ב 30 בינואר 1969, רגע השיא של חודש החזרות וההקלטות באולפנים שונים הגיע עבור פרויקט Get Back. הביטלס עולים אחר כבוד לגג משרדי אפל ברחוב סביל רואו שבלונדון ונותנים את מה שהוגדרה ההופעה הפומבית האחרונה של הביטלס כשהם מוקלטים ומוסרטים. ביום המחרת, ב 31 בינואר 1969, הביטלס מגיעים לאולפני אפל למה שיהיה היום האחרון וה 20 של הפרויקט. ביום הזה מתבצעות השלמות לפרויקט ובמיוחד לשירים שנשארו מאחור ולא בוצעו בהופעה על הגג. חוץ מההשלמות שנעשו עבור הפרויקט, שיר שתחילת העבודה עליו החלה ב 28 בינואר, ממש יום לפני ההופעה ההיסטורית על הגג, וגם ביום ההופעה עצמו נשמע מדי פעם, ממשיך להישמע גם יום לאחריה – השיר נקרא באותו זמן I Want You.
מבנה השיר מבוסס על שיר של מל טורמה בשם Coming home baby מ 1961.
הקלטה משוערת של הביטלס מה 31 בינואר עם מקרטני על הקולות:
סשן נוסף מתרחש איפשהו בין היום הזה ובין ה 22 לפברואר – משערים שב 20 לפברואר, וזאת מכיוון שג’ורג’ הריסון היה מאושפז בתחילתו של החודש עקב זיהום שקיבל שגרר את הוצאת שקדיו. עדיין תאריכה המדוייק של הפגישה נותר בגדר תעלומה ומעריצים אדוקים אף מכנים את הפגישה The mystery session. הפגישה מתרחשת באולפני אפל שבסביל רואו. מקרטני שכהרגלו נמצא כבר בראש בפרויקט הבא, וכיאה לכך, כמו שהסיר את השפם של פפר מיד עם סיום העבודות, מגיע מסופר ונטול זקן העבות שעיטר את פניו במהלך פרויקט get back. בפגישה הזו שכנראה כללה חזרה על שירים חדשים, ממשיכים לעבוד גם כן על I Want You. תמונות מהפגישה המסתורית מצורפות לספר שליווה את האלבום let it be ותמונה אחת מהפגישה מופיעה בספר שליווה את יציאת קופסת אלבומי הויניל של הלהקה ב 2012. הנה כמה תמונות מה mystery session:
התמונה מהפגישה המסתורית שראתה אור בקופסת הסטריאו מ 2012
ב 22 בפברואר נקבע סשן באולפני טרידנט בלונדון ו 35 טייקים מוקלטים לשיר באותו היום יחד עם בילי פרסטון. את ההקלטות האלו מפיק גלין ג’ונס – מי שליווה את פרויקט Get Back מצד הסאונד ויעשה נסיונות להפיק את האלבום מתוך התוצרים שהקליט שם. הביטלס לא היו מרוצים מעבודתו ודחו את 2 הנסיונות שלו לייצר אלבום עד שלבסוף הועברו החומרים לפיל ספקטור במרץ 1970. כמובן שגלין לא נשאר חייב וכינה את התוצר של פיל בכל הזדמנות Bunch of Garbage.
ג’ורג’ במיטת חוליו – פברואר 1969
הטייקים המצטיינים ל I Want You מאותו יום הקלטות בטריידנט היו 9, 20 ו 32, ולמחרת, ב 23 בפברואר מיוצר מהם מיקס מונו.
מסיבות שונות, המשך העבודה על השיר נדחקת עד ל 19 באפריל: רינגו מחוייב לסרט the magic christian ולנון נשכב לו עם יוקו על מיטה במלון הילטון באמסטרדם. אחד המראיינים שהגיעו לראיין את לנון ואונו לרגל מחאת השלום שנערכה באמסטרדם ,היה כתב צעיר של קול ישראל בשם עקיבא נוף שהיה סטודנט באמסטרדם (לימים חבר כנסת) – נוף היה גם פיזמונאי שבין שיריו המוכרים “מים לדוד המלך”. באותה פגישה שנפתחה עם הכרזתו של לנון: let the voice of Israel in, ניגן לנון גרסה אקוסטית של I want you עבור עקיבא נוף. לנון אף הגדיל לעשות ושר שיר שכתב עקיבא נוף על ירושלים בעברית בשם “השבועה לירושלים”.
עקיבא נוף יחד עם יוקו וג’ון
אפשר לשמוע זאת כאן:
עקיבא נוף סיפר: “לנון היה בטוח שמדובר בשיר מיסטי ממש, בגלל המנגינה ובגלל איזכור שמה של ירושלים בשיר”, רק אחרי שהקליט הוא שואל/אומר, לפתע, בחצי חרדה, – “זה לא שיר שובניסטי, אני מקווה”. – “ריאליסטי”, אני משיב.
“בישראל לא רצו לקבל אותנו” מעלה ג’ון זכרון עבר, על החלטה בדרג של ממשלה (רוה”מ גולדה, שר החינוך ארן) לאסור הופעתם בארץ. “ומפני שבקשנו לבוא לישראל, סרבו המצרים להתיר לנו כניסה למצרים, כך שלא הגענו בכלל למזרח התיכון”.
‘האם הייתם רוצים להיות בישראל ולהיפגש עם אנשיה?’ אני שואל,
ויוקו משיבה מיד: ‘אנחנו פוגשים אותם ברגע זה, באמצעות מחשבותינו.
אנחנו כעת פה, באמסטרדם, אבל מחשבותינו עם כל המתגעגעים לשלום בעולם’.
‘הנה’, מוסיף ג’ון, ‘מחשבותינו נפגשו והתאהבנו’.
‘איפה, באמת, ניפגשתם?’, אני שואל, וג’ון משיב ומספר: –
‘ליוקו היתה תערוכה בלונדון, ובאתי לצפות בה. הכלל באותה תערוכה היה כי על הצופה הוטל להרכיב את היצירה המלאה, מחומרים נתונים שהכינה יוקו. הייתי שם, והיתה בינינו קומניקציה.
זה היה מאד רגוע; היו בינינו גם רגעים אלימים, אנחנו באנו מעולמות שונים,
וכשניפגשנו והצלחנו ליצור בינינו קשר מלא, חשבנו: – אם אנחנו, מעולמות שונים, יכולים להתקשר, אולי יוכלו גם האחרים”.
את עקיבא נוף מתראיין על אותו מפגש נדיר, אפשר לראות כאן:
ב 19 באפריל 1969 הביטלס כאמור חזרו לעבוד על השיר באולפני אבי רואד, הפעם רק ג’ון וג’ורג’ והמפיק היה כריס תומס.
כשמסיימים השניים להקליט השלמות עבור old brown shoe של ג’ורג’, הם עוברים לעבוד על I want you.
העבודה התבססה על המיקס שנעשה ב 23 בפברואר ועליו מוסיפים השניים שכבות על שכבות של ארפג’ים (פריטה של כמה צלילים באופן רפטטיבי) של גיטרות – הסשן מסתיים במיקס סטריאו.
טכנאי שנכח באולפן בשם ג’ף ג’ארט מספר:
“ג’ון וג’ורג’ היו בפינה השמאלית הרחוקה של אולפן מספר שתיים כדי לעבוד על הגיטרות האלו. הם רצו צליל מאסיבי, כך שהם המשיכו להוסיף עוד ועוד, שוב ושוב.”
יומיים אחר כך, ב 20 באפריל, מתווספים תופי קונגה ואורגן האמונד למיקס.
המיקס נחשב לגמור (חוץ מהשירה) ואופסן עד ל 8 באוגוסט, באותו היום היו עסוקים הביטלס בצילום עטיפת האלבום abbey road. לאחר מכן הם נכנסים חזרה לאולפן לעבוד ומתחילים בצורה לא אופיינית דווקא מהמיקס שנעשה ב 23 לפברואר. עליו מוסיפים “רעש לבן” שיוצר על ידי הריסון בסינתיסייזר מוג החדש שהוא הביא לאולפן – ב”מוג” נעשה שימוש עבור עוד 3 שירים באייבי רואד: Maxwell’s Silver Hammer, here comes the sun, because.
ביום האחרון לעבודה על השיר ,ה 11 לאוגוסט, מוקלטים קולותיהם של ג’ון פול וג’ורג’ בקטע של “she’s so heavy” כשהם מוכפלים כדי ליצור הרגשה של שישה קולות. ביום הזה נקבע גם שמו של השיר כ (I Want You (She’s So Heavy. אתם בטח תוהים בניכם לבין עצמכם האם ג’ון חשב שיוקו העלתה במשקלה, אבל לא מדובר כלל וכלל בעינייני משקל. המילה Heavy היוותה סלנג למשהו שהוא דווקא עמוק ומעניין.
ב 20 באוגוסט במיקס הסופי נעשה גם החיתוך הדרמטי בסופו של השיר שעל פי לנון יהווה “סוף מפתיע”.
אורכו של השיר הוא 7:47, מקום שני ברשימת השירים הארוכים ביותר של הביטלס – הראשון הוא Revolution 9.
פשלונות קטנטונת שנכנסה למיקס הסופי היא איפשהו בדקה ה 4:30 בה שומעים ממש חלש מישהו שאומר What was that about!?” כנראה תגובה על הצרחה מקפיאת הדם של לנון.
הביקורות כתבו על מילות השיר שהם משעממות ושלנון איבד את כישרונו למילים.
לנון הגיב:
“בעיני זו ליריקה טובה יותר מוולרוס או אלינור ריגבי, ואם אני רוצה אני אכתוב שירים בלי מילים או מילה אחת … אולי זו ההשפעה של יוקו”.
התוצאה הסופית המופתית: