היום נחזור ל 1963 הרחוקה. אי שם ב 1963, הביטלס בעידודו של בריאן אפשטיין עשו את המעבר מליברפול לבירת אנגליה – לונדון. הביטלס החלו לצבור תאוצה עצומה וגיששו את דרכם לאלבום השני הבא שלהם והחלו לצבור רעיונות לשירים. לאחר שקרא בעיתון את הביטוי I Wanna Be Your Man, שמר אותו ג’ון בצד עבור משהו עתידי שאולי יתפתח לכדי שיר. כשהגיע הזמן לכתוב שירים לאלבום, הם רצו לשמר את המנהג הנהדר שהתחיל באלבום הבכורה, הקודם, מנהג שבו רינגו מבצע שיר אחד באלבום. מקרטני חשב הפעם לכתוב עבורו שיר בסגנון Boys שהוא ביצע באלבום הקודם. הוא ניסה לעשות שימוש במשפט שלנון שמר בצד ללא הצלחה יתרה. בנסיון הבא הם כתבו עבור רינגו את Little Child. רינגו סירב לבצע את השיר הזה ואפשר להבין מדוע. זה אחד השירים הפחות טובים בקטלוג של הביטלס. אין בו שום ייחוד ושום דבר מסעיר או בולט לא קורה בו. מקרטני הודה שחלקים ממנו נלקחו משירים אחרים כמו למשל מזמר הפולק האנגלי אלטון הייז שמהשיר Whistle my love נלקחה חלק המנגינה עבור Little Child.
איך בכל זאת נכתב השיר I Wanna Be Your Man והגיע לא אל להקה אחת, אלא לשתי להקות. הלהקות הן כמובן הביטלס והרולינג סטונס. מיק ג’אגר התגוררו יחד בקנת, למדו יחדיו והפכו לחברים טובים עד שבאמצע שנות ה 50 דרכיהם של השניים נפרדו לאחר מעבר דירה של משפחתו של ג’אגר. מיק ג’אגר הקים את ההרכב הראשון שלו שניגן גם רוקנרול כמו למשל שירים של צ’אק ברי וליטל ריצ’ארד אבל הייחוד היה נגינה של הבלוז הנחשב והיוקרתי. שירים של מאדי ווטרז והאולינג וולף שהיו אושיות בלוז חשובות, קיבלו גרסאות קאברים של ההרכב הצעיר. בסוף 1961 נפגשו ג’אגר וריצ’ארדס בתחנת הרכבת בעיר דאראפורד שבה הם התגוררו. ג’אגר החזיק כמה תקליטי בלוז בידיו מה שהצית שיחה בין השניים וגרם לחידוש הקשר סביב אותה המוסיקה ששניהם אהבו. הסטונס החלו לנדוד בין מועדונים בלונדון מה’אילינג ג’אז קלאב’ שבו נהג להופיע אלכסיס קורנר שהיה אחד מהאומנים האהובים על חברי הסטונס ונחשב גם לאבי הבלוז הבריטי. ב 1963 בחור צעיר בשם אנדרו אולדהם קיבל המלצה ללכת ולצפות בהרכב חדש בשם הרולינג סטונס שהופיע בריצ’מונד. הבחור הצעיר מאוד הזה, סביב גיל 20 כבר הספיק לעשות עבודות יחצנות עבור בריאן אפשטיין והביטלס בתחילה השנה. הפגישה בין אפשטיין ואולדהאם נערכה ב 13 בינואר 1963 על סט הצילומים של תכנית הטלוויזה Thank You Lucky Stars שם התארחו הביטלס. כשהוא פגש שם את בריאן אפשטיין הוא החל לחלק לו עיצות איך הוא צריך להציג את הביטלס בתקשורת. בריאן התרשם ולאחר כמה ימים הוא גוייס למערך היח”צ של הביטלס. מאוחר יותר בריאן הציע לאולדהאם לקחת את תפקיד מנהל היח”צ של הביטלס במשרה מלאה – הצעה שאולדהאם סירב לה.באפריל 1963 אולדהאם קיבל כאמור את ההמלצה ללכת ולצפות בסטונס מופיעים והוא הבין שיש לו משהו מיוחד ביד, אבל הוא גם הרגיש שזה גדול עליו ויצר קשר עם הסוכן אריק איסטון שהסכים לנהל איתו בשותפות את הלהקה וב 28 באפריל הגיעו אולדהאם ואיסטון לאותו המועדון בריצ’מונד כדי להציע לסטונס חוזה ניהול.
אנדרו אולדהאם ומיק ג’אגר
ג’ורג’יו גומלסקי, היה הבעלים של מועדון הקראודאדי, מועדון שהיה יחסית חדש בריצ’מונד. הוא גם ניהל באופן לא רשמי את הסטונס בתקופה הזו. למשך כמה חודשים הם היו להקת הבית שם. ב 14 באפריל 1963, גומלסקי שמע שהביטלס נמצאים בקרבת מקום. הביטלס היו באולפני טדינגטון שבטוויקנהאם כדי להשתתף בפעם השלישית בתכנית Thank you Lucky stars והוא הגיע לשם כדי להזמין אותם אישית לצפות ברולינג סטונס. אחרי שהם שהביטלס סיימו, הם הגיעו למועדון הקראודאדי בריצ’מונד. כשהתחילה ההופעה הם נדהמו ממה שהם ראו. ככה סיפר ג’ורג’ הריסון: “זו היתה הזייה. הקהל צעק וצרח ורקד על השולחנות במועדון. הלהקה עשתה ריקוד שלא נראה עד אז. הקצב שהסטונס יצרו הרעיד את הקירות ונכנס לך לתוך הראש. היה להם סאונד נפלא“.
ג’ורג’יו גומלסקי
הסטונס במועדון הקרוודאדי
בהופעה הזו ב 14 באפריל בריצ’מונד, שמו לב חברי הביטלס שהסטונס התלבשו באופן חופשי ומרושל יותר על הבמה והכי חשוב, הם התנהגו עליה בחופשיות. דברים שנאסרו על חברי הביטלס כשבריאן הלביש אותם בחליפות ונתן להם כללים ברורים איך להתנהג על הבמה. אולדהאם לא שינה את זה כשהוא התחיל לנהל אותם. באופן כללי אולדהאם לא רצה שיבוט של הביטלס בלהקה החדשה שלו. לפעמים זה נדמה אפילו שהוא ניסה לייצר מעיין אנטי-ביטלס. למשל בכתבה שכתב ריי קולמן במלודי מייקר ב 1964, הוא השתמש במשפט שאולדהם נהג לומר: “האם היית נותן לאחותך לצאת עם אחד מהם?”.
בסיום ההופעה, חברי הסטונס הזמינו את חברי הביטלס לדירה שלהם בצ’לסי והם שקעו בשיחה ארוכה על מוסיקה. הביטלס הזמינו אותם לצפות בהופעה שלהם ברויאל אלברט הול בשמונה עשר באפריל, אותה ההופעה מפורסמת אליה הגיעה גם ג’יין אשר לצפות בהם לראשונה. ג’ורג’ הריסון הוזמן לשפוט בתחרות להקות ביט בליברפול שהפכה להיות מקום מאוד אטרקטיבי עבור חברות התקליטים לאחר הפריצה של הביטלס. מי שישב ליד הריסון בפאנל השופטים היה דיק רואו, המנהל של חברת דקה שדחה את הביטלס. הריסון פיתח שיחה עם דיק רואו וסיפר לו שהם צפו בלהקה הנפלאה הזו הסטונס. דיק רואו אץ רץ להחתים אותם. על סיפור הפגישה עם הרולינג סטונס שהוביל לכתיבה של I Wanna Be Your Man סיפרפול מקרטני שבספטמבר 1963, ג’ון ופול הלכו ברחוב צ’ארינג קרוס ואז לידם עברו בתוך מונית מיק וקית’. הם צעקו לג’ון ופול מהמונית וג’ון ופול עצרו אותם וביקשו טרמפ. ככה יצא שארבעתם ישבו במונית והחלו לדבר כשחברי הסטונס סיפרו להם על החוזה החדש עם דקה ושהם מחפשים שירים כדי להקליט. ג’ון ופול נזכרו בנסיון הכתיבה ל I wanna be your man. הם הגיעו למועדון Studio 51 שם הסטונס עשו חזרות וג’ון פול הציגו להם את השיר שהיה להם. ג’ון אמר להם: “אם אהבתם את מה שיש, תנו לנו רגע בצד ונסיים את השיר”. ג’ון ופול הלכו הצידה לכמה דקות וחזרו עם שיר גמור. האירוע הזה השפיע מאוד על חברי הסטונס שעד אז לא כתבו בעצמם שירים והם הבינו שכדי להצליח באמת הם צריכים להתחיל לכתוב. אפשר לשמוע דמיון מעניין בין השיר של לנון ומקרטני לבין Fortune Teller של בני ספלמן אמן הרית’ם אנד בלוז האמריקאי. הסטונס תיכננו להקליט את השיר עבור הסינגל הבא שלהם ואפילו כמה מאות עותקים הוטבעו ממנו, אבל ברגע האחרון הוציאו כסינגל את I wanna be your man.
הגרסה של הסטונס ל I Wanna Be Your Man יצאv כסינגל בתחילת נובמבר 1963 ונשמע כמו רית’ם אנד בלוז שרק הסטונס יכלו לבצע.
הסיום של השיר הזה בפני הסטונס פתר גם את בעיית השיר של רינגו לאלבום. הם הביאו את השיר לאולפן ב 11 בספטמבר 1963, יום לאחר שהם כתבו אותו מול הסטונס. הם ביצעו לו ביום הזה טייק אחד שכנראה לא היה מוצלח במיוחד והם החליטו לנסות שוב למחרת. ב 12 בספטמבר, הם ביצעו שישה טייקים כשרינגו שר בלייב וגם תופף. הטייק האחרון שהיה הניסיון השביעי, הודבק יחד עם עוד טייק. ב 30 בספטמבר בזמן שהביטלס שהו בחופשה, ג’ורג’ מרטין לקח את ההדבקה שהם עשו בסשן הקודם והקליט על גביה את ליוויי אורגן ההאמונד היפה. טוני בארו שכתב את הליינר נוט עבור העטיפה האחורית לאלבום with the beatles, טעה וכתב שם שלנון הוא זה שניגן על ההאמונד. אולי זו היתה טעות מכוונת כדי לייצר מצג שהביטלס הם אלה שמנגנים על כל הכלים קשה לדעת. הנה תמונות מתוך יום ההקלטות הזה:
ב 3 באוקטובר, חזרו ג’ון פול ורינגו, כדי להמשיך לעבוד על השיר. הקולות של רינגו הוכפלו והוא הוסיף גם מאראקס. קולות הרקע המתפרעים מזכירים מאוד את מה שנעשה בהיי בולדוג חמש שנים אחר כך. ביום האחרון להקלטות של האלבום With the Beatles, ה 23 באוקטובר 1963, היה היום האחרון לעבודה על השיר.
הביטלס לא בחלו במהלך השנים בביצוע של השיר. הם ביצעו אותו בתכניות רדיו, בהופעות ובתכניות טלוויזיה. נסיים את הפוסט עם ביצוע מה 23 בפברואר 1964 בתכנית הטלוויזיה Big Night Out של רשת ABC בה השתתפו הביטלס עם חזרתם מהביקור הראשון בארה”ב באותו החודש. הגרסה הזו נצבעה והיא יפה במיוחד.