לאחר הפוגה של כמה שבועות, נחזור לסיום המחרוזת הנפלאה של אבי רואד, וליתר דיוק להתחלת הסוף של המחרוזת – Golden Slumbers ו-Carry That Weight שהוקלטו יחד.
יום אחד, כשביקר פול אצל אביו בליברפול, הוא מצא בספר תווי הפסנתר של אחותו החורגת רות, שיר שקסם לו. רות היתה בתה של אנג’לה וויליאמס, לה נישא אביו של פול, ג’ים, ב-1964. ג’ים אימץ את רות באופן רשמי כבתו.
השיר אותו מצא פול היה בלדה מאת המשורר האליזבתיאני תומאס דקר שחי בין 1570 ל-1632. “ניגנתי על הפסנתר בביתו של אבי בליברפול, וספר התווים של אחותי החורגת רות היה על מעמד התווים”, סיפר באנתולוגיה. “דפדפתי בספר והגעתי ל-Golden Slumbers. אני לא יודע לקרוא תווים ולא הצלחתי להיזכר במנגינה הישנה, אז התחלתי לנגן מנגינה משל עצמי למילים. אהבתי את המילים אז השארתי אותם וזה התאים לשיר אחר שהיה לי.”
מכאן ניתן להניח שהוא כבר כתב בשלב הזה את Carry That Weight.
משפחת מקרטני
המקור של דקר שונה מעט על ידי מקרטני. הגרסה המקורית, שפורסמה לראשונה ב-1603 ב-The Pleasant Comedy of Patient Grissil היתה זו:
Golden slumbers kiss your eyes, Smiles awake you when you rise; Sleep, pretty wantons, do not cry, And I will sing a lullaby, Rock them, rock them, lullaby. Care is heavy, therefore sleep you, You are care, and care must keep you; Sleep, pretty wantons, do not cry, And I will sing a lullaby, Rock them, rock them, lullaby.
Carry That Weight היה לגמרי אחר. זה היה עוד שיר שכתב מקרטני על הבעיות שהביטלס עברו באותה תקופה. “באופן כללי אני טיפוס אופטימי, אבל יש תקופות שדברים משפיעים עליי כל כך שאני פשוט לא יכול להיות אופטימי יותר, וזו היתה אחת התקופות האלה. לקחנו כל כך הרבה אסיד וכל כך הרבה סמים וכל החרא הזה עם קליין התרחש והפך למטורף יותר ויותר ויותר. Carry that weight a long time כאילו לנצח! זה מה שהתכוונתי. זה היה כבד. כבדות היא תאור מאוד שימושי לתקופה ההיא. על זה השיר… בתוך הכבדות הזו לא היה מקום להתקיים. זו היתה כבדות פראנואידית רצינית וזה היה מאוד לא נוח”. לנון, כהרגלו, התייחס לשיר בקורקטיות בראיון לפלייבוי מ-1980 – “אני חושב שהוא היה תחת מתח בתקופה הזו”. No Shit Sherlock. השיר מורכב משלושה חלקים. בראשון – Carry That Weight שרים כל ארבעת הביטלס יחד, כאילו ידעו שמרגע זה ואילך, כל מה שיעשו יעמוד תחת צילה הענק של להקת הביטלס, אותה יישות עצומת מימדים שהם למעשה כבר לא באמת השתייכו אליה. בחלק השני חוזרים ל- You Never Give Me Your Money. החלק השלישי מחזיר מוטיב גיטרות שחוזר מהקטע – One, Two, Three, Four, Five, Six, Seven All Good Children Go To Heaven מ-You Never Give Me Your Money . הקלטה של פול מתקופת הסשנים של Get Back מעידה על כך שעוד לפני שחשבו על המחרוזת שני השירים היו מחוברים.
הקלטת השירים התקיימה בין ה-2 ל-4 ביולי 1969, ללא לנון, שעדיין התאושש מתאונה שעבר בסקוטלנד. למעשה זה היה השיר הראשון שהלהקה הקליטה למחרוזת (You Never Give Me Your Money הוקלט לפני שהוחלט על המחרוזת ו-Her Majesty, הוקלט באותו יום על ידי מקרטני לבד). ג’ף אמריק מספר שאף אחד לא ידע עדיין מה יחשוב לנון על רעיון המחרוזת, רעיון שפול הציע ושהאחרים הסכימו לו בקלות יחסית. הוא מספר: “ההנחה היתה שהוא יזרום עם המחרוזת, ושבכל מקרה הפעם, בניגוד לאלבום הלבן הכפול, הוא לא יהיה זה שיחליט על הכל.” הוקלטו 15 טייקים לשירים. בקטע הבא תוכלו לשמוע את ג’ורג’, פול ורינגו יחד עם ג’ורג’ מרטין מגיעים למסקנה שהריסון מנגן בס –
וזה טייק 13 שנבחר כטוב ביותר ומוקסס עם חלקים מטייק 15 כדי ליצור את הטרק הבסיסי –
בסוף החודש הקליטו שירה, קולות (שם גם ג’ון נכח) ותוספות גיטרה. פול חזר והקליט את השירה הראשית ל-Golden Slumbers כמה פעמים. הוא סיפר: “אני זוכר שניסיתי להגיע לביצוע קולי מרשים, כי זו היתה מלודיה כל כך עדינה, אז עבדתי על עוצמת הקול שלי עד שלבסוף הייתי מרוצה”. באוגוסט סיימו את ההקלטות עם הוספת התזמורת. כפי שעשיתי בפוסט קודם שעסק במחרוזת, אני מצרף תמונות מתקופת ההקלטות של אבי רואד. אין לי פרטים על התמונות, אבל הן כל כך יפות שחבל לוותר עליהן ועל המיטה של יוקו.
