באמצעה של שנת 1980, לנון יוצא למסע של כחודשיים ביאכטה ששטה מניו פורט שברואד איילנד לכיוון ברמודה – אי מיקרוסקופי לעומת ארה”ב העצומה. המסע הזה הוליד בסופו של דבר אלבום בשם Double Fantasy, לאחר כ 5 שנים בהם גזר על עצמו לנון שתיקה מוזיקלית.
בקיץ 1973, ההרפתקה שכונתה “סוף השבוע האבוד”, בה לנון “הוגלה” מביתו שבדקוטה, קרמה עור וגידים בעקבות תקרית ששברה את יוקו ובה לנון השיכור פלירטט עם בחורה בביתם של חברים בנוכחתה של יוקו ולא הסתפק בזאת אלא גם לקח אותה לחדר המיטות בבית. ג’ון ‘הוגלה’ הרחק ללוס אנג’לס ושם פרק כל עול וחזר לימי הנעורים העליזים שלו. מפקחת מטעם יוקו המזכירה והעוזרת שלה מיי פנג נשלחה יחד איתו ושימשה דה פאקטו גם כמאהבת או הגיישה שלו.
במהלך התקופה לנון עבד והוציא את Walls and Bridges, הפיק להארי נילסן אלבום ולבסוף על מנת לסיים את התחיבויותיו לחברת התקליטים, נאלץ בחוסר חשק מופגן להקליט אלבום של שירי רוקנ’רול שנקרא איך לא Rock ‘n’ Roll. על מלאכת ההפקה הופקד פיל ספקטור. הסיבה לאלבום היתה התחייבות של לנון להקליט 3 שירים מתוך הקטלוג של Big Seven Music בעקבות הסדר שהגיע אליו עם המו”ל מוריס לוי, הבעלים של החברה, שתבע את לנון עקב קווי דמיון בין השיר Come Together של הביטלס ל You Can’t Catch Me של צ’אק ברי ובעיקר המשפט Here come a flat-top.
תשפטו אתם:
בתחילת 1975, “סוף השבוע האבוד” מגיע לקיצו.
יוקו ספרה: “לאט לאט התחלתי לחשוב שג’ון לא היה הבעיה בכלל. ג’ון היה אדם מצויין. זו היתה החברה שהפכה להיות יותר מדי. אנחנו צוחקים על זה עכשיו, אבל התחלנו לצאת שוב. רציתי להיות בטוחה. אני אסירת תודה על האינטליגנציה של ג’ון, שהוא היה אינטליגנטי מספיק כדי לדעת שזו הדרך היחידה שבה נוכל להציל את הנישואים שלנו, לא מפני שלא אהבנו זה את זה, אלא מפני שזה הפך יותר מדי בשבילי”.
לנון חזר לבית הדקוטה, ועם לידתו של שון הוא התמסר לחיי הבית והמשפחה. אצל לנון כמו אצל לנון עד מהרה הוא החל להשתעמם, והשגרה הביאה אותו לעתים קרובות לדיכאון. חוזה התקליטים עם חברת התקליטים הסתיים ולנון, עכשיו חופשי חוזית, המשיך לכתוב מוסיקה לאורך כל תקופת “עקרת הבית” שלו והותיר אחריו סדרה של סקיצות חצי אפויות – כל שבב רעיון שהיה לו גם הוקלט על טייפ קטן. חלק מהיצירות המקוטעות הללו היוו את הבסיס לכמה משיריו ב Double Fantasy וזאת למרות שב 1980 טען לנון כי השירים הגיעו אליו בפרץ פתאומי של יצירתיות. כנראה שהמוזה לעולם לא עזבה אותו והוא המשיך לעשות מוזיקה גם בפרישה הזמנית שלו. כחלק מהזמן הפנוי שהיה לו וסיום סאגת הגרין קארד שאיימה על המשך שהייתו בארה”ב ולא איפשרה לו לצאת ממנה שמא לא יוכל להכנס שוב, ג’ון התחיל לטייל בעולם. הוא ביקר בהונג קונג, יפן, דרום אפריקה, ומצרים.
ג’ון ויוקו מבקרים במצרים
הנסיעה לברמודה ביוני 1980 היתה המשמעותית ביותר עבורו. הוא הפליג לשם עם צוות קטן על סיפונה של יאכטה ובמהלך המסע הם נתקלו בסערה באמצע האוקיינוס האטלנטי. אנשי הצוות שסבלו ממחלת ים, הותירו את לנון ואת הקברניט האנק האלסטד לנווט על הסיפון. לאחר יומיים על ההגה, האלסטיד נזקק לשינה והשאיר את לנון אחראי. ללנון היה ניסיון קודם בהפלגה, והאלסטיד נשאר איתו במשך שעה כדי לוודא שהוא מכיר את פקדי הספינה.
“הייתי שם במשך שש שעות, מנסה לשמור על המסלול. נקברתי מתחת למים. נשברתי על פני הגלים במשך שש שעות שלמות!. זה לא משהו שיעלם, אתה לא יכול לשנות את דעתך. זה כמו להיות על הבמה. ברגע שאתה שם אין אפשרות להתחרט. כמה גלים הגיעו לי ממש על הברכיים. נתלתי עם הידיים על ההגה – זה היה מזג אוויר חזק מאוד – היה לי את הכיף של החיים. שרתי שירי ים וצעקתי לאלים! הרגשתי כמו ויקינג. כמו יאסון וגיזת הזהב. ברגע שהגעתי לברמודה, הייתי כל כך מרוכז בחוויה הזו והייתי מחובר לקוסמוס או מה שזה לא יהיה. ואז כל השירים האלה באו!”
ג’ון על היאכטה
שם בברמודה, התחזק הדחף של לנון לחזור ולעשות מוזיקה. באחד הערבים כשבילה במועדון לילה מקומי הוא שמע את Rock Lobster של B-52 ונדהם מהדמיון לסוג המוזיקה שעשתה יוקו. הדבר הצית את הרעיון לשלב גם את יוקו כחלק מאסופת השירים המתגבשת.
ההתלהבות דחפה אותו למהר ולהקליט הקלטות דמו כבר בברמודה על מנת להגיע כבר עם חומר מוכן לניו יורק.
ג’ון מקליט דמואים בברמודה
הנה כמה דוגמאות לדמואים שהקליט לנון בברמודה:
בביקור באחר הגנים הבוטנים בברמודה, הוא נתקל בפרח מסוג “פרזיה” (Freesia) שכונה גם “פנטזיה כפולה”. השם מיד מצא חן בעיניו וחיזק את הרעיון שהתבשל בראשו – הוא ויוקו יציגו את שיריהם זה לצד זו, עם אלבום שיחגוג את חייהם יחדיו. לנון הנלהב מתקשר ליוקו מברמודה ומבקש שתשריין את אולפני ה Hit Factory שבניו יורק לחודש אוגוסט כשהוא מבקש את ג’ק דאגלאס כמפיק שהיה זכור לו לטוב כשעבד כטכנאי בהקלטות האלבום Imagine ב 1971. באוגוסט מתחילה העבודה עם צוות נגנים שהביא איתו דאגלאס כמו טוני לוין בבס וארל סליק בגיטרות (שעבד גם עם דיוויד בואי). יומיים של חזרות שנערכו בביתם שבדקוטה הספיקו, וכולם נכנסו לעניין כשלנון היה חד ומפוקס מתמיד.
בתחילת הסשנים
ב 6 באוגוסט נכנסה החבורה לאולפן ותוך 10 ימים הם הקליטו 22 שירים! דאגלאס שכנראה הבין את גודל המעמד, חיבר את תא ההקלטה שבו לנון הקליט קולות למכשיר שמקליט ללא הפסקה – בהתחלה ללא ידיעתו של לנון – בסיום ההקלטות היו 230 גלגלי הקלטה של חצי שעה כל אחד. בהסכמתה של יוקו, ההקלטות שודרו בתכנית רדיו שנקראה Lost Lennon Tapes ב 88. למרות הרעיון ההרמוני של איחוד יצירותיהם יחדיו לעבודה אחת, אונו ולנון התקשו לעבוד יחדיו באולפן. דאגלאס התייחס לפרוייקט כאל שני פרוייקטי סולו והפריד בין סשני ההקלטה – יוקו הקליטה בשעות הבוקר וג’ון בשעות הערב.
ג’ון ויוקו עם צוות הנגנים ווהפקה
ג’ון ויוקו עם מייקל דאגלאס
ג’ון ויוקו עם מייקל דאגלאס באולפן
השיר Just Like) Starting Over), הורכב מ 3 שירים לא גמורים והושלם בברמודה. לנון חזר בו אל שנות ה 50 והשירה מזכירה במעט את אלביס. שורה שהופיעה בגרסה מוקדמת של השיר היתה “Life is something that happens while you’re making plans”, ולאחר מכן שופצה ושובצה בשיר אחר.
“מעולם לא כתבתי שיר שנשמע כמו אותה תקופה. אז חשבתי, למה לעזאזל לא? בימי הביטלס זה היה מתקבל כבדיחה“. כקריצה לאלבום הסולו הראשון שלו מלפני 10 שנים, Plastic Ono Band, השיר מתחיל בצילצול פעמון כתזכורת לצלצול הרועם מבשר הרעות של פעמוני הכנסייה שפותחים את האלבום ההוא. השיר נבחור להיות הסינגל הראשון מהאלבום ויצא באוקטובר 1980, כשבצידו השני שירה של יוקו Kiss, Kiss Kiss.
יוקו ספרה: “ידענו שהשיר יהיה הסינגל הראשון. אני אוהבת את השיר אבל כשאני שומעת אותו עכשיו זה פשוט חונק אותי כי זה איך הרגשנו באותה תקופה. באמת חשבנו שאנחנו מתחילים מחדש וזה לא הלך ככה.”
הנה גרסה מתוך האלבום בגרסת ה Stripped Down שיצא ב 2010 ובו גרסאות שהושלו מהן שכבות הפקה, מה שלטעמי חידד ורענן את השירים. את הגרסה הזו מתחיל לנון בהקדשה של השיר לחלוצי הרוקנ’רול שכבר אינם: אלביס, ג’יין וניסנט ואדי קוקרן (שביצוע של שיר שלו הכניס את פול לקוורימן) ובאדי הולי.
השיר Cleanup Time נכתב כולו בברמודה ומדבר על תקופת חייו כ”עקרת בית”. הוא אולי גם מרמז על הנקיון שעשה לנון בחייו האישיים לאחר תקופת “סוף השבוע האבוד”. “השיר הגיע משיחה עם ג’ק דאגלס בטלפון לפני שנפגשנו. הייתי בברמודה ודיברנו על שנות השבעים. דיברנו על נקיון ועל הפסקה מסמים ואלכוהול ודברים כאלה – לא רק אישית, אלא על אנשים בכלל. הוא אמר,’ובכן, זה הזמן להתנקות? ‘. אמרתי, “זה בטוח, “וזה היה סוף השיחה. הלכתי ישר לפסנתר והתחלתי להשתולל, וזה יצא.”
כאן אפשר לשמוע דמו שעשה לנון בדקוטה עם חזרתו מברמודה על הפסנתר קצת לפני תחילת הקלטות האלבום.
את I’m Losing You כתב לנון בברמודה לאחר שלא הצליח לתפוס את יוקו בטלפון: “ניסיתי להתקשר מברמודה ולא הצלחתי. הייתי כמו מטורף, אבוד בחלל…”. בברמודה הדמו עדיין נקרא Stranger’s Room ויש בו גם מהזעם של Cold Turkey מתחילת שנות ה 70 ואולי ההקבלה היא לא במקרה מכיוון שלנון הרגיש ממש בתחושת “קריז” כשלא הצליח להשיג את יוקו. ג’ק דאגלאס המפיק זיהה את הזעם האצור בשיר וכדי להבליט אותו גייס להקלטה שניים מחברי ה Cheap Trick – הגיטריסט ריק נילסן והמתופף בון אי קרלוס כדי לשוות לשיר גוון רוקי כבד במקצת.
השניים השתתפו גם בהקלטת I’m Moving On הנהדר של יוקו, כאן בגרסת ה stripped:
השיר המרגש ביותר באלבום הוא (Beautiful Boy (Darling Boy שנכתב על שון. “שנינו רצינו להיות הורים בפעם הראשונה עם שון. אף שלשנינו היו ילדים בגלגולים קודמים. שנינו היינו כל כך עסוקים בעצמנו. רצינו ילד שיהיה הילד שלנו”. השיר נפתח עם גלי הים ושוב נשמעים להם 3 צילצולי פעמון. עם סיומו נשמע ג’ון לוחש: “לילה טוב, שון. נתראה מיד שוב בבוקר” ולא במקרה, זהו שיר הערש השני שכתב לנון לילד. בפעם הראשונה היה זה Good Night שנכתב לג’וליאן, אבל השלב שבו היה ג’ון בחייו, הפאסון של איש להקה צעיר לא איפשר לו לשיר אותו. הפעם שון הוא במרכז וג’ון מקדיש לו את השיר ולא שוכח לציין אותו בסופו.
הקשיבו כאן לטייק 1 של השיר כשברקע מקשיבים החברים לדמו מברמודה כדי לקבל השראה וכיוון:
יוקו מצידה ענתה לג’ון עם שיר מרגש שתמיד מעלה לי דמעות. ב Beautiful Boys היא מקבילה בין שון לג’ון ואני מודה שזה הורג אותי כל פעם מחדש.
“אתה ילד יפה עם כל הצעצועים הקטנים שלך העיניים שלך ראו את העולם למרות שאתה רק בן ארבע…”
“אתה ילד יפה עם כל התכניות הקטנות שלך הראש שלך שינה את העולם ואתה בן ארבעים…”
בשיר Watching the Wheels, הגלגלים עליהם לנון מדבר בשיר הם הרכבים שראה לנון מביתו בדקוטה של אלו הרצים אצים ליום עמלם, אבל זהו גם סמל לגלגלי השיניים שמסמלים עבודה ואת כוח האינרציה של החיים, שלנון בחר במודע לרדת מהם ומשקיף עליהם מבחוץ. “כל היקום הוא גלגל, נכון? גלגלים מסתובבים. הם הגלגלים שלי, בעיקר. אבל, אתם יודעים, הצפייה בעצמכם היא כמו צפייה בכל האחרים, ואני מתבונן בעצמי דרך הילד שלי.”
בשיר לנון גם עונה למבקרים שכתבו שהוא נעלם ופרש מעולם המוזיקה. “לא עצרתי מ -1962 עד 1973 – על פי דרישה, לפי לוחות זמנים, ברציפות. והדרך היתה קשה. נראה לי שזה מה שאנשים עוברים בגיל 65 כשפתאום הם לא אמורים להתקיים יותר והם נשלחים מהמשרד. אני לא קיים אם השם שלי לא בעיתונים או אם אני לא נראה במועדונים הנכונים. זה ממש כמו החבר’ה בגיל פרישה כשמישהו פתאום בא ואומר להם ,’חייכם נגמרו. זמן גולף.”.
השיר היה הסינגל השלישי מהאלבום כשבצידו השני של הסינגל שובץ Yes, I’m Your Angel של יוקו שנשמע עבורי כמו משהו מתוך סצנה חלומית בסרט של דיסני.
השיר Woman הביטלסי, נכתב בברמודה והוקדש ליוקו. הוא גם היה חזרה בתשובה פמיניסטית נהדרת של ג’ון. השיר נפתח במלמול של ג’ון: “עבור החצי השני של השמים“, כשזה התייחס למשפט שאמר יו”ר המפלגה הקומוניסטית הסינית, מאו (לנון הזכיר אותו גם ב Revolution של הביטלס), המשפט היה: “הנשים תופסות את חצי השמיים“. “זה פתאום היכה בי מה שהנשים מייצגות לנו, לא כאובייקט מיני או אמא, אלא רק לתרומתן. כל הדבר הזה על גבר, אישה, גבר, אישה – זה בדיחה. בלי אחד עם השני אין שום דבר”. ארל סליק הגיטריסט שניגן באלבום הגדיל ואמר: “זה מאוד Here, There And Everywhere סוג של שיר. זה מעולה. ברגע ששמעתי את זה, הדבר הראשון שחשבתי היה ‘ביטלס'”.
הגירסה הנפלאה מתוך גרסת ה Stripped Down של האלבום מ 2010 נפתחת בהתחלה עם משפט עידוד שהיה אומר לנון לחברי הביטלס בתחילת דרכם: ?where are we going fellas והם היו עונים To the toppomost of the poppomost.
השיר יצא כסינגל השני מהאלבום כשבצידו השני השיר Beautiful Boys של יוקו. בדיוק כמו באלבום Imagine שנסגר עם Oh Yoko, לנון סוגר את החלק שלו באלבום הזה עם עוד שיר שמוקדש ליוקו בשם Dear Yoko שנכתב באביב 1980 והושלם בברמודה. באולפן לנון הדריך את הנגנים לנגן באופן דומה לשיר Shame Shame Shame של Shirley & Co
את השירה הקדיש לנון שוב לשנות ה 50 ושר בסגנון אלילו באדי הולי. “היתה לשיר הרגשה של שנות ה 50 המוקדמות, חשבתי שזה היה השיר הקליל והמצחיק ביותר באלבום”, כך סיפר ג’ק דאגלאס המפיק. שני קטעים של יוקו סגרו את האלבום Every Man Has A Woman Who Loves Him ו Hard Times Are Over. עם סיום העבודה על האלבום, חתמו לנון ואונו עם דיוויד גפן וחברת גפן על חוזה הקלטות והוציאו דרכה את האלבום ב 17 לנובמבר 1980. על עותק של האלבום חתם לנון לרוצחו בבוקרו של ה 8 לדצמבר 1980.
דיוויד גפן ההמום לאחר הרצחו של ג’ון עם יוקו האבלה