לכבוד יום ההולדת של הבן שלי, החלטתי לכתוב על השיר Birthday. אז נכון, הוא לא נמצא ברשימת מאה שירי הביטלס האהובים עליי, אבל ארוע כזה הוא בדיוק הסיבה שלשמה השיר נכתב, אז איך אסרב?
מאז שהחלו הביטלס להקליט, הם תמיד נכנסו לאולפן כשבידם לפחות חלק מהשיר אותו עמדו להקליט. הם שינו מילים, שינו מבנה או אפילו חלק מלחן ועיבוד, אבל עד Birthday הם מעולם לא נכנסו לאולפן להקליט שיר מבלי שהיה להם מושג מה הוא הולך להיות.
כלומר זה כמעט נכון. ב 1965 ניסו לאלתר קטע אינסטרומנטלי שבסופו של דבר נקרא 12 Bar originals אבל הוחלט שהוא לא ממש תוצרת ראויה, בטח לא לעומת השירים שהוקלטו איתו לאלבום ראבר סול.
נסיוניות ושבירת החוקים היו דברים שהביטלס עשו על בסיס קבוע מאז החלו להקליט, וגם הפעם עם Birthday הם עשו זאת – השיר נכתב, הוקלט ומוקסס ביום אחד.
בנוסף לעוד נסיון לשבור חוקים, יש בסיפור הזה משהו מחמם לב. כולנו יודעים שהתקופה הזו, בה הוקלט האלבום הלבן הכפול, היתה תקופה של ריב ומדון. בכל זאת, אתאר עכשיו סיפור על ארבעה חברים שמעבירים מה שאפשר לתאר כיום כיף ביחד. קצת כמו שהיינו רוצים לדמיין את הביטלס.
ב-18 בספטמבר, 1968, פול הגיע ב-5 אחר הצהריים לאולפני אבי רואד. מכיוון שהגיע ראשון, הוא התיישב ליד הפסנתר והתחיל לנגן כדי להעביר את הזמן עד ששאר חברי הלהקה יגיעו. כנראה שהכוונה היתה להקליט את אחד השירים שכבר עשו להם דמואים ב”אשר” ועדיין לא הוקלטו, אבל עד שהגיעו שאר חברי הלהקה, היתה לפול התחלה לשיר חדש והוחלט לזנוח את ההקלטות שתוכננו ולהמשיך עם פיתוח השיר.
כריס תומס ועוד מישהו
מכיון שאתם מכירים את לוח הזמנים של הקלטות הביטלס כמו את כף ידכם, אתם ודאי שואלים בתמיהה – למה ההקלטות נקבעו ל-5 אחר הצהריים, כשבדרך כלל הם התחילו בשבע בערב? שאלה מצויינת. כריס תומס, שמילא את תפקיד המפיק, כיון שג’ורג’ מרטין היה בחופשה, מסביר: “ציינתי בפני פול כמה ימים קודם לכן ש-‘The Girl Can’t Help It’ יוקרן בטלוויזיה בערב הזה.”
הסרט המדובר, שיצא בשנת 1956 והוקרן בליברפול במרץ ואפריל 1957, היווה השפעה גדולה על חברי הביטלס שראו אותו בזמן אמת. המיוזיקל הזה, שכיכבו בו ג’יין מנספילד וטום יואל, הפך לאטרקציה בזכות ההופעות של גיבורי הרוקנרול שלהם, שאת רובם לא ראו עד אז אלא רק שמעו. הוא כלל הופעות של ליטל ריצ’רד, ג’ין וינסנט, אדי קוקורן, פטס דומינו ורבים אחרים. עכשיו, בפעם הראשונה, הסרט הוקרן בטלוויזיה ולא היה שום סיכוי שהם יחמיצו את ההקרנה.
כריס ממשיך: “הרעיון היה להתחיל את סשן ההקלטה מוקדם מהרגיל, בערך בחמש אחר הצהריים, ואז ללכת כולנו יחד לביתו של פול, שהיה מעבר לפינה בקאוונדיש, לצפות בסרט ולחזור לעבוד. אז באותו יום פול הגיע ראשון והחל לשחק עם הריפ של Birthday. בסופו של דבר הגיעו האחרים. עד אז פול כבר כתב את רוב השיר, ממש שם באולפן. סיימנו את טרק הליווי עד שמונה וחצי, קפצנו לראות את הסרט כמו שתכננו, ואז חזרנו וסיימנו את כל השיר. הכל נעשה ביום אחד.”
ככל הנראה, הקרנת הסרט היא שנתנה לפול את ההשראה לכתיבת השיר. בשנת 1968 סיפר: “הסרט ‘The Girl Can’t Help It’ שודר בטלוויזיה. זה היה סרט רוק ישן. פטס דומינו, ג’ין וינסנט ואדי קוקורן היו בו ורצינו לראות אותו, אז התחלנו ב-5 והתחלנו לעבוד על טרק הליווי, בלוז פשוט של 12 תיבות עם כמה ביטים פה ושם. לא היה לנו מושג מה זה הולך להיות. פשוט אמרנו – 12 תיבות ב-A, ואז שינינו ל-D, ואז כמה ביטים ב-C. פשוט ככה. אחר כך הלכנו לבית שלי, צפינו בסרט ואז חזרנו לאולפן והמצאנו מילים שיתאימו ללחן. השיר הזה נכתב בערב אחד. אפילו לא חשבנו עליו לפני כן. הוא אחד החביבים עליי בגלל שהוא היה כל כך מיידי. זה גם שיר טוב לרקוד לצליליו. בקשר לקטע התופים הארוך – בדרך כלל יש לנו אולי 4 תיבות של תופים, אבל פה חשבנו, לא, בוא ניתן לזה להמשיך. כולנו אוהבים לשמוע תופים שהולמים בהם.”
באוטוביוגרפיה שלו הוסיף פול: “חשבנו ‘למה לא ליצור משהו מכלום?’ אז מצאנו ריף ויצרנו עיבוד סביבו. אמרנו ‘נלך לשם לכמה תיבות, אז נעשה את זה לכמה תיבות’. הוספנו את המילים, הזמנו את החברים שהיו באולפן להצטרף בפזמון. זה 50-50 ג’ון ואני, מומצא על המקום ומוקלט במהלך אותו ערב. לא זכור לי שזה היה יום ההולדת של מישהו, אבל אולי זה היה. סיבה אחרת לעשות את זה היא שאם יש לך שיר שמתייחס לכריסטמס או ליום הולדת, זה מוסיף לזמן החיים של השיר, אם זה שיר טוב, בגלל שאנשים ישלפו אותו באירועי יום הולדת, אז אני חושב שהיה קצת מזה בתת מודע שלנו כשיצרנו אותו”
בראיון מ-1972 גם ג’ון טען ששניהם כתבו את השיר, אבל בראיון בפלייבוי ב-1980 הוא אמר: “פול רצה לכתוב שיר על ימי הולדת, אז הוא עשה את זה… אני חושב שפול רצה לכתוב שיר כמו Happy Birthday Baby הלהיט הישן משנות החמישים…”
נחזור לאולפן- עד שמונה וחצי הספיקו הביטלס להקליט 20 טייקים, כשה-20 נבחר כטוב ביותר. ככל הנראה הרכב הנגינה היה כזה – פול על גיטרה מובילה מנגן את ריפ הגיטרה באוקטבה נמוכה, ג’ון בגיטרה מובילה מנגן את ריפ הגיטרה באוקטבה גבוהה, ג’ורג’ על בס(!) מנגן את אותו הריפ ורינגו על תופים.
ביתו של פול בקאוונדיש
בתשע, כאמור, הלכו לראות את הסרט בביתו של פול. כשחזרו המשיכו. פול ביצע את תפקיד השירה באופן דומה לאיך ששר את Long Tall Sally, ג’ון הצטרף בחלקים לשירה ושר קולות רקע בחלקים אחרים. הם הקליטו תוספות נגינה נוספות וג’ון, פול, ג’ורג’, רינגו, יוקו אונו, פטי הריסון ומל אוונס הקליטו גם מחיאות כף. לשירת ה-“Birthday” שבקטעי המעבר בין הבתים הצטרפו יוקו ופטי.
ההקלטות הסתיימו ב4 וחצי לפנות בוקר. בחצי השעה שעד חמש בבוקר כריס תומס וקן סקוט (שיהפוך למפיק ידוע שיפיק, בן היתר, את האנקי דורי וזיגי סטארדאסט של דייויד בואי) , מיקססו את השיר במונו. שתים עשרה שעות לאחר שהתחילו אותו, השיר היה מוכן.
האם זה היה שווה את זה? תלוי את מי שואלים. מקרטני ממשיך לבצע אותו בהופעות שלו עד היום לקול תשואות הקהל. לנון סיכם את דעתו על השיר בעדינות האופיינית לו- “It was a piece of garbage”