יש שירים שקשה להסביר למה, אבל אתה מתחבר אליהם מיידית, גם אם אחרים לא ממש מבינים למה. כזהו Cry Baby Cry עבורי. אחד השירים המקסימים ביותר באלבום הלבן הכפול ובכלל. הכתיבה של Cry Baby Cry התחילה בסוף 1967. בביוגרפיה הרשמית של הלהקה שנכתבה על ידי האנטר דייויס (ושאתם יכולים לקרוא קטעים ממנה בבלוג כאן וכאן) הוא כותב, לאחר דיון ב”אני ארי הים”: “רוב הכתיבה של לנון מתבצעת ליד הפסנתר, פשוט מתקשקש איתו במשך שעות, נותן למוחו לנדוד, כמעט במצב של טרנס, כשאצבעותיו עוברות על חלקי מנגינה. לנון: ‘יש לי כאן עוד אחד, רק כמה מילים, אני חושב שקלטתי אותם מפרסומת: Cry baby cry, Make your mother buy. ניגנתי את זה הרבה על הפסנתר. הפסקתי עכשיו. אחזור אל זה אם באמת ארצה. אני באמת מתרומם מהפסנתר כאילו הייתי שקוע בטרנס. לפעמים אני יודע שנתתי לדברים לחמוק, שהיו יכולים להיתפס אם הייתי רוצה בכך.’” זו עוד דוגמא להשפעה ששאב לנון מפרסומות. דוגמא נוספת היא Good Morning Good Morning. “פעמים רבות אני יושב ליד הפסנתר, עובד על שירים, כשהטלוויזיה דלוקה בקול נמוך ברקע”, סיפר באותה תקופה. “אם אני מעט מדוכדך ולא מצליח לעשות הרבה, אז המילים מהטלוויזיה מצליחות לחדור אלי”. הנה קטעים מדמואים שונים שנעשו ככל הנראה בסביבות סוף 1967 ותחילת 1968.
ב-1968 חזר לנון אל השיר ואל אחד מהסופרים האהובים עליו לואיס קרול. אבל בניגוד לרפרנסים הישירים שהופיעו ב-I’m The Walrus החליט לנון שאת השיר הזה הוא מעוניין לכתוב בסגנון של שיר ילדים מסורתי (Nursery rhyme).
ג’ון ודונובן בהודו
“אני חושב שהדמיון בשיר שאב מתוך שירי המעשיות שלי”, סיפר הזמר והיוצר דונובן, ששהה עם הביטלס בהודו. “התקרבנו מאוד ושיתפנו תחושות מוזיקליות”. המילים של השיר נשענו מאוד על שיר ערש בשם Sing A Song Of Sixpence
Sing a song of sixpence a pocket full of rye Four and twenty blackbirds baked in a pie When the pie was opened the birds began to sing ?Oh wasn’t that a dainty dish to set before the king The king was in his counting house counting out his money The queen was in the parlor eating bread and honey The maid was in the garden hanging out the clothes When down came a blackbird and pecked off her nose
הביטלס בסקוטלנד ב-1963
לנון כמובן שינה את השמות והפעילויות של הדמויות. אגב, קירקלדי, שמופיעה בשיר, היא עיר אמיתית בסקוטלנד, בה הביטלס הופיעו ב-6 באוקטובר 1963. ב-28 במאי 1968, הביטלס התאספו בביתו של ג’ורג’ באשר, כדי להקליט דמואים לאלבומם הבא. ג’ון התחיל את ההקלטות ו-Cry Baby Cry היה השיר הראשון שהוקלט. זו הקלטת סולו של ג’ון. הוא מנגן גיטרה ושר, כשקולו מוכפל. השיר כמעט זהה לשיר שיצא בסופו של דבר, עם שינויים קלים.
ב-15 ביולי 1968 נכנסו הביטלס לאולפן להקליט את השיר. האווירה בשלב הזה בין חברי הלהקה היתה כבר גרועה מאוד.
בספר The Beatles Recording Sessions מספר ג’ף אמריק על תקרית שארעה באולפן בתחילת אותו יום: “אני איבדתי את העניין ב”אלבום הלבן” בגלל שהם כל הזמן התווכחו בינהם וקיללו אחד את השני. הגידופים עפו באוויר. היה רגע, ממש לפני שעזבתי, כשהם הקליטו את אובלדי אובלדה בפעם המי יודע כמה. פול הקליט מחדש את השירה וג’ורג’ מרטין העיר איזו הערה על איך הוא צריך להיכנס בחצי ביט או משהו כזה, ומקרטני, בחוסר עידון, אמר משהו כמו “אז תבוא אתה ותשיר את זה”. בספרו Here There And Everywhere ממשיך אמריק את הסיפור: “איכשהו החזקתי עד סוף הסשן. פול נרגע מעט, למרות שמעט מאוד הושג באותו הלילה, מלבד כמה נסיונות על שירו החדש של ג’ון Cry Baby Cry. דעתי היתה מוסחת והייתי חסר מנוח ולא הייתי מרוכז בשיר. המחשבה היחידה שחשבתי היתה “מעניין אם עדיין אהיה כאן כשהשיר יושלם”. בסשן הזה שהתחיל ב-9 בערב והסתיים בשלוש לפנות בוקר, הוקלטו 30 טייקים של השיר. אף אחד לא היה שמיש וכולם סומנו כחזרה. ביום המחרת הגיע ג’ף אמריק לאולפנים, אבל לא כדי להמשיך את העבודה על השיר: “ביום המחרת, אחר הצהריים, נכנסתי לחדר הבקרה שם שהו ג’ורג’ מרטין וריצ’רד לאש. אף אחד מחברי הביטלס עדיין לא הגיע. הם אחרו כהרגלם. לקחתי נשימה עמוקה ולבסוף המילים יצאו: ‘זהו ג’ורג’, הודעתי. ‘החלטתי שאני לא יכול לסבול את זה יותר. אני עוזב…’. ‘על מה אתה מדבר?’ הוא שאל. ‘אתה לא יכול לעזוב באמצע הקלטת אלבום’. ‘אני יכול ג’ורג’ ואני עושה את זה’”. מנהל האולפנים, אלן סטייג’ ביקש מאמריק להישאר עד סוף השבוע כדי שיוכלו למצוא לו מחליף, אבל אמריק הסביר שהוא לא מסוגל יותר לסבול את השהות במחיצת הביטלס ועזב באופן מיידי. לדברי אמריק, התגובה של לנון לחדשות היתה “באמת, ג’ף, אתה לא יכול להיות רציני בקשר לזה… אנחנו צריכים אותך, בן אדם, אתה לא יכול לעזוב אותנו באמצע אלבום. אני מתכוון, כולם תמיד אומרים כמה גדול ‘פפר’ היה, למרות שאני חושב שזה ערימת החרא העצומה ביותר שעשינו אי פעם… בכל מקרה, זה לא משהו שאתה עושה לא בסדר, אתה יודע – זה פשוט לעבוד במקום המחורבן הזה”. הטכנאי ריצ’רד לאש מסביר איך הביטלס הרגישו לגבי אולפן הבית שלהם: “הם תמיד התייחסו ל-EMI כמקום מאורגן ומוסדי מדי. הם חשבו שגם אנחנו היינו כאלה, וכמובן שג’ורג’ מרטין לבש תמיד חליפה ועניבה וסימל את זה”. כשהוא מסביר איך צוות האולפן תמיד לבש מעילי מעבדה לבנים באווירה מחניקה, מוסיף הטכנאי מרטין בנג’: “הם מעולם לא באמת התרגלו לזה. אני חושב שהם הרגישו שהמקום היה יכול להיות הרבה יותר רגוע ומשוחרר והרבה פחות פורמלי, אבל ככה היו האולפנים אז”. כך ויתר ג’ף אמריק על תפקידו כטכנאי הראשי של הלהקה המצליחה ביותר בכל הזמנים. הוא חזר לעבוד איתם באפריל 1969, ושימש טכנאי ראשי ברוב הקלטות “אבי רואד”, לאחר שחברי הלהקה הבטיחו לו אישית שהאווירה והיחס שלהם לג’ורג’ מרטין ישתנו. אבל עכשיו בואו נחזור ל-16 ביולי 1968. קן סקוט הוקפץ למלא את תפקיד הטכנאי, והביטלס הקליטו 10 טייקים של השיר. באנתולוגיה ה-3 הופיע הטייק הראשון:
אחרי הפסקה בת שעה, חזרו הביטלס להקלטות נוספות לשיר. ג’ורג’ מרטין ניגן על הרמוניום וג’ון על פסנתר. לאחר הפסקה בת יום, בשל הקרנת הבכורה של הסרט “צוללת צהובה”, הם חזרו לאולפן להמשך ההקלטות. ג’ון הקליט מחדש את השירה, פול הקליט קולות רקע, ג’ורג’ גיטרה חשמלית, ג’ורג’ מרטין עוד הרמוניום ורינגו טמבורין. כולם ביחד הקליטו קולות של מסיבת תה וסיימו עם הקלטת השיר. כלומר כמעט. ב-17 בספטמבר סוף סוף התווספה לאולפני אבי רואד האופציה להקליט ב-8 ערוצים (עד אז הקליטו הביטלס מאז 1963 ב-4 ערוצים). הוחלט לקחת את הערוצים המקוריים של Cry Baby Cry, לפרק אותם ולהמשיך לעבוד על השיר. לאחר שהקדישו לכך זמן ומאמץ, הוחלט שלמעשה אין צורך בזה, כי השיר שלם כמו שהוא ולא זקוק לתוספות. בפוסט שכתבנו על השיר I Will, הזכרנו את ההקלטה של הקטע הקצרצר Can you take me back. מכיון שנראה היה להם שהחיבור של Cry Baby Cry -ל-Revolution 9 לא עובר חלק, הוחלט להוסיף את הקטע הקצר הזה בינהם כדי להחליק את המעבר. ב-1980 כינה לנון את השיר “חתיכת קשקוש!”. אני חושב שהוא טועה לחלוטין, ואתם?