לסיום שבוע יום ההולדת של פול מקרטני, נסיים עם האלבום הכי מצליח שלו, וזה שנחשב בעיני רבים לטוב ביותר שלו – “Band on the run” שהיה האלבום השלישי של להקת Wings.
האלבום הראשון והשני זכו לביקרות קוטלות ומקרטני הרגיש שהוא כבר לא בטוח לגבי הדרך. אבל אז בא השיר “Live and let die” שכתב לסרט “ג’יימס בונד” באותו שם ונהיה להיט גדול. זה כמובן שיפר מאוד את מצב רוחו.
הוא החליט שהוא רוצה להתחיל אלבום חדש באווירה טובה, וכדי לעשות את זה הוא החליט להקליט אותו מחוץ לאנגליה. הוא ביקש מEMI רשימה של כל אתרי ההקלטה שלה ובחר באולפן שבלאגוס ניגריה.
ימים ספורים לפני העזיבה ללאגוס הנרי מקולוך, הגיטריסט של הלהקה, עזב לאחר מספר פיצוצים בינו לבין פול.
בלילה שלפני הנסיעה התקשר אל פול דני סוול, המתופף, והודיע שגם הוא לא מתכוון להגיע לשדה התעופה ביום למחרת. הוא היה נשוי והגעגועים של בני הזוג לניו יורק הכריעו. בנוסף הוא לא ראה שהלהקה מתקדמת באמת לשום מקום וכנגן אולפן בניו יורק הוא הרוויח הרבה יותר כסף.
מקרטני התקשר לדני ליין, היחיד שנשאר מלבדו ומלבד לינדה אשתו, לברר מה הוא רוצה לעשות. ליין אמר שכל החלטה שפול לוקח, הוא יהיה לצידו. פול החליט לנסוע. יותר גרוע מזה כבר לא יהיה. שם, חשבו, יוכלו לשכב על החוף, לנוח, ובין לבין להקליט.
מכיון שלא בררו את מזג האוויר מראש, הם גילו עם הגיעם שהם נמצאים בעיצומה של תקופת המונסון – כלומר גשמים כבדים כל היום וחום גבוה מאוד. את המטוס הנוחת ליוותה נוכחות צבאית מוגברת שכן ניגריה היתה תחת משטר צבאי. כשהם הגיעו לאולפן הם גילו שהוא בכלל בבנייה, חסר עזרים רבים, ומה שכבר קיים בנוי בבנייה ירודה ביותר. כשמקרטני התלונן שהתא לתופים לא גמור שאלו אותו אם הוא צריך גם את הזכוכית שמפרידה בינו לאולפן. למזלם הם לקחו איתם את ג’ף אמריק, טכנאי הסאונד המפורסם שעבד עם מקרטני על אלבומי הביטלס הגדולים.
אבל זה לא היה הכל – יום אחרי שהגיעו ללאגוס התהלכו להם פול ולינדה מביתו של ליין לביתם. בדרך הם נשדדו על ידי כמה אנשים. שלל הגניבה כלל גם את ההקלטות של הדמו שהוכנו על ידי הלהקה באנגליה. הכוונה היתה להשתמש בהקלטות כדי לשחזר רעיונות. עכשיו הם נאלצו להתחיל הכל מחדש.
פול, כמוזיקאי המרכזי בהרכב שנשאר, הפך למתופך, בסיסט, גיטריסט ומה לא. הוא הקליט את הבסיס, ליין תרם רעיונות וגיטרה וכולם עשו הרמוניות.
פול עם פלה קוטי
באמצע תקופת ההקלטות נוצר עימות עם אמן מקומי ידוע בשם Fella kuti (שהיה מלחין, מולטי אינסטרומנטליסט ופעיל זכויות אדם) שטען שהם באו ללאגוס לגנוב את המקצבים של המקומיים ושצריך לעצור אותם. פול צלצל אליו והסביר שהם באו רק בשביל האווירה של המקום ושאין להם כוונה לגנוב שום מקצבים. כדי להרגיע אותו הזמין אותו לאולפן לשמוע את החומרים. כששמע אותם פלה אכן נרגע. לסיום המשבר הוא הזמין את הלהקה למועדון שלו לשמוע הופעה שפול מספר שהיתה נהדרת.
כשחזרה הלהקה לאנגליה, נכנסו חבריה לאולפן והשלימו את ההקלטות. לאחר מכן טוני ויסקונטי (המפיק המופלא שעבד רבות עם דייויד בואי) הוסיף עיבודים תזמורתיים מעולים (ולא קיבל קרדיט בעטיפה).
עטיפת האלבום המפורסמת מציגה את שלושת חברי הלהקה מגובים ב-6 אנשים ידועים נוספים (בינהם השחקן ג’יימס קובורן, מנחה הטלוויזיה מייקל פרקינסון והשחקן כריסטופר לי) כאסירים שנלכדו בזרקור במהלך מנוסה.
הביקורות על האלבום היו מצוינות. ב-NME כתבו – “The ex-Beatle least likely to re-establish his credibility and lead the field has pulled it off with a positive master-stroke of an album entitled Band On The Run.”
מבקר הניו יורק טיימס כתב – “McCartney has managed to make the complexities of multi-track recording sound as natural and fresh as tomorrow.”
הרולינג סטון בחר בו כאלבום השנה ונכתב בו כי – “With the possible exception of John Lennon’s Plastic Ono Band, the finest record yet released by any of the four musicians who were once called the Beatles”
סוף סוף זכה מקרטני להצלחה. האלבום והסינגלים הגיעו לראש המצעדים וסללו את הדרך להמשך פעילות להקת “כנפיים”
זהו להיום. אל תשכחו שאנחנו מגרילים את ההוצאה המחודשת של האלבום Flowers in the dirt של מקרטני. כדי להשתתף בהגרלה היכנסו לעמוד שלנו – ביטלמניקס – עשו לייק לעמוד ושתפו את פוסט ההגרלה שנעוץ בראש הדף. בהצלחה!