ה 11 לספטמבר, תאריך טראומטי ללא ספק בהיסטוריה, מסתבר שגם לביטלס. זהו רצף האירועים עבור הביטלס ב 11 לספטמבר 1964 – אתמול לפני 53 שנים.
ב 11 בספטמבר, נקבעה הופעה בג’קסונוויל במסגרת מסע ההופעות ה’אמיתי’ הראשון של הביטלס בארה”ב. ההופעות נעשו בזמן שהביטלס החלו כבר להקליט את האלבום הבא שלהם “ביטלס פור סייל” ולכן חלק חלק מהשירים עבור האלבום נכתבו תוך כדי מסע ההופעות.
כרטיס להופעה בג’קסונויל פלורידה ל 11 בספטמבר 64
התכנית המקורית היתה להגיע ב 9 בספטמבר לג’קסונויל ולקחת יום חופשה ביום שלאחר מכן, יום לפני ההופעה. ההוריקן “דורה” שהשתולל בפלורידה ובמיוחד בג’קסונויל, שינה את התכניות והביטלס בילו את היום החופשי שלהם בקי ווסט במקום וחיכו עד יעבור זעם בג’קסונויל.
מסיבת עיתונאים בקי ווסט, 10 בספטמבר 64
פול סיפר:
“היינו בקי ווסט ב- 1964. היינו אמורים לטוס לג’קסונויל, בפלורידה, ולהופיע שם, אבל שינינו את התכניות בגלל סופת ההוריקן. נשארנו שם יומיים, לא ידענו מה לעשות חוץ מאשר לשתות. אני זוכר ששתיתי יותר מדי ושהיה לי את אותם לילות שבהם אתה מדבר אל האסלה. זה מה שהיה באותו הלילה. כולנו היינו ערים עד מאוחר מדי, השתכרנו כל כך עד שהתחלנו לבכות והתחלנו להגיד כמה אנחנו נפלאים, וכמה אהבנו אחד את השני,
כמובן שלא דיברנו על זה אף פעם יותר. במיוחד אם אתה מהצפון.”
פול לא דיבר רק הכניס את זה לשיר הזכרון ללנון שיצא ב 82 – Here Today:
What about The night we cried Because there wasn’t any reason left to keep it all inside
פול במהלך יום המנוחה בקי ווסט
ההוריקן היכה באזור והשאיר את רוב תושבי ג’קסונויל מנותקים מרשת החשמל לכמה ימים, מספר רב של רוכשי כרטיסים לא יכל כלל להגיע למקום ההופעה. למרות שנאמר ללהקה שההוריקן התפוגג, הם נוחתים ב 11 לספטמבר, למזג אוויר סוער במיוחד עם רוחות עזות.
הרוחות לא פסקו גם בזמן ההופעה עצמה ואת התופים פשוט מסמרו לרצפה כדי שלא יזוזו.
רינגו נזכר “השיער התנופף לי וחשבתי שזה מוזר, אבל התופים היו קשורים היטב, עשינו את זה לבסוף…”.
מסיבת העיתנאים בג’קסונויל פלורידה, 11 בספטמבר 64
הביטלס “מתעופפים, להם ברוחות העזות באותה הופעה
אחד הנוכחים בקהל סיפר: “אני זוכר את האכזבה מכיוון שהרוח העיפה את שיערם של הביטלס לאחור והתספורות המפורסמות שלהם לא נראו לעין. ישבתי על האדמה, לא רחוק מדי מהבמה. עם זאת, בקושי הצלחתי להבין מה הם שרים בגלל הנערות הצורחות. זה היה מטורף!”
הנה דיווח על ההורקין דורה בחדשות בזמן אמת:
עוד מיני סנסציה התרחשה שם בג’קסונוויל. הביטלס סרבו לעלות ולהופיע עד שיקבלו הבטחה שהקהל לא יהיה מובדל על פי צבע עור, משהו שהיה מקובל שם. אכן הם מקבלים את ההבטחה והקהל אכן היה מעורב בהופעה הזו.
לנון הבהיר:
“לא הופענו מעולם מול קהל מובדל ואנחנו לא מתכוונים להתחיל עכשיו. אני מעדיף שלא לקבל את הכסף על הופעות כאלו…”.
אם זה לא מספיק, הביטלס מסרבים לעלות על הבמה עד שכתבי החדשות וצלמי הטלוויזיה יעזבו. בסופו של דבר עלה דרק טיילור, קצין העיתונות של הביטלס, אל הבמה ואמר לקהל: “הביטלס נמצאים במרחק של כמטר וחצי, הם הגיעו אלפי קילומטרים כדי להיות כאן, הדבר היחידי שמונע מהם כרגע להופיע אלו הם הצלמים”.
זה עבד, והמשטרה נתנה את ההוראה לסיום הצילומים. הביטלס ידעו שצילומים פיראטים של ההופעה יוקרנו בבתי הקולנוע ובטלוויזיה ללא שום תמלוגים שישולמו להם וברגע שהוצאו הצלמים, התחילו הביטלס את ההופעה.
הנה קטעים מההופעה שכן צולמו איכשהו:
הנה קטע על נושא הסגרגציה (בידול) , מתוך הסרט שיצא לאחרונה Eight Days a Week ומספר על קריירת ההופעות של הביטלס:
הנה ראיון שערך הכתב לארי קיין עם פול על נושא הקהל המעורב – לארי קיין ליווה את הביטלס במסע ההופעות הזה.
כדי לסגור את הופעת הבלהות הזו כמו שצריך, לאחר 30 דקות של הופעה, הביטלס ירדו מהבמה. לקהל נאמר שהם ירדו לצורך הפסקה, למעשה הביטלס כבר היו בדרכם לשדה התעופה לטוס לבוסטון…
“ההוריקן” המטאפורי הזה המשיך ללוות את חברי הלהקה לאן שהגיעו באותה תקופה וגם בשנים הבאות. שיאו יהיה ב 1966 עם פירסום הראיון בו לנון שיתף את דעותיו ומחשבותיו על מצב הנצרות באותה התקופה. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.