סיכומי סוף השנה בנושא השמעות ברדיו הכתירו את הביטלס ללהקה המושמעת ביותר ב-2017. השיר המושמע ביותר היה “היי ג’וד”.
את השיר החל פול לכתוב במכוניתו, כשהיה בדרכו לביקור אצל סינתיה וג’וליאן ב-1968. הוא סיפר:
“חשבתי שכחבר של המשפחה, אני אסע לווייברידג’ ואגיד להם שהכל יהיה בסדר, אנסה לעודד אותם ואראה מה שלומם. היתה לי שעה של נסיעה. תמיד סגרתי את הרדיו וניסיתי לכתוב שירים… התחלתי לשיר
Hey Jules – Don’t make it bad, Take a sad song and make it better. זה היה מסר אופטימי ומלא תקווה לג’וליאן.”
סינתיה סיפרה על הביקור בספרה “ג’ון” –
“הוא הגיע אחר צהריים שמשי אחד, עם ורד אדום, ואמר ‘אני כל כך מצטער סינ, אני לא יודע מה קורה לו. זה לא בסדר…’ הוא היה היחיד מבין חברי הביטלס שהיה לו את האומץ לעמוד מול ג’ון… למעשה, מוסיקלית ואישית הם החלו לפנות לכיוונים נפרדים אז אולי ביקורו של פול היה גם הצהרה שכוונה אל ג’ון”
ג’וליאן לנון סיפר לירחון “מוג’ו” ב-2002: “היתה לנו מערכת יחסים נפלאה ויש לי הרבה יותר תמונות משחק עם פול בתקופה ההיא מאשר תמונות עם אבא שלי”
לאחר שסיים את השיר בביתו שבקוונדיש הוא שינה את השם ג’ולס לג’וד, על שם דמות מהמחזמר “אוקלהומה” בשם ג’וד פריי.
“סיימתי את זה בקוונדיש והייתי בחדר המוסיקה למעלה כשג’ון ויוקו הגיעו לבקר. הם היו ממש מאחורי, ליד כתף ימין שלי, עומדים ומקשיבים לי כשאני מנגן להם את השיר, וכשהגעתי לשורה
The movement you need is on your shoulder
הבטתי אל ג’ון ואמרתי – אני אשנה את זה, זה גרוע. אני אמחק את זה. ג’ון אמר – אתה לא, אתה יודע. זו השורה הכי טובה. זה שיתוף פעולה. כשמישהו כל כך החלטי לגבי שורה שאתה מעוניין לזרוק והוא אומר – לא, תשמור אותה בפנים. אז ברור שאתה אוהב את השורה הזו פי שתיים בגלל שהיא קצת לא נכונה… אני אוהב את המילים האלה היום… כשאני שר את זה, אז אני חושב על ג’ון, כשאני שומע את עצמי שר את השורה הזו. זו נקודה רגשית בשיר.”
כשג’ון שמע לראשונה את השיר הוא היה משוכנע שהשיר נכתב עליו. בראיון לפלייבוי אמר: “הוא אמר שהשיר נכתב על ג’וליאן, הילד שלי. הוא ידע שאני נפרד מסינתיה ועוזב את ג’וליאן. הוא נסע להגיד היי לג’וליאן. הוא היה כמו דוד בשבילו. אתה יודע, פול תמיד היה טוב עם ילדים. וככה הוא כתב את היי ג’וד. אבל אני תמיד שמעתי אותו כשיר בשבילי. אם אתה חושב על זה… יוקו בדיוק נכנסה לתמונה. הוא אומר – היי ג’וד, היי ג’ון. אני יודע שאני נשמע כמו אחד מהמעריצים האלה שקוראים בכל משפט מה שהם רוצים, אבל אני יכול לשמוע את זה כשיר שמופנה אליי.
במילים Go out and get her הוא אמר באופן לא מודע – קדימה, אתה יכול לעזוב אותי. באופן מודע הוא לא רצה שאעשה זאת. החלק המלאכי בו אמר “תבורך”. החלק השטני לא אהב את זה כי הוא לא רצה לאבד את השותף שלו.”
כשהשיר הושלם ואורכו היה יותר משבע דקות, ג’ורג’ מרטין אמר לביטלס שלא ניתן להוציא סינגל כל כך ארוך. אם הם יוציאו אותו, אמר, יש סיכוי טוב שהוא לעולם לא יושמע ברדיו. ג’ון השיב לזה: “הם ישמיעו אם אלה אנחנו”.
לפול היו ספקות גם כן. במיוחד לאחר שהביטלס לא הצליחו להגיע להחלטה איזה שיר צריך להיות ה-A-Side – היי ג’ון או Revolution.
קן מנספילד, מנהל אפל רקורדס בארה”ב, הציע להשמיע את שני השירים לעורכי תחנות הרדיו הגדולות בארה”ב ולתת להם לבחור. הם בחרו פה אחד ב”היי ג’וד”.
“היי ג’וד” היה השיר הראשון שיצא בלייבל החדש של הביטלס באפל רקורדס. הוא היה לסינגל הכי מצליח של הלהקה בלייבל ואחד השירים המצליחים שלהם באופן בכללי, עם מכירות של למעלה מ-10 מליון סינגלים.
ג’ון אמר על השיר כי הוא אחד מיצירות המופת של פול.
השיר הוקלט מראש כסינגל ולא היה אמור להיכלל ב”לבן הכפול” למרות שהוקלט במהלך הסשנים שלו.
העבודה על השיר החלה ב-29 ביולי ודמתה יותר לחזרה מאשר להקלטה טובה. פול ניגן על פסנתר, ג’ורג’ על גיטרה, ג’ון על אקוסטית ורינגו על תופים.
במהלך הסשן הזה פול וג’ורג’ התווכחו על השיר. פול סיפר באנתולוגיה: “בהיי ג’וד, כשהתחלנו להקליט ואני שרתי “היי ג’וד” ג’ורג’ עשה “נאנו נאנו” על הגיטרה. אני המשכתי “Don’t make it bad…” הוא ענה “נאנו נאנו”. הוא ענה על כל שורה – ואני אמרתי וואו, חכה רגע. אני לא חושב שאנחנו רוצים את זה. אולי תחשוב מאוחר יותר על שורות תשובה. כרגע אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל פשוט. הוא אמר: בסדר. אוקי. בסדר. בסדר. אבל הוא לא הסכים איתי…
אני רציתי להתעקש שלא יהיו שורות תשובה של גיטרה בהיי ג’וד וזה היה חשוב לי. אבל כמובן שאם אתה אומר לגיטריסט את זה, והוא לא נלהב מהרעיון כפי שאתה, זה נראה כאילו אתה מוציא אותו מהתמונה. אני חושב שג’ורג’ הרגיש ככה. זה היה כאילו – ממתי אתה אומר לי מה לנגן? אני בביטלס גם. אני יכול להבין את נקודת המבט שלו.”
מאוחר יותר סיפר: “זה הקושי בלהקה. אתה לא המנהל שמתנהג כבוס בלהקת בלט, כשהם מקבלים מקבלים אותך כבוס. אתה רק בחור ביחידה דמוקרטית… כולנו היינו שווים בהצבעות, המעמד שלנו בלהקה היה שווה. צחקנו כשעשינו את האנתולוגיה. אני אמרתי ‘אני מבין שהייתי שתלטן נבזי’ וג’ורג’ אמר ‘הו, לא פול, אתה אף פעם לא היית כזה!’ עם אירוניה בקולו, כי ברור שהייתי כזה.”
זה הטייק הראשון שהוקלט. הקודה המפורסמת בסופו כבר קיימת.
ביום המחרת, אחרי החזרות וההקלטה הראשונה, הביטלס כבר ידעו שהם הולכים לסיים את השיר באולפני טריידנט שהיו בעלי מכשיר הקלטה בעל 8 ערוצים, לעומת 4 הערוצים של אבי רואד (חודש לאחר מכן החלו להשתמש באבי רואד ב-8 ערוצים גם כן).
ביום הזה צילם צוות צילום את הסשן עבור התוכנית Music!. ג’ורג’ כמעט לא ניגן ביום הזה וניתן לראות אותו בעיקר בחדר הבקרה. בסרטון המופלא הבא ניתן לראות את החומר המצולם של הביטלס בעבודה על השיר.
ב-31 ביולי הקליטו את כל השיר באולפני טריידנט. ג’ורג’ השתתף, אבל התרומה שלו היתה קטנה.
בספר Many years from now מספר מקרטני על ארוע משעשע שהתרחש במהלך ההקלטה:
“היינו באולפני טריידנט בסוהו, ורינגו יצא לשירותים מבלי שהבחנתי בזה. השירותים היו קרובים מאוד לתא המתופף, אבל הוא עבר מאחורי גבי ואני עדיין חשבתי שהוא בתא התופים. התחלנו את הטייק, והיי ג’וד מתמשך שעות לפני שהתופים נכנסים, ובזמן שביצענו את זה פתאום קלטתי את רינגו צועד על קצות האצבעות מאחורי גבי במהירות בנסיון להספיק להגיע לתופים. ומיד איך שהגיע לתופים, בום בום בום, התזמון שלו היה מושלם… ההקלטה יצאה טובה מאוד”
בראשון באוגוסט, פול הקליט את הבס ואת השירה לקודה. ג’ון וג’ורג’ הוסיפו קולות רקע ורינגו טמבורין. לאחר מכן 36 מוזיקאים ביצעו את העיבוד התזמורתי שכתב ג’ורג’ מרטין יום לפני.
פול רצה לשחזר את האווירה ששרתה בהקלטה של “יום בחיים” וביקש מכל הנגנים למחוא כפיים ולשיר Na na na nan a nan a Hey Jude בסוף. כולם הסכימו חוץ ממוסיקאי אחד שלפי הדיווח עזב ואמר “אני לא הולך למחוא כפיים ולשיר שיר ארור של פול מקרטני.”
כשקן סקוט האזין באולפני אבי רואד למיקס שנעשה באולפני טריידנט, הוא גילה שאיכות ההקלטה נמוכה מאוד וללא טרבל. הוא הופתע, כי זכר שכשהקשיב לטרקים לאחר ההקלטה הוא התרשם מאיכות הסאונד הטובה. הסתבר שהיתה בעייה טכנית באולפני טריידנט. ג’ף אמריק הוקפץ לעזרה, למרות שכבר הפסיק לעבוד עם הביטלס, בעקבות האווירה העכורה והיחס שלהם לג’ורג’ מרטין.
אחרי עבודה רבה הצליחו להביא את איכות המיקס לטובה למדי, והביטלס היו אסירי תודה לאמריק.
את סרטון הפרומו המסורתי הקליטו לתוכנית של דייויד פרוסט, במטרה שתשודר בכל מקום לאחר מכן. רק השירה היתה בלייב. על ההשפעה שהיתה לצילום הקליפ הזה על המשך הדרך של הביטלס ובמיוחד על פרוקט ‘גט בק’ העתידי, תוכלו להאזין בפרק שמדבר על האירועים שהובילו לפרויקט.
השיר היה להצלחה מיידית, איזו הפתעה. הוא שהה בארה”ב במקום הראשון במשך 9 שבועות – הזמן הארוך ביותר לשיר של הביטלס, בסך הכל שהה 19 שבועות במצעד. באנגליה שהה 16 שבועות במצעד, מתוכם 2 במקום הראשון.
השיר כולל טעות ידועה – 2:59 דקות לתוך השיר, לאחר השורה The minute you let her under your skin אפשר לשמוע את הקריאה Fucking hell.
ג’ף אמריק טוען בספרו שזה היה פול לאחר שטעה בנגינת תו. אבל מלקולם טופט, טכנאי ההקלטה באולפני טריידנט, אומר שג’ון התחיל עם “Wow” ב-2:57 לפני שעבר לקריאה Fucking hell.
בספר Recording the beatles טוענים המחברים שג’ון עשה את זה כי ברי שפילד, טכנאי הסאונד, ניגן את הפלייבק באוזניות של לנון בסאונד חזק כל כך, שג’ון זרק את האוזניות וקילל.
הנה כמה תמונות מהאולפן בעת הקלטת Hey Jude
ובעת הכנת המיקס
