שלום לכולם – שמי אלי פיכמן ואני אספן תקליטים ישראלי שאוספו נעמד בלמעלה מעשרת אלפים תקליטים. כן, אותו פורמט ישן ונוסטלגי שאנשים היו מאזינים דרכו למוזיקה בעיקר במחצית השנייה של המאה שעברה ושהגיע לשיאו בין שנות החמישים לשנות השמונים באותה מאה. זה אותו פלסטיק (שהיה לרוב עשוי מויניל לרוב שחור ולרוב עגול) שהיה מסתובב על מכשירי הפטיפון, ושלאחרונה הוא זוכה למעין תחיה מחודשת ומסוימת בעולם. באוספי תקליטים בכל הגדלים והצבעים ובשלל סגנונות, שפות וצורות.
אך להקה אחת מהווה את מרכז האוסף שלי: הביטלס. הלהקה המייצגת את התופעה החשובה ביותר בתרבות הפופולארית המודרנית. אהבת ילדותי. תקליטי ביטלס יש לי מכל העולם, אך האוסף של תקליטי ביטלס ישראלים שברשותי הינו האוסף הגדול והמושלם בעולם.
אחד מתקליטי אריכי הנגן מאוסף זה, בולט מעל כולם – ושמו מעיד על מהותו “הראשון והטוב ביותר של הביטלס”! סיפורו המוזר והמופלא של תקליט זה, הוא עיקרו של הפוסט שלפניכם:
הייתה זו תחילת שנת 1968 בישראל, זמן קצר לאחר “מלחמת 6 הימים”, כאשר אנשי חברת התקליטים “UNATEX ISRAEL” החליטו “לעשות קופה” ולהוציא לשוק הישראלי את ההקלטות של טוני שרידן והביטלס/הביט בראדרז מהאמבורג 1961. הבעיה הייתה שזכויות הייצור וההפצה של תקליטי הביטלס בישראל היו שייכות לחברת “ישראדיסק” (שקיבלה את הזיכיון מחברת EMI האנגלית). אבל מאחר ובאותה התקופה טרם היה ידוע למי שייכות הזכויות על ההקלטות המוקדמות הללו (הדבר הוסדר בפסיקה משפטית רק בשנות השבעים) וחברת האם הבינלאומית POLYDOR (שאת תקליטיה UNITEX ייצרו והפיצו בארץ) הוציאה זה עתה מחדש את אותן הקלטות על לייבל המשנה הגרמני שלה – KARUSSELL, החליטו בUNATEX לנצל את ההזדמנות ו”לקפוץ על העגלה”.
כדי לקדם הוצאת אלבום הכולל הקלטות ישנות של הלהקה, ומתוך חשש שאלבום כזה לא יצליח דיו במכירות, החליטו אנשי החברה לקדם את ההוצאה באמצעות שינויים שונים ומשונים מול ההוצאה הגרמנית…:
ראשית, הם שינו את שמו של האלבום מ “THE BEATLES IN HAMBURG” ל “FIRST AND THE BEST OF THE BEATLES” על העטיפה אך הותירו את השם המקורי על הלייבל (העגול שבמרכז התקליט)…
שנית, בהיותם לא מודעים לעובדה כי GEMA הינו הסימון הרשמי של “תעשיית המוזיקה הגרמנית”, UNATEX הותירו גם סימון זה על הלייבל יחד עם המספר הקטלוגי המקורי: 635 056. אך כדי לבלבל את כולם הם צרפו את הביטוי “TOURS33” שהינו ביטוי צרפתי (!) למהירות סיבובו של תקליט אריך הנגן (LP)…
הלייבל עצמו עוצב בצורה המקובלת אותו הזמן על תקליטי POLYDOR בישראל – לייבל אדום שלא הזכיר כלל את העיצוב המקורי של תקליטי KARUSSELL…
לעטיפה האחורית, ולמטרות פרסום, הם העלו תמונות של אלבומי UNATEX נוספים מאותה התקופה של הדורז, ג’ימי הנדריקס אקספיריינס, ג’יימס בראון וכד’…
לגיוון, הם עיצבו כיתוב חדשני ופופי לשני צידי העטיפה והוסיפו למינציה מבריקה לעטיפה הקדמית. התוצאה משגעת!
אבל, למרות כל מאמציהם, ולאחר שהאלבום החל להיות מופץ בישראל, רק מעטים הואילו לרכוש אותו… ובכן, מי יוציא את כספו ב 1968 על הקלטות ישנות מ 1961 של טוני שרידן והביטלס/הביט בראדרז, כאשר רק מספר חודשים לפני כן, הביטלס הגיעו לפסגת יצירה של האלבום סרג’נט פפר (50 שנה מהיום – חודש יוני) ושירי הסרט מג’יקל מיסטרי טור החדשניים והפסיכאדלים – ומעט לפני הופעת האלבום הכפול המונומנטלי “THE WHITE ALBUM”…
בהתחשב בכך ששוק התקליטים הישראלי אינו גדול ולפני 50 שנה הוא היה קטן אף יותר – אתם עשויים להבין את התוצאה. רק מספר מצומצם ביותר של עותקים נותרו כיום מאלבום נדיר ומופלא זה, רובם בידי אספנים.
לא פלא שהחלטתי כי תמונת עטיפתו הקדמית של התקליט תתנוסס על צלמית הפייסבוק האישית שלי…
