כששואלים אותי איזה שיר שמבוצע על ידי רינגו אני הכי אוהב, התשובה שלי היא מיידית ולא דורשת חשיבה כלל. Boys, אני עונה.
השיר הזה, שרינגו ביצע עוד לפני שהצטרף לביטלס, עת היה המתופף של להקת “רורי סטורם וההוריקנים”, מבוצע בהתלהבות גדולה, משדר הנאה גדולה של הלהקה כולה ומדביק אותי בהתלהבות שבו כל פעם שאני מאזין לו.
אבל השיר לא התחיל את דרכו אצל הביטלס, אלא אצל הרכב הבנות “השירלז”.
אז ברשותכם, בואו נשים את הביטלס בצד לכמה פיסקאות ונתור אחר מקורות השיר.
אחד משני הכותבים של השיר, לות’ר דיקסון, היה מפיק וכותב שירים מצליח במחצית השנייה של שנות החמישים. הוא כתב להיטים רבים בתקופה הזו, כשהמפורסם שבהם היה “Sixteen Candles” שבוצע על ידי הקרסט ב-1958.
ההצלחה הביאה לכך שפלורנס גרינברג, הבעלים של לייבל קטן מניו ג’רזי בשם “סקפטר רקורדס”, תשים לב אליו. היא החליטה לשכור אותו כמנהל האחראי לפיתוח אמנים. גרינברג עצמה הקדישה את כל זמנה בפרסום הלייבל, והשאירה בידי דיקסון את פיתוח הרכב הזמרות הצעירות שהלכו לבית הספר עם בתה של גרינברג. ההרכב ההוא הפך ל”שירלז”.
לותר דיקסון
פלורנס גרינברג עם הכוכבת הגדולה ביותר שלה, דיון וורוויק.
הלהיט הגדול הראשון של השירלז היה “Will you still love me tomorrow”. את השיר הזה כתבו הצמד גרי גופין וקרול קינג, שכתבו כמות גדולה מאוד של להיטים בתקופה ההיא. ג’ון ופול כל כך אהבו אותם, שכשהם חשבו על מה יעשו לאחר שההצלחה של הביטלס תדעך, תוך שנה או שנתיים, הם ראו את עצמם בעיני רוחם כצמד כותבי שירים מקצוענים על פי המודל של השניים האלה.
כאן תוכלו לשמוע פלייליסט של למעלה ממאה שירים שכתבו הצמד
דיקסון עיבד את השיר עבור השירלז והוא הגיע למקום הראשון במצעדים.
לצד השני הוא החליט לבחור שיר שהוא כתב עם השותף החדש שלו לכתיבה, ווס פארל. השיר היה Boys.
דיקסון כל כך הרשים את גרינברג עם הסינגל הזה, שזו נתנה לו יד חופשית ואף אחוז מהתמלוגים של השירים שהוא הפיק. זה השתלם לגרינברג, שכן דיקסון סיפק עוד כמות נכבדה מאוד של להיטים וגילויי אמנים ללייבל. אבל הלחץ לספק להיטים על בסיס קבוע התיש אותו, וכשחברת קפיטול הציעה לו לפתוח לייבל משלו תחת חסותה, Ludix, הוא החליט לעשות זאת. למרבה הצער, הלייבל כשל ועד סוף שנות ה-60 הוא נעלם לגמרי מעולם הפופ.
שמו חזר לעלות כש”16 נרות” הפך שוב ללהיט בעקבות הכללתו בסרט “אמריקן גראפיטי” של ג’ורג’ לוקאס בשנות ה-70, וכשסרטו של ג’ון יוז “16 נרות” נקרא על שמו ואף כלל ביצוע לשיר.
בן זוגו לכתיבת השיר, ווס פארל, התחיל את דרכו המקצועית בגיל 19. כששירו Hang On Sloopy, שבוצע על ידי המקויז, הגיע למקום הראשון במצעדים הוא הפך לכותב מבוקש.
לאורך השנים התפרס גם לכתיבת פסי קול לסרטים (כשהידוע ביותר שבהם הוא “קאובוי של חצות”).
ב-1966 הקים חברת מולו”ת לשירים שהיתה אחראית ליותר מ-10 מליון מכירות של סינגלים ו-5 מליון מכירות אלבומים. אם יש לכם חיבה לתוכניות טלוויזיה אמריקאיות משנות ה-70, תשמחו בוודאי לשמוע שהוא היה גם האחראי המרכזי למוסיקה ב”משפחת פארטרידג'”. הוא הקים ומכר מספר לייבלים ובסך הכל נאמר שהחברות שהקים היו אחראיות למכירות של למעלה מ-300 מליון תקליטים. למעלה מ-100 תקליטי זהב, מועמדויות אמי וגראמי ופרסים אחרים נזקפים לזכותו. מרשים מאוד. גם אם זה לא קשור ישירות לביטלס. ככה זה עם כותבי פוסטים שיש להם חיבה להיסטוריה. אז עוד קצת על השירלז ונחזור לרינגו, בסדר?
ווס פארל
השירלס
השירלז היו קבוצת חברות תיכון שהפכו להרכב הבנות הראשון של הסיקסטיז שזכה למקום הראשון במצעד הפופ של הבילבורד. כשהיו בתיכון הן התחרו בתחרות כשרונות צעירים. חברה מהתיכון הביאה אותם לאודישן אצל אמה, פלורנס גרינברג, שהיתה בעלת הלייבל “סקפטר רקורדס” שרק הוקם. דרך קשריה ב”דקה רקורדס” הן הקליטו את השיר ששרו בתחרות הכשרונות הצעירים, I met him on a Sunday, והוא הגיע למקום ה-49 במצעד הפופ של בילבורד. מרגע זה החל דיקסון לעבוד איתם, כשהסינגל השלישי שלהם, Will you love me tomorrow היה להיט ענק והפך לאב הטיפוס של האופן בו להקת בנות תישמע לאורך כל העשור.
יחד עם דיקסון הן המשיכו להפליא בהצלחתן, אבל לאחר שדיקסון עזב את “ספקטר רקורד” הן הלכו ודעכו. ואז הפלישה הבריטית החלה והכל השתנה בין כה וכה. עם זאת, אי אפשר לקחת מהן 12 להיטים ב-40 הגדולים בין אוקטובר 1960 ליולי 1963, מתוכם פעמיים במקום הראשון.
הביטלס הושפעו מאוד מלהקות הבנות. יש שיאמרו שלאחר ההשפעה של הרוק, זוהי ההשפעה הגדולה ביותר עליהם בתחילת דרכם. ההרמוניות המרשימות שלהן השפיעו על חלק נכבד מאוד משירי הביטלס בתחילת דרכם, וזה לא השיר היחיד של ההרכב שהם ביצעו.
רורי סטורם וההוריקנים
השיר Boys היה שיר אהוד מאוד על להקות המרסי ביט ולהקות רבות שרו אותו. בביטלס היה זה ג’ון ששר אותו בתחילה, אך לאחר שפיט הצטרך ללהקה הוא זכה לכבוד. כפי שציינתי, רינגו כבר שר את השיר במסגרת הופעותיו עם “רורי סטורם וההוריקנס”, כך שלא היה לו קשה להחליף את בסט במשבצת הזו.
כשהגיע הזמן להקליט את האלבום הראשון של הביטלס, שיר זה היה בין הנבחרים. ב-11 בפברואר 1963 הקליטו הביטלס בסשן מרתוני את שירי האלבום הראשון שלהם (אתם יכולים לקרוא על יום ההקלטות כאן).
היום חולק לשלושה סשנים של הקלטות. החלק האחרון הוקדש ברובו לקאברים שהם כבר הכירו טוב. להקלטת Boys, שנכלל במופעים שלהם כבר מ-1960, נדרש רק טייק אחד.
אחד הדברים המעניינים בביצוע של הביטלס הוא העובדה שהשיר מושר עדיין מנקודת מבטה של נערה על נערים. לא ג’ון, לא פיט ולא רינגו בחרו לשנות את הפנייה מהמין הגברי למין הנשי. באותה תקופה זה לא היה עניין של מה בכך.
פול סיפר באנתולוגיה:
“רינגו תמיד נהג לבצע שיר בהופעות. אז היה לו את Boys. זה היה קצת מביך כי שרים I’m Talking about boys. זה היה להיט של השירלז והן היו בנות ששרו את זה, אבל אף פעם לא חשבנו שאנחנו צריכים לקרוא לזה Girls רק בגלל שרינגו הוא בן. פשוט שרנו את זה כמו שהן שרו ואף פעם לא חשבנו מה יכולות להיות ההשלכות”
הצד שבי שאוהב לסדר את הסיפור של הביטלס לפי רצונו, רוצה לחשוב שהיתה בכך התרסה מכוונת, אבל סביר להניח שאני טועה ולא היתה כאן שום כוונה נסתרת.
כיון שרינגו שר וניגן בו זמנית, נורמן סמית’ (טכנאי הסאונד הנאמן של הביטלס באלבומים הראשונים) לא הצליח להפריד את הקלטת קולו מהקלטת התופים. בתקופה ההיא, ובמיוחד באלבום ההוא שהוקלט לייב, הקליטו רק על שני ערוצים. בדרך כלל בצד אחד היתה השירה ובצד השני היו הבס, התופים ושתי הגיטרות. זה השיר היחיד בו התופים והשירה נמצאים על אותו ערוץ, ונורמן ידידנו עבד קשה כדי להגיע לבאלאנס הנדרש. בגרסת הסטריאו אתם יכולים להבחין בזה:
זהו להיום. אבל אל דאגה, מחר נמשיך לדבר על בחורים. 4 בחורים, ליתר דיוק. ה – בחורים.