לאחרונה עולה אצלנו דמותו של ג’ורג’ הריסון לא מעט. אם זה בפרויקט get back ואם זה בפרק שלם שהקדשנו לו בפודקאסט שלנו ובעזרתו המחשנו את מורכבותו הפנימית והקונפליקטים הסובבים אותו. הגילוי הכי מעניין מבחינתי על החבר הריסון, הוא שכל אדם באשר הוא, גם אם הוא חבר בלהקת הביטלס – משהו שכנראה אנחנו וכל קורא בבלוג שלנו היה רוצה להיות, יכול בתנאים מסוימים לנבול, להרגיש מתוסכל, אומלל ובמצוקה. אין באמירה הזו כדי להאשים מישהו בהרגשותיו של הריסון, אלא להדגיש שכשהדברים מגיעים לידי כך האור הופך מצרך נדיר והתקווה נגוזה לאיטה. ההתקבעות הזו באמצעה של צומת דרכים הופכת לחונקת. חייבים לבחור כיוון.
במהלך טיול שערכנו בשבוע שעבר במוסקבה היו להפתעתנו ימים נאים ושמשיים למדי – הכל יחסית למוסקבה בחודש ספטמבר כמובן. באחד הימים קמנו לבוקר קודר, מעונן וקר. במהלך היום הזה השמיים נראו כמו שבכל רגע הולכים להמטיר עלינו מבול שאולי רק נוח זוכר. זה לא קרה. ברגע מסוים שהיה קודר במיוחד, פרצה לה בפתאומיות השמש מבעד לעננים ופיזרה את כל החששות. חוץ מההארה החזותית הפתאומית, קיבלתי גם הארה אחרת. לרגע הבנתי את הריסון.
במהלך החיים אנחנו יכולים להרגיש מזופת. קורה נכון? הרגשה כזו שכל העולם נגדנו וששום דבר לא מסתדר כפי שהיינו רוצים. תקיעות. אז, לרגע קטן אחד, בוקע אור מבעד לעננים ומפיח תקווה.החיים הופכים לפחות מאיימים, אנשים נראים טובים, הכל עושה הגיון והרמוניה מציפה את החושים. את ההרגשה הזו המזוקקת, הזעירה, הרגעית והבלתי נתפסת, הצליח הריסון בכישרונו הרב ללכוד ולהלחין אל תוך Here Comes the Sun.
בהסתכלות כללית על האלבום, הרעיון לפתוח אתו את צד ב’ הוא לטעמי רעיון מעולה. אם אני מסתכל בעיניי הקולנוען שאני לא, לאחר בניית המתח של I Want You שנגמר באבחה אחת. משתלט חושך על אולם הקולנוע. אתה קצת מסוחרר מהסצנה האחרונה וקצת תוהה בינך לבין עצמך ‘מה לעזאזל?’, ופתאום משום מקום מגיעים הצלילים האופטימיים של הריסון ומוכיחים שקיים בוקר גם לאחר הלילה הקשה ביותר.
הימים הם ימים לא פשוטים עבור חברי הביטלס. בריאן אפשטיין הלך לעולמו כשהוא משאיר ריק ניהולי מאחוריו. הבסיס לקואופרטיב שלימים יהפוך לחברת אפל על כל הסתעפויותיה כבר יוסד על ידיו, אך כעת כשהביטלס ללא מנהיג, אין להם שום מושג כיצד להוביל את עסקי הלהקה קדימה.
בפודקאסט שלנו, בפרק הראשון של מיני הסדרה על ‘1969 של הביטלס’, סיפרנו איך בד בבד הוקמה חברת אפל ובספק הרגשת זחיחות של כל יכולים, ספק בורות כלכלית, מתחילה גם חגיגת הבזבוזים הגדולה שבשלב מסוים גרמה ללנון להתוודות בראיון שאם כך זה יימשך, הם יהיו תפרנים תוך חצי שנה. ברנש בשם אלן קליין קורא זאת בעיתון ופונה לג’ון. ג’ון ויוקו נפגשים עם איש תעשיית המוסיקה קליין שניהל בעצמו קונצרן בשם ABCKO שאם זה ממש מעניין אז אלו ראשי התיבות של Allen and Betty Klein Company – חברת השותפות שהקימו אלן ואשתו בטי אי שם ב 1957 שהכילה בין היתר לייבל תקליטים ושירותי ניהול והפצה.
הזוג המלכותי עם אלן קליין
זמן קצר לאחר הפגישה עם ג’ון ויוקו, מחליט הזוג שמעתה והלאה אלן קליין הוא זה שינהל את עסקיהם. ג’ון מביע את רצונו שקליין ינהל גם את הביטלס. מקרטני מצדו דוגל במישהו אחר. לדעתו של אחיה של לינדה, ג’ון איסטמן, הוא עצמו הדמות המתאימה לייצג את הביטלס ואת עסקיהם. למעשה איסטמן כבר הגיע ללונדון על מנת לקדם את העניין. אתם יכולים לתאר לכם את מלחמת האגו בין ג’ון לפול על ניהול הביטלס. מלחמה שבה אין מנצחים. מה שהציע אלן קליין במסגרת תכנית השיקום שלו לחברת אפל, כלל בין היתר השתלטות על האחוזים בחברת Northern Songs, כאלו שלא היו שייכים לביטלס ולשפר משמעותית את הסכם התמלוגים שהיה לביטלס מול חברת EMI. במילים אחרות שיפור תזרים המזומנים לחברה. מכיוון שאין מי שלא רוצה להרוויח יותר כסף מבלי להשקיע עוד עבודה, זה הספיק על מנת שגם ג’ורג’ ורינגו ישבו בקסמיו. פול שנתן את מילתו כבר לגיסו לעתיד איסטמן, באמת ובתמים לא האמין לאלן קליין הממולח. הוא סבר שהנה קליין רואה בביטלס תרנגולת שמטילה ביצי זהב ויבחר הזדמנות טובה להשתלט עליהם ולהתעשר על חשבונם.
בפגישות אינטנסיביות שנערכו במטה חברת אפל, התנהלו דיוניים קדחתניים לגבי העתיד ומי צריך לנהל את החברה. אתם יכולים לתאר את המתח ששרר שם. ברוב של 3 נגד אחד נבחר אלן קליין לנהל את עסקי הביטלס. ג’ורג’ שהסתייג בכל מאודו מהעיסוק בצד הפחות זוהר מבחינתו של הלהקה, קרי הצד העסקי של הביטלס החליט בבוקרו של יום אביב שהוא לא מסוגל לסבול יותר את הדיונים הללו בחברת אפל. זה היה דומה יותר מדי לבית הספר ואם כך אז הוא לוקח יום מחלה.
ישיבת “שולחן עגול” של הביטלס ב 1969 – מי בשולחן? ג’ון איסטמן, מקרטני, לנון, יוקו, אלן קליין, רינגו ומורין. מי חסר? הריסון.
בצורה מוזרה, כל פעם שג’ורג’ הריסון רצה לשבור את החוקים בכל מה שקשור בביטלס, אריק קלפטון איכשהו בסביבה והסיבה היא פשוטה. ג’ורג’ רואה בו את כל מה שהוא אנטי-ביטלס. אוזן קשבת, נגינת גיטרה בסגנון שונה ומקום בו הוא יכול להיות הוא עצמו.
ג’ורג’ מגיע לביתו של אריק שמרוחק כ 30 דקות נסיעה מביתו שלו באישר והשניים מטיילים להם בגינת ביתו של אריק זו שג’ורג’ אהב מאוד לשוטט בה. הם אוחזים בגיטרות האקוסטיות שלהם ולמראה אור השמש באותו יום של תחילת האביב, ג’ורג’ מתמלא לפתע בפרץ אופטימיות.
אריק קלפטון סיפר:
“זה היה בוקר אביבי יפהפה. ישבנו בראש שדה גדול בתחתית הגן. היו לנו גיטרות ופרטנו עליהם כשג’ורג’ פתאום החל לשיר da da de da, it’s been a long cold lonely winter, ואט אט השיר התגלה לו עד שהגיע הזמן לארוחת הצהריים”.
בריטניה סבלה באותה שנה מאחד החורפים הקשים שידעה מאז חורף 1963 ואולי לכך התכוון הריסון אבל שום דבר לא ידמה לחורף הקר, הארוך והבודד שהחל בינואר הסיזיפי של אותה השנה. חורף שהריסון עובר עם הביטלס ומרגיש שהוא קרוב לסיום. מכיוון שצרות באות בצרורות הביטלס לא היו הדבר היחידי שהעיק עליו באותה התקופה. בפברואר נאלץ ג’ורג’ לעבור ניתוח להסרת שקדיו, חודש אחר כך נעצר כשבביתו נמצאו סמים והידיעה הקשה מכל – לאמו האהובה לואיז התגלה סרטן סופני. יש הסוברים שהמשפט Here Comes the Sun שהפך גם לכותרת השיר, נטמע עמוק בתת המודע של ג’ורג’ וזאת לאחר הניסיונות המרובים של לנון לעבוד על הקטע Sun King בחזרות בינואר שם חזר על המשפט שוב ושוב כשניסה להתקדם איתו.
אם כבר הזכרתי את לנון, זה מה שהיה לו לומר על Here Comes the Sun של הריסון: “השיר הזה הוא חלק מהדרך בה הוא [הריסון] מתקדם. הוא כותב כל מיני סוגים של שירים וברגע שהדלת נפתחת, השיטפון מגיע”.
את ריף הגיטרה ההתחלתי עבור השיר הריסון מייחס למשהו שדומה לריף משיר אחר שכתב עבור ראבר סול בשם If I needed something ובאמת גם הריף שלו מבוסס על וארציות שונות על אקורד D. ג’ורג’ הזכיר גם את the bells of rhymney של הבירדז מ 1965 שגם הוא נשמע ממש כמו הפתיחה של If I needed something.
את ריף הגיטרה היפה שממשיך את הריף ההתחלתי, השאיל הריסון משיר אחר מסוף 1968. זהו שיר שאותו הוא עזר לאריק קלפטון לכתוב עבור האלבום האחרון של Cream.
“עזרתי לאריק לכתוב את Badge. כל אחד מחברי הלהקה היה צריך לכתוב שיר לאלבום Goodbye ולאריק לא היה אחד. עבדנו יחד וכתבתי את המילים ואז הגענו לחלק האמצעי ואז כתבתי את המילה bridge. אריק קרא את זה כ badge. ‘מה רע?’ הוא אמר. לאחר מכן, רינגו נכנס שיכור ונתן לנו את השורה ההיא על הברבורים שחיים בפארק”.
למרות שותפותו של הריסון בכתיבת השיר הוא לא קיבל קרדיט על גבי הסינגל והאלבום (גם רינגו לא) אבל כשהגיע הזמן להוציא את האוסף Best of Cream, שמו של הריסון כבר צורף לקרדיט יחד עם הזכויות לחברת ההפצה שלו Harrisongs. עקב בעיות חוזיות הריסון שגם תרם גיטרה מלווה בהקלטות השיר, צוין הקרדיט על העטיפה כ L’Angelo Misterioso – ‘המלאך המסתורי’ – שם שישתמש בו גם כשיתרום נגינת גיטרה עבור אלבום הבכורה של בסיסט Cream ג’ק ברוס – Songs for a Tailor. הסינגל עבור Badge יצא במרץ 1969, משהו כמו חודש לפני אותו בוקר אביבי מיוחד בו נכתב Here Comes the Sun. שימו לב לריף הגיטרה ממש באמצעו של השיר.
זוהי כלל לא השערה שהריסון השאיל את הקטע מ Badge. על גבי נייר המכתבים עליו כתב מאוחר יותר את מילות השיר הוא כתב ליד המילה middle בסוגריים song badge כנראה כדי לזכור את הריף שהוא רוצה בקטע הזה.
הריסון ככל הנראה ממש אהב את קטע הגיטרות ב Badge מכיוון שהוא גם הגדיל וממש ‘העתיק’ אותו לפתיחת השיר שכתב לרינגו It Don’t come easy ובאצילותו העניק את קרדיט הכתיבה לרינגו. הנה השיר היפה הזה בביצוע מנחה של ג’ורג’.
שיתוף הפעולה הזה הריסון את קלפטון ימשיך גם לסוף 1969 כשג’ורג’ יתלווה אליו להופעות עם הצמד Delaney & Bonnie שקיבלו הצעה מהריסון לעבור ולהיות מוחתמים בחברת אפל מה שלא עבד בסופו של דבר. הנה Delaney & Bonnie יחד עם קלפטון והריסון על הבמה בקופנהגן ב 10 בדצמבר 1969.
בחופשה בסרדינה ביוני 1969 בה הוא בילה עם פאטי, הריסון סיים לכתוב את Here Comes the Sun וכותב את מילותיו על גבי נייר מכתבים בעל עיטורים ומשפטים הודים. חדי העין יבחינו בתמונת המילים בכיתוב “סקובידובי” שהוא גרסה מוקדמת ל “דו דו דו דו” ששר הריסון בשיר. למזלנו הוא התעשת בזמן.
הזוג המלכותי בדרך לסרדיניה
מתישהו קצת לפני תחילת ההקלטות הרשמיות עבור אבי רואד שהחלו ב 1 ביולי 1969, מקליט הריסון דמו אקוסטי בביתו לשיר. שבוע אל תוך תחילת ההקלטות וכבר הלהקה עובדת על שיר של הריסון – שינוי מרענן בגישה מהאלבום הלבן. מה שלא השתנה הוא העדרו של ג’ון מהסשן אבל לטובתו הפעם היה לו תירוץ טוב. החלמה מתאונה שעברו הזוג יחד עם ג’וליאן וקיוקו בתה של יוקו. ג’ורג’ מתחיל להסביר לחבריו הנוכחים באולפן על מבנה השיר ובמיוחד לילד יום ההולדת רינגו שחגג את יום הולדתו ה 29 והנה מה שסיפר בסרט הנפלא של סקורסזה על הריסון: “הוא אמר ‘אה, יש לי את השיר הזה. הוא בקצב של שבע וחצי’. ‘כן אז?’ הוא יכל לדבר איתי בערבית וזה היה אותו הדבר. הייתי צריך למצוא דרך שאוכל לעשות זאת פיזית ובתזמון מושלם. זה אחד מהטריקים ההודים האלו”.
יחד עם פול על הבס וג’ורג’ על האקוסטית ובקולות מנחים, באווירה יחסית קלילה, הם מקליטים 13 טייקים כשעם האחרון המוצלח ביותר הם ממשיכים. הריסון שכבר מחפש לעלות רמה, מקליט מחדש את ערוץ האקוסטית שהיה פחות מוצלח לטעמו.
רוצים לשמוע קטע מטייק 1? בוודאי שכן. בקטע הבא תוכלו לשמוע את טייק אחד בסופו ג’ורג’ אומר ספק בצחוק ספק בעצב: “זו אחת הפתיחות הטובות ביותר שלי!”.
הנה טייק 9 המלא:
למחרת ממשיכה העבודה על השיר כשההתמקדות היא בהקלטת הקול המוביל של ג’ורג’ ובקולות ההרמוניה. תאזינו כמה זה יפה גם כשזה מבודד:
היום מסתיים עם מיקס מונו מהיר שמיוצר על ידי ג’ורג’ מרטין והטכנאים על מנת שג’ורג’ יוכל לקחת ולהאזין. ב 16 ביולי, שוב מוקדש עוד זמן לשיר כשהפעם ההתמקדות היא בהקלטת מחיאות הכפיים כפי שג’ורג’ חשב שצריך שיהיו בשיר. המשימה לא הלכה בקלות עבור שלושת הביטלס. קראתי היכן שהוא שגלין ג’ונס שליווה את פרויקט גט בק השתתף גם הוא בסשן מחיאות הכפיים ופרש בשלב מסויים. בסופו של דבר הושלמה המשימה וג’ורג’ התפנה להוסיף אורגן הרמוניום לשיר. עדיין משהו היה חסר בראשו של ג’ורג’.
ב 4 באוגוסט לאחר הקלטת ההרמוניות יוצאות הדופן עבור Because, הריסון מקבל מיקס סטריאו ל 2 שיריו עבור אבי רואד (Here comes the sun ו Something) על מנת שיאזין ויבדוק האם הוא מרוצה. ג’ורג’ מגיע למסקנה שנדרשת עוד עבודת גיטרות ולכן ב 6 באוגוסט הוא מקליט עוד שכבות של גיטרה לשיר. באותו רגע באולפן מקביל (או יקום מקביל), מקליט מקרטני תוספות של מוג סינתיסייזר עבור ‘פטיש הכסף של מקסוול‘ – אזכיר שזהו המוג סינתיסייזר שרכש ג’ורג’ לאחר שהתלהב קשות מהכלי. תוכלו לקרוא עליו בבלוג בפוסט עבור Because בהרחבה.
במהלך תוספות הגיטרה של ג’ורג’, הוא מקליט טרק של סולו גיטרה עבור קטע הברידג’ שבסופו של דבר מוחלט לא לעשות בו שימוש. הנה קטע קטן ומקסים מ 2012 בו יושבים דאהני בנו של ג’ורג’ יחד עם ג’ורג’ מרטין ובנו ג’יילס באולפני אבי רואד ומגלים יחדיו את הסולו הקטן והמיותר הזה. שימו לב כמה ג’ורג’ מרטין מרוצה מהתזמור שכתב.
אם הזכרתי את התזמור, הריסון מבקש מג’ורג’ מרטין עיבוד תזמורתי עבור 2 שיריו באלבום. אולי כי כבר הרגיש שהגיע לרמה של לנון ומקרטני או מכיוון שידע שזהו האלבום האחרון של הביטלס בו רצה להציג לראווה יצירות מופת. מתישהו אולי נמצא עוד הקלטה של לנון שתשפוך אור על הנושא. ב 15 באוגוסט מקבלים 2 שיריו של ג’ורג’ עיבוד תזמורתי כשתזמורת מגיעה לאולפן על מנת להקליט ב 2 סשנים במקביל, עיבודים לכמה שירים עבור האלבום אבי רואד כשהמטרה היא לסיים את העבודה באותו היום. נראה שהמשימה הצליחה והעבודה על השירים של ג’ורג’ הגיעה לסיומה. או שלא.
15 באוגוסט – ג’ורג’ וג’ורג’ מקליטים את התזמורים לשירים שלו
זוכרים את המוג? ב 19 באוגוסט ג’ורג’ נזכר שהוא רוצה גם מוג ב Here Comes the Sun. בכל זאת מוג שלו, אי אפשר לומר לו לא. הנה קטעי המוג היצירתיים שהרכיב הריסון על גבי השיר יחד עם קטעי התזמור שהוקלטו 4 ימים קודם לכן.
נסתיימה העבודה על השיר ולסיום קוריוז קטן. ב 2003 כשהושק שירות המוסיקה אפל טיונז, הביטלס לא היו חלק מהקטלוג המוסיקלי של השירות. לקח 7 שנים עד שהקטלוג של הביטלס הצטרף לשירות מסיבות אלו ואחרות. כשזה קרה, רוצים לנחש מה היה השיר הנמכר ביותר בשירות הסטרימינג של אפל. נכון Here Comes the Sun. גם כיום הוא מופיע בראש רשימת שירי הביטלס האהובים בשירות.
לסיום, הנה עוד כמה תמונות מהאולפן.
9 ביולי 1969
5 באוגוסט 1969