הביטלס לא כל כך אהבו את הדרך בה ההצלחה שינתה את האופן בה הם נראו והופיעו. הם הרגישו שהם מאבדים את החספוס ושהם מתרחקים מהופעות ליברפול והמבורג, אותם כל כך אהבו. אבל בריאן אפשטיין החליט שזה מה שצריך לעשות כדי להצליח בגדול ועם זה הם לא התווכחו.
עם מעבר משרדיו ללונדון, הכריז אפשטיין בספטמבר 1963 על הופעות הכריסטמס של הביטלס – מופע שנשען על המסורת הבריטית של הופעות וורייאטי מיוחדות לחג המולד שכללו מוסיקה, מערכונים ובאופן כללי בידור לכל המשפחה. כלומר “סטורי של פסטיגל” גרסת אפשטיין.
אפשטיין פנה לג’ו קולינס, סוכן הופעות ורייאטי עם שתי בנות שהעריצו את הביטלס, וזה קישר בינו לבין פיטר יולנד, שהתמחה במופעי כריסטמס כאלה באזורים רבים ברחבי אנגליה. “הרעיון שלי היה לגרום לביטלס לעשות דברים שהם מעולם לא עשו לפני כן” אמר יולנד, שגם ביים את המופע. הוא לא תכנן לגעת במוסיקה שלהם, או של שאר המופיעים, אבל תכנן לשמור על מבנה הופעות הכריסטמס (שכונה Christmas Pantomime) ולשלב בין קטעי ההופעות השונים את הביטלס במערכונים שנבנו סביב אגדות, כפי שהיה נהוג במופעים מסוג זה, ותסריט שמלא במקומות שמאפשרים לקהל לקחת חלק פעיל.
סיפור המסגרת היה כזה – הגיבורה הנשית, ארמינטרוד, מושלכת מביתה בגלל שנכנסה להריון וילדה ילד. נטושה ובודדה היא נופלת לידיו של סר ג’ון ג’ספר המרושע והמשופם (שגולם בידי ג’ון לנון כשהוא חבוש מגבעת ואוחז בשוט). הוא קושר אותה לפסי הרכבת והיא ניצלת ברגע האחרון על ידי פול הנועז.
כיון שהיה הצעיר ביותר, את תפקיד הגיבורה שיחק ג’ורג’, שעטה מטפחת לבנה לראשו ובגדי נשים לגופו. מכיון שבמבנה המסורתי לא נשאר לרינגו תפקיד, תפרו לו תפקיד מיוחד של פיית שלג, אלף לבוש שחורים שמפזז על הבמה וזורק על שאר חברי הביטלס שלג מלאכותי. הקטע הזה ועוד מערכונים נוספים שולבו בין הופעות המוסיקה ולדברי יולנד הביטלס שיתפו פעולה מרצון ולא הביעו התנגדות.
טוני בארו, שהיה איש יחסי הציבור של הלהקה, סיפר: “הביטלס אף פעם לא אהבו לעשות חזרות. זה לא היווה בעיה כל עוד דובר במוסיקה שלהם, אבל העובדה שהם היו כל כך גרועים בביצוע המערכונים איכשהו תרמה למופע – זה היה כאוס מאורגן, אבל כאוס מאוד מצחיק”
מקרטני אמר: “בואו נודה בזה, הם היו צוחקים גם אם היינו יושבים שם וקוראים את ספר הטלפונים של ליברפול” בארון נייט, אחד המופיעים בערב, סיפר:”בגלל שזה היה חדש עבורם הם לא עשו מזה עניין. אבל ככל שהמופעים עברו, אני חושב שהם הבינו שזה לא ממש עבד. הם רצו להיות כותבי שירים וכוכבי פופ, לא שחקנים”
נייג’ל וולי, שבשלב מסוים היה חבר בקוורימן, הלך לראות את המופע וסיפר מאוחר יותר “הייתי מתעורר באמצע הלילה ושואל את עצמי אם מה שראיתי היה אמיתי או שאולי חלמתי את זה”.
ההופעות עצמן התקיימו באולם אסטוריה במשך 16 לילות בין ה-24 בדצמבר 1963 ל-11 בינואר 1964.כרטיסים החלו להימכר ב-21 באוקטובר ועד ה-16 בנובמבר נמכרו כל 100 אלף הכרטיסים. 30 הופעות היו בסך הכל, 2 בכל ערב למעט 24 וה-31 בדצמבר בהם היתה הופעה אחת. ב-25, 29 ו-5 בינואר היה לביטלס לילה חופשי.
כרזת המופע הראשון
הערב התחלק ככה – החלק הראשון התחיל בהופעה בת 5 דקות של The Barron Knights and Duke D’Mond. אחריהם היו סטים קצרים של Tommy Quickly, The Fourmost ו- Billy J Kramer and The Dakotas. לאחר הפסקה חזרו שוב The Barron Knights and Duke D’Mond ואז הופיעו סיליה בלאק ורולפ האריס.
הביטלס סגרו כל ערב עם הופעה של 25 דקות שכללה את השירים הבאים – Roll Over Beethoven, All My Loving, This Boy, I Wanna Be Your Man, She Loves You, Till There Was You, I Want To Hold Your Hand, Money (That’s What I Want) and Twist And Shout.
הנה ראיון איתם מה-24 לדצמבר 1963 ומסר למעריצים –
באופן מפתיע, הביטלס הסכימו להשתתף ב-Another Beatles Christmass Show שהציע אפשטיין ב-1964. גם הפעם נכללו מגוון מערכונים ילדותיים. אבל הפעם הביטלס כבר היו במקום אחר לגמרי, הם היו כוכבים בינלאומיים. אז למה הם עשו את זה? אין לי מושג. הפעם ג’ון לבש פאת ילדה בלונדינית עם צמות, פול וג’ורג’ לבשו חליפות ויקטוריאניות ורינגו הופיע בתחפושת של אריה. מספרים שהם כל כך שנאו את זה שהם נשבעו שהם לעולם לא יעשו את זה שוב.
גם הפעם ההצגות היו הצלחה כלכלית, אבל הביקורות קטלו אותם. כריס האטצ’ינס כתב ב-NME שהביטלס נראו משועממים כשהם ביצעו את המערכונים, מבצעים אותם כמו מתוך שינה. “במערכון השני” כתב, “הכוכבים העולמיים האלה לא זזים, לא מדברים, לא שרים. הם מלוהקים כבובות שעווה!”
הפעם ההופעות התרחשו באולם אודיאון המרסמית. בהופעות השתתפו Freddie And The Dreamers, Sounds Incorporated, Elkie Brooks, The Yardbirds, Michael Haslam, The Mike Cotton Sound ו- Ray Fell. המנחה היה ג’ימי סוויל.
ההופעות התרחשו בין ה-24 בדצמבר ל-16 בינואר 1965. כל יום שתי הופעות למעט 29 בדצמבר. ימי חופש ב-25, 27 בדצמבר ו-3 ו-10 בינואר. גם הפעם הביטלס סיימו את המופע עם סט של 11 שירים: Twist And Shout, I’m A Loser, Baby’s In Black, Everybody’s Trying To Be My Baby, Can’t Buy Me Love, Honey Don’t, I Feel Fine, She’s A Woman, A Hard Day’s Night, Rock And Roll Music and Long Tall Sally.
את גב התוכנייה עיטר איור חגיגי של ג’ון.
כריכת התוכנייה שצייר לנון
בראיון מעניין מאוד לקראת המופע, הביטלס סיפרו שהמערכונים לא באמת טובים ושהם נהנים יותר לנגן. משם הם ממשיכים לדבר עם המוסיקה שלהם, להשתטות ולשלוח ד”שים לחברים.
באוגוסט 1965 אפשטיין הודיע על מופע כריסטמס נוסף, שיכלול מערכונים מתוך סינדרלה, אמא אווזה וכיפה אדומה. לנון סירב בנימוס והמופע התקיים ללא הביטלס, עם אומנים אחרים שהיו חתומים אצל בריאן.
ים של תמונות בשתי עיני. לא יכולתי לבחור מתוך הכמות הגדולה, ומה שיש פה זה עדיין רק חצי ממה שמצאתי. המופע של 1963 –
כרזת המופע הראשון
הסט ליסט
עם הבמאי
עם שאר המשתתפים
כרזת המופע השני
כרטיס למופע
