתי לך את מה שהוא חזה.(וואטאבר). אתה רואה? אז אל תירי בשליח שהביא את החדשות.
שון הוא ילד יפהפה בן 3 (נולד ב 9 באוקטובר! למקרה שלא ידעת). כמה עבודה זו – אני לא יודע איך את מסתדרת עם שלך- כל הכבוד! העובדה שיש להם [לילדים באופן כללי], את כל הגפיים ואת כל היכולות זה הישג בפני עצמו!
זה נשמע רעיון מצויין שתתני לעצמך קצת זמן 'לשחק' – 8 ימים לא נשמעים כמו משהו שתהפכי בעקבותיהם לצועניה.
עדיף שתתני לנו אזהרה הגונה אם את רצינית לגבי הרעיון 'לקפוץ' לכאן. תוודאי שאני כאן. מחר אנחנו עוזבים (יוקו ואני) לקהיר, מצרים (מצלצל מוכר?), דרך ג'נבה במחלקת ביזניס למשך שבוע. הלוואי ויכולתי לבקר כמה מקרובי המשפחה שלך. את מכירה שם מישהו? דודים/דודות? אני אשלח לך גלויה משם.
בשנה הבאה אחגוג 40. אני מקווה שהחיים מתחילים בגיל הזה. אני רוצה קצת פחות 'צרות' ומה עוד? לא יודע. שלחתי לסטן [בן הדוד סטנלי פארקס] גלויית חג מולד לצפון. אני לא יודע מה קורה איתו. הוא כל כך מתרעם עליי. זה כי אני לא טיפש או מה? אני מניח שהוא תמיד קינא בך. בכל מקרה אני חושב שזה די מרושע מצידו. שמעתי ממנו המון כשהייתי עני. אני לא צריך להיות מופתע אחרי כל הממזרים שפגשתי ב 40 השנים האחרונות.
בני הדודים. מימין, ג'ון בן ה-7, ליילה בת ה-11 וסטן בן ה-15
אם תהיי בצפון וויילס, תחפשי את ג'וליאן הוא לומר בבית הספר Ruthin. מסכן חסר מזל.
חשבתי עליך המון בחג המולד הזה. על הבקתה, על נגן התקליטים, Good Ship Lollipop, 'מצאתי את אהובתי על אי מטמון' [שמות של שירים ישנים], הצללים על התקרה כשהמכונית נסעה בלילה, כשתלינו את שרשראות הנייר. אפילו נורמן שהתחפש לסנטה קלאוס בזכרון שלי! (כשהוא ממלמל על הכיסא ליד האח).
מספיק גם עם זה!
המון אהבה לכולכם, אני בטוח שנתראה בקרוב בדרך זו או אחרת. אני מפחד להגיע לאנגליה כי אני יודע שזו תהיה הפעם האחרונה שבה אראה את מימי. אני פחדן בכל הנוגע לפרידות.
להתראות שתהיה לך שנה טובה תשמרי על הבריאות ג'ון אהבה משון ויוקו xx
המכתב של ג'ון לליילה