ב 23 במאי 1968, מתראיין מקרטני עבור תכנית דוקומנטרית בשם All My Loving – A Film of Pop Music שמביים טוני פאלמר. הסרט סוקר את מצב המוסיקה ב 1968 כשהוא משלב ראיונות וקטעי מוסיקה והופעות של אמנים שונים או אנשים שקרובים אליהם כמו הביטלס, הנדריקס, זאפה, The Who ועוד טובים ורבים, ומשתמש בשיטת עריכה יחודית בה הוא משלב קטעי חדשות ממלחמת ויאטנם שמשתלבים עם המוסיקה של התקופה ומנסות לייצר איזשהו קשר בין התקופה למוסיקה. הסרט שודר ב BBC ב 3 בנובמבר 1968. הנה הטריילר לסרט:
זה מה שאמר פול בסרט כשהוא מתראיין בחדר הבקרה באולפני אבי רואד, עם הצהרה גורפת על המוסיקה העכשווית:
“תמיד פחדתי ממוסיקה קלאסית, ומעולם לא רציתי להקשיב לה כי זה היה מרתיע: בטהובן וצ’ייקובסקי, מילים גדולות כאלו … ושנברג … לנהג מונית שנסעתי איתו היו כמה דפי תווים של מוצרט, ושאלתי ‘מה זה?’ והוא אמר ‘אה, זה חומר ברמה גבוהה, לא ימצא חן בעיניך, לא, לא תאהב את זה’. אני אמרתי, ‘טוב, מה זה?’ הוא אמר ‘לא, זה לא ימצא חן בעיניך, זה ברמה גבוהה’. כך אני תמיד חשבתי על זה, פעם חשבתי – זו מוסיקה מתוחכמת מאוד, והיא לא, זה בדיוק מה שקורה בפופ כרגע, מוסיקת הפופ היא המוסיקה הקלאסית של היום. אנחנו האנשים האחרונים שיודעים משהו על השירים שלנו, כי עולם הפופ מעולם לא שמע את עולם הפופ ככזה, זה כאילו שאתה מסתכל על תצלום של עצמך, ומסתכל על איזו עניבה לבשת או אם אתה נראה טוב בתצלום, אבל כל אחד אחר פשוט יצלם את התמונה ויגיד ‘הו, זה טוב, זה תצלום של טוני’, אתה יודע, אנחנו תמיד רק חושבים על עצמנו כעל כותבי שירים קטנים ומאושרים, רק רוקרים קטנים, אתה יודע, רק מנגנים בלהקת רוק, אבל זה נהיה חשוב יותר מזה, במיוחד אחרי שהגענו לאמריקה …וקיבלנו תארים מהמלכה. כשהיינו בסיבובי הופעות, כולם היו במעין פיק של היסטריה, במקום לחשוב רק ‘או, זה נחמד …’. יכולנו להשתמש בהיסטריה הזו, אבל אין לנו ולא היה לנו שום רצון איפשהו בראש להשתלט על העולם. זה היה היטלר – זה מה שהוא רצה לעשות. קיימת תשוקה לקבל כוח על מנת להשתמש בו לטובה. כאשר יש לך כוח, אתה חייב להשתמש בו לטובה! כמו כל אחד אחר, אנחנו קוראים את העיתונים … אנחנו עוברים את כל הדברים שרוב האנשים עוברים, אז כשרוצים להגיד משהו בזמן מסוים, זה נוח להיות כותב שירים, אתה יכול לשים את האצבע שלך על העניין”.
הנה אוסף של כל הקטעים בהם מופיע מקרטני:
יום לפני כן, הושק הבוטיק השני של חברת אפל ובמסיבת ההשקה נראים בציבור לראשונה הזוג הטרי ביותר ג’ון ויוקו שרק 3 ימים קודם לכן, ב 19 במאי,בילו את ליל ההקלטות הקדחתני שהניב את האלבום Two Virgins ועוד כמה דברים. גם פאטי בויד וג’ורג’ הריסון הגיעו להשקה.
יום לאחר הראיון של מקרטני, ב 24 במאי 1968, נפגשים ארבעת חברי הביטלס בביתו של ג’ורג’ הריסון על מנת להקליט דמואים לאלבום החדש שלהם. הוקלטו בו 27 דמואים לשירים שנכתבו חלקם בהודו, מתוכם 19 עלו לגמר ונכללו באלבום הלבן.
עבור סרטו של טוני פאלמר, התראיינה בנוסף גם לואיז, אמו של ג’ורג’:
“אנחנו כבר לא רואים את ג’ורג’ כמו פעם, הוא בנסיעות כל הזמן. ברור שברגע שהוא חוזר הוא ישר מגיע לבקר אותנו, ואנחנו אותו. אנחנו ממש קרובים. אנחנו מקבלים מכתבים עכשיו מכל מיני חלקים בעולם, לא מעט מיפן ואמריקה כמובן מדינות “מסך הברזל” החלו גם לכתוב לאחרונה. משהו כמו 200 – 250 מכתבים לשבוע. ג’ורג’ אומר שאני יותר פופולרית ממנו עכשיו , הוא ממש צוחק על זה, במיוחד כשהוא קורא אותם ורשום שם “אמא יקרה.., הוא תוהה מי אלה..”
ג’ון עם לואיז אימו של ג’ורג’ בפרמיירה לסרטם הראשון של הביטלס – 1964
רינגו התראיין לסרט, כשהוא נמצא באולפן ההקלטות גם כן:
“יותר כיף לשמוע תקליט שיש בו סאונד שאתה לא מכיר שנובע מכל מיני כלים. משהו שקורה כאן באולפן, אני לא ממש יכול לומר איך כי יש לנו איש מיוחד שעושה את זה, ואז הגיטרה הופכת לפסנתר, ואז תשאל למה לא להשתמש בפסנתר במקום? בגלל שהפסנתר נשמע כמו גיטרה”.
ג’ורג’ מרטין אמר בסרט:
“אתה יכול לחתוך, לערוך, או כמובן להאיץ או להאט את ההקלטה, להכניס קטעים מהופכים, להכניס קולות אלקטרונים שאולי תוכל לשחזר בהופעה חיה. תוכל להשתמש בקומבינציות של כלים שלגמרי לא מאוזנים, אתה כבר תאזן אותם. תוכל לשים חליל עדין לצד כלי נשיפה דרמטי ואז לחתוך את הסליל, לזרוק באוויר את החתיכות, לסדר אותם מחדש כמו טלאים, וזה אחד הדברים שאפשר לעשות בהקלטות, ואת זה אי אפשר לבצע לייב כי זה להמציא מוסיקה תוך כדי תזוזה”.
דרק טיילור בסרט: “המנהל (אפשטיין), בא אליי ואמר ‘הנכים מוכנים’, שאלתי ‘מוכנים למה? עבור הביטלס?’ הוא אמר ‘כן’. ‘מה הם רוצים? ‘, ‘הם לא יכולים לזוז, אז אולי אם הביטלס יטפחו עליהם, זה יהיה מספיק’, יפרסו את ידיהם עליהם או משהו. משהו כמו תריסר אנשים ישובים בכיסאות גלגלים חיכו שם והם פשוט צעדו ונגעו בהם ואמרו “נתראה…”.
הנה כל הקטעים שקשורים לביטלס:
למעמיקים, הנה כל הסרט לא באיכות הכי טובה, אך זה מה שמצאנו.