אבולוציית לוגו הביטלס על גבי כיסוי תף הבס של רינגו

כיצד נולד לוגו הביטלס המפורסם עם ה T המאורכת על גבי כיסוי תף הבס של רינגו סטאר ?

אף על פי שמעולם לא הופיע בעטיפת אלבומי הביטלס הרשמיים, הלוגו המפורסם הפך לסימן הכר של הביטלס, ולבסוף אף נרשם כסימן מסחרי ע”י חברת אפל בשנות ה 90. בתקופה הראשונה ב 1960 ו ב 1961, נתלה על תוף הבס של פיט בסט, שלט עם המילה The Beatles בוריאציות שונות.

כשהצטרף רינגו אל הביטלס באוגוסט 1962, הלוגו שבתנוסס על תף הבס שלו היה לא ממש לוגו, אלא שם הבמה שאימץ לעצמו ריצ’ארד סטארקי.

בהכנות לסיבוב ההופעות הגדול בעל שני החלקים יחד עם הלן שפירו הצעירה, הביטלס עמדו בפעם הראשונה לחוות סיבוב הופעות אמיתי ברחבי בריטניה. אמנם לא סיבוב בו הם האמנים שבמרכז, אבל בסיבוב כזה הם יוכלו להחשף ברמה ארצית בכל המדינה.

אחד הדברים הראשונים שצריך היה לעשות, היה לבחור לוגו שיבליט את שם הלהקה על הבמות שיחליף את הפתק הסתמי שהיה תלוי על תף הבס של רינגו והחליף את שמו של רינגו שהתנוסס עליו.

מקרטני התנדב לעצב לוגו שכזה. הרעיון היה לייצר לוגו 'צעיר' ולא מהודק מדי שיבליט את שם הלהקה ויביא גם טוויסט קטן. את הטוויסט הזה בחר מקרטני לייצר עם המחושים שיצאו מתוך ה B הגדולה.

עם הלוגו הזה יצאו הביטלס לסיבוב ההופעות עם הלן שפירו וכשהגיע הזמן לחשוב על עטיפת האלבום הבא שלהם, מקרטני התנדב לעצב גם אותו. הוא שירטט ריבוע ובו ארבעת חברי הלהקה כשהם מופיעים מהכתפיים ומעלה - מאוד דומה לרעיון האומנותי של with the beatles. באמצע כמובן מיקם מקרטני את הלוגו החדש שעיצב.

בשנות ה 50, פתח בחור בשם אייבור ארביטר שהיה מתופף במשרה חלקית, חנות לתופים בדרום לונדון בשם Drum City ובעצם היתה זו חנות התופים הראשונה בלונדון. החנות היתה פופלרית בקרב נגני ג’ז בעיקר. לימים פתח ארביטר גם את Sound City שהתמחתה בגיטרות.

באפריל 1963, נכנסו לחנות התופים רינגו סטאר ובריאן אפשטיין על מנת לרכוש ערכת תופים חדשה לרינגו במקום ערכת ה”פרמייר” הישנה שהיתה לו. אייבור ארביטר מספר: “…קיבלתי טלפון מהחנות שאומר שבחור בשם בריאן אפשטיין נמצא בחנות עם מתופף. והנה אכן היה שם המתופף הזה רינגו , שמינגו או מה שמו. לא שמעתי על הביטלס באותם ימים…”.

בתחילה הם ביקשו ערכת תופים שחורה לגמרי, אך רינגו שינה את דעתו לאחר שראה ערכה אחרת של לודוויג שמצאה חן בעיניו, בפרוספקט על שולחנו של ארביטר. הערכה עם הגימור המיוחד היתה זמינה וארביטר ביקש עבורה 238 ליש”ט. אפשטיין ממש לא רצה לשלם את המחיר הזה ולאחר משא ומתן הסכים ארביטר לקבל את הערכה הישנה של רינגו וביקש גם להוסיף את הלוגו של חברת לודוויג על תוף הבס, כיוון שהיה לו הסכם הפצה עם החברה. אפשטיין הסכים אבל ביקש שגם שם הלהקה יהיה על תוף הבס. ארביטר שירבט במקום על דף נייר את הלוגו המפורסם, כך שה B הגדולה וה T המוארכת מדגישות את המילה Beat. אפשטיין שילם 5 פאונד על עיצוב ורישום הלוגו על תף הבס.

ב 12 במאי 1963, התופים החדשים הובלו אחר כבוד לאולפני הטלוויזיה של אלפא בבירמינגהם, שם הופיעו הביטלס בתכנית טלוויזיה. בסוף 1963החל הלוגו על תף הבס להתפורר והיה צריך לחדשו.התופים נלקחו ל’עיר התופים” והלוגו צוייר מחדש הפעם יותר גדול ובולט. הלוגו המקורי התנוסס בפעם האחרונה בהופעות ב”אולימפיה” שבפריז בפברואר 1964- השמועות אומרות שרינגו עדיין מחזיק בכיסוי עם הלוגו המקורי.

הלוגו השני שצוייר ידוע בכינויו Sullivan, והיה בשימוש במהלך הופעת הביטלס הראשונה אצל אד סאליבן ב 9 בפברואר 1964. במקום להעביר את התופים לארה”ב, נרכשה ערכה חדשה בחנות במנהטן, כשרק תוף הסנאר והמצילות הגיע איתם מאנגליה. את כיסוי מספר שתיים הרכיבו על גבי תף הבס החדש. לאחר הסיבוב הראשון בארה”ב, נשלחו התופים לאולפני EMI בלונדון והכיסוי השני לא נראה עוד בפומבי.

הביטלס החלו להקליט ולצלם את “לילה של יום מפרך” כמעט מיד לאחר שחזרו מאמריקה. הוחלט כי כיסוי חדש יעטר את תף הבס בצילומי הסרט. הפעם היה שם הלהקה בפונט דק יותר מאשר בכיסוי Sullivan. גם הלוגו של לודוויג היה מעט שונה. הכיסוי השלישי שימש בכל הצילומים של הסרט, ובמהלך הופעת הביטלס בקונצרט “All-Star” של מוזיקאל אקספרס, ב 26 באפריל 1964. שימוש אחרון בכיסוי היה במהלך צילומי You’re Going To Lose That Girl עבור הסרט Help ב 30 באפריל 1965.

על סט הצילומים של סרטם הראשון של הביטלס

ב31 במאי 1964 רינגו קיבל ערכת לודוויג חדשה, שכללה את תוף הבס הראשון. שוב צוייר כיסוי חדש, הפעם, בסגנון דומה לכיסוי המקורי.

באוגוסט 1965 הביטלס חזרו לניו יורק לקראת תחילת מסע ההופעות בארה”ב. רינגו סטאר חשף את ערכת התוף הרביעית והאחרונה שלו, “לודוויג שחור”, יחד עם כיסוי חמישי חדש, שאיתו הופיע גם באצטדיון “שיאה” בניו יורק.

כיסוי שישי הוצג לראווה במהלך תכנית טלוויזה שנקראה “המוזיקה של לנון ומקרטני” בנובמבר 1965. הכיסוי הזה היה בשימוש בעצם עד למסע הקסם המסתורי ב 1967 ושימש גם בהקלטות לאלבום סרג’נט פפר.

למעשה הוא היה בשימוש גם במהלך החזרות עבור שידור הלויין העולמי הראשון “העולם שלנו”, שעבורו הביטלס כתבו וביצעו את “All you need is love“. עם זאת, לפני השידור חי, הכיסוי הוחלף על ידי עור כתום ואדום אותו אפשר לראות כבר בסרט מסע הקסם המסתורי.

הכיסוי השישי חזר לביקור אחרון בצילומים לסרטון הפרומו ל Hello Goodbye ב 10 בנובמבר 1967. לאחר מכן בתחילת 1968 אוחסן באולפני אייביי רואד ומשם נעלם.

את הכיסוי השביעי והאחרון ניתן לראות לשנייה וחצי בסרט Let it Be בו רואים ממש בתחילתו את מל אוונס סוחב אותו. מכיוון שלא נעשה בו שימוש במהלך ההקלטות, הוא אופסן ונמכר בסופו של דבר במכירה פומבית ב 1992.