ההשפעות המוסיקליות הבסיסיות שלנו בדרך כלל מגיעות מבית אמא ואבא. משם אנחנו לוקחים ומפתחים אותן לכיוונים שונים אחרים. אבל בדרך כלל ההשפעות האלו תמיד נשארות ברקע ואנחנו חוזרים ומפלרטטים איתן. אצל מקרטני ההשפעות הללו מאוד נוכחות במוסיקה שהוא כותב. אין ספק שהרוקנרול האמריקאי שאליו נחשף כנער השפיע עליו מאוד, אבל התקליטים והמוסיקה של אבא ג’יימס מאוד נוכחים אצלו בחיים. כמו פול, גם ג’יימס אביו גדל בבית בו נכחה המוסיקה. אביו ג’וסף מקרטני היה חובב אופרות שהיטיב לנגן על הטובה בתזמורות שונות. ג’יימס ספג את המוסיקליות הזו בביתו ולמד לבדו לנגן בחצוצרה ובפסנתר. שימו לב לדמיון בין ג’יימס הנער לבין פול רק בשינויים קלים. ב 1919, כשהגיע לגיל 17 מתחיל ג’ימס לנגן את המוסיקה הפופולארית לאותה תקופה. לא זהו לא רוקנרול אמריקאי שעדיין לא הבליח אל העולם, אלא הראגטיים שהגיע אף הוא מאמריקה והכיל בו אלמנטים של מוסיקה קלאסית מצד אחד אך גם מן המודרניזציה מהצד השני. הנה דוגמא למנגינת ראגטיים שהלחין סקוט ג’ופלין מ 1902 שנקראת The Entertainer.
אביו של ג’יימס, ג’וסף, לא ממש סימפט את סגנון המוסיקה הקצבי הזה וחשב שזו מוסיקת “קופסאות פח”, אבל ג’יימס לא מוותר ומאוחר יותר מקים עם אחיו ג’ק שהיטיב לנגן בטרומבון, להקה בשם Masked Melody Makers או Masked Music Makers, השאלה איזה ספר קוראים. מדוע הלהקה כונתה כך? כיוון שחברי הלהקה עטו על פניהם מסכות שחורות בעת שהופיעו. למה אתם שואלים? למה לא בעצם? כל מה שמביא קהל.
בביוגרפיה של פול שכתב פיליפ נורמן, מספר המחבר שהם היו נראים כמו זוראים עם מסיכות שחורות על הבמה. הבעיה היחידה הייתה ההזעה שגרמה לצבע מהמסכות לטפטף על פניהם ולכן הם ממהרים להיפטר מהמסכות ולשנות את שם הלהקה ל Jim Mac’s Jazz Band. ב 1920 מחבר ג’יימס את מנגינת הג’אז הראשונה שלו “אלואיז”. לימים ייקח פול את היצירה של אבא ג’יימס ויקליט יחד עם צ’ט אטקינס ועד נגני ג’אז ידועים בנאשוויל מחווה בשם Walking in the Park with Eloise. הסינגל ישתחרר ב 1974 תחת שם הלהקה הבדויה The Country Hams.
מקרטני סיפר: “הוא אהב את זה שיצירה שלו יצאה בתקליטון אבל הוא היה ממש ביישן ולא אהב את כל הפרסום. אני זוכר שהוא היה מאוד אמוציונאלי כשניגנתי לו את הסינגל בפעם הראשונה. הוא אמר שלא הייתי צריך לטרוח אבל אני יודע שהוא נהנה מכך”.
עוד אנקדוטה קטנה שמראה עד כמה הייתה למוסיקליות של האב ג’יימס השפעה על הכיוונים המוזיקליים אליהם יחתור בנו פול. בתמונה מהארכיון המשפחתי של המקרטני’ז שמקורה כנראה איפשהו אי שם ב 1920, נראים חברי הרכב הג’אז Jim Mac’s Jazz Band כשהם לבושים בחליפות טוקסידו. סביבם אוהדים או יותר נכון אוהדות, וכולם יחדיו מתגודדים סביב תוף בס גדול עליו שם ההרכב. כשמסתכלים על התמונה מבינים מיד מהיכן שאב פול את הרעיון לעטיפת האלבום סרג’נט פפר. מבחינתו היה זה אמור להיות אלבום מחווה לילדותו ואולי אפילו הצדעה למוסיקה שאהבה ועשה אביו.
Jim Mac’s Jazz Band
בחזרה לאב ג’יימס. שנים אחרי הרפתקת הג’אז שלו, הוא יקנה פסנתר עבור הבית ברחוב פורת’לין מהארי אפשטיין הבעלים של NEMS. בנו בריאן עתיד לנהל את הביטלס. פול עצמו לומד לנגן על אותו פסנתר שמוצב בסלון הבית ואחר השירים הראשונים שהוא כותב עליו בהשראת המוסיקה שספג היה When I’m Sixty Four. לא פלא ששולב בסרג’נט פפר הנוסטלגי.
“לג’ון ולי הייתה אהבה ענקית למיוזיק הול ולוואדוויל האמריקאי. שמעתי המון מוסיקה מהסוג הזה. גדלתי על המוסיקה שנוגנה בתכנית Billy Cotton Band Show וכל הדברים הדומים שהיו ברדיו. הערצתי אנשים כמו פרד אסטר. אחד האהובים עלי שלו היה שיר בשם Cheek to Cheek מסרט בשם Top Hat שהיה לי בתקליט ישן. אהבתי מאוד את הסגנון הישן הזה, עם הקול הפירותי המוזר שהשתמשו בו. את Honey Pie כתבתי עבור אישה דמיונית מעבר לאוקיינוס שנמצאת על ‘מסך הכסף’, ונקראת פשוט ‘האני פאי’. זה עוד אחד משירי הפנטזיה שלי. שמנו אפקט על הקול שלי כדי שזה יישמע כמו תקליט ישן. זו ממש לא פארודיה, זו הצדעה למסורת הוודוויל שגדלתי עליה”.
הנה פרד אסטר עם Cheek To Cheek.
את Honey Pie לא ממש ניתן לשייך לסוג הכתיבה שסבב את שיריו האחרים של מקרטני שנכתבו ברישקש שבהודו ולכן אי אפשר לדעת בוודאות האם אכן השיר נכתב שם . אפשר רק לנחש שכתיבתו החלה לאחר שחזר מהודו. הוא מביא את השיר בסוף מאי לביתו של ג’ורג’ על מנת להקליט לו דמו. כשמקשיבים לדמו שהוקלט שם אפשר להבחין בהבדלים מהותיים בינו לבין הגרסה המוגמרת באלבום הלבן. קודם כל אין את הפתיחה המפורסמת לשיר “היא הייתה נערה עובדת…” ובכלל סדר הבתים שונה: הבית הראשון שמתחיל עם “את משגעת אותי” לא קיים כלל בדמו שמתחיל עם הבית שמדבר על “הפוזיציה הטראגית” של המשורר. הפזמון לא גמור ומכיל רק את השורה “את הפכת לאגדה על מסך הכסף…”.
הנה מה ששר פול בדמו – שימו לב לשינויים:
Oh honey pie, my position is tragic Come and show me the magic Of your Hollywood song. Oh honey pie, you are driving me frantic Sail across the Atlantic To be where you belong. You became a legend of the silver screen And now… Oh honey pie, you are driving me frantic Sail across the Atlantic To be where you belong. Will the wind that blew her boat away to sea Kindly send her sailing back to me. Oh honey pie, my position is tragic Come and show me the magic Of your Hollywood song.
ב 1 באוקטובר 1968, החודש החמישי והאחרון להקלטות האלבום הלבן, מגיעים הביטלס לאולפני טרידנט שבלונדון. אולפני אבי רואד היו תפוסים ולכן הביטלס שנהנו להשתמש במכונת ההקלטה בעלת 8 הערוצים החדישה שהייתה מוצבת באולפני טרידנט, לא ממש סבלו. (למרות שאחת כזו כבר נרכשה והוצבה באולפני אבי רואד ו 10 מתוך שירי האלבום הלבן הוקלטו בעזרתה). לא מעט חזרות מתבצעות על Honey Pie באותו היום כשפול על הפסנתר, ג’ורג’ מנגן בגיטרת בס, ג’ון בחשמלית ורינגו על התופים. מיותר לציין שג’ון וג’ורג’ לא ממש נלהבים מהקטעים הלא שיגרתים שמביא פול לאלבום אבל כולם מתנהגים יפה באותו היום ומשתפים פעולה. לראייה, לסולו הגיטרה הקטן והיפה אחראי ג’ון ועל כך קיבל קומפלימנטים מג’ורג’ הריסון:
“ג’ון ניגן סולו מבריק בהאני פאי – הוא נשמע שם כמו ג’נגו ריינהרדט או משהו כזה. זה היה אחד מהקטעים שבהם אתה פשוט עוצם את העיניים ופוגע בכל התווים הנכונים… נשמע ממש קצת כמו סולו ג’אז”.
בסופו של יום ההקלטות הזה כאמור לאחר לא מעט חזרות נרשם בפרוטוקול רק טייק 1. פול מעוניין בתזמור שישמע אותנטי ככל האפשר וזה מה שהוא מבקש מג’ורג’ מרטין. מרטין מכין ממה שהוקלט באותו היום מיקס גס על מנת שיוכל לכתוב את תזמור כלי הנשיפה המתאים.
ה 1 באוקטובר 1968 – אולפני טרידנט, עושים חזרות על Honey Pie
למחרת, אותו שיר באותו אולפן. פול מגיע לבדו ומקליט את הקול המוביל ומוסיף גיטרה.
ל Honey Pie חוזרים רק יומיים אחר כך ב 4 באוקטובר, שוב באולפני טרידנט. מקרטני והריסון מגיעים לאולפנים ולאחר הקלטת קטע הפסנתר והתופים עבור Martha My Dear, בשעה 6 בערב לערך, מגיעים נגני כלי נשיפה שהוזמנו על מנת להקליט את קטע התזמור עבור Honey Pie שכתב ג’ורג’ מרטין. לאחר שהם מסיימים ויוצאים מהאולפן, נכנס סט אחר של מוסיקאים על מנת להקליט את התזמור עבור Martha My Dear.
ה 4 באוקטובר 1968 – אולפני טרידנט
לאחר שהם עוזבים בסביבות חצות, חוזר פול ל Honey Pie כל מנת להניח את אפקט התקליט הישן בתחילתו של השיר על השורה “Now she’s hit the big time”. הקול עובר רדוקציה של תדרים ומוסרים ממנו עד כמה שאפשר הטרבל והבס על מנת שישווה לו אווירה של תקליט ישן מאוד.
ה 4 באוקטובר 1968 – אולפני טרידנט
אפקט דומה מאוד אפשר לשמוע באלבום החמישי של המאנקיז שנקרא The Birds, The Bees & The Monkees ויצא באפריל 1968. באלבום ישנו שיר שכתב מייקל נסמית’ הנהדר שנקרא Magnolia Simms, שם נעשה שימוש באפקט לכל אורך השיר. אולי מקרטני הקשיב וניסה לשחזר את האפקט לתחילתו של Honey Pie.
בגרסת ה 50 לאלבום הלבן צורפה גרסה אינסטרומנטלית ללא השירה של פול ובה אפשר להתרשם כמה יפה תזמור כלי הנשיפה שכתב ג’ורג’ מרטין ואיך הכל משתלב יחד בצורה מרשימה עם נגינת הביטלס.
נסיים היום עם הגרסה היפה של ברברה סטרייסנד שיצאה באלבום שלה שנקרא What About Today שיצא ב 1969. קצת יותר מחצי שנה לאחר יציאת האלבום הלבן.