בשבוע שעבר נתבשרנו על מותו של הרוצח צ’ארלס מנסון בכלא בגיל 83. בעתיד תהיה גם הזדמנות אולי להבין את הסיפור מאחורי התעלומה שלו ושל הכת שהקים בסרטו הבא של טרנטינו שאמור לעסוק בו. הביטלס שלא מרצונם השתרבבו יחד עם שמו של מנסון. כשנשאל על ידי התובע המחוזי מדוע תכנן והוציא לפועל את הרציחות המזוויעות הללו (בעיקר לביאנקה ושרון טייט ההרה) הוא ענה: “אלו הביטלס והמוזיקה שהם מוציאים…”. באתרי הרציחות נמצאו רמזים לקשר לשירי הביטלס ובעיקר ל Piggies שמנסון חשב שמדבר על מרד אלים בבני המעמד הגבוה עם מזלגות וסכינים שבהם אכן נעשה שימוש ככלי רצח, Blackbird שבו חשב מנסון שהביטלס מעודדים את השחורים לצאת למרד נגד הממסד הלבן. וכמובן השיר בו נעסוק היום Helter Skelter שבעקבותיו כינס מנסון את הכת שלו ואמר להם: “האם אתם מבינים מה הביטלס אומרים ? הלטר סקלטר יורד עלינו. הביטלס אומרים לנו את זה כמו שזה.”
מנסון ראה בצירוף הלטר סקלטר מלחמה אפוקליפטית בין השחורים ללבנים, כשהפירוש המילוני של צמד המילים שנטבע בסביבות 1905 הוא בלבול, חוסר סדר או תוהו ובוהו.
הוא סיפר בבית המשפט: “הלטר סקלטר הוא בלבול. בלבול שמגיע מהר. אם אתה לא רואה את הבלבול מגיע, אתה יכול לקרוא לזה מה שאתה רוצה. זו לא הקונספירציה שלי. זאת לא המוזיקה שלי. אני רק שומע למה זה מתקשר. זה אומר, ‘קדימה לעלות!’ זה אומר ‘קדימה להרוג!’ למה להאשים אותי? לא כתבתי את המוזיקה. אני לא האדם שהכניס אותו לתודעה החברתית.”
לנון בראיון לפלייבוי התנער מכל הסיפור. “אין לזה שום קשר אלי. מנסון היה רק גרסה קיצונית של האנשים שהגיעו עם תאוריית “פול מת” או אלו שחשבו שראשי התיבות ללוסי בשמים עם יהלומים היו LSD…”
אז אם לא מלחמת ארמגדון אפוקליפטית, מה כן עמד מאחורי השיר הזה ?
בהכל אשם מר פיט טאונסנד מ The Who שבראיון למלודי מייקר, דיבר על השיר החדש של הלהקה I can see for mile ותיאר אותו כהשיר עם הצליל הקיצוני ביותר שהלהקה הוציאה עד לאותו תאריך.
הנה The Who עם השיר מהופעה טלוויזיונית:
פול סיפר:
“הייתי בסקוטלנד וקראתי ב”מלודי מייקר” שפיט טאונסנד אמר: “רק עשינו את הצליל הרועש ביותר, הכי חזק, הכי מגוחך ששמעת אי-פעם”.
אז מיד אמרתי לבחורים, ‘אני חושב שאנחנו צריכים לעשות שיר כזה, משהו ממש פרוע’. וכתבתי את הלטר סקלטר.
אפשר ממש לשמוע את הקולות מתפצחים, ניגנו את זה כל כך הרבה זמן, שבסוף אפשר לשמוע את רינגו צווח, ‘יש לי שלפוחיות על האצבעות’. זה היה כל מה שרציתי לעשות זה רוק רועש מאוד, רוקנ’רול עם הביטלס. ואני חושב שזה יצא דיי טוב.”
בבריטניה להלטר סקלטר ישנה עוד משמעות: מתקן לילדים שהיה נפוץ בגני שעשועים בו מתגלשים סביב מבנה דומה למגדל בצורה ספירלית.
מוזמנים לעלות על ההלטר סקלטר עם משפחה אנגלית בלינק הבא:
המרצה להיסטוריה פול: “השתמשתי בצירוף מילים הזה כבסמל, נסיעה מלמעלה למטה – כמו עלייתה ונפילתה של האימפריה הרומית – וזו הייתה הנפילה”.
בארה”ב כאמור, צמד המילים לא היה מוכר באותה תקופה ונלקח ע”י צ’ארלס מנסון לכיוונים אחרים ולא רצויים.
ב 18 ביולי 1968, הביטלס מתחילים לעבוד על השיר באולפן ומקליטים באותו היום 3 טייקים לשיר כשהאחרון הגיע לאורך של 27 דקות, בהחלט ההקלטה הרציפה הארוכה ביותר של הביטלס.
טייק 2 שהיה במקור 12 דקות, נערך לכ 4 דקות ואפשר לשמוע אותו באנתולוגיה 3, או בלינק הבא
מי שרוצה ויכול להרשות לעצמו להאזין לכל 12 הדקות יוכל לעשות זאת בספוטיפיי כחלק מקופסת ה 50 לאלבום הלבן.
בקטע נדיר אפשר לראות את פול מג’מג’ם עם עצמו את Helter Skelter על גיטרה אקוסטית באולפן.
אחד הטכנאים שהיה נוכח באולפן, בחור בשם בריאן גיבסון סיפר: “הם הקליטו את הגרסאות הארוכות של הלטר סקלטר עם הד. את ההד בדרך כלל מוסיפים בשלב המיקס אחרת אי אפשר לשנות את זה אם רוצים, אבל הפעם הם רצו את זה חי. אחת הגרסאות התפתחה לג’ם ארוך שהפך לגרסה מוזרה למדי של Blue Moon. הייתה לנו בעיה רצינית להקליט את זה, מכונת ההקלטה הרגילה עבדה בקצב של 15 אינץ’ סרט לשנייה שהיה שווה ערך לחצי שעת הקלטה. המכשיר שייצר את ההד עבד ב 30 אינץ’ לשנייה מה שנתן רבע שעת הקלטה. הביטלס היו באקסטזת נגינה ובכלל לא שמעו אותנו באזניות, ואם היינו עוצרים את ההקלטה באמצע הם כן היו מרגישים. בסופו של דבר החלטנו שהדבר הטוב ביותר לעשות הוא לעצור את מכשיר ההד ולהריץ אותו לאחור. אז בשלב מסוים בהקלטה ההד נעצר פתאום ואתה יכול לשמוע את צליל ההחזרה לאחור (כמו פאסט פורוורט רק לאחור). פול אלתר משהו שיסתיר זאת”.
המוצר שהתקבל באותו היום היה סלילי הקלטות עם הערות כמו: “Verse OK” ו “Middle Vocal OK” או “Do you Don’t you want me’ end'”.
מכל הבוקה ומבולקה הזו התקבלה החלטה הגיונית להתחיל מחדש ביום אחר.
ב 9 בספטמבר חוזרים הביטלס לשיר ומקליטים לא פחות מ 18 טייקים שמוספרו מ 4 עד 21, כשכריס תומאס בכיסא המפיק אבל הביטלס דיי בשליטה על מה שקרה באולפן.
הפעם הביטלס מקליטים טייקים קצרים יותר אבל עם צליל עוד יותר קולני ממה שהם ניסו ב 18 ביולי.
בריאן גיבסון זכר את זה כ “הקלטה שיצאה משליטה”.
קטע יוצא דופן שזכר גיבסון הוא שבזמן שפול הקליט קולות, ג’ורג’ הריסון הצית אש במאפרה ורץ מסביב לאולפן עם המאפרה מעל לראשו בנסיון לחקות את ארתור בראון שבאותה השנה הוציא את אלבום הבכורה שלו, The Crazy World of Arthur Brown, בהפקה מוזיקלית של פיט טאונסנד (אני מת על איך שהכל מתחבר אצלם…), והפך ללהיט ברחבי העולם.
להיט הענק שלו היה “Fire” בו תוכלו לראות מה השפיע על ג’ורג’ לשים מאפרה בוערת על ראשו:
על צליל התופים פול סיפר: “רצינו להגביר את צליל התופים ולמעשה לקבל את זה בקול רם ומפחיד ככל האפשר, אחרי ההקלטה אמרנו, ‘לא, זה עדיין נשמע יותר מדי בטוח, זה צריך להיות יותר ויותר מלוכלך’. ניסינו את כל מה שיכולנו כדי ללכלך אותו, ובסופו של דבר אפשר לשמוע את רינגו אומר, ‘יש לי שלפוחיות על האצבעות שלי!’ זאת לא הייתה בדיחה: הידיים שלו ממש דיממו בסוף הטייק, הוא תופף בפראות כזאת. עשינו עבודה קשה מאוד על השיר הזה”.
למי שרוצה עצות לגבי יבלות ותיפוף, רינגו ישמח לעזור בוידאו הבא:
טייק 21 (זה שרינגו צורח בסופו) היה הטוב ביותר. על הטייק הזה מקליט מקרטני עוד קולות. ביום למחרת, ה 10 בספטמבר, ממשיכים לחזק את הטייק עם עוד קולות והקלטות של הגיטרות והבס, כשג’ון מנגן בבס ובסקסופון ומל אוונס בחצוצרה. (הקולות המוזרים שנשמעים בסופו של השיר). ההקלטות נמשכות עד לסיום העבודה על השיר ב 3 לפנות בוקר.
בסרטון הבא בו בודדו את הבס משאר הכלים, אפשר לשמוע את מה שעולל לנון.
מיקס המונו הסופי של השיר שנעשה ב 17 בספטמבר 1968 על ידי כריס תומס ושאר טכנאי האולפן, כשהם הולכים על סיום מסורתי לשיר עם fade out רגיל.
במיקס הסטריאו שעשה ג’ורג’ מרטין ב 12 באוקטובר 1968, לאחר 5 ניסיונות מפרכים, הוחלט כנראה בשיתוף עם הביטלס לחבר את את זעקתו המפורסמת של רינגו: “I’ve got blisters on my fingers!” לאחר ה fade.
זה היה אגב האלבום האחרון של הביטלס שיצא ב 2 גרסאות מונו וסטריאו, גרסת המונו של האלבום יצאה בהפצה מצומצמת בבריטניה והעוד כמה מדינות וזו הפעם הראשונה שמיקס הסטריאו הוא המוצר המוגמר אליו שאפו.
בונוס קטנטן לסיום. ב 2013 ניגן פול עם שארית הפליטה של חברי נירוונה את השיר בהופעה. כך זה נראה ונשמע.